האדם הקדום המסתורי
יוצא מהמערה

האדם הדניסובי הוא המיסתורי ביותר מבין בני משפחתנו הקדומים: למרות שנכחד רק לפני כמה עשרות אלפי שנים, איננו יודעים עליו דבר כמעט. הדניסובים התגלו ב-2010, לאחר שחוקרים בדקו את ה-DNA של שתי שיניים ועצם שבורה של אצבע, שנמצאו במערת דניסובה שבסיביר ותוארכו לכ-30 עד 50 אלף שנה לפני זמננו. הם סברו שהמאובנים האלו היו שייכים לניאנדרטלים, ששרידים שלהם התגלו לפני כן במקום, ואולי אף לבני המין שלנו, שגם התגוררו בתקופה מסוימת במערה. אך ה-DNA העיד על כך שמדובר במין נפרד, או אולי תת-מין, שקיבל את השם "האדם הדניסובי" (Denisovan), על שם המערה. איננו יודעים איך הוא נראה וכיצד חי, אך מה-DNA עולה שהדניסובים היו קרובים לניאנדרטלים, והאוכלוסיות שלהם התפצלו לפני כ-400 אלף שנה. השושלת שלנו התפצלה מזו שהובילה לניאנדרטלים ולדניסובים לפני כ-800 אלף שנה, כך שהם אינם אבותינו, אלא יותר בני דודים שלנו.

מאוחר יותר התגלתה במערה עוד שן שהייתה שייכת לאדם דניסובי. השן הזו קדומה יותר, בת 150-100 אלף שנה לפחות. לפני כשנה בדקו חוקרים ממצא נוסף מהמערה, שבר של עצם, ומצאו שהוא היה שייך לאישה שאימה הייתה ניאנדרטלית ואביה דניסובי. מחקרים גנטיים גילו כי מערכות יחסים בין פרטים מאוכלוסיות שונות לא היו נדירות. עד היום, כמעט כל בני האדם שמוצאם אינו מאפריקה – אירופאים, אסייתים, אוסטרלים, אמריקאים – נושאים בגנום שלהם מעט DNA שהגיע מניאנדרטלים, עדות לערבוב גנים בין אבותינו לאותה קבוצה קדומה. לאוכלוסיות מסוימות יש בנוסף גם DNA דניסובי, שהגיע אליהם בצורה דומה.

"שרידים של DNA דניסובי נמצאים אצל אסייאתים בני זמננו, אוסטרלים ותושבי אזור מלנזיה שבדרום האוקיינוס השקט, עובדה שמעלה את האפשרות כי תפוצתה הגיאוגרפית של אוכלוסייה זו הייתה רחבה הרבה יותר בעבר" אמר ז'אן ז'אק הובלן (Hublin), ממכון מקס פלנק לאנתרופולוגיה אבולוציונית בגרמניה. "אבל עד עכשיו המאובנים היחידים של בני הקבוצה הקדומה הזו זוהו במערת דניסובה".

ראשון מחוץ לסיביר

במאמר חדש נחשף לראשונה מאובן דניסובי מחוץ לדניסובה, ומחוץ לסיביר. מדובר בשבר של עצם לסת תחתונה, שאליו עדיין מחוברות שתי שיניים טוחנות ושורשים של שיניים נוספות. את הלסת מצא נזיר בודהיסטי כבר ב-1980, במערה במחוז שיאחה (Xiahe) שברמה הטיבטית, הנחשבת מקודשת לתושבי המקום. הוא מסר אותה ל"בודהה החי", ראש הזרם המקומי של הדת, וזה תרם אותה לאוניברסיטת לנז'ו (Lanzhou) בסין. לאחרונה חוקרים מהאוניברסיטה יצרו קשר עם הובלן וצוותו כדי לגלות למי היא שייכת.

החוקרים לא הצליחו להפיק DNA מהמאובן, אבל כן הצליחו להוציא מעט חלבונים מאחת השיניים. "החלבונים העתיקים מהלסת נמצאים בשלב מתקדם של פירוק, ואפשר להבחין בקלות ביניהם לבין חלבונים מודרניים, שהיו עלולים לזהם את הדגימה" אמר פרידו ולקר (Welker), מהחוקרים החתומים על המאמר. "ניתוח החלבונים מראה שהלסת משיאחה הייתה שייכת לאדם שהיה קרוב מאוד לדניסובים ממערת דניסובה".

זהו המאובן השלם ביותר של אדם דניסובי שנמצא אי פעם - אמנם מדובר רק בחלק מלסת, אבל זה עדיין הרבה יותר מהשיניים ושברי העצמות שהיו בידינו קודם לכן. במסיבת עיתונאים אמר הובלן שבפעם הראשונה יכלו החוקרים לבחון את האנטומיה של הדניסובים – או לפחות חלק קטן שלה – ולהשוות אותה לזו של ניאנדרטלים, וגם של מאובנים שעדיין לא זוהו בוודאות. "הלסת דומה למאובנים אחרים מהתקופה, אבל יש לה גם מאפיינים מיוחדים, למשל צורת השורש של חלק מהשיניים" אמר הובלן. "יש לא מעט מאובנים שנמצאו בסין שהם בעלי מאפיינים משותפים עם ניאנדרטלים, אבל יש להם גם מאפיינים שונים - בדיוק כמו שהיינו מצפים ממין של קרובי הניאנדרטלים. זו הזדמנות לבדוק שוב את המאובנים האלו: גם אם לא נצליח להפיק מהם DNA, אולי אפשר יהיה לזהות את אלו ששייכים לדניסובים, מבחינה אנטומית".

המאובן השלם ביותר של אדם דניסובי. המאובן ושחזור דיגיטלי של הלסת השלמה | תמונות: דונג-ז'ו ז'אנג וז'אן ז'אק הובלן

גבוה וקר

על הלסת היה משקע פחמני שאיפשר לחוקרים להעריך את גילה: כ-160 אלף שנה לפחות, מוקדם יותר מכל מאובני האדם שנמצאו באזור זה לפני כן, ועשרות אלפי שנים לפני שבני האדם המודרניים הגיעו לטיבט. התאריכים חופפים לאלו שנמצאו עבור המאובן הקדום של אדם דניסובי במערת דניסובה.

במסיבת העיתונאים אמר הובלן שהופתע לגלות אנשים קדומים חיים במקום קשה כל כך כמו הרמה הטיבטית, שהיא לא רק קרה ויבשה מאוד אלא גם גבוהה: המערה נמצאת בגובה של 3,280 מטר, אזור שבו האוויר כבר מתחיל להיות דליל. לפני 160 אלף שנה, אמר אובלון, הטמפרטורה הייתה נמוכה אפילו יותר: "אם אתם חושבים שטיבט היא סביבה מאתגרת כיום, אני לא ממליץ לנסות אותה בתקופה ההיא". עם זאת, הוא הדגיש שאיננו יודעים בוודאות את גיל הלסת, שכן התיארוך התבסס על משקע שנמצא עליה, ויכול היה להיווצר בתקופה מאוחרת יותר. כך שאנחנו יודעים שהלסת אינה צעירה יותר מ-160 אלף שנה, אך היא עשויה להיות עתיקה יותר.

החוקרים חפרו במערה שבה התגלתה הלסת, ומצאו בה עצמות אדם, כלי אבן ועצמות בעלי חיים שנשאו סימני חיתוך, עדות לכך שבני אדם אכלו אותם. דונג-ז'ו ז'אנג (Zhang), שהייתה ממובילי המחקר, אמרה שהיא וצוותה מתכננים לחזור למערה בשנה הבאה ולהמשיך את החפירות. באמצעות תיארוך השכבות באזורים שונים במערה, החוקרים מקווים לגלות מאין הגיעה הלסת, ולמקם אותה בהקשר הרחב יותר של חיי הדניסובים באזור.

במערה נמצאו כלי אבן ועצמות עם סימני חיתוך. הכניסה למערה, מכוסה בדגלי תפילה | צילום: דונג-ז'ו ז'אנג

גֵן לחיים גבוהים

הנוכחות של אנשים קדומים כל כך ברמה הטיבטית הקשה היא אמנם מפתיעה, אך מבחינה מסוימת, אפשר היה להעריך עוד לפני גילוי הלסת שהדניסובים חיו בעבר במקום גבוה. כאמור, DNA דניסובי נמצא אצל כמה אוכלוסיות מודרניות, וגרסה דניסובית של גֵן חשוב במיוחד נמצאת אצל רבים מתושבי טיבט. הגרסה הזו של הגן מאפשרת לטיבטים לנצל ביעילות חמצן, גם כאשר ריכוזו באטמוספירה נמוך למדי. בעזרתו הגֵן הם יכולים לחיות ולעבוד ברמה הטיבטית הגבוהה, בעלת האוויר הדליל, טוב יותר משעושים זאת אנשים שאין להם את הגֵן הזה.

הטיבטים קיבלו את הגֵן מהדניסובים, ולכן ההנחה המקובלת הייתה שהדניסובים היו מותאמים גם הם לחיים במקום גבוה. אלא שהמקום היחיד בו נמצאו המאובנים שלהם עד עתה, מערת דניסובה, נמצאת בגובה של 700 מטר בלבד. אזור שיאחה לעומת זאת מתקרב ל-3,300 מטר, והוא גבוה מספיק בשביל להצדיק את השינוי הגנטי שמאפשר נשימה יעילה יותר.

איננו יודעים בוודאות שבעל הלסת אכן נשא את הגרסה של הגן שמאפשרת נשימה יעילה, שכן החוקרים לא הצליחו להפיק DNA מהמאובן. אבל היות שהוא חי כנראה ברמה הגבוהה והיה קרוב מבחינה גנטית לדניסובים מסיביר בעלי הגֵן הזה, החוקרים משערים שהיא נמצאה גם אצלו. "אנחנו יכולים רק לשער שבסביבה הזו, כל מוטציה שתעזור לנשום בחמצן הדליל תהפוך לנפוצה בדרך של ברירה טבעית" אמר הובלן. "בני אדם קדמונים ישבו ברמה הטיבטית בתקופת הפליסטוקן התיכון (126-781 אלף שנה לפני זמננו), ועברו התאמות לסביבה גבוהה ודלה בחמצן, הרבה לפני שהומו ספיאנס מודרניים הגיעו לאזור" סיכמה ז'אנג.

היפהפייה הנרדמת

הממצא החדש שופך עוד קצת אור על המיסתורי ביותר מבין קרובי משפחתנו, ועל האבולוציה של האדם באסיה באופן כללי. "לאסיה היה תפקיד חשוב בחקר האבולוציה של האדם: הומו ארקטוס התגלה שם לראשונה" אמר הובלן. "אבל אז הפוקוס עבר לאפריקה, ואסיה נהייתה היפהפייה הנרדמת של חקר המאובנים. עכשיו אנחנו פונים לאסיה שוב, ורואים שהעולם הזה של אנשים קדומים משתנה במהירות ומרתק במורכבות שלו. עם הגילויים של פלורסיינסיס, ועכשיו גם לוזוננסיס, זה מסתבך עוד יותר. נוצרת תמונה חדשה לחלוטין של אבולוציה של אדם בחלק הזה של העולם, והלסת היא חלק מזה".

"עכשיו כולם משתגעים למצוא עוד דניסובים ולזהות אותם" הוסיף. "אני שמח מאוד להיות חלק מהצוות שמצא את הדניסובי הראשון מחוץ לדניסובה, אבל הגילויים יימשכו. לדעתי בעוד כמה שנים נמצא גם דניסובים מדרום אסיה. ואולי אנחנו נהיה אלו שנזהה אותם".