החיסונים הן אחת המתנות הגדולות ביותר שנתנה הרפואה לאנושות. בזכותם חדלו מחלות קשות רבות לאיים על הציבור במדינות המפותחות וברוב המדינות המתפתחות. מחלות מחרידות שהפילו בעבר חללים רבים, כמו אבעבועות שחורות, פוליו (שיתוק ילדים), דיפטריה, טטנוס ועוד הפכו לנחלת העבר ומספר החולים בהן ירד כמעט לאפס.

כשאנחנו מחסנים אנחנו מציגים למערכת החיסון בגוף גורם מחלה מוחלש או חלקים ממנו וכך מעוררים בו תגובה חיסונית שמאפשרת לו לפתח זיכרון חיסוני כלפי גורם המחלה. כך יוכל הגוף להתמודד בעתיד בהצלחה עם הנגיף או החיידק אם חלילה ייתקל בגרסת הבר שלו.

בשנים האחרונות מתפתחת תנועה שקוראת להורים לא לחסן את ילדיהם משלל סיבות. בכתבה הזו אשתדל להציג את הטיעונים המרכזיים שמעלים מתנגדי החיסונים ואת התשובה המדעית להם. לפני שאעשה זאת אני ממליץ לכם לצפות בהרצאה המצוינת של סת' ברקלי, שבה הוא מסביר על חשיבות החיסונים ומציג טכנולוגיות חדשניות לחיסון מפני מחלות שקשה לחסן נגדן, כגון שפעת ואיידס.

כדי להבין איך פועלת התגובה החיסונית, אני ממליץ לכם לעיין באשכול הכתבות נושא החודש מרץ 2012 – מערכת החיסון.

קצת רקע

הרופא הראשון שהשתמש בחיסון היה ד"ר אדוארד ג'נר, שהפיק מוגלה משלפוחיות של פרות חולבות שנדבקו באבעבועות הבקר (נגיף שדומה במבנהו לאבעבועות שחורות), הזריק אותו לנער ולאחר מכן ראה שהנער לא נדבק באבעבועות שחורות. ג'נר הגדיר את מוגלת הפרות הזו כטיפול שמסוגל למנוע הדבקה באבעבועות שחורות. הטיפול החדשני נתקל תחילה בזלזול ולעג מהממסד הרפואי, שהתבטא גם בשם שניתן לו באנגלית: Vaccine, מהמילה הלטינית Vacca שמשמעותה פרה. כמה שנים מאוחר יותר, כשד"ר לואי פסטר פיתח את החיסון נגד כלבת, הוא כבר זכה על כך להערכה רבה.

מאז מיגרו החיסונים מחלות רבות והצילו את חייהם של מיליוני אנשים. בשנים האחרונות משמיעים גורמים מסוימים קריאות נגד חיסונים ובעד שימוש ב"פתרונות טבעיים". קריאותיהם נופלות לא פעם על אוזניים קשובות ומביאות לירידה בשיעור המתחסנים, שכבר כיום מתבטאת בעלייה בהדבקה במחלות מדבקות שכמעט נעלמו בזכות החיסונים. כך קרה למשל בהתפרצות החצבת בארץ לפני כמה שנים, התפרצות השעלת בניו יורק ב-2012 והתפרצות הפוליו במינסוטה בשנת 2005.

המשותף לכל ההתפרצויות הללו הוא שהן אירעו באוכלוסיות לא מחוסנות. יש סטטיסטיקות שמראות באופן מובהק את קיומו של קשר הפוך בין שיעור החיסון באוכלוסייה לשיעור ההדבקה במחלות שנגדן ניתנים החיסונים. ניתן לראות אותן באתר של בית החולים וולפסון.


דוגמה אחת מיני רבות לקשר ההפוך בין שיעור החיסון לשיעור ההדבקה במחלה.

מקרה מעניין שאירע באירופה לפני כ-40 שנה ממחיש עד כמה ההשפעה של הפסקת החיסונים יכולה להיות דרמטית ומהירה. שעלת היא מחלת ילדים שגורם חיידק המפריש רעלן בשם Pertussis toxin, שמעכב את הולכת האותות התוך-תאיים. המחלה מתבטאת בהתקפי שיעול קשים שעלולים במקרים מסוימים לגרום לדימומים במוח ובמערכת העיכול או לקרע בסרעפת ואף להסתיים במוות. גם בלי הנזקים האלה, מדובר במחלה מאוד לא נעימה.

בשנות ה-40 של המאה הקודמת נכנס לשימוש חיסון נגד שעלת שהוריד באופן דרמטי את שיעור התחלואה בה אולם לא הכחיד אותה לחלוטין. בסוף שנות ה-70, בעקבות ביקורת ציבורית, ירד שיעור החיסון נגד שעלת מכ-80 אחוז לכ-40 אחוז בתוך חמש שנים. התוצאה לא איחרה לבוא. בשנת 1977 התפרצה באנגליה מגפת שעלת שבה נדבקו יותר ממאה אלף איש, רובם ילדים בני 5-2, ומהם מתו 23 חולים. שיעור התמותה היה אמנם "רק" 1:4,000, אך רוב הקורבנות היו תינוקות מתחת לגיל שלושה חודשים. אחד המקרים המזעזעים אז של תינוק בן שבוע שנדבק במחלה ומת תוך ארבעה ימים.

התפרצויות דומות התחוללו גם ביפן ושוודיה אחרי ששיעור החיסון בהן ירד. לקריאה נוספת על הקשר בין החיסון לשיעור התחלואה בשעלת ראו את המאמר שפורסם בכתב העת Lancet (באנגלית). המסר מהפרשה הזו ברור – הפסקה רחבת היקף של חיסונים היא מעשה חסר אחריות שפוגע דווקא באוכלוסיות החלשות ביותר. ובכל זאת, גם היום די בחיפוש מהיר באינטרנט כדי לגלות סיפורים רבים על ילדים חולי שעלת שהוריהם בחרו ב"דרך הטבעית" ונמנעו מלחסן אותם.

יש קבוצות באוכלוסייה שבוחרות לא לחסן, מתוך פחד, אידיאולוגיה או פשוט חוסר מודעות. דבר אחד משותף לכולן – הן נהנות מ"אפקט העדר", כלומר מהחסינות של רוב האוכלוסייה המחוסנת, שמונעת מגורם המחלה להתפשט ולהגיע אליהם. מעבר לאקט האגואיסטי של רכיבה על אפקט העדר יש כאן בעיה אמיתית, משום שאף חיסון אינו יעיל במאת האחוזים. כך עלול להיווצר מצב שבו אדם מחוסן שהחיסון לא נקלט אצלו נדבק במחלה מאדם שאינו מחוסן. ככל שיהיו יותר אנשים לא מחוסנים כך תגבר המגמה הזאת ותפוצת המחלות תגדל.

בשנת 2007 התארחו שני אורחים נשאי חצבת מאנגליה בחתונה חרדית בירושלים. במקרה, משתתפי החתונה השתייכו לזרם קיצוני שמסרב להתחסן מטעמים אידיאולוגיים. אחרי שזוהו קרוב למאתיים נדבקים במחלה בקהילה הזאת, גם אחרוני המתנגדים בה השתכנעו לרוץ ולחסן את משפחותיהם. אילו היה מדובר במחלה מסוכנת יותר, כמו פוליו או דיפטריה (קרמת), המצב היה הרבה יותר גרוע.

אם כן, מדוע מתעקשים אנשים רבים להמנע מלחסן את ילדיהם? להלן כמה טיעונים נבחרים שמושמעים נגד החיסונים, והתשובות המדעיות להם.

המחלות החלו להיעלם עוד לפני הופעת החיסון, בשל גילוי האנטיביוטיקה והעלייה במודעות להיגיינה.
מאז גילוי האנטיביוטיקה אכן חלה ירידה דרמטית בשיעור התמותה ממחלות, ואפשר לראות את זה בצורה ברורה בגרפים. אך שימו לב לפרטים – שיעור התמותה אכן ירד בזכות היכולת לטפל במחלות, אך מה בדבר שיעור ההדבקה במחלות? אפשר לראות בבירור קשר ישיר בין מתן חיסון לשיעור ההדבקה במחלות רבות, ובהן חצבת, פוליו, דיפטריה, טטנוס, שעלת ועוד. שיעור התמותה ממחלות אינו גבוה כמו שהיה בעבר, בזכות השיפור המבורך שחל בשירותים הרפואיים, אך לא נעים גם להיות משותק לכל החיים (כמו שקורה בפוליו), או לסבול פגיעה מוחית (כמו בחצבת).

חיסונים מכילים חומרים מזיקים ומסוכנים, כמו כספית.
לא נכון. בשנים האחרונות הוציאו את רכיב הכספית (טימרזול) שהיה קיים בחיסונים בעבר. מעבר לזה, כמות הכספית שבה היה מדובר קטנה מזו הקיימת בכריך טונה, והרי מדובר בסופו של דבר מדובר במספר קטן וסופי של חיסונים שניתנים בילדות. המינון היה חסר כל משמעות.

חומר נוסף שמציינים מתנגדי החיסונים הוא מלח האלומיניום המצורף לאג'ובנט (חומר מעורר תגובה חיסונית, שנועד לשפר את יעילות החיסון). על פי דף עמדה של מינהל התרופות והמזון האמריקאי (FDA), ועל פי ממחקרים שנעשו, לא נמצאו כל ראיות להשפעות מזיקות של מלח האלומיניום במינונים נמוכים כמו אלו המצויים בחיסונים ובמזון.

לחיסונים יש תופעות לוואי מסוכנות
כמו לכל טיפול גם לחיסונים יש תופעות לוואי, הכוללות כאב, חום נמוך ועוד. לעתים יש תופעות לוואי חמורות יותר, כמו פרכוסים (שנובעים מהחום), אך הן נדירות ושיעור מקרי המוות מהם אפסי ונמוך בהרבה מהסכנה של המחלות שהחיסונים מגנים מפניהן. בסופו של דבר, אם מניחים על כף המאזניים את הסיבוכים מהמחלות שנגדן אנו מחסנים לעומת תופעות הלוואי האפשריות, הרווח מהחיסון ברור.

דוגמה מצוינת לכך היא התפרצות השעלת ביפן בסוף שנות ה-70. מערכת הבריאות היפנית הצליחה להביא את האוכלוסייה לרמת חיסון של כ-80 אחוז נגד שעלת, אך ב-1975 הוחלט להפסיק לחסן את האוכלוסייה נגד המחלה בעקבות ביקורת ציבורית על תופעות הלוואי (בעיקר חום). בשלוש השנים שאחרי קבלת ההחלטה שיעור התחלואה בשעלת עלה באופן דרמטי (פי שלושים ויותר) ואיתו גם תמותת תינוקות מהמחלה (פי עשרה ויותר). כעבור שנים ספורות חודשה תוכנית החיסונים.

חשוב לציין שלמרות הכמות הגבוהה יחסית של תופעות לוואי כתוצאה מהחיסון נגד שעלת (חום, בכי ובמקרים קיצוניים גם פרכוסים), לא מתועדים כל מקרים של מוות מתופעות הלוואי. מעבר לכך, ממשלת יפן הכניסה לשימוש חיסון חדש שתופעות הלוואי שלו פחותות. אם כן, גם אם מסתכלים על תופעות הלוואי והסיבוכים הנדירים מחיסונים, החלופה עדיין הרבה יותר גרועה.

רוב המחלות שנגדן אנו מחסנים נעלמו כמעט לגמרי
נכון, רוב המחלות שנגדן אנו מחסנים הודברו כמעט לחלוטין, במידה רבה בזכות החיסונים עצמם – אך רק כמעט. מה שמגן כרגע על האוכלוסייה מפני התפרצות חוזרת שלהן הוא תופעת "אפקט העדר" שכבר הזכרנו. כל עוד שיעור גבוה של האוכלוסייה מחוסן, שיעור ההדבקה במחלה נשאר נמוך ולכן יהיו מעט מאוד התפרצויות שלה גם אצל מי שאינם מחוסנים. ירידה בשיעור החיסון עלולה להוביל להתפרצויות חדשות של המחלה, על כל המשתמע מכך. התפרצויות השעלת בסוף שנות ה-70 הן רק דוגמה אחת לכך.

מערכת החיסון של תינוקות אינה יכול לעמוד בעומס החיסונים שאנו חושפים אותם אליהם
אנו נוטים לזלזל ביכולות הפיזיולוגיות של תינוקות, אך למעשה החיסונים שהם מקבלים הם רק שבריר זעיר ביחס ליכולת הקיבול החיסונית שלהם. מערכת החיסון של תינוק מסוגלת להתמודד עם כמאה אלף אורגניזמים שונים, כך שאותם עשרה חיסונים שהוא מקבל אינם אלא טיפה בים.

עם זאת, אם התינוק ייחשף למחלה "פראית" כמו דיפטריה או טטנוס, הסיכוי של מערכת החיסון שלו להתמודד איתה בהצלחה נמוך מדי, בשל זמן התגובה החיסונית הארוך (כשבועיים). כשאנו מחסנים אנחנו חוסכים מהתינוק את פרק הזמן הזה ומאפשרים לגופו להתמודד עם הפולש באופן מיידי לפני שיתרבה ויפגע בו.

מתחסנים חולים יותר
זו דוגמה קלאסית לעיוות נתונים. בואו ניקח לדוגמה אוכלוסייה של אלף אנשים ש-0.5 אחוז מהם אינם מחוסנים נגד שעלת (כלומר חמישה אנשים). נניח שאחד האנשים הוא נשא של שעלת ושיעילות החיסון היא 95 אחוז. נקבל באוכלוסייה הזאת כחמישים אנשים מחוסנים חולים ורק חמישה לא מחוסנים חולים, כלומר פי עשרה.

המסקנה הצפויה היא שאנשים מחוסנים נדבקים יותר מאנשים לא מחוסנים, כלומר לכאורה החיסון פוגע בעמידות שלנו למחלות. אך אם נסתכל על הנתונים מבעד למשקפיים מדעיות נראה שהיות שמדובר באוכלוסיות שאינן שוות בגודלן, רק כחמישה אחוזים מאוכלוסיית המחוסנים נדבקו, לעומת מאה אחוז מהאוכלוסייה הלא מחוסנת. אם יהיו לנו שיעורים גבוהים יותר של לא מחוסנים גם כמות ההדבקות שלהם תגדל באותה מידה, ומגפת השעלת באנגליה שכבר הזכרנו היא דוגמה מצוינת לכך.

המחוסנים מגנים עלינו מהמחלה
אנשים שבוחרים לא להתחסן, וחמור מכך – לא מחסנים את ילדיהם, מתחבאים מאחורי אפקט העדר. כל עוד שיעור המחוסנים גבוה אפשר להניח שהסבירות להתפרצות תהיה נמוכה, משום ששיעור ההדבקה יהיה נמוך. בעקבות זאת ייהנה אדם לא מחוסן באוכלוסייה מחוסנת מחסינות מדומה.

עם זאת, אף חיסון אינו יעיל במאה אחוז (המחקרים מדברים על 95-80 אחוז, תלוי בסוג החיסון), על כן ככל ששיעור המחוסנים גדל כך קטן הסיכוי של אדם לפגוש במחלה ולכן פוחת גם הסיכוי שיידבק בה. כל אדם לא מחוסן מעלה את הסיכוי להדבקה של אדם מחוסן, וזה מעשה אגואיסטי ומקומם שפוגע בכולם – ויותר מכול בשכבות החלשות מבחינה חיסונית: תינוקות, קשישים וחולים במחלות כרוניות.

החיסון המשולש (MMR) עלול לגרום לאוטיזם
כאן מדובר במקרה קלאסי של מדע רשלני (ראו את הסרטון איך (לא) עושים מדע), שבו הסקת מסקנות שגויה פגעה באוכלוסייה גדולה. בשנת 1998 פרסם רופא בשם ויקפילד מאמר על בסיס מחקר שבו מצא לכאורה קשר בין החיסון המשולש לשכיחות של אוטיזם ושל בעיות מעיים בילדים. הפרשה עוררה סערה ונשמעו קריאות להפסיק את מתן החיסון.

בעקבות הממצאים נעשה מספר לא מבוטל של מחקרים שפורסמו בכתבי עת מדעיים מובילים והראו שאין כל קשר בין אוטיזם לבין החיסון המשולש או כל חיסון אחר. בה בעת נמצאו בעיות קשות במחקרו של ויקפילד, עד כדי כך שהמאמר שפרסם נגנז לבסוף והוסר מרשימת הפרסומים המדעיים. על פי כל פרמטר מדעי אין ככל הידוע כיום שום קשר בין החיסון המשולש, או כל חיסון אחר, לבין אוטיזם.

תהליך הפיתוח של חיסונים לוקה בחסר מאחר שאין בו קבוצת ביקורת דמה (פלצבו)
כשבודקים את היעילות של טיפול נחוצה קבוצת ביקורת כדי לוודא שהאפקט המתקבל אכן נובע מהטיפול ולא מאפקט פסיכולוגי הנקרא פלצבו. עם זאת, מתן חיסון דמה עלול להוביל להדבקה במחלה – מעשה בעייתי מבחינה אתית.

על כן, מה שנהוג כיום לעשות הוא להשוות את היעילות של חיסון חדש ליעילותם של חיסונים ישנים נגד אותה מחלה. השיטה הזאת נפוצה במיוחד בחיסונים לשפעת עונתית. כמו כן ידוע שהיעילות של אפקט הפלצבו יכולה להגיע עד לכ-30 אחוז, כך שאם יעילות החיסון גבוהה מכך מדובר כנראה באפקט טיפולי אמיתי. נכון להיום יעילות החיסונים נעה סביב 95-80 אחוז, וזה כמובן הרבה יותר מאפקט הפלצבו. כשיוצא חיסון נגד מחלה שאין לה חיסון מוכר משתמשים כמובן במחקר גם בקבוצת פלצבו.

הידבקות במחלה עצמה יעילה יותר מחיסון נגדה
ראשית, זה לא תמיד נכון – יש מחקרים שמראים שחיסונים מסוימים יעילים יותר מהדבקה במחלה הפראית. שנית, אמנם ייתכן שהידבקות במחלה תיצור אפקט חיסוני יעיל יותר, אך יש כאן כמה בעיות. קודם כל, למה להסתכן בסיבוכים האפשריים של המחלה? אחרי הכל גם אבעבועות רוח או חצבת – מחלות ילדות קלות יחסית – עלולות לגרום סיבוכים לא נעימים ולהשאיר לילד נזקים לכל החיים, לצד החסינות "הטבעית".

דבר נוסף הוא שאיש לא מבטיח שאכן תידבקו במחלת הילדות כילדים, וידוע שמבוגרים שלוקים במחלות ילדות מסויימות מפתחים תסמינים קשים יותר. והדבר השלישי הוא שאין כל סתירה בין חיסון טבעי לחיסון לא טבעי. נניח שאדם שקיבל חיסון נחשף לחיידק שנגדו הוא חוסן – מערכת החיסון שלו תיכנס לפעולה, תפגע בחיידק, ועקב כך תקבל דחף נוסף שישפר את החסינות מפניו. גם אם האדם יפתח בכל זאת את המחלה, התסמינים יהיו הרבה יותר קלים.

"פתרון" שמצאו הורים רבים בדמות "מסיבות הדבקה" גורם להדבקה מכוונת במחלה שיש לה סיבוכים, גם אם נדירים. מה שיותר גרוע הוא שלא רק הילד נדבק אלא גם ילדים בסביבתו נחשפים בגללו למחלה, וביניהם עלולים להיות ילדים מדוכאי חיסון שעבורם מדובר בסכנת חיים של ממש. בעוד שבעבר המחלה הופצה בעיקר בשכונה, כיום בעידן הרשתות החברתיות אנשים באים ממקומות מרוחקים כדי להדביק את ילדיהם ומביאים איתם את המחלה לשכונת מגוריהם, וכך מפיצים את המחלה.

החיסונים, כאמור, הביאו לירידה דרמטית בהידבקות במחלות רבות, וחלקן אפילו נכחדו מהעולם כמעט לחלוטין. כפי שהוכח לא פעם, הפסקת החיסונים עלולה לגרום להתפרצות מחודשת של מחלות רבות, חלקן אף בגרסה מעודכנת ומסוכנת יותר. מי שייפגעו מכך תהיינה בעיקר האוכלוסיות החלשות, כמו מדוכאי חיסון (חולי סרטן, מושתלי איברים וחולים במחלות אוטו-אימוניות), וגם תינוקות שטרם התחסנו וקשישים.

לפני שאתם מחליטים אם להתחסן או לא, מוטב שלא תנהו אחרי טרנדים אלא תפנו לגורמים רפואיים מוסמכים ובקשו מהם את המידע המדעי העדכני ביותר על בסיכונים והיתרונות של כל חיסון.

במהלך כתיבת המאמר הגעתי ללא מעט פורומים "טבעיים" באינטרנט שבהם נתקלתי באנשים שאינם מחסנים את ילדיהם מבחירה. תגובה אחת שמשכה את תשומת לבי שם מתמצתת לדעתי את הכל: אחת הגולשות התייעצה עם חברי הפורום אם היא צריכה לחסן את בתה לפני נסיעה להודו ואחד הגולשים ענה, "הכרתי אדם אחד שלא חזר מדרום אמריקה מפני שהחליט לא להתחסן (דלקת קרום המוח)". הגולשת ההיא, אגב, החליטה לבסוף לתת לבתה חיסונים הומאופתיים, כלומר שווה ערך לטיפול במים (וראו את הכתבה המים זוכרים – בין מדע להומאופתיה).

הערה לגולשים – בתגובות למטה התפתח דיון מעניין על חיוניות החיסונים ואתם מוזמנים לקרוא אותו ולהשתתף. בגלל מגבלות טכניות של האתר התגובות אינן מופיעות בסדר כרונולוגי קבוע, על כן שימו לב לתאריך המופיע בסוף התגובה ולכיוון הלוגי של השרשורים (מלמטה למעלה). כמו כן אתם מוזמנים לעיין בכתבה הימנעות מחיסון: טבעיות או משחק באש? – שאלות ותשובות, שמרכזת את השאלות העיקריות של הגולשים ואת המענה עליהם. שימו לב שמדובר בכתבה דינמית שמתעדכנת בהתאם להתפתחות הדיון כאן.
 

263 תגובות

  • מור סגמון

    שפעת ופוליו בהודו

    בשנת 2006, ערך טום ג'פרסון סקירה שיטתית של כל המחקרים המדעיים הקיימים על חיסוני השפעת6. יש לציין שסוג זה של מחקר הוא בעל השפעה חזקה הרבה יותר מאשר מסקנותיו או תוצאותיו של מחקר בודד. ג'פרסון מסכם את ממצאיו:

    "העובדות מסקירות שיטתיות מראות שההשפעה של החיסון זניחה עד לא קיימת"
    "רוב המחקרים הם ברמה מתודולוגית נמוכה וההשפעה של גורמים מסיחים היא גבוהה"
    "קיימות מעט עובדות להשוואה אודות בטיחות החיסון"
    "הסיבות לפער בין המדיניות לבין העובדות – אינן ברורות"

    בשנת 2010 נערכה סקירה מקיפה נוספת, הפעם על חיסוני השפעת למבוגרים (גילאים 16 עד 65)7. הסקירה נערכה ע"י קבוצת קוקריין – הקבוצה המדעית הבלתי תלויה והמוערכת ביותר בעולם המדעי. שני חוקרים סקרו בנפרד את כל המידע הקיים על חיסוני השפעת למבוגרים ותוצאותיהם הושוו ואוחדו. הממצאים והמסקנות שלהם עולים בקנה אחד עם הסקירה הקודמת, ואף יותר משמעותיים:

    יעילות חיסוני השפעת נעה בין 3% (במקרה הבלתי סביר שיצרני החיסון בשנה נתונה קלעו בול לשני זני הנגיף הצפויים בעונה הקרובה – סיכוי של 10%) לבין 1% במקרה היותר שכיח, שבו טעו היצרנים בהערכת שני הזנים הצפויים. כלומר, מכל 100 מתחסנים – למתחסן אחד לא יתפתחו תסמינים של שפעת!
    "לחיסון היתה השפעה צנועה על הפסד ימי עבודה, ולא היתה השפעה כלל על מספר האישפוזים והסיבוכים מהמחלה"
    "חיסונים מומתים (בהם הנגיף מומת ע"י חום או חומר כמו פורמלדהייד בתהליך הייצור) גרמו לתופעות לוואי מקומיות ושיעור מוערך של 1.6 מקרי ג'יליאן-ברה נוספים לכל מיליון חיסונים"
    "בסקירת קודמת של 274 מחקרים שפורסמו עד שנת 2007 נמצא שמחקרים הממומנים ע"י תעשיית התרופות פורסמו יותר בכתבי עת יוקרתיים וצוטטו יותר פעמים – ללא קשר לאיכותם וגודלם"
    "מחקרים שמומנו ע"י גורמים ציבוריים דיווחו באופן משמעותי הרבה פחות תוצאות המצדדות בחיסונים. הסקירה הראתה שעדויות מדעיות אמינות בקושי קיימות, אך נמצא שנעשית מניפולציה נרחבת במסקנות ומוניטין רע למחקרים"

    בשנת 2010 ביקשו אותם חוקרים מקבוצת קוקריין לסקור את המחקרים אודות יעילות חיסון השפעת כאשר ניתן לעובדי מערכת הבריאות העובדים עם אנשים מבוגרים. החוקרים מסכמים8:

    "עובדי מערכת הבריאות מתחסנים בשיעור נמוך יותר מאנשים מבוגרים וסקרים מראים שעובדי מערכת הבריאות שאינם מתחסנים לא רואים את עצמם בסיכון, מטילים ספק ביעילות החיסון, מודאגים מתופעות לוואי של החיסון וחלקם לא רואים את הלקוחות שלהם ככאלה אשר בסיכון"
    "אנו מסיקים שאין עדויות מדעיות לכך שחיסון עובדי מערכת הבריאות לכשעצמו מונע מקרים בדוקים במעבדה של שפעת, דלקת ריאות או מוות כתוצאה מדלקת ריאות במוסדות מגורים לאנשים מבוגרים לטווח הארוך"

    רפרנסים לנ"ל:
    http://www.hisunim.com/index.php?option=com_jefaqpro&view=category&id=65...

    מאז החלה תכנית החיסונים נגד פוליו לפני עשור בהודו - עלה פי שתיים-עשרה שיעור הילדים המשותקים בפוליו.

    התכנית, חלק מקמפיין החיסונים של קרן ביל ומלינדה גייטס, מחסנת אוכלוסיות בעולם השלישי בחיסון האוראלי, הזול יותר, אשר ידוע כגורם לתחלואה בפוליו בעצמו. בשנת 2011, נרשמו בהודו 47,500 מקרי פוליו חדשים. ד"ר פוליאל: ניתן לקשור את העליה במקרים המדווחים ישירות לעליה בכמות המתחסנים נגד פוליו בעשור האחרון.
    http://digitaljournal.com/article/323371

    תופעה דומה באפגניסטן:
    http://tribune.com.pk/story/319424/a-drop-in-the-bucket-polio-campaigns-...

    ציטוט:
    But the fact that came as a big shock to the experts was that around 24 per cent of children who were reported to have polio till November 2011 were those who had been given the vaccine seven or more times.

    The percentage of children who were not vaccinated and contracted polio was 32 per cent. This particular information deserved more research, said the chief of the Division of Women and Child Health at AKUH, Dr Zulfiqar Ali Bhutta. According to him, malnutrition, a Vitamin A deficiency and diarrhoea in children, could be the reasons why the vaccines were ineffective. “It is twice as likely that the polio vaccine does not convert in malnourished children,” Bhutta said.

    אז אולי הסיבות לפוליו נעוצות בתנאי התזונה הירודים, ולא במחסור בחיסונים?!

  • רונן כהן

    תשובות

    1. מובלע מטענתך שהחיסון של ג'אנר לא עבד (מה שנכון. אתה מוזמן לקרוא לעומק על החיסון הפרימטיבי הזה). אם כן, מדוע אתה ממשיך ומפאר את המיתוס של ג'אנר? האם לא חשוב לציין שהחיסון הזה כלל לא תרם להורדת התחלואה במחלה?
    לגבי אוסטרליה, כידוע יש באוסטרליה כמה ערים גדולות (סידני, מלבורן, ועוד). האם גם בערים אלו היו "מרחבים אדירים"? כידוע מספרות המאה ה-19, מגפות אבע'-שחורות (ולא רק) היו נפוצות באזורים עירוניים דווקא.

    2. אני שמח לראות שאתה מכיר את החומר ומודע לכך שלחיסונים היה רק תפקיד משני בהורדת הנטל של המחלות הזיהומיות. מכאן ואילך אשמח לצטט אותך בנושא. עם זאת, אני מציע לך לקרוא את הכתבה שלך מחדש ולהיווכח שהדגשים בה קצת מטים את המציאות, כפי ששנינו מבינים אותה. במאמר כמו זה כדאי להקפיד על דיוק, לא?

    3. לא ענית לי לגבי שחלוף הזנים של המופילוס אינפלואנזה לאחר כניסת החיסון. דבר שקורה גם בחיסון הפרבנאר וחיסון הפפילומה, ד"א.

    4. קשה לי להאמין שחיסון מוחלף בחיסון אחר רק בגלל מספר מקרים קטן ביותר של פגיעות. בכל אופן אני שמח שאתה מכיר בכך שזו הסיבה שהחיסון (DTP) הוחלף ושאכן היו ויש מקרי פגיעה ממנו. ד"א, ע"פ מערכת VAERS מספר מקרי הפגיעה מהחיסון החדש אינו פחות מזה של הישן.

    5. אם במדע עסקינן, כיצד אתה מסביר משפט כמו: "ישנם קבוצות שונות באוכלוסייה שבוחרות לא לחסן בין אם מפחד, אידאולוגיה או פשוט חוסר מודעות.."? (ד"א, צ"ל "ישנן" ולא "ישנם") האם זה משפט מדעי? האם יש לך הוכחות מדעיות לגביו? הפניתי אותך למאמר ומקורות המראים שאוכלוסית הלא-מחסנים היא משכילה ובעלת ידע על חיסונים. יש לי עוד מקורות כאלו, אם אתה רוצה. האם תתקן את המשפט שלך שאינו מדעי, אינו מדויק ועושה עוול לאמת ולקבוצה אנשים רציונלית ומשכילה?
    6. לגבי הפוליו, הרי זה אינו החיסון היחיד שאינו מונע העברה/הדבקה. כך גם חיסון הדיפטריה וחיסון השעלת. עכשיו, היות שאתה מדען ואיש חושב, הרי ברור לך שחיסון שאינו מונע העברה אינו יכול להיות האחראי להכחדת מחלה, לא? כלומר, העלמותן של הפוליו והדיפטריה מחיינו אינה יכולה להיות משוייכת לחיסון. הרי החיסונים אינם מתיימרים להגנה של 100%, והיות שהללו אינם מונעים העברה, הרי תמיד אמורים להיות מקרי תחלואה פה ושם במחלה.
    הנה מקור המציין שחיסון הפוליו אינו מונע ההעברה.
    ראה פה, פיסקה ראשונה בעמ' 20.
    http://who.int/vaccines-documents/DocsPDF/ww9705a.pdf
    לגבי דיפטריה, אני סמוך ובטוח שאתה מכיר את הנושא (החיסון פועל רק נגד הרעלן).
    שים לב, ד"א, שזהו מידע קריטי להערכת חשיבותו ויעילותו של חיסון הפוליו,ואתה, אקדמאי העוסק בתחום החיסונים אינו מודע לו, בעוד שאני, הורה שאינו מחסן (מסיבות של פחד או אידיאולוגיה?) כן מכיר אותו. איני כותב זאת ע"מ לגרום לך להרגיש לא טוב, אלא ע"מ שתערוך חשבון נפש ואולי תשנה מעט את גישתך שנראה שיש בה ניואנסים שאינם מדעיים לחלוטין.

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןארז גרטי

    תשובות

    . אתה מסלף את דברי. ברור שהחיסון המודרני יעיל לעין שיעור מהזרקת תמצית נוזלי שלפוחיות של נערות חולבות, אולם עבור עולם הרפואה של אותה התקופה, היה זה פלא של ממש - היכולת להפחית באופן משמעותי את הסיכון להדבק במחלה. ג'נר היה הראשון ועל כן ניתנה לו תהילת עולם, ד"ר פרנק פנר הדביר את המחלה עם חיסון יעיל. לגבי עניין המגיפות באוסטרליה, על פי הספרות אוסטרליה בין השנים 1789-1917 חוותה לא פחות מ15 מגיפות אבעבועות שחורות, שחיסלו חלק לא קטן מאוכלוסית האבוריג'ינים. לגבי עניין המרחקים, זהו הסבר אפשרי אך לא מחייב. על מנת לתת לך תשובה מבוססת יותר פניתי למשרד הבריאות האוסטרלי ואני מקווה שתהיה לי תשובה בימים הקרובים.

    2. אתה שוב מסלף את דברי, להגיינה והסינטריה תפקיד חשוב ביותר בעלייה בתוחלת החיים בעולם וגם בירידה בקצב הדבקות במחלות. עם זאת, אין הדבר אומר שהם מיגרו את המחלות לחלוטין. התפרצויות של מחלות שונות מתרחשות כמעט כל חורף, ואני יכול לתת לך שתי דוגמאות עדכניות מהחדשות על התפרצות חצבת שהתחילה (איך לא) בילדה לא מחוסנת שהדביקה ילדים חולים, דוגמא אחרת היא ירידה בהדבקות בנגיף הרוטה עקב עליה בכמות המתחסנים. אנחנו יכולים להסתמך רק על ההגיינה, אבל אנשים עדיין ימותו ממחלות שניתן למנוע ע"י חיסון. אולי פחות מבמאה ה-19 אבל עדיין ימותו.

    3. עניתי, שחלוף זנים זוהי תופעה מוכרת שפוגעת ביעילות החיסון, אך המנעות ממנו משול להמנעות מאנטיביוטיקה בגלל שאולי החיידק פיתח עמידות.

    4. החיסון הוחלף בעקבות תופעות לוואי כמו פרקוסים וחום גבוה בקרב ילדים בתדירות של 1:10,000, ובחיסון החדש התדירות ירדה ל-1:30,000. על מנת שיתר הקוראים יבינו במה מדובר, DTP היה חיסון של חיידקים מוחלשים בעוד שDTaP הינו חיסון של תמצית חיידקים מומתים המכילה אנטיגנים המאפשרים יצירת זכרון חיסוני. לצורך העניין יש כיום מחקרים שמראים כי חיסון ה-DTP (אשר עדיין ניתן במדינות מתפתחות) הינו יותר יעיל מבחינה חיסונית, אם כי לא בצורה דרמטית. אם זה מאוד מעניין אותך אשלח לך קישורים לאבסטרקטים.

    5. אני השתדלתי מאוד להזהר בדברי ולא להכליל. לדעתי (ולדעת רוב הקהילה הרפואית) הנטייה לא לחסן, היא שגוייה ומסוכנת, גם לילדים הלא מחוסנים, וגם לסובבים אותם. אין בכוונתי, חלילה, לזלזל בך או באנשים כמוך, אך אין הדבר אומר שאתה צודק.

    6. אם החיסון אינו אחראי להכחדת המחלה, איך זה שבאורח קסם זמן קצר לאחר תחילת מתן החיסונים חלה ירידה דרמטית בתחלואה, וגם במקרים החדשים של התחלואה? אנחנו לא מדברים על המאה ה-19 אלא על השנים האחרונות בהודו, שהתנאים הסניטרים הירודים לא השתנו מאז החלו לחסן. מבחינה ביולוגית, חיסון נגד הרעלן "מוציא את העוקץ" מהמחלה והופך את החיידק לפחות מסוכן באופן כזה שמערכת החיסון שלנו מסוגלת להתמודד איתו בקלות. לגבי נושא הפוליו OPV כן מונע הדבקה, בעוד שIPV לא. עם זאת לOPV יש סיבוך נדיר (1 ל-2 מליון) בו לוקה המחוסן בשיתוק. כפי שציינתי בתגובה הקודמת, המגמה כיום הינה לתת חיסון משולב, של IPV/OPV אשר הינם שילוב יותר בטוח מבחינת הסיכון לשיתוק (הIPV מגן על הגוף מנזק פוטנציאלי של OPV) וגם מגן מפני הדבקה (ואם תסתכל באותו הקישור שנתת, הדבר מופיע שחור על גבי לבן).

    גם אני הורה וגם אני חרד שיקרה דבר רע ליקרים לי מכל. גם אני קראתי והגעתי למסקנה, שהדבר הנכון הוא לחסן. אני מבין לחלוטין את המקום ממנו אתה כותב, אך אודה לך אם ננסה להפוך את הדיון ליותר נעים.

    מדבריך לא הבנתי האם אתה מתנגד לחיסונים באשר הם או לחיסונים מסויימים. האם אתה חושב שרעיון החיסון שגוי או שהביצוע שלו לא טוב. אשמח אם תוכל לתת לנו את ה"אני מאמין" שלך בנושא.

    ברשותך, על ההערות הנוספות שלך אענה ביום אחר.

    כל טוב

    ארז

  • רונן

    תשובות

    1. ממתין לבירור שלך עם מש' הבריאות האוסטרלי. תבורך על היוזמה.
    בינתיים, אני רואה שאתה מסכים עימי שהחיסון של ג'אנר היה פרימטיבי (בין השאר) כיוון שהופק משלפוחיות של נערות חולבות.
    למעשה, זה היה החיסון אותו ניסה על הילד ג'יימס פיפס אך לא זו הדרך בה יוצר החיסון לאחר-כך. החיסון יוצר ע"י "קצירת" הנוזלים מפצעים ע"ג עטיני פרות, ואחר-כך, כיוון שהיו לג'אנר בעיות קלות של יעילות, הוא עבר לחיסון המיוצר מפצעים על רגלי סוסים, ואח"כ כמדומני גם השתמשו בהעברה מ"כתף אל כתף".
    האם תסכים עימי שחיסון הניתן בצורה כה לא מבוקרת (וניתן להוסיף לכך את השימוש הרב-פעמי במחטים הגסות שהשתמשו בהן אז) וודאי גרם להדבקות המוניות במחלות זיהומיות? משום מה, איני מוצא התיחסות לכך במאמרים המדעיים העוסקים בג'אנר. האם יש כאן ניסיון לצייר הסטוריה בצורה חד-ממדית? אם כן, מדוע?
    אשמח לשמוע דעתך.

    2. הנתון מהמאמר של ארמסטרונג שהבאתי הוא ירידה של כ-97% במקרי המוות ממחלות זיהומיות במאה ה-20 - וזאת עוד לפני שנכנסו החיסונים לשימוש רחב. יש להניח שהירידה הקטנה-יחסית שנצפתה מאז במקרי המוות היתה קורית גם ללא החיסונים, כיוון שהרי היתה מגמת ירידה משמעותית עוד לפניהם. למרות שדבריך נכונים כשלעצמם, הרי נראה לי שאינך נותן דגש מספיק לעובדות שציינתי, למרות שניכר שאתה יודע אותן, וקשה לי להבין מדוע.
    יצא לי לקרוא לא מעט מאמרים המהללים את החיסונים ורובם-ככולם נוקטים בגישה דומה לשלך.
    שאלתי: האם אינך חושב שראוי להביא לידיעת הציבור את הנתונים לגבי ירידת התמותה הדרסטית מהמחלות הזיהומיות עוד לפני החיסונים?
    האם יש, אולי, לכתור כתרים למהנדסים ולאנשי ממשל ורשויות מקומיות (ואחרים) שפועלם תרם לאין ערוך יותר מהרופאים והחוקרים לירידת התמותה ממחלות זיהומיות?

    3. תשובתך אינה ברורה לי. הבאת גרף המראה ירידה בתחלואה ב-Hib בעקבות כניסת החיסון. הראיתי לך מחקר המראה שככל הנראה יש עליה במקביל בתחלואה בסוגי Hi אחרים. כלומר, ההיגיון נותן שהחיסון, בשורה התחתונה, אינו יעיל, כיוון שאינו מקטין את סך התחלואה בחיידק. האם אינך חושב שראוי להביא את התמונה המלאה בבואנו לדון בתועלתו של החיסון? האם תטען שאנטיביוטיקה המביאה לשחלוף זנים אך לא להורדת התחלואה היא יעילה וכדאי לתת אותה לכל ילד? הרי יש עלויות גם לשחלוף זנים ויש גם סכנה גדולה של הופעה של זנים אלימים וקשים יותר מאלו הנוכחיים?

    4. מאוד מעניין. אשמח לראות את המקורות עליהם אתה מסתמך. אנא פרסם.

    5. אתה טוען שאיני צודק. אנא העמד אותי על טעותי. הפניתי אותך למקורות המראים (מחקרית) שהורים שלא מחסנים הם בעלי השכלה וממעמד סוציו-אקונומי גבוה (יחסית). בתגובה כתבת ש"לדעתי (ולדעת רוב הקהילה הרפואית) הנטייה לא לחסן, היא שגוייה ומסוכנת". מקובל. אבל מדוע יש צורך לתקוף קבוצה באוכלוסיה שכל חטאה הוא שאינה מסכימה עם דעתו (הנוכחית) של הממסד הרפואי? משפט כגון "ישנם קבוצות שונות באוכלוסייה שבוחרות לא לחסן בין אם מפחד, אידאולוגיה או פשוט חוסר מודעות..." בהחלט נראה מכליל, וכאמור הוא אינו מדויק ואינו מדעי. אם יש לך נתונים מוצקים המראים שטעיתי - אנא הוכח אותי על טעותי. אם לאו - מדוע לא תתקן גם את המשפט הזה?
    ד"א, הנה עוד מחקר התומך בכך שלא-מחסנים משכילים יותר ובעלי ידע בתחום החיסונים:
    http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15734066

    6. אתה כותב "אם החיסון אינו אחראי להכחדת המחלה, איך זה שבאורח קסם זמן קצר לאחר תחילת מתן החיסונים חלה ירידה דרמטית בתחלואה, וגם במקרים החדשים של התחלואה?". ראשית, אם אינך יכול להסביר את "הקסם" הזה הרי וודאי שיכול להיות שמדובר במקריות לא? הרי סמיכות בזמן אינה מוכיחה כשלעצמה קשר סיבתי, לא?
    אבל, מעבר לזה, אני ציינתי שלושה חיסונים בהם החיסון אינו מונע העברה - פוליו (IPV), שעלת ודיפטריה. לא התיחסתי לכלל החיסונים. טענתי אינה תופסת להודו ומדינות עולם שלישי אחרות ששם כאמור ניתן ה-OPV לכן לא ברורה לי הרלוונטיות של טענתך "אנחנו לא מדברים על המאה ה-19- אלא על השנים האחרונות בהודו, שהתנאים הסניטרים הירודים לא השתנו מאז החלו לחסן". אבל היא בהחלט תופסת לעולם המערבי שם ניתן IPV כבר כעשור. כלומר, מספיק מקרה אחד של פוליו שנכנס למדינה כמו ארה"ב ע"מ ליצור הדבקה המונית בפוליו, אם שיעור נזקים נמוך יותר מן-הסתם (בזכות החיסון), אך עדיין - כיוון שהחיסון אינו מתיימר להגנה של 100% - מס' נפגעים משמעותי. כנ"ל בכל מדינה מערבית אחרת. מדוע זה לא קורה?
    לגבי טענתך ש"החיסון מוציא את העוקץ מהחיידק" הרי לא ראיתי לכך כל סימוכין בספרות. האם טענתך מבוססת על מקורות? אם כך אשמח לראות אותם. כאמור, חיסון הדיפטריה, למשל, כלל אינו עובד כנגד חיידק הדיפטריה, כיוון שאת הרעלן מפריש תת-חיידק או משהו (איני זוכר במדויק כרגע) ולא חיידק הדיפטריה עצמו. במצב זה, לא נראה סביר שהחיסון מקהה את עוקצו של חיידק הדיפטריה עצמו. בנוסף, גם אם החיסון מקהה את העוקץ, הרי מן הסבירות היא שיהיו מקרים פה ושם בהם הוא לא יעשה את עבודתו ב-100%, והחיידק יעבור, שמח וטוב-לב, ומייד יגרום למחלה. מדוע איננו רואים מקרים כאלו? (וד"א מה שמחזק עוד את טענתי הוא שהדיפטריה כבר היתה קרובה להיעלם עוד לפני השימוש רחב-ההיקף בחיסון). כאמור, אשמח לראות מקורות לטענת ל"הקהיית העוקץ".
    באותו הקשר, האם תסכים איתי שככל הנוגע לשלושת החיסונים שהזכרתי אין הרבה משמעות למושג "חסינות העדר" כיוון שהחיסון אינו מונע הדבקה?

    תודה על הזמן שאתה מקדיש לדיון איכותי וחשוב זה!
    בברכה,
    רונן

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןארז גרטי

    כללים לדיון בפורום

    שלום רונן

    ראשית תרשה לי להגיד לך שאני מאוד שמח על השאלות שאתה מציג ואני מתכוון לענות על כל אחת מהן, אם כי יתכן שמסיבות של קוצר זמן, על חלקן יקח לי מעט יותר זמן לענות. מטרת האתר הינה להעביר מידע מדעי לכל דורש ולענות על שאלות בנושאי מדע, ואנו משתדלים לעשות זאת בצורה מתורבתת ואדיבה (ואתה מוזמן להכנס לדיונים הארוכים בכתבות האבולוציה ולהיווכח בכך). אני אשמח להמשיך לנהל את הדיון איתך אולם אני מבקש שנשמור על תרבות דיון מינימלית על מנת שהדיון יתנהל ברוח טובה ושתפסיק לנסות לסלף ולעוות את דברי ולייחס לי דברים שלא אמרתי.

    לגבי עניין הציטוטים, אני מאשר לך לצטט אותי כאוות נפשך בתנאי שהציטוט יהיה מדוייק ויכלול את כל הפסקה בה הוא הוצג, על מנת שדברי לא יסולפו ולא יוצאו מהקשרם. כמו כן אני מבקש שביחד עם הציטוט תוסיף את הקישור לכתבה או לתגובה על מנת שגולשים יוכלו לקרוא את כל הדיון.

    אני אשתדל לענות בסבלנות על כל שאלותך אבל אני שוב מבקש שנשמור את הדיון מתורבת, נעים ומדעי על מנת שאוכל להמשיך ולענות לך בסבלנות ובשמחה.

    ועניין טכני אחרון, בגלל באג במערכת התגובות, כל תגובה בשרשור נהית צרה יותר ועקב כך פחות מלים נכנסות בשורה. מנסיוני בדיונים ארוכים, הדבר מגיע למצב בו קשה מאוד (ובשלב מסויים גם בלתי אפשרי) לקרוא את התגובות. מפעם לפעם אבקש ממך לרשום את תגובתך הבאה כתגובה חדשה.

    כל טוב ושיהיה לנו דיון פורה

    ארז

  • רונן

    ד"א, קראתי את תגובותי בשנית ואיני רואה היכן חרגתי

    מסגנון מכבד ועינייני. אשמח אם תאיר את עיני.

  • רונן

    הכללים בהחלט מקובלים עלי ואשתדל

    לעמוד בכולם ככל יכולתי. כפי שאתה רואה מעוד תגובות כאן הדיון על חיסונים הוא טעון, וגם אתה עצמך במאמר כותב דברים טעונים (למשל, מייחס להורים שלא מחסנים "פחדים" או "אידיאולוגיה").
    שים לב שאני אחד מההורים הללו ואולי אין זה מפתיע שאני לוקח את דבריך באופן אישי.
    גם הרמיזה בסוף המאמר על "ברירה טבעית" לדעתי אינה במקומי ואינה תואמת את האכסניה, ובוודאי ובוודאי מעליבה הורים כמוני שקיבלו החלטה מ-א-ו-ד מושכלת בנוגע לחיסון ילדיהם.

  • עדי

    אתה הורה חסר אחריות שסיכן את חיי ילדיו על מזבח הטרנד

    שמע ידידי חפרת פה היטב - קראתי את תגובותיך המתגוננות. מסקנתי היא שאתה סובל מחוסר הבנה בסיסי של מהות החיסון והשפעתו על האוכלוסיה.

    שלא להזכיר שכל טענה שהעלית נבדקה בכובד ראש בעשרות מחקרים, והופרכה עד היסוד.

    הנזקים הפוטנציאלים של החיסון, כמו כל תרופה, קטנים לאין שיעור מהתועלת ועל זה *אין* ולא יהיה ויכוח או דיון.

    בהימנעות סלקטיבית מחיסונים נחוצים אתה מסכן את ילדיך ביודעין ומבחינתי כהורה אין לזה סליחה ולא כפרה! אתה מרגיש טוב יותר מהורים אחרים כי נמנעת מתופעות לוואי סטטיסטיות? אתה מרגיש חכם יותר מ"הממסד"? כל הכבוד, זכית בתואר היפסטר השנה.

    אל תיקח את הילד לרופא כשיחטוף חצבת ובכלל אם אתה לא "מאמין" במדע, נסה את מזלך בהומאופתיה ושאר קמעות ואל תתקרב לבתי חולים.

    חבל שלא מחייבים לחסן בחוק, ומתירים להורים כמוך להחזיק את הילדים בני ערובה להחלטות שמסכנות את חייהם ואת חיי האוכלוסיה שמסביבכם.

  • יוני

    תגובה מוטעת מהיסוד

    עדי,

    אני קורא את הטענות הנחרצות שלך ורציתי לשאול שאלה אחת :
    - מה אם חלילה הילד שלך היה נופל בטווח הטעות הסטטיסטית והיה מתגלה אצלו ליקוי נוירולוגי זה או אחר לאחר קבלת חיסון? האם היית מקבלת את זה כ"הקרבה" ובהשלמה?

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןארז גרטי

    כללים לדיון בפורום

    שלום עדי
    אני מסכים עם דיעותיך, אך לא מסכים עם הסגנון. דוידסון אונליין הינו אתר חינוכי אשר מטרתו היא להפיץ ידע מדעי לכל דורש. בתגובות אנו מאפשרים דיון אקדמי גם עם דיעות שאינן עולות בקנה אחד עם הספרות המדעית המקובלת וזאת בשל אופי השיטה המדעית אשר מבקרת את עצמה בכל עת. אנו בוחנים את כל הטיעונים, כל עוד הם עומדים באמות מידה מדעיות ומשתדלים לספק מידע אמין.

    אם תרצה, אני מזמין אותך להשתתף בדיון בצורה אקדמית ומתורבתת.

    כל טוב

    ארז

  • עדי

    אוקיי.צפו בזה: http://www.youtube.com/watch?v=b0IvM8c-Pew

    הסגנון המעודן של פן וטלר יהיה יותר לטעמכם :)

  • עדי

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןארז גרטי

    תשובה

    את כללי הדיון כתבתי משום שקיבלתי את ההרגשה שאתה "מנסה למשוך אותי בלשון", ובעיקר בעניין הציטוטים (דבר שנכוויתי בו בעבר בויכוחי אבולוציה עם בריאתנים). שים לב שגם לתגובות מתלהמות אחרות עניתי, אם כי כרגע קצב כניסת התגובות עולה על קצב הכתיבה שלי ועל כך אני מתנצל. לגבי עניין הברירה הטבעית, הכוונה שלי היתה לאותה צעירה שבוחרת לתת לבתה טיפות מים (הומיאופטיות) במקום חיסון בנסיעה להודו - מעשה חסר אחריות בצורה שערוריתית בעיני, עם זאת אני מקבל את ההערה שלך ואסיר אותה מייד. אני מתנצל אם פגעתי בך, גם אני כהורה שותף לחרדותיך, אם כי דעתי בנושא שונה בעליל.
    כל טוב
    ארז

  • עמודים