פוטנציאל הפעולה הוא יחידת המידע שבה משתמשת מערכת העצבים כדי לאפשר לתאי העצב (נוירונים) לתקשר זה עם זה

תאי העצב מתקשרים זה עם זה באמצעות אותות חשמליים המכונים פוטנציאל הפעולה. על גבי הממברנה של תאי העצב יש תעלות שמאפשרות לחלקיקים טעונים חשמלית, המכונים "יונים", להיכנס או לצאת מהתא. באמצעות התעלות האלו נוצר הפרש במתח החשמלי בין שני הצדדים של דופן התא, והשינויים במתח הזה יכולים ליצור זרם חזק של יונים בין שני צדי הממברנה, ובכך להעביר גל של פעילות חשמלית בתא העצב.

האות החשמלי נע לאורך האקסון - מבנה מאורך של תא העצב שמעביר אותות חשמליים, בדומה לחוט חשמל. בקצה האקסון האות החשמלי גורם לחומרים כימיים שנקראים "מוליכים עצביים" להידחף אל עבר הממברנה של התא, ולהשתחרר אל התאים הסמוכים. שחרור המוליכים העצביים יכול כך לעורר זרמים חשמליים גם בתאי העצב הסמוכים לו. עוצמתו של פוטנציאל הפעולה אינה משתנה, אלא פועל כמעין אות דיגיטלי - או שהוא קיים או שלא - ואין מצבי ביניים.

הסרטון מסביר את פוטנציאל הפעולה: כיצד הוא נוצר, ואיך הוא עובר לאורך האקסון:

צוות תקשורת המדע של מכון דוידסון תרגם עבורכם סדרת סרטונים דומים הסוקרים את חלקיו השונים של המוח והתאים שמרכיבים אותו. רשימת הפרקים המלאה של הסידרה מופיעה בתחתית העמוד.

בסרטון הוזכר שלב "התקופה הרפרקטורית", בו תעלות הנתרן מפסיקות להיות פעילות. לתעלות הנתרן מחוברים מעין "פקקים" קטנים שחוסמים אותן בזמן שהן סגורות, ולא מאפשרים לנתרן לעבור במשך פרק זמן מסוים לאחר שנוצר פוטנציאל הפעולה. בזכות המנגנון הזה האות העצבי נע רק בכיוון אחד - התעלות שבהן עבר האות לאחרונה אינן יכולות להיפתח שוב בפרק הזמן הזה, אלא רק התעלות שנמצאות בכיוון שאליו פוטנציאל הפעולה לא הגיע עדיין.

התקופה הרפרקטורית יוצרת גם חסם עליון לתדר שבו יכול תא עצב להעביר פוטנציאלי פעולה. כלומר, יש גבול עליון למספר הפוטנציאלים שיכולים לעבור באקסון בשנייה. משך התקופה הרפרקטורית יכול להשתנות מתא עצב אחד לאחר, אך ככלל, היא אורכת בין אלפית השנייה לכמה אלפיות השנייה. מכאן נובע שתא העצב יכול להעביר לכל היותר כמה מאות פוטנציאלי פעולה בשנייה.

מאחר שלכל פוטנציאלי הפעולה בתא יש אותה משרעת (עוצמה), התדירות שלהם היא האמצעי העיקרי שבו מועבר ומנותח המידע במערכת העצבים. כלל אצבע שנכון לרוב התאים הוא שככל שעוצמת הגירוי עולה כך עולה גם התדירות של פוטנציאלי הפעולה הנוצרים בתא.

עם זאת, יש סוגים מסוימים של תאים, כמו חלק מהתאים בעין, שמושפעים מעוצמת הגירוי. התאים ברשתית העין, שנקראים פוטורצפטורים, מתמירים את האור המגיע לעין לאות עצבי. עוצמת הקלט היא למעשה עוצמת האור, או כמות הפוטונים המופעלים על כל תא עצב בעין. ניתוח המידע בנוגע לעוצמת האור בתאים האלה לא נעשה באמצעות פוטנציאלי פעולה - אלא על ידי שינוי של מתח הממברנה שלהם. כלומר, בשונה מרוב תאי העצב, הקידוד במקרה זה הוא אנלוגי – במקום אותות בינאריים של "הכל או כלום" - מתקבל מידע ישיר המעיד על עוצמת הקלט.

למרות התכונה הייחודית הזו, המידע מהעין אינו נשאר אנלוגי כשהוא מגיע למוח. שם, תאים אחרים מתרגמים את השינויים במתח הממברנה לפוטנציאלי פעולה בתדירויות שונות.

להמשך קריאה וצפיה בסרטוני הסדרה:

8 תגובות

  • Pp

    הסרטון דובר צרפתית

    אצלי הסרטון דבר צרפתית ולא היה תרגום. הצטערתי. כי זה ממש מוסיף. יש מצב לתרגום? אנגלית גם טוב.

  • אנונימי

    מדוע לדעתך מערכת העצבים פועלת

    מדוע לדעתך מערכת העצבים פועלת על חשמל ולא על מעבר של חומרים כימיים?

  • אני

    סוגי תעלות

    כלומר יש 2 סוגי תעלות אשלגן-נתרן?
    סוג אחד של תעלה שלא תלויה באנרגיה - כלומר גם במצב מנוחה היא פתוחה למעבר היונים אך חדירה יותר לאשלגן מאשר לנתרן,
    וסוג שני של תעלה - שנפתחת רק כשהממברנה מגיעה לסף העוררות? ואז היא נסגרת בעוד התעלה מהסוג הראשון נשארת פתוחה למעבר היונים?

    (אני כרגע בכוונה לא מתייחסת למשאבות היונים שמוציאות 3 אשלגן ומכניסות 2 נתרן)

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןביאנה

    תעלות נתרן-אשלגן

    שלום לך,

    באופן כללי ישנן כמה דרכים להעברת יונים מצדה האחד של הממברנה לצדה השני, אתה התייחסת למעבר פסיבי מול מעבר אקטיבי. אכן, ישנן תעלות יוניות, שהן מעין "חורים" בממברנה, המאפשרות מעבר יונים חופשי אבל רק בכיוון מפל הריכוזים. לעומת זאת, ישנן משאבות כמו משאבת נתרן-אשלגן, שבעזרת אנרגיה (שימוש בATP) יכולות להעביר יונים בניגוד למפל הריכוזים. אני ממליצה לך לקרוא על כך עוד בכתבות הבאות ובתגובות שלהן:

    משאבת נתרן אשלגן

    פוטנציאל פעולה

    מעבר חומרים דרך ממברנה

    מקווה שעזרתי,

    ביאנה

  • אני

    תעלות

    אז בעצם רק המשאבות הן תלויות מתח, ואין תעלות תלויות מתח?

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןארז גרטי

    תשובות

    הי
    המשאבות אינן תלויות מתח אלא מעבירות יוני נתרן ואשלגן נגד מפל הריכוזים תוך השקעת אנרגיה (ATP). תעלות יוניות מעבירות יונים עם כיוון מפל הריכוזים, אך הפתיחה שלהן תלויה בכל מני גורמים. במקרה שלנו מדובר בתעלות נתרן או אשלגן שנפתחות כתגובה לשינוי מתח הממברנה. מבנה טעון בחלק החוץ תאי של התעלה מאפשר את פתיחתה כאשר מתח הממברנה משתנה. תעלות נתרן נפתחות בתחילת הפוטנציאל פעולה ותעלות האשלגן נפתחות בשיא פוטנציאל הפעולה. מקווה שעזרתי
    ארז

  • דנה

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןארז גרטי