המעבר לאנרגיות מתחדשות הוא אתגר לאומי אדיר שאנו חייבים לעמוד בו. המפתח נמצא בידי הפוליטיקאים שלנו

לקראת הבחירות, מכון דוידסון לחינוך מדעי בוחן את האתגרים המדעיים הניצבים כעת בפני מדינת ישראל. אנו מאמינים שהתייחסות אליהם מצד מקבלי ההחלטות תסייע להוביל את החברה הישראלית למקום טוב יותר. זוהי הכתבה השלישית בסדרת כתבות שאנו מפרסמים לקראת יום הבוחר. לכתבה הראשונה בנושא החינוך המדעי, לכתבה השנייה בנושא אתגרים בבריאות

מדינת ישראל מצויה במלחמה גורלית. בניגוד למה שהתרגלנו, הפעם לא מדובר בסכסוך עם מדינה שכנה או במאבק נגד ארגון טרור, אלא במלחמה על איכות החיים שלנו ושל הדורות הבאים. זוהי מלחמה נואשת נגד מצב חירום צפוי וידוע. הניצחון בה דורש מנהיגות אמיצה, אחראית, מקצועית ומשתפת.

כדי לצמצם את משבר האקלים, כולם חייבים להפחית את פליטות גזי החממה שלהם. מפתה להתייחס בביטול להשפעת הפליטות של מדינה קטנה כמו ישראל, אך זו גישה מוטעית והרת אסון. כך למעשה יכולות כל מדינות העולם לנסות לחמוק מאחריות. כ-60 אחוזים מסך הפליטות בעולם מקורן במדינות שתורמות כל אחת מהן לא יותר מאחוזים בודדים מסך הפליטות.

כמות הפליטות לנפש בישראל גבוהה מאוד מהממוצע העולמי. פירוש הדבר הוא שחלקה היחסי של ישראל במשבר האקלים הוא גבוה יותר מחלקה היחסי באוכלוסיית העולם. בנוסף, ישראל נמנית עם מדינות העולם העשירות, ולכן מצופה ממנה להיות ממובילות השינוי, ולא להשתרך מאחור. הסכם פריז מכיר בכל זאת, ולכן בבסיסו עומדת המחויבות המשותפת של כל מדינות העולם לעמוד ביעדי האקלים. מדינות מפותחות כדוגמת ישראל נדרשות להציב יעדים שאפתניים יותר.

 כדי להתמודד עם משבר האקלים ועם ההשלכות ההרסניות שלו, ייצור החשמל שלנו חייב לעבור בהקדם משריפת דלקי מחצבים לשימוש במקורות אנרגיה מתחדשים. המפתח לכך מצוי בידיהם של נבחרי הציבור שלנו – האנשים שבהם נבחר בבחירות הקרובות. זהו מעבר מורכב שדורש תכנון ותקצוב ארוכי טווח, אך פירותיה של הצלחתו ייטיבו איתנו מאוד ולאורך זמן. לפי דברי ראש סוכנות האנרגיה הבינלאומית פטיח בירול (Birol), "היתרונות החברתיים והכלכליים של האצת המעבר לאנרגיה נקייה הם אדירים. המחיר של ישיבה בחיבוק ידיים הוא עצום".

הזמן הולך ואוזל

משבר האקלים פוגע בחיינו כבר עכשיו. השפעותיו באות לידי ביטוי בדרכים רבות. רואים אותן בגלי חום חמורים ובבצורות קטלניות, בהתפשטות של מחלות מידבקות ובפגיעה במערכות אקולוגיות, ואפילו בפגיעה בביטחון הלאומי, התזונתי והכלכלי של מדינות בעולם וגם של ישראל. המשבר צפוי להחריף בעשורים הקרובים, והשכיחות של אסונות טבע ואירועי אקלים קיצוניים ונדירים אחרים צפויה לעלות. הדרך לצמצם את חומרת המשבר, בהתאם ליעדי הסכם פריז, היא להפחית את פליטות גזי החממה שלנו, ומהר.

ספירה לאחור של שעון תקציב הפחמן הדו-חמצני

מדו"ח שפרסם הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (IPCC) עולה כי על האנושות להפחית בכמחצית את פליטות גזי החממה הנובעות מפעילות בני האדם עד שנת 2030, ולאזן אותן כליל בסביבות שנת 2050, רק כדי לעמוד ביעד של הגבלת עליית הטמפרטורה העולמית הממוצעת ל-1.5 מעלות צלזיוס – עלייה משמעותית גם היא, אך פחות ממה שצפוי לקרות אם לא נעמוד ביעד. כמות הפחמן הדו-חמצני הכוללת שנותר לאנושות לפלוט לפני שיהיה מאוחר מדי שקולה לכמות שאנו פולטים בקצב הנוכחי בתוך פחות מ-25 שנים.

ההבנה של חשיבות נושא האקלים גוברת בישראל בהדרגה, אך הפעולות שהמדינה נקטה עד כה להפחתת פליטות גזי החממה אינן מספקות וכמות גזי החממה שאנו פולטים מדי שנה ממשיכה לעלות. בשנת 2021 בחן משרד מבקר המדינה איך נערכו ממשלות ישראל להתמודד עם משבר האקלים ומה עשו בנדון. הוא מצא כי מדינת ישראל הציבה לעצמה יעדי הפחתת פליטות נמוכים לעומת מדינות מפותחות אחרות בעולם, ולא עמדה אפילו בהם. ההתקדמות בהשגת כל היעדים בתחומי האנרגיה, התחבורה והפסולת משנת 2015 והלאה, ובכלל זה מעבר לייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות, עידוד תחבורה ציבורית, וצמצום ייצור הפסולת, נעה בין פיגור לעומת הקצב הרצוי ובין עמידה במקום.

דרוש: מהפך אנרגטי

רוב גזי החממה הקשורים לפעילות האדם בעולם נפלטים עקב שריפה של דלקי מחצבים המכילים פחמן, כמו נפט, פחם וגז טבעי, לצורך הפקת אנרגיה. לפי פרסומי המשרד להגנת הסביבה, השימוש באנרגיה אחראי לכ-80 אחוז מכלל פליטות גזי החממה בשנת 2020. מתוך הכמות הזאת, כמחצית נבעו מייצור חשמל בתחנות כוח וכרבע נוספים נפלטו מכלי תחבורה.

אחת הדרכים החשובות לצמצם את הפליטות הללו היא לצרוך פחות חשמל ולהפחית את השימוש במכוניות. ממשלות ישראל מודעות לכך. למשל בשנת 2008 יזמה המדינה תוכנית להפחתת צריכת החשמל השנתית ב-20 אחוז עד שנת 2020 בעזרת צעדי התייעלות. הצמצום שהצעדים האלה הניבו בפועל מוערך בכ-7.5 אחוזים בלבד.

לא די בצעדי ייעול וחיסכון – כדי לעמוד ביעדי האקלים חייבים לעבור למקורות אנרגיה דלי פחמן, שכמעט לא פולטים גזי חממה. רק כך נוכל להמשיך ליהנות מאספקת חשמל שוטפת בלי לסבול מההשלכות ההרסניות של גזי החממה באטמוספרה.

ישראל מפגרת כיום מאחורי רוב המדינות המפותחות במה שנוגע לניצול מקורות אנרגיה דלי פחמן. כמות גזי החממה הנפלטת לכל יחידת אנרגיה חשמלית המיוצרת בישראל היא מהגבוהות בעולם. כשבישראל מייצרים קילוואט שעה (kWh) אחד של חשמל, כמות הפחמן הדו-חמצני שנפלט היא כפולה מכמות גז החממה שנפלטת בממוצע בייצורה של אותה כמות של חשמל במדינות האיחוד האירופי.

על הנייר שינוי המצב נראה פשוט: מה שצריך לעשות הוא לעבור לתחבורה חשמלית, לשים דגש על תחבורה ציבורית, ולייצר את החשמל שאנו צורכים ממקורות אנרגיה דלי פחמן כמו אור השמש, הרוח או אנרגיה גרעינית. את המטוסים, האוניות והמפעלים שלא יכולים להסתפק בחשמל, נפעיל בעזרת דלק שיופק מאנרגיה כמה שיותר נקייה ומגידולים חקלאיים יעודיים.

במציאות מדובר באתגר אדיר: יש להחליף את כל המכוניות בעולם בכלי רכב חשמליים, להמיר כ-90 אחוז מייצור האנרגיה בעולם לשימוש במקורות דלי פחמן, לעשות שינויים מרחיקי לכת במבנה רשתות החשמל ולפתח תעשייה עצומה של דלקים חלופיים. כלומר מדובר בשינוי יסודי של כל שוק האנרגיה העולמי. את כל זה יש להשלים בתוך 30 שנה בלבד, בזמן שהאוכלוסייה גדלה והביקוש לחשמל בארץ ובעולם מזנק בקצב מסחרר, ותחת הצורך לספק חשמל באופן אמין ורציף בכל רגע ורגע ובמחיר סביר. עם זאת, בסוכנות הבינלאומית לאנרגיה (IEA) בטוחים שזה יעד שאפשר לעמוד בו.

כדי לעמוד ביעדי האקלים חייבים לעבור למקורות אנרגיה דלי פחמן. מקורות אנרגיה מתחדשים מול מתכלים | Mind Pixell, Shutterstock
כדי לעמוד ביעדי האקלים חייבים לעבור למקורות אנרגיה דלי פחמן. מקורות אנרגיה מתחדשים מול מתכלים | Mind Pixell, Shutterstock

חישוב מסלול מחדש

מפת הדרכים של ה-IEA מציגה למעלה מ-400 ציוני דרך להורדת פליטת הפחמן הדו-חמצני של שוק האנרגיה העולמי כולו לאפס עד שנת 2050, כדי להגביל את ההתחממות העולמית ליעד של 1.5 מעלות צלזיוס. איפוס פליטות עולמי כזה ידרוש מהכלכלות המפותחות לצמצם לאפס את פליטות גזי החממה ממערכות הפקת החשמל שלהן כבר בשנת 2035, ואילו הכלכלות המתפתחות נדרשות לעשות אותו דבר עד שנת 2040. במקביל יתבצעו תהליכים של חשמול התחבורה והתעשייה, שיגדילו את חלקו של החשמל בשוק האנרגיה. כדי להמחיש עד כמה היעדים העולמיים האלה שאפתניים, נציין כי לצורך הגידול הנחוץ בהפקת חשמל מאנרגיית השמש יש להתקין כמעט מדי יום יכולת מערכות ייצור חדשות בהיקף דומה לאלה שפועלות בשדה הסולרי הגדול בעולם כיום.

אפילו עמידה ביעד נמוך יותר, של עלייה של שתי מעלות צלזיוס בטמפרטורה העולמית הממוצעת, תדרוש מאמצים כבירים. להגשמתו יהיה על האנושות לאפס את פליטת הפחמן הדו-חמצני של כ-95 אחוז ממערכות ייצור החשמל בעולם עד שנת 2050.

בישראל הציב לעצמו משרד האנרגיה יעד לשנת 2030, בתוכנית "שמש במקום פחם", שבמסגרתו נעבור בתוך עשר שנים לייצר 30 אחוז מהחשמל בישראל מאנרגיות מתחדשות, ובמיוחד מניצול אנרגיית השמש. אלה יתפסו את מקומה של כל כמות החשמל שמיוצרת כיום בתחנות כוח פחמיות מזהמות. לשם השוואה, נכון להיום רק כשמונה אחוזים מהחשמל בארץ מיוצרים בפועל ממקורות מתחדשים.

אפילו לפי התוכנית הזאת, עדיין עיקר תצרוכת החשמל בארץ תמשיך להגיע משריפת גז טבעי. שריפת גז טבעי לא גורמת לפליטת חלקיקים נשימים מסוכנים כמו שעושה שריפת פחם, אך היא פולטת פחמן דו-חמצני וגם מדובר בגז חממה חזק בפני עצמו, שהשפעתו רבה כשהוא דולף מאסדות קידוח וצינורות הובלה.

כדי לעמוד ביעד הלאומי הזה בנו השנה משרד האנרגיה ורשות החשמל את התוכנית הביצועית הראשונה בישראל למעבר לאנרגיות מתחדשות. התוכנית מתמקדת בראש ובראשונה ברגולציה, במציאת שטחים מתאימים ובקידום רשת ההולכה והחלוקה לצורך עמידה ביעד הביניים, של מעבר להיקף שימוש של 20 אחוז באנרגיות מתחדשות בסוף שנת 2025. בפועל, יזמים בתחום החשמל הסולרי מתלוננים על קשיים משמעותיים שמגבילים את קצב הגדלת ייצור החשמל מאנרגיית השמש ומרחיקים אותנו מהעמידה ביעדים. המשך התוכנית, עד שנת 2030, מפורט בקווים כלליים בלבד, והיא לא דנה כלל בשנים הבאות.

נדרשים כבר כעת צעדים שאפתניים יותר. היעד שהציב משרד האנרגיה לשנת 2030 הוא הנמוך ביותר בכל מדינות ה-OECD, וקשה לראות איך ישראל תוכל לעמוד בהתחייבותה לאפס את פליטות הפחמן שלה עד שנת 2050.

המשרד להגנת הסביבה בחן את היכולת לשפר את היעד ולעבור לייצר כ-40 אחוז מהחשמל בישראל מאנרגיות מתחדשות כבר בשנת 2030. הוא מצא שזה אפשרי ואף יחסוך למדינה כשישה מיליארדי שקלים מעבר ליעד שקבע משרד האנרגיה. צוות האנרגיה של מרכז הֶשֶל לקיימוּת אף פיתח תוכנית לאומית חלופית למשק האנרגיה בישראל (תוכנית NZO), שלטענת יוזמיה תוכל לספק 95 אחוז מהביקוש לחשמל בישראל מאנרגיות מתחדשות עד שנת 2050, ואף לחסוך הוצאות למשק. גם המשרד להגנת הסביבה מבקש לקבוע יעד דומה לשנת 2050.

לפי תוכנית NZO של מרכז השל לקיימות אפשר לספק 95 אחוז מהביקוש לחשמל בעזרת אנרגיות מתחדשות עד שנת 2050 | מתוך חוברת התוכנית

נחוץ שינוי מערכתי

המעבר לאנרגיות מתחדשות מציב אתגרים רבים, עם קשרי גומלין רבים ביניהם. כיום, מערכת החשמל מתאימה בכל רגע נתון את הספק החשמל המיוצר לביקוש לחשמל בפועל. אם בשעות מסוימות חלה עלייה בצריכת החשמל, למשל כי הרבה אנשים מדליקים את המזגן, תחנות הכוח צריכות רק לשרוף יותר דלק או גז. מערכת החשמל הקיימת מבוססת על מספר מצומצם של תחנות כוח גדולות, שנמצאות בדרך כלל די קרוב לאזור שבו צורכים את החשמל שהן מייצרות.

מערכת החשמל העתידית צפויה להיראות אחרת. היות שאין בישראל הרבה רוח או נהרות, אך שמש יש בה בשפע, רוב הפוטנציאל לשימוש באנרגיות מתחדשות נשען על אנרגיה סולרית. רוב החשמל יגיע מתאים פוטו-וולטאיים שממירים את אור השמש ישירות לחשמל. הקולטים הללו יוצבו בשדות ענקיים, ועל כל גג פנוי בערים.

מערכת החשמל בישראל מבוססת על מספר תחנות כוח גדולות, הנמצאות בקרבת אזורי צריכת החשמל העיקריים. קווי מתח גבוה להולכת חשמל | Myra Thompson, Shutterstock

גדול או מבוזר?

המעבר לאנרגיית השמש יחייב שינויים משמעותיים בכל מערכת החשמל. לכאורה האפשרות הקלה והזולה ביותר היא לפרוס שדות ענקיים של קולטי שמש. בשנים האחרונות הוקמו לא מעט שדות סולריים יעילים בנגב, שם יש שטח לא מנוצל רב להצבתם. הבעיה היא שרוב אזרחי המדינה חיים ועובדים במישור החוף בין גדרה לחדרה, ושם נמצא עיקר הביקוש לחשמל. לכן יש צורך להוליך את החשמל הסולרי מהדרום למרכז. אך מערכת החשמל הנוכחית לא תוכננה להוביל כמויות גדולות של אנרגיה מהנגב צפונה ואינה מסוגלת לעמוד בעומס הנדרש.

פתרון הבעיה מחייב לשלב כמה גישות משלימות. פתרון אחד הוא להרחיב את רשת הולכת החשמל, אך מדובר במשימה יקרה שהשלמתה תדרוש זמן רב. פתרון נוסף הוא להיעזר באמצעים לאגירת חשמל, כמו סוללות. הספק החשמל הסולרי משתנה לאורך היממה בהתאם לשינויים שחלים בשטף קרינת השמש. ייצור החשמל הסולרי מגיע לשיאו בצהריים ונפסק לחלוטין בלילה. סוללות מאפשרות לאגור בשדה הסולרי את עודפי החשמל המיוצרים בו בשעות השיא, כשקווי ההולכה עמוסים במיוחד, ולספק את החשמל המאוחסן בהן בשעות שבהן קווי ההולכה פנויים.

אמצעי האגירה חיוניים גם כדי לפצות על פער הזמנים בין שעות השיא בייצור החשמל, לבין שעות השיא בביקוש. הם מאפשרים לנצל באופן מרבי את הספק החשמל הסולרי הזמין בשעות השמש, ולצרוך אותו בשעות שבהן הוא דרוש, גם אם אלו שעות חשוכות.

אפשר גם להשתמש ברשת חשמל חכמה כדי להסיט את ביקוש החשמל לשעות שבהן הוא זמין יותר, ועל ידי כך להפחית את העומס המוטל על מערכת ההולכה ואת הצורך באמצעי אגירה. היא תעשה זאת למשל בעזרת מוני חשמל חכמים שמתאימים את מחיר החשמל לזמינותו, ומערכות אוטומטיות שיפעילו את מכשירי החשמל או יטענו את מצברי המכונית החשמליות דווקא בשעות שבהן החשמל זול וזמין.

בעיה נוספת שמציבים השדות הסולריים היא השטח הרב שהם תופסים. לפי תוכנית NZO של מרכז הֶשֶל דרושים כ-800 אלף דונם כדי לעבור להתבססות מלאה על אנרגיות מתחדשות בשנת 2050. מדובר בשטח עצום – קרוב לארבעה אחוזים משטח המדינה כולה. אחד הפתרונות לכך הוא שיתוף פעולה אזורי, שבמסגרתו ישראל תייבא חשמל מירדן, שם יוקמו לשם כך שדות סולריים ענקיים. פתרון חלקי נוסף יוכל להיות שימוש כפול (דו-שימוש) בשטחים חקלאיים. במסגרת הזאת השטח שמתחת לפאנלים הסולריים ינוצל לגידול ירקות.

לדברי מנכ"לית מינהל התכנון היוצאת דלית זילבר, "ייצור אנרגיה מתחדשת הוא צו השעה. עם זאת, הקרקע היא משאב שנמצא במחסור ועלינו להשתמש בו ביעילות. לכן, את עיקר המאמץ צריך להפנות לפתיחת חסמים ולהצבת מתקנים סולריים על גבי מבנים". הצבת פאנלים סולריים בשטח בנוי, על גבי גגות, חזיתות מבנים, חניונים, מאגרי מים ועוד, תוכל לספק לבדה כמחצית מצריכת החשמל בישראל, ולחסוך כמחצית מהשטח הדרוש להצבת שדות סולריים.

לדברי מנכ"ל איגוד חברות "אנרגיה ירוקה לישראל", איתן פרנס, חוסר התיאום בין משרדי הממשלה מעמיד בסכנה את יכולתנו לעמוד ביעדי האנרגיות המתחדשות: "משרדי הממשלה עסוקים בוויכוחים אינסופיים כבר עשור ואת התוצאה רואים בשטח. במשרד האוצר רוצים את הזול והגדול, כלומר מתקנים סולריים קרקעיים במכרזים, ואילו במינהל התכנון, במשרד להגנת הסביבה ובמשרד החקלאות מעוניינים בדו-שימוש, שהוא קטן ויקר, וחוסמים את היישום במתקני קרקע".

הפקת חשמל בתוך הערים, סמוך למוקדי הצריכה, גם תחסוך חלק מההשקעות הנחוצות לפיתוח רשת החשמל, תצמצם את אובדן האנרגיה שמתרחש בהולכה ותשפר את הביטחון האנרגטי של ישראל, שכן כך לא נהיה תלויים במספר מצומצם של מתקנים גדולים. לייצור מבוזר כזה תהיה גם תועלת כלכלית למשפחות הרבות שיתקינו פאנלים סולריים על גג ביתם, או שיקחו חלק בקהילות אנרגיה שייצרו חשמל יחד או ישתמשו בו במשותף.

הצבת פאנלים סולריים על גגות ומבנים תוכל לספק כמחצית מצריכת החשמל בארץ. תא פוטו-וולטאי על גג בניין | Bilanol, Shutterstock

הביטחון שבגיוון

לא כדאי להחזיק את כל הביצים בסל אחד, במיוחד כשמדובר ברשת החשמל שלנו. למשל אם נסתמך רק על הגז הטבעי אנו עלולים להיחשף לסכנה של הפרעות באספקת הגז בעקבות אסונות טבע או אירועים ביטחוניים. במקרים קיצוניים עלול לקרות שאספקת החשמל תיעצר לזמן רב באזורים נרחבים במדינה – מצב שעלול לשבש את תפקודם של בתי חולים, בסיסי צבא ושל המשק הישראלי כולו.

בטווח הקרוב, אנרגיה מתחדשת מגוונת את מקורות ייצור החשמל שלנו ומאפשרת לנו לא להסתמך רק על גז טבעי ופחם. אך בטווח הרחוק, שבו כמעט כל החשמל שלנו יופק מאנרגית השמש, נהיה חשופים לסכנות חדשות – למשל סופות חול שיפגעו ביכולת ייצור החשמל הסולרי, או מחסור בפאנלים סולריים חדשים הדרושים לתחזוקת המערכת ולהרחבתה.

השיטות הבסיסיות להתמודד עם הפרעות ושינויים בייצור החשמל הסולרי כוללות אגירת כמויות גדולות של חשמל והחזקת תחנות כוח מזהמות לגיבוי בשעות חירום או בזמן של עליות חריגות בביקוש לחשמל. כך למעשה נעשה כבר כעת באיסלנד, שם כל צריכת החשמל השוטפת מופקת ממקורות אנרגיה מתחדשים. גם התקנת כמות עודפת של קולטי שמש תאפשר רזרבה ביכולת ייצור החשמל, שתוסיף למערכת מידה חיונית של גמישות.

טכנולוגיות שנמצאות עדיין בפיתוח עשויות לאפשר לנו לנצל בעתיד את תחנות הכוח המונעות בגז, תוך צמצום פליטות גזי החממה שלהן למינימום. למשל יהיה אפשר להשתמש בחשמל ממקורות ירוקים כדי לייצר מימן ממים לצורך שריפה עתידית, וכך לאחסן חשמל במשך תקופה ארוכה או לייבא אותו ממדינות רחוקות. שריפה של מימן בתחנות כוח מתאימות פולטת רק מים ולפיכך אינה מזהמת.

שיטה נוספת היא ללכוד את הפחמן הדו-חמצני שנפלט בארובות תחנות הכוח, ולהשתמש בו להפקת דלק ומזון או לקבע אותו באדמה. טכנולוגיות כאלה עשויות להקל את המעבר לחשמל דל פחמן, אך הן יקרות ולא ברור עדיין אם קצב הפיתוח שלהן יאפשר את יישומן בזמן הנראה לעין.

שילוב בין מגוון פתרונות יאפשר לנו ליהנות מאנרגיה אמינה בלי לפגוע בעתידנו. עיר אקולוגית ובת קיימא | petovarga, Shutterstock
שילוב בין מגוון פתרונות יאפשר לנו ליהנות מאנרגיה אמינה בלי לפגוע בעתידנו. עיר אקולוגית ובת קיימא | petovarga, Shutterstock

גרעין של יציבות

אנרגיה גרעינית היא שיטה בטוחה ומוכחת להפקת חשמל דל פחמן. נכון להיום כעשרה אחוזים מהאנרגיה החשמלית המיוצרת בעולם מופקים בכורים גרעיניים, כך שזוהי האנרגיה דלת הפחמן השנייה בשכיחותה אחרי האנרגיה ההידרואלקטרית, המופקת מזרימת המים בנהרות ובסכרים. תחנת כוח גרעינית ישראלית תספק חשמל יציב ואמין לאורך כל השנה ובמשך כל שעות היממה, בלי לתפוס שטח רב. בכך היא תשפר את הביטחון האנרגטי של ישראל ותקל על הרחבת השימוש באנרגיה הסולרית.

האפשרות להפיק בישראל חשמל מביקוע גרעיני נבחנת כבר שנים רבות, ואף הוקצה כבר שטח ייעודי בנגב להקמת תחנת כוח גרעינית בעתיד. טכנולוגיות ייצור החשמל הגרעיני התקדמו מאוד במרוצת השנים, וזו נחשבת דרך בטוחה במיוחד להפקת חשמל, הרבה יותר משריפת דלקי מחצבים.

עם זאת, קשיים רגולטוריים ותדמית ציבורית בעייתית עשויים להציב מכשולים בדרך להפקת חשמל גרעיני בישראל. העובדה שישראל אינה חתומה על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, הצורך לטפל בפסולת גרעינית שתיווצר או לשנע אותה וחששות ביטחוניים עשויים גם הם להקשות על הקמת תחנת כוח כזאת. בעשור הקודם המליץ פורום האנרגיה של מוסד שמואל נאמן בטכניון לפתור בהקדם את בעיות הרגולציה בנושא, כדי שאם נרצה לפתח תחנת כוח גרעינית נהיה ערוכים לכך ולא נפספס את ההזדמנות.

נחשבת לדרך בטוחה מאוד להפקת חשמל. מתקן לייצור אנרגיה גרעינית | tele52, Shutterstock
נחשבת לדרך בטוחה מאוד להפקת חשמל. מתקן לייצור אנרגיה גרעינית | tele52, Shutterstock

עניין של מדיניות

המעבר לשימוש באנרגיה מתחדשת בישראל הכרחי לצמצום משבר האקלים, והוא כנראה גם האפשרות הטובה ביותר מבחינה כלכלית. במעבר אליהן יש הרבה סוגיות מורכבות ואינטרסים, אך טמונות בו גם הזדמנויות רבות. כדי לעמוד באתגר הלאומי יש להציבו גבוה בסדר העדיפויות, כחלק מנושאי הליבה של הממשלה הבאה.

בשלב הראשון צריך להרכיב תוכנית מקצועית ארוכת טווח, מתוקצבת היטב ובעלת יעדים ברורים. עליה לתת עדיפות ותמיכה כלכלית ורגולטורית למעבר מהיר לשימוש באנרגיה סולרית, על חשבון החלופות המזהמות הקיימות. בנוסף חשוב לפתח מנגנונים ממשלתיים מחייבים שיקדמו את היישום המהיר של התוכנית בכל משרדי הממשלה הרלוונטיים, יעודדו שיתוף פעולה ביניהם ויפתרו ניגודי אינטרסים. לצורך זה דרושה לנו מנהיגות אחראית שתדאג לחקיקה ולתקצוב, תקבל החלטות אמיצות ותדאג להוציא אותן לפועל באופן מקצועי ויעיל.

"משק החשמל של ישראל הלך כברת דרך ארוכה בעשור האחרון. עכשיו יש צורך במנהיגות ירוקה שתהפוך אותו למשק מתקדם ודל-פחמן", מסכם פרנס.

המעבר לשימוש באנרגיה מתחדשת מתחיל כאן. הכנסת בירושלים | Roman Yanushevsky, Shutterstock
המעבר לשימוש באנרגיה מתחדשת מתחיל כאן. הכנסת בירושלים | Roman Yanushevsky, Shutterstock

אפשר ללמוד לא מעט ממדינות אחרות. האיחוד האירופי בנה למשל תוכנית ענק לאיפוס כולל של פליטות גזי החממה עד שנת 2050, והוא עתיד להשקיע בה למעלה מטריליון אירו במהלך העשור הקרוב. חלק גדול מהתקציב יושקע באנרגיות מתחדשות. התוכנית מתקצבת תהליכי התייעלות אנרגטית, הקמת תשתיות לחשמל דל-פחמן, והשקעה במימן ובמתאן ביולוגי כתחליף לגז הטבעי שאירופה מייבאת כיום מרוסיה. התוכנית נוצרה במענה לדרישה של אזרחי האיחוד האירופי, ומאז גיבושה מנהיגי האיחוד אף שיפרו את יעדי המעבר לאנרגיות מתחדשות.

גם ארצות הברית חוקקה לאחרונה חוק שאפתני שמקצה כ-370 מיליארד דולר להפחתת פליטות גזי חממה, חיסכון אנרגטי ומעבר לאנרגיה ירוקה. בכך הממשל האמריקני הנוכחי שינה באופן מהותי את המדיניות שהתווה הנשיא הקודם דונלד טראמפ, שנתן עדיפות לשימוש בדלקי מחצבים ואף פרש מהסכם פריז.

כאזרחים, עלינו לממש את הזכות להצביע בבחירות. אנו יכולים לקדם את המדיניות הרצויה לנו בכך שנתעניין בעמדותיהם ובפעולותיהם של המועמדים לכנסת בנושא ונצביע בהתאם, ובכך שנשמיע את רצוננו בפומבי יחד עם אזרחים נוספים.

לדברי דפנה אבירם ־ניצן מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, שסקרה את עמדות הציבור בישראל בנוגע למשבר האקלים, "רוב הציבור מודע לסיכוני שינוי האקלים, מוטרד מכך וסבור שהממשלה צריכה להיערך אליו. הרכבת העולמית יצאה לדרך ויש כאן קריאה לפעולה לפוליטיקאים בישראל".

לכו להצביע ולהשפיע. יום הבוחר | Melinda Nagy, Shutterstock
לכו להצביע ולהשפיע. יום הבוחר | Melinda Nagy, Shutterstock

4 תגובות

  • אהוד צוויק

    עצמאות אנרגטית.

    אחת המסקנות ממשבר האנרגיה אותו חווה כעת אירופה, היא חשיבותה של אי תלות באספקת אנרגיה של המדינה ממדינה אחרת, לכן הרעיון של תלות באספקת אנרגיה ממדינה כירדן , דורש ריענון. (לישראל יש כעת עצמאות אנרגטית כמעט מלאה הודות לגז הנמצא "אצלנו בחצר")
    עניין אגירת האנרגיה הוא עדיין נושא קריטי, פתרון שיתבסס על סוללות/מצברים , יצטרך להביא בחשבון את עלויות הטיפול בפסולות הסוללות/מצברים.
    במדינת ישראל "שטחים הפתוחים" הוא משאב במחסור שילך ויחמיר וצודק המשרד להגנת ישראל בעמדתו זו.
    באשר לנושא הגלובלי בכללותו של עליית ריכוז גזי החממה ,אשר גורם לכל הקטסטרופות האקלימיות. אם האנושות רוצה לעמוד ביעדי הפחתת ריכוז גזי החממה , לא יהיה מנוס מבנייה מואצת של תחנות כוח גרעיניות(אפס פליטות של גזי חממה), וחלקם עשויות בעתיד לשמש כגיבוי אמין לכל מקרה של שיבושים במקורות האספקה של המקורות החליפיים.

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןיובל רוזנברג

    איזון בין צרכים ואילוצים שונים

    תודה על ההערות.
    נושא האנרגיה הוא אכן מורכב ונוגע בסוגיות רבות שכל אחת מהן ראויה לדיון מעמיק בפני עצמה. עצמאות אנרגטית היא אלמנט משמעותי, אך גם הידוק היחסים עם שכנותינו הוא נושא משמעותי, וכך גם צמצום משבר האקלים. הקשר שהוסכם עם ירדן הינו קשר של תלות הדדית, בו ירדן מקבלת מאיתנו מים ואנחנו מקבלים ממנה חשמל. התלות של ירדן במי שתייה ישראלים היא תלות מאוד משמעותית. זהו מצב שונה ממכירת הגז הרוסי לאירופה. בנוסף, הגז הישראלי לא יספיק לעד, והוא צפוי להיגמר תוך כמה עשרות שנים (המועד המדויק תלוי בין השאר בקצב הייצוא שלנו למדינות אחרות). כלומר עצמאות אנרגטית דרך גז היא זמנית, בעוד עצמאות אנרגטית דרך אנרגיה מתחדשת היא יותר ארוכת טווח. זה גם הפתרון ארוך הטווח שאירופה מכוונת אליו, ואף הגבירה את קצב המעבר לאנרגיות מתחדשות בעקבות המצב עם רוסיה. בנוסף, ישראל יכולה לשמור לה תחנות גז כגיבוי למגווון תרחישים, כולל תרחיש קיצוני של ניתוק החשמל הירדני.

  • יוני

    הצד האפל של האנרגיה הסולרית

    אבל האם האנרגיה הירוקה לא חפה מבעיות לא קטנות?
    למשל, כל 15-20 שנה צריך להחליף את אותם פנלים סולריים ולהטמין אותם (איפה?) זו גם סכנה לסביבה עם חשיפה למתכות כבדות ואובדן שטח במדינה קטנטונת כמו שלנו.

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןיובל רוזנברג

    אין פתרונות מושלמים - יש פתרונות עדיפים (ועדיפים ביותר)

    תודה על השאלה.
    אין פתרונות קסם או פתרונות מושלמים, אבל צריך לבחור בפתרון הטוב ביותר.
    אתה צודק שגם מקורות אנרגיה דלי פחמן יוצרים נזקים סביבתיים, אך הם הרבה יותר קטנים מהנזקים של החלופות המבוססות על דלקי מחצבים. כמו תמיד, העדיפות הראשונה היא לצמצם את הצריכה - אם נתייעל ונצרוך פחות חשמל נגרום לפחות נזקים (ללא תלות במקורות האנרגיה). עם זאת, התיעלות זה לא מספיק, ואת החשמל שאנחנו בכל זאת צורכים יש להפיק ממקורות אנרגיה נקיים, שהם כאמור החלופה הכי טובה שיש לנו עד כה. במקרים רבים אנרגיה מתחדשת היא טובה יותר לא רק בגלל נושא האקלים. לדוגמה: פחם מכיל מגוון רחב של מתכות כבדות, אשר משוחררות לסביבה בכל שלבי החיים שלו - החל מהחציבה שלו, ועד השריפה והטיפול באפר שלו. כמות הפחם שישראל צורכת מדי שנה נמדדת ביחידות של מיליוני טונות אשר דרשו הקמה של מזחים יעודיים לצורך פריקת האוניות שמובילות את הרי הפחם אל תחנות הכח. גם בגז טבעי יש (מעט) מתכות כבדות שחלקן מגיע לסביבה, ואנחנו צורכים המון ממנו. אז נכון שתאים סולריים מכילים בין היתר חומרים מסוכנים, אבל באופן יחסי זה ממש מעט (כמעט כל המסה של הפאנל הסולרי מגיע מזכוכית ואלומיניום - חומרים לא מזיקים וקלים למחזר), ואם אוספים את הפאנלים הסולריים בסוף חייהם, אז גם מונעים ממעט החומרים שכן ישנם להתפזר בסביבה. בנוסף, משך חיי הפאנלים הסולריים והיעילות שלהם נמצאים בעלייה מתמדת, ויש הרבה מאמצים להפחית את השימוש בחומרים מסוכנים או כאלו שבמחסור, לשפר את יכולת המיחזור של הפאנלים הסולריים וכו.. כלומר אין לקחת בקלות ראש את ההשלכות הסביבתיות שישנן לאנרגיות נקיות (לא רק לפאנלים סולריים), וחשוב להמשיך במאמצים להפחית אותן, אבל צריך גם לשמור על פרופורציה ולהשוות לחלופות. כמו שניסיתי לתאר בכתבה - נושא השימוש בשטח הוא אכן משמעותי ביותר, ואחת הדרכים המרכזיות להפחית את השימוש בשטח היא הצבה של פאנלים סולריים על שטחים מבונים (למשל גגות), או דו-שימוש בשטחים חקלאיים.