דמיינו לעצמכם את המצב הבא: אתם חוצים להנאתכם את הכביש (במעבר חציה, כמובן) בדרך לבית של חבר. פתאום אתם שומעים חריקת בלמים ורואים מכונית מתקרבת אליכם במהירות ולא נראה שתצליח לעצור. מכיוון שאתם זריזים אתם מספיקים לזנק הצדה ולהתחמק רגע לפני שהמכונית נעצרת על מעבר החציה, במקום שבו עמדתם לפני רגע. ניצלתם! אתם עדיין בחתיכה אחת, אבל זיעה קרה עוטפת אתכם, אתם רועדים כעלה נידף ברוח והלב שלכם דופק בכוח כאילו הוא רוצה לפרוץ החוצה מבית החזה.

התגובה הזו נקראת "הילחם או ברח" (Fight or Flight) וכפי ששמה מעיד עליה היא מתעוררת במצבים שבהם קיימת סכנה גדולה שנדרשת תגובה מיידית כדי להתמודד (להלחם) איתה או להתחמק ממנה (לברוח). המנגנון קיים במגוון רחב של יצורים ומופעל בתגובה לסכנה, למשל למראה חיה טורפת.

האותות המעידים על סכנה מועברים מהחושים (ראייה, שמיעה וכדומה) אל חלק במוח שנקרא אמיגדלה, שמשמש מעין "חדר מצב" בכל הקשור לתגובה לאיום. מהאזור הזה נשלחת הפקודה להכין את הגוף לפעולה באמצעות הפעלת תגובת "הילחם או ברח". תוך כדי כך מתקבלת במהירות רבה ההחלטה איך להגיב לאיום – האם לקפוא במקום, לברוח או להילחם.

מחקרים על חולדות  הראו שאחד הדברים המשפיעים על ההחלטה הוא המרחק מהגורם המאיים: אם הטורף רחוק מספיק, כדאי לי לקפוא במקום כדי שלא ישים לב אלי; אם הוא קרוב יותר וכנראה שם לב אלי – עדיף לי לברוח; ואם הוא ממש קרוב ואין לי סיכוי לברוח ממנו, מוטב לי להילחם בו.

מענין לציין שאצל בני האדם "תגובת הילחם או ברח" יכולה לפעמים לקרות גם כשהאיום אינו ממשי אלא קיים רק במחשבותינו – למשל כשאנחנו נדרשים לעמוד ולדבר לפני קהל גדול.

המשותף למצבים האלה הוא שכולם מצבים של לחץ נפשי רב או חרדה. במצב מצוקה כזה, כמה מערכות בגוף מופעלות בצורה מתואמת. אצל בני אדם אנחנו מרגישים או רואים שהאישונים גדלים, קצב הלב והנשימה מואצים וההזעה גוברת. במקביל מתרחשים מתחת לפני השטח אירועים נוספים שנחוצים להתמודדות עם הסכנה: למשל שחרור גלוקוז ממאגרים פנימיים כדי לספק לגוף אנרגיה זמינה והגברה של אספקת הדם לשרירים. כמו כן הגוף מעכב במצבים אלה פעולות שאינן דחופות – למשל את פעילות המעיים.

התגובה מתחילה במוח, שמוציא אות להפעלת המערכת הסימפתטית – חלק ממערכת העצבים הבלתי רצונית שמעביר הוראות לאיברים הפנימיים שלנו. נוסף על עירור הלב, הריאות והכבד, נוצר עירור עצבי של בלוטת האדרנל שמשחררת אדרנלין לזרם הדם, וכך מגבירה את השפעת האותות העצביים על האיברים השונים.


מערכת העצבים הסימפתטית: מפעילה איברים מסוימים ומדכאת אחרים | BruceBlaus, ויקיפדיה

הפעלת המערכת הסימפתטית דומה למה שמתרחש בתחנת כיבוי אש כשנשמע צופר האזעקה – כבאים מדברים בקשר, אחרים מניעים את ניידת הכיבוי, יש המתלבשים בחליפות ההגנה והאחרון שיוצא דואג לכבות את האור בתחנה – הפעלה מתואמת של האיברים השונים. חשוב לשים לב שהפעילות של חלק מהאיברים מואצת בעוד פעילות האחרים מואטת. ההשפעה של תגובת "הילחם או ברח" על האיברים השונים מתוארת בסרטון הבא:

(
  {"base_state": {"language": "he"}, "video_url": "//youtube.com/watch?v=m2GywoS77qc"}
)
</script>

הסרטון הופק בידי Mr anderson במסגרת פרויקט Bozeman Biology

את פעילות המערכת הסימפתטית מאזנת המערכת הפאראסימפתטית (הנקראת לפעמים "מערכת תנוח ותעכל" (Rest and Digest) שפועלת על אותם איברים אבל משפיעה עליהם בצורה ההפוכה. אפשר לדמות את שתי המערכות הללו לדוושות הגז (תאוצה) והבלמים (האטה) במכונית. באמצעותן יכולה מערכת העצבים הבלתי רצונית לבקר את מידת ההפעלה של כל אחד מהאיברים הפנימיים שלנו, הן בנפרד והן בצורה מתואמת כפי שנדרש מאיתנו במצבי סכנה.

ד"ר טלי מלקמן-זהבי
בוגרת מכון ויצמן למדע


הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בתגובה לכתבה זו ואנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה יתקבלו תמיד בברכה.

2 תגובות

  • ורד

    שאלה

    שלום ד"ר טלי, בהמשך למאמר , האם יש דרך כלשהיא שיכולה לדמות לגוף מצב של " אל לחץ" ,
    כדי שימנע מלהכנס למצב של הילחמות ( שאיננה באה בזמן של לחימה אמיתית כמו שאסביר )
    אני מבררת מידע ופרטים לקרוב משפחה שבזמן מנוחה הדופק שלו עולה מאיזו סיבה
    שנבדקת רפואית
    אני מחפשת מידע כדי לתת לו כלים להתמודד עם המצב
    ואחד מהכלים זה - דרך לדמות לגוף מצב תיאורטי שהוא כביכול ברגיעה
    ואז כל הפעולה של ה"הילחם וברח" תואט או תיבלם,
    תודה רבה

  • מעיין כהן-פיקאר-

    אחד הדברים שמפעיל את המערכת

    אחד הדברים שמפעיל את המערכת הפרה סימפטתית זה נשימה קצבית שזה אומר לקחת אויר לספירה של ארבע, להשאיר את האוויר בפנים לספירה של ארבע להוציא אוויר לספירה של ארבע ולהישאר בלי אוויר לספירה של ארבע.