אם עוד היה ספק מי תורם יותר לשינויי האקלים – נתונים מעודכנים חושפים שבני האדם פולטים מדי שנה פחמן דו-חמצני בכמות גדולה פי מאה מכל הרי הגעש בעולם ביחד

אחת הטענות העיקריות של ספקנים בעניין שינוי האקלים, השוללים את הדרישה להפחית את פליטת גזי החממה, היא ששינויי האקלים שאנו רואים כיום פשוט אינם קשורים לפעילות האנושית. לדבריהם, פליטת הפחמן הדו-חמצני לאטמוספרה עקב שריפת דלקי מחצבים זניחה לעומת הפליטה הנובעת מפעילות געשית של כדור הארץ עצמו. אולם המחקר המדעי מעלה תשובה אחרת לגמרי. מתברר שלנו, בני האדם, יש השפעה לא מבוטלת על הכימיה של כוכב הלכת שלנו, על חיינו ועל עתידם של כל היצורים החיים סביבנו.

נתונים שריכזה קבוצת חוקרים בינלאומית מעלים באופן חד-משמעי שהאנושות פולטת מדי שנה פי מאה יותר פחמן דו-חמצני מאשר כל הרי הגעש בעולם יחד. על פי המסקנות, שמתבססות על ניתוח מאגרי נתונים שנאספו במשך קרוב לעשר שנים במדידות ברחבי העולם ועל מודלים גיאולוגיים ממוחשבים, הפליטה הטבעית של פחמן דו-חמצני ממעמקי כדור הארץ אל פני השטח מסתכמת בכ-400-300 מיליון טונות בשנה בלבד. לעומת זאת, בשנת 2018 לבדה פלטה האנושות לאטמוספרה כ-37 מיליארד טונות פחמן דו-חמצני. קצב פליטת הפחמן לאטמוספרה כיום מתקרב לזה שקדם לכמה מאירועי ההכחדה הגדולים שקרו בכדור הארץ בעבר הרחוק.

הפחמן הדו-חמצני נחשב גז חממה, משום שהוא שייך לקבוצה של גזים באטמוספרה שסופגים את חום השמש המוקרן בחזרה מפני כדור הארץ, ומביאים להתחממות האטמוספרה ולשינויים באקלים העולמי. בחצי מיליארד השנים האחרונות ידועים כמה אירועים יוצאי דופן שבהם נפלטה אל פני השטח בכדור הארץ כמות פחמן דו-חמצני בסדר גודל דומה לזו שאנו עדים לה כיום. כל אחד מהם הוביל לשינויי אקלים קיצוניים שהסתיימו באירועי הכחדה נרחבים במיוחד.

לדוגמה, פגיעתו של המטאוריט צ'יקשולוב במפרץ מקסיקו לפני כ-66 מיליון שנה נחשבת לאחד מהגורמים הישירים להכחדתם של הדינוזאורים ושל מינים רבים נוספים. לפי ההערכה, בעקבות ההתנגשות השתחררו לאטמוספרה בין 425 ל-1,400 מיליארד טונות פחמן דו-חמצני, כמות דומה למדי לזו שפלטנו אנו, בני האדם, מאז ראשית המהפכה התעשייתית.

ההתחממות הגלובלית, שינויי האקלים, מחזור הפחמן, פחמן דו-חמצני, דלקי מחצבים, הפחתה טקטונית, גזי חממה, אפקט החממה
דלקי המחצבים שאנו שורפים מפרים את האיזון של מחזור הפחמן בטבע. שאיבת נפט מהאדמה | צילום: Shutterstock

שיבושים במחזור הפחמן

מקורו של כל הפחמן על פני השטח של כדור הארץ – באטמוספרה, באוקיינוסים, בקרקע ובגופם של היצורים החיים – הוא בגזים שהשתחררו ממעמקי כדור הארץ במהלך פעילות טקטונית או געשית. למעשה, רובו המוחלט של הפחמן בכדור הארץ (99.8 אחוז) שוכן באין מפריע מאז היווצרות כוכבי הלכת בתוך סלעי הקרום, במעטפת ובגרעין של עולמנו. בניגוד למה שהיה אפשר לצפות, במהלך מיליארדי השנים שבהן כדור הארץ קיים, רק חלק זעיר מתוכו השתחרר מהמעמקים.

הסיבה לכך היא שבכדור הארץ התפתח תהליך בשם מחזור הפחמן, שגורם לכך שקצב הפליטה של הפחמן ממעמקי כדור הארץ, חלקו הגדול בתור מולקולות של פחמן דו-חמצני, נשאר לאורך זמן פחות או יותר זהה לקצב שבו הוא נקבר מחדש במעטפת. הפחמן הדו-חמצני שנפלט מאזורים פעילים געשית מצטבר באטמוספרה ובאוקיינוסים, שם צורכים אותו צמחים ואצות בתהליך הפוטוסינתזה ויוצרים חומר אורגני. כשיצורים מתים, חלק מהחומר המרכיב אותם, הכולל כמות גדולה של פחמן, שוקע אל קרקעית האוקיינוס. בתהליך שנמשך מיליוני שנים, הלוחות הטקטוניים בקרקעית האוקיינוסים נדחפים אל תוך המעטפת בתהליך שנקרא "הפחתה", והפחמן שבהם שב אל מעמקי כדור הארץ.

אולם מאז תחילת המהפכה התעשייתית, האנושות שינתה את פני הדברים, בעיקר בשל הדלקים שהיא שורפת לסיפוק האנרגיה הנחוצה לשימור אורח החיים המודרני. דלקי המחצבים שאנו שורפים - נפט, פחם וגז טבעי - עשויים מפחמן שמקורו ביצורים חיים קדומים. הפחמן הזה נאגר בסלעי משקע לאחר מותם של היצורים, אך הוא אינו שב אל המעטפת בתהליך ההפחתה. מאגרים של דלקי מחצבים מתחת לפני הקרקע משמשים מעין בור שאוסף לתוכו פחמן מפני השטח ואוגר אותו למשך תקופות גיאולוגיות ארוכות. כשאנו שורפים אותם אנחנו משיבים את הפחמן המאובן הזה בחזרה לאטמוספרה ולאוקיינוסים, בקצב מהיר עשרות מונים מקצב הקבורה הטבעי שלו. אם לא נפעל במהירות לבלום את התהליך, יידרשו מיליוני שנים עד שריכוזו בפני השטח יחזור לקדמותו.

2 תגובות

  • אסף

    תקיפת איש קש

    רוב הספקנים מקבלים את העובדה שהאנושות היא הגורם העיקרי לעלייה בריכוזי הפחמן הדו חמצני באטמוספירה, כי זה הוכח מהשינוי ביחס האיזוטופים של הפחמן בפחמן הדו חמצני.
    רוב הספקנים גם מכירים בכך שפחמן דו חמצני הוא גז חממה.
    מה שרוב הספקנים שוללים היא מידת ההשפעה של ריכוז הפחמן הדו חמצני באטמוספירה על האקלים - כלומר, מקבלים את זה שהוא יכול לגרום לעליה מסויימת בטמפרטורה, אבל בצורה לא משמעותית ביחס לגורמים רבים אחרים שאין לנו שליטה עליהם. כיום אין הוכחות ממשיות להשפעת הפחמן הדו חמצני על הסביבה מלבד מודלים ממוחשבים, כאשר אין שום הבטחה שהמודלים "סופרים" את כל ההשפעות האפשריות השונות שיכולות להיות, וגם לא מסכימים אחד עם השני (מסכימים רק על הטרנד אבל לא על הטמפרטורות עצמן).

  • לביא ביגמן

    דיוק לגבי טענת המתנגדים

    כתבה בהירה וברורה, אך לטעמי נוגעת באי דיוק מרכזי אחד. טענת הספקנים אינה כי "פליטת הפחמן הדו-חמצני לאטמוספרה עקב שריפת דלקי מחצבים זניחה לעומת הפליטה הנובעת מפעילות געשית של כדור הארץ עצמו" כפי שנטען במאמר. גם בקישור לדברי הספקנים, מובאת הטענה שאין הוכחה לקשר סיבתי בין פליטת פד"ח אנושי לבין התחממות גלובלית.
    בהחלט אפשר לקבל את הנתונים, כולל הנתונים החדשים שמופיעים במאמר, בנוגע לגידול המטריד בפליטת פד"ח אנושית, ולהתווכח בנוגע להשפעה שיש לפליטת פד"ח זו על שינויי אקלים.
    כאשר מציגים עובדות, חשוב להציג אותן בצורה מדוייקת, ולהיזהר מפרשנות לא הכרחית.
    לדעתי האישית, גם אם אין הוכחה חד משמעית לקשר בין פליטת פד"ח אנושית לבין התחממות גלובלית עדיין כדאי מאוד לעשות מאמצים לצמצם כמה שניתן את פליטת הפד"ח האנושית, ולא בשל הסיכוי שקשר סיבתי קיים למרות שלא הוכח. אבל אם רוצים שהטענות המדעיות יישמעו בצורה מכובדת, אני חושב שכדאי לדייק בעובדות, ולהישמר מכל משמר מחציית הגבול בין תיאור מדעי לפרשנות ותפיסת עולם.