גזע המוח הוא האזור במערכת העצבים המרכזית שמחבר את המוח, המוח הקטן וחוט השדרה. הוא מורכב משלושה חלקים מרכזיים: המוח האמצעי, הפונס והמדולה אובלונגדה. לכל אחד מהשלושה יש תפקידים שונים וקישורים שונים לחלקי המוח האחרים.

בגזע המוח נמצאים גרעינים חשובים ששולטים על הנשימה ועל קצב הלב, וגם מרכזי הכאב של הגוף. דרכו עוברים כל הסיבים המגיעים מהמוח אל חוט השדרה ולהפך ובקצהו נעשית הדקוזציה שבה הסיבים חוצים מצד אחד של המוח לצד הנגדי של הגוף. הסרטון שלפניכם מציג את האנטומיה של גזע המוח ואת חלקיו השונים.
 

הסרטון הופק בידי מוחמד בן-ברהים מאוניברסיטת FMPF שבמרוקו. תורגם בידי צוות דוידסון אונליין.
We would like to thank Mohammed from FMPF for all of his help

במדולה ובפונס נמצאים הגרעינים של רוב העצבים הגולגולתיים, ביניהם העצבים האחראים על התחושה מהפנים והקרקפת, הטעם, השמיעה, חישת התאוצה ועל הפעלת שרירי הלעיסה, הלשון והעין. עצב חשוב במיוחד הוא העצב הגולגולתי העשירי, שנקרא "העצב התועה" (ואגוס) בהשראת המסלול הארוך ומלא הפיתולים שהוא עושה בגוף. לעצב הזה יש תפקיד מרכזי בהפעלת מערכת העצבים הפרסימפתטית והוא מורכב ברובו מסיבים שמעבירים מידע מהמוח לאיברים הפנימיים.

כעשרה אחוזים מהסיבים בעצב התועה מיועדים להעברת מידע תחושתי בכיוון ההפוך, מהאיברים הפנימיים אל המוח. העצב התועה מעצבב את הריאות, הלב, הקיבה, והלוע. בין תפקידיו הוא מסייע להאט את קצב הלב, להסדיר את הנשימה ולחולל את תנועת המעיים ההכרחית לעיכול.

העצב התועה עמד במרכזה של אחת התגליות החשובות ביותר בתחום חקר המוח – גילוי המוליכים העצביים (נוירוטרנסמיטורים). בתחילת שנות ה-20 של המאה הקודמת ביקש המדען הגרמני אוטו לוי להכריע אם מעבר האותות מתא לתא במערכת העצבים נעשה באמצעות העברה חשמלית או כימית. בניסוי אלגנטי במיוחד, שזיכה אותו לאחר מכן בפרס נובל, הוא לקח שני לבבות של צפרדעים, האחד כשהעצב התועה מחובר אליו והשני בלי העצב. כדי שימשיכו לפעום מחוץ לגוף הוא הניח כל לב בצלוחית נפרדת עם תמיסת מלחים זהה. הוא גירה את העצב התועה המחובר ללב הראשון, וכצפוי התוצאה היתה שקצב פעימות הלב ירד. לאחר מכן לקח את התמיסה מהצלחת והעביר אותה לצלחת השנייה. הלב השני, שכאמור לא היה מחובר לעצב תועה, הגיב בצורה דומה וקצב פעימותיו פחת.

מהניסוי זה הסיק לוי שחומר כלשהו שהופרש מהעצב לתמיסה הוא מה שגורם לירידה בקצב הלב. כלומר מדובר בתקשורת כימית ולא בהעברה חשמלית ישירה מהעצב לאיבר שהוא מעצבב. לוי קרא לאותו חומר מסתורי "ואגוסטף" (החומר של הוואגוס). וכיום אותו כימיקל מוכר לנו כמוליך העצבי אצטילכולין.

עידו קמינסקי
המחלקה לכימיה ביולוגית
מכון ויצמן למדע

הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בתגובה לכתבה זו ואנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה יתקבלו תמיד בברכה.

אתר דוידסון אונליין עוסק במתן מידע מדעי בלבד ואין לראות בכתוב בו תחליף לייעוץ רפואי או תזונתי. אין לצטט חלקים מכתבה זו, אלא רק את הכתבה בשלמותה.