הימאים שהלכו על הירח

"זו הייתה משימת חלל שגרתית לחלוטין, לפחות ב-36 השניות הראשונות שלה", סיכם מפקד אפולו 12 פיט קונרד (Conrad) בהומור האופייני לו את המשימה שהנחיתה בפעם השנייה בני אדם על הירח. ארבעה חודשים בלבד אחרי ההצלחה פורצת הדרך של אפולו 11, צנח העניין הציבורי בתכנית הירח האמריקאית, ונראה שאיש לא התעניין במה שנתפס כשחזור של אותה משימה מוצלחת. אלא שאפולו 12 לא הייתה שחזור של המשימה הראשונה - היא הייתה משימה מורכבת שנועדה לעמוד באתגרים מסובכים יותר. ובכל מקרה, בפעילות בחלל אין שום דבר שגרתי. כל מה שיכול להשתבש אכן משתבש.

משימה מורכבת שנועדה לעמוד באתגרים מסובכים. אפולו 12 על טיל השיגור בנובמבר 1969 | צילום: NASA

כסאות מוזיקליים

לפיט קונרד היה סיכוי מצוין להיות האדם הראשון על הירח. הוא שובץ לפקד על צוות הגיבוי של משימת אפולו 8, שהייתה אמורה לבחון את רכב הנחיתה על הירח בטיסת הבכורה שלו, בינתיים במסלול סביב כדור הארץ. על פי השיבוץ המקובל בנאס"א, צוות הגיבוי של אפולו 8 היה אמור להתמנות לצוות הראשי של אפולו 11, שתוכננה להיות הנחיתה המאוישת הראשונה. אבל בסוף 1968 ראו בנאס"א שחברת גרומן (Grumman) המפתחת ומייצרת את רכב הנחיתה, לא תעמוד בתאריך היעד להשלמתו, והחליטו לשנות את סדר המשימות.

הטיסה המאוישת הראשונה סביב הירח הוקדמה למשימת אפולו 8, והניסוי הראשון של רכב הנחיתה נדחה למשימת אפולו 9. עם החלפת המשימות התחלפו גם צוותי הגיבוי, וכך נדחו המשימות העתידיות שלהם. הצוות של קונרד היה לגיבוי של אפולו 9, ויועד כעת להיות הצוות הראשי של אפולו 12, ואילו הצוות של ניל ארמסטרונג, שהפך להיות הגיבוי של אפולו 8, תוכנן כעת להיות הצוות הראשי של משימת אפולו 11.

גם אחרי ההחלפה עדיין היה לקונרד סיכוי טוב להיות הראשון על הירח, אם משהו ישתבש באחת המשימות המוקדמות: אפולו 8, אפולו 9 או אפולו 10, שהייתה החזרה הגנרלית לקראת הנחיתה, או כמובן באפולו 11 עצמה. אבל כל המשימות הסתיימו בהצלחה, כולל הנחיתה של אפולו 11. ארמסטרונג הפך לאחד האסטרונאוטים המפורסמים בהיסטוריה, ושמו של פיט קונרד זכור רק לחובבי חלל או למומחי טריוויה.

החמיץ את ההזדמנות להיות האדם הראשון על הירח. קונרד מתקלח בתחנת החלל "סקיילאב" | צילום: NASA

הפתעה באריזת מתנה

צ'רלס (פיט) קונרד נולד ב-1930 למשפחה אמידה שאיבדה את רוב נכסיה בעקבות המשבר הכלכלי. הוא היה תלמיד גרוע בשל דיסלקציה, אבל בזכות עקשנותה של אמו ואמונתה ביכולותיו, מצא בסופו של דבר את הדרך להתמודד עם המגבלה, ואף על פי שנשאר כיתה, סיים תיכון בהצטיינות. למרות שהיה נמוך ורזה, הוא גם היה שחקן פוטבול מצטיין. מגיל צעיר התעניין קונרד בטיס, ועבד כנער בשדה תעופה מקומי בעבודות ניקיון ותחזוקה – ובהמשך גם מכונאות מטוסים – תמורת שיעורי טיסה. הוא קיבל רישיון טיס עוד לפני שסיים תיכון. בזכות הצטיינותו בלימודים התקבל לאוניברסיטת פרינסטון היוקרתית עם מלגה של הצי האמריקאי, ולאחר שסיים לימודי הנדסת אווירנואוטיקה, התגייס לקורס הטיס של הצי. הוא שירת כטייס קרב על נושאות מטוסים, ובהמשך כמדריך טיסה, כטייס ניסוי מצטיין וכמדריך בבית הספר של הצי לטייסי ניסוי.

ב-1959 הוזמן להיבחן לקבוצת האסטרונאוטים הראשונה שנאס"א גייסה, אך התעצבן מהבדיקות הרפואיות הפולשניות ומהמבחנים הפסיכולוגיים האינסופיים, פרש מהליך המיון ושב לשירות בצי. כדרכו, הוא עשה את זה בסטייל: את דגימת הצואה שהתבקש למסור הגיש לרופאים בקופסת מתנה קשורה בסרט אדום. אלן שפרד (Shepard), שהכיר את קונרד משירותם בצי והיה לאמריקאי הראשון בחלל, שכנע את קונרד לגשת שוב למיונים ב-1962. הפעם קונרד התייחס למיונים ברצינות והתקבל ב-1962 לקבוצת האסטרונאוטים השנייה.

קונרד טס לחלל ב-1965 במשימת ג'מיני 5, לצדו של המפקד גורדון קופר (Cooper). הם שהו במסלול סביב כדור הארץ שמונה ימים, ושברו את שיא השהייה בחלל. בשנה שלאחר מכן כבר פיקד על משימת ג'מיני 11, שבין השאר שברה את שיא המרחק מכדור הארץ (כמעט 1,400 ק"מ). הטייס שלצדו, ריצ'רד (דיק) גורדון (Gordon), היה גם הוא טייס ניסוי של הצי לפני שנבחר לקבוצת האסטרונאוטים השלישית, ואף היה חניך של קונרד בקורס טייסי הניסוי. השניים היו חברים טובים גם מחוץ לשעות העבודה.

כשמונה לפקד על צוות הגיבוי של אפולו 9, בחר קונרד בגורדון חברו לטייס תא הפיקוד. לתפקיד של טייס רכב הנחיתה הוא ביקש לשבץ חניך וחבר נוסף שלו מהשירות בצי, אלן בין (Bean). אלא שבין לא הסתדר עם ראשי לשכת האסטרונאוטים של נאס"א, והם שיבצו אותו בתכנית שכונתה "יישומי אפולו" שעסקה בתכנון משימות עתידיות, וסירבו לבקשת קונרד לצרפו לצוות. קונרד בחר חבר אחר מהצי, קליפטון ויליאמס (Williams). באוקטובר 1967 נהרג ויליאמס בהתרסקות מטוסו, כשטס מפלורידה לאלבמה לבקר את אביו הגוסס מסרטן. המטוס נכנס לסחרור מהיר בגלל תקלה ועד שוויליאמס הספיק לנטוש כבר היה מאוחר מדי. בעקבות מותו ביקש קונרד שוב לשבץ את בין לתפקיד, והפעם נענה בחיוב. השלושה השלימו בהצלחה את משימתם כצוות הגיבוי של אפולו 9, וכצפוי מונו לצוות הראשי שיטוס לחלל במשימת אפולו 12.

חברים טובים בעבודה, באימונים ובחיים הפרטיים. מימין: בין, גורדון וקונרד על מתקן אימונים של רכב הירח | צילום: NASA

ים של חברים

בניגוד בולט לצוות של אפולו 11, שחבריו כונו "זרים מיודדים" (amiable strangers) ולא היו ביניהם קשרים אישיים מעבר לעבודה המשותפת, קונרד, גורדון ובִּין היו חברים בלב ובנפש, שאהבו מאוד לבלות יחד. גם את העבודה הם הפכו פעמים רבות לבילוי עם שפע של מתיחות ובדיחות, בהובלת קונרד. במסגרת הסכם עם סוכנות רכב קיבלו שלושתם מכוניות ספורט חדישות, ופעמים רבות נסיעותיהם לעבודה או לבילוי משותף הפכו למרוץ ידידותי ומשעשע.

אף על פי כן, הם התייחסו למשימה ברצינות רבה. הם גם היו גאים מאוד בהיותם הצוות הראשון (והאחרון) של תכנית אפולו שהורכב משלושה טייסים של הצי. הם קראו לרכב הנחיתה על הירח Intrepid ולרכב הפיקוד Yankee Clipper, על שם ספינות מפורסמות. גם תג המשימה מראה ספינת מפרש גדולה מקיפה את הירח.

משימת אפולו 12 הייתה מסובכת ומורכבת יותר מהנחיתה הראשונה. רכב הנחיתה של אפולו 11 החמיץ את אתר הנחיתה המיועד בכחמישה קילומטרים, אך קונרד נדרש לבצע נחיתה מדויקת, משום שאחת המשימות של בִּין ושלו על פני הירח הייתה לאתר את החללית הלא מאוישת Surveyor 3, שנחתה שנתיים וחצי קודם לכן באזור המכונה "הים המוּכָּר" (Mare Cogitum), בלבו של אזור "אוקיינוס הסערות". רכב הנחיתה של אפולו 11 שהה על הירח כ-21 שעות, מתוכן ארמסטרונג ואלדרין בילו כשעתיים וחצי בפעילות קרקע. הפעם רכב הנחיתה תוכנן לשהות על הירח יותר מ-30 שעות, שבמהלכן ייצאו קונרד ובִּין פעמיים, כל פעם לארבע שעות כמעט.

ספינת מפרש סביב הירח. תג המשימה של אפולו 12, על רקע ציור של אלן בין | מקור: NASA, The Alan Bean Gallery

מכת חשמל

אפולו 12 שוגרה מקייפ קנדי שבפלורידה לפני הצהריים ב-14 בנובמבר 1969, שהיה יום סגרירי למדי. מרכז הבקרה החליט כי מזג האוויר מאפשר את השיגור של טיל הסטורן 5 הנושא את החללית, והכל אכן התנהל כשורה במשך 36 השניות הראשונות. אבל אז הופעלו בזו אחר זו אזעקות של מערכות רבות בתא הפיקוד, ומכשירי החללית שידרו נתונים לא הגיוניים. קונרד היה הראשון שהבין מה קרה: "אני חושב שנפגענו מברק", הוא דיווח. לכאורה ברקים אינם אמורים לסכן טיל במעופו, אבל במקרה זה, שובל הטיל שימש מעין חוט חשמל, ואיפשר לאנרגיה של הברק לעבור דרך הטיל, שכבר היה בגובה שני קילומטרים, אל הקרקע. 16 שניות לאחר מכן נפגעה החללית כנראה מברק נוסף.

הפגיעה במערכות החללית לא השפיעה כלל על מעופו של הטיל, וגם לא על מערכת הניווט שלו, והוא המשיך לשאת את החללית אל-על. האסטרונאוטים וצוות מרכז הבקרה היו משוכנעים שתקלת החשמל הביאה למעשה לסיום המשימה: ברגע שהחללית תיכנס למסלול סביב כדור הארץ, יתחילו בנאס"א לחפש דרך להנחיתה בשלום. מי שהציל את המצב היה אחד הטכנאים הזוטרים בחדר הבקרה, ג'ון ארון (Aaron), שזכר תקלה דומה באחת הסימולציות. הוא הציע לבקש מהאסטרונאוטים לעבור לסוללת עזר באמצעות מתג בשם SCE. איש במרכז הבקרה לא ידע על מה מדובר, ואפילו קונרד לא הכיר את המתג, אבל גיבור היום בחללית היה אלן בין, שטרח ללמוד בעל פה את כל מתגי תא הפיקוד: הוא מצא את המתג המתאים, ובלחיצת כפתור אחת נראה שהמצב חזר לקדמותו.

בדיעבד התברר כי הברק פגע בתאי הדלק הכימיים של החללית. הסוללות לא הצליחו לעמוד בהספק, ולכן הופעלו ההתרעות. כשהחללית נכנסה למסלול סביב כדור הארץ הופעלו שוב תאי הדלק, ולאחר שבדיקות של האסטרונאוטים ושל מרכז הבקרה העלו שהכל תקין, הצוות קיבל אישור לטוס לירח. למעשה, הבדיקות העלו שכמעט הכל תקין: איש לא ידע אם המערכת שאמורה להפעיל את המצנחים של תא הפיקוד לא ניזוקה, אבל לא הייתה דרך לבדוק זאת כעת, ובמרכז הבקרה החליטו לאשר את הטיסה לירח, בלי לשתף את האסטרונאוטים עצמם בחששות. אם המצנחים לא יפעלו והאסטרונאוטים ייהרגו כשינסו לנחות בכדור הארץ, לפחות זה יקרה לאחר שישלימו את המשימה על הירח.

אהבו גם להנות ולהשוויץ. מימין: בין, גורדון וקונרד עם מכוניות הקורבט על רקע דגם של רכב הנחיתה | צילום: חברת שברולט

צעד גדול ברדיו

המשך המשימה עבר באופן שגרתי פחות או יותר. החללית נכנסה בהצלחה למסלול סביב הירח, וכמה שעות לאחר מכן נכנסו קונרד ובין לרכב הנחיתה, מותירים את גורדון לרחף לבדו במשך יממה וחצי במסלול סביב הירח ב-Yankee Clipper. חוץ מכוננות לחלץ את חבריו במצב חירום, הוא יעסיק את עצמו בתצפיות על הירח וצילום אתרי נחיתה פוטנציאליים ואתרים בעלי עניין גיאולוגי, לפי רשימת משימות ארוכה שקיבל.

בין אמנם הוגדר "טייס רכב הנחיתה", אבל מי שהטיס את הרכב בפועל – והנחית אותו – היה המפקד, כשהטייס מסייע לו בהפעלה וכיבוי של מכשירים שונים, ובהקראת נתוני גובה ומהירות. קונרד כאמור נדרש לבצע נחיתה מדויקת, במרחק הליכה קצרה מחללית Surveyor, ועשה זאת. ב-19 בנובמבר נגע רכב הנחיתה בפני הירח, רק 177 מטרים מאתר הנחיתה המתוכנן – משום שבמבט מקרוב החליט קונרד שבאתר המיועד יש סלעים גדולים שעלולים לגרום להתהפכות החללית. הנחיתה המדויקת הייתה נחוצה לא רק בשביל ליטול דגימות מהחללית הישנה, אלא בעיקר כדי להוכיח שנחיתות כאלה אפשריות, לקראת משימות אפולו הבאות שתוכננו לנחות באזורים הרריים של הירח, שם האזורים השטוחים האפשריים לנחיתה קטנים ומוגבלים הרבה יותר.

כמה שבועות לפני המשימה שוחח קונרד עם העיתונאית האיטלקייה המפורסמת אוריאנה פלאצ'י (Fallaci). היא סירבה להאמין שניל ארמסטרונג הגה בעצמו את המשפט המפורסם שאמר ברדתו אל פני הירח – "זה צעד קטן לאדם, זינוק ענקי לאנושות" – והייתה משוכנעת שזה הוכתב לו. בו במקום התערב עמה קונרד על 500 דולר, שיוכל להגיד מה שהוא רוצה, וסיפר לה מה בכוונתו לומר. כשירד אל פני הירח מהשלב האחרון של סולם רכב הנחיתה, צחק קונרד על היותו הנמוך ביותר מבין האסטרונאוטים, ואמר "ווּפִּיִי! אולי זה היה צעד קטן לניל, אבל זה צעד גדול בשבילי!".

ארבעה חודשים קודם לכן צפה העולם בתמונות המטושטשות מאוד של אפולו 11. כעת הוא עמד לקבל תמונות טובות בהרבה, ממצלמת טלוויזיה צבעונית ומשופרת שהייתה ברכב הנחיתה של אפולו 12. אבל ברגע של חוסר תשומת לב, בזמן שניסה להתקין אותה על חצובה, כיוון בין את המצלמה הפועלת ישירות לעבר השמש (או אל השתקפותה ברכב הנחיתה), ושרף את אחד הרכיבים הרגישים. המצלמה הושבתה ושידור הטלוויזיה המבטיח מהירח הפך ללא יותר משידור רדיו, מה שהביא את תחנות הטלוויזיה לבטל משדרים והפחית מאוד את העניין הציבורי במשימה.

לא הצליחו לעשות סלפי ראשון על הירח. קונרד עם Surveyor-3, ברקע רכב הנחיתה Intrepid | צילום: NASA

מזכרות על הירח

קונרד ובין הציבו על הירח שורה ארוכה של ניסויים מדעיים, נעצו את הדגל האמריקאי באתר הנחיתה שלהם ואספו דגימות גיאולוגיות. כמה מהאבנים שמצאו סייעו לגבש את התיאוריות בדבר היווצרותו של הירח. לאחר מנוחה והתרעננות ברכב הנחיתה, יצאו השניים שוב אל פני הירח, והפעם שמו פעמיהם אל ה-Surveyor. שם הם תכננו הפתעה קטנה: בין הבריח עמו טיימר למצלמות הסטילס שלהם, והם החליטו לבצע בעזרתו צילום "סלפי" של שניהם עם החללית הלא מאוישת. כשהטכנאים יפתחו את הצילומים, הם לא יבינו מי היה האדם השלישי שצילם אותם.

לאחר שהגיעו בהצלחה אל Surveyor, פירק ממנו קונרד כמה חלקים להחזיר לבדיקה על כדור הארץ, כדי שהמדענים יבחנו מה עובר על חפץ מעשה ידי אדם במשך שנתיים וחצי על הירח. בבדיקות מעבדה לאחר מכן התברר למרבה ההפתעה כי חיידקים, שככל הנראה הגיעו עמה מכדור הארץ, שרדו על המשטחים החיצוניים של החללית.

כשהגיע הרגע לתמונה ההיסטורית פשפש בין בכיסי חליפת החלל, אך הטיימר נעלם כלא היה. השניים ניסו לחפשו בכל מקום, כשהם נאלצים לתקשר בתנועות ידיים בלבד, משום שמרכז הבקרה שמע את התקשורת ביניהם. לאחר כמה דקות נאלצו לוותר ולחזור לרכב הנחיתה. כשהתחילו להעמיס עליו את דגימות האבנים והקרקע שאספו, מצא לפתע בין את הטיימר באחת מקופסאות האבנים. כל מה שנשאר לו לעשות היה להשליכו בתסכול - אבל לפחות הוא עבר מרחק רב בזכות הכבידה החלשה של הירח.

לפני שנכנס בפעם האחרונה ל-Intrepid, זרק בין עוד משהו על הירח. טייסים שהתקבלו לשורות האסטרונאוטים של נאס"א קיבלו סיכה מוכספת של כנפי אסטרונאוט,ורק לאחר שטסו בפועל לחלל החליפו אותה בסיכה מוזהבת. בין תיעב את הסיכה המוכספת, שהזכירה לו את השנים הארוכות שהמתין לטוס לחלל וחשש כי זה לא יקרה לעולם. הוא הוציא אותה מכיס החליפה והעיף אותה רחוק ככל שיכל. כשישוב, יוכל לענוד סוף סוף את הסיכה המוזהבת, וגם יירשם בהיסטוריה כאדם הראשון שדרך על הירח בטיסת החלל הראשונה שלו.

ב-20 בנובמבר המריא Intrepid מפני הירח, וכעבור כמה שעות חבר בהצלחה ל-Yankee Clipper. האגדה מספרת כי דיק גורדון לא הרשה לחבריו ללכלך את החללית "שלו" באבק הרב שהביאו מהירח, אז הם פשטו את החליפות ברכב הנחיתה, וריחפו לתא הפיקוד עירומים כביום היוולדם.

לאחר שהעבירו לרכב הפיקוד את כל הציוד שהיה עליהם להחזיר לארץ, שחררו האסטרונאוטים את Intrepid להתרסק על הירח כמתוכנן, ועשו את דרכם חזרה הביתה. למרות החשש בנאס"א, המצנחים פעלו כשורה, אבל ממש עם הנחיתה באוקיינוס השקט היה בין מעורב בתקרית נוספת עם מצלמה. הפעם זו היתה מצלמת וידאו שהותקנה בתא הפיקוד, ועל פי הנהלים היה עליו לאפסן אותה לפני הנחיתה. הוא שכח לעשות זאת, או שלא חשב שזה מספיק חשוב, ושילם על כך. כשהחללית פגעה במים התנתקה המצלמה מתושבתה, ונפלה בדיוק על מצחו. הוא איבד את ההכרה לכמה שניות, ולאחר מכן התברר שלקה בזעזוע מוח. הוא גם נזקק לששה תפרים במצח.

ממצאים שעזרו לפתח את התיאוריות על היווצרות הירח. אחד הסלעים שאספנו אנשי אפולו 12 | צילום: Science Photo Library

תחילת הסוף

למרות האתגרים והקשיים, משימת אפולו 12 הייתה הצלחה גדולה, ובעיקר, היא הייתה המשימה שהפכה את הטיסות לירח מאירוע חד-פעמי לדבר שבשגרה. ההצלחה השגרתית גם גרמה לציבור האמריקאי לאבד עניין בתכנית הירח: במשימה הבאה, אפולו 13, רשתות הטלוויזיה אפילו לא הסכימו להעביר בשידור חי את דיווחי האסטרונאוטים מהחלל, עד שפיצוץ בחללית העמיד את חייהם בסכנה והפך את המשימה לאייטם תקשורתי.

הירידה בעניין הציבורי סימנה גם את תחילת הסוף של תכנית אפולו. התכנית תוקצבה בסכומים עצומים בעיקר בגלל הצורך להביס את ברית המועצות במרוץ לירח. לאחר שהצורך הזה הושג, לא הייתה שום ודאות שהמִמשל ימשיך להזרים אליה תקציבי עתק. קונרד היה בין הראשונים שהבינו זאת, והחליט שסיכוייו לטוס שוב בתכנית אפולו קטנים, ומוטב לו לעבור ל"יישומי אפולו", שבינתיים התמקדה ביישום אחד – תחנת החלל האמריקאית הראשונה סקיילאב. הוא המליץ גם לחבריו לעשות זאת. בין קיבל את ההצעה והצטרף אליו, אבל גורדון, שלא זכה לנחות על הירח, החליט להישאר ולהשיג את היעד הזה. הוא שובץ למפקד צוות הגיבוי של אפולו 15, ויועד לנחות על הירח כמפקד אפולו 18.

בספטמבר 1970 ביטלה נאס"א את משימות אפולו 19 ואפולו 18 בעקבות קיצוצים בתקציב, והחליטה כי משימת אפולו 17 תהיה הנחיתה האחרונה על הירח. גורדון הבין שסיכוייו לטוס שוב לחלל אפסיים – הוא פרש מנאס"א, ושימש כמה שנים סגן נשיא של קבוצת הפוטבול המקצוענית של ניו אורלינס. לאחר מכן ניהל כמה חברות בתחום האנרגיה והחלל. הוא הלך לעולמו בנובמבר 2017, בגיל 88.

קונרד פיקד על המשימה הראשונה לתחנת החלל סקיילאב, ב-1973, והצליח בזכות תושייה ואומץ לתקן תקלה חמורה שאיימה להשבית את התחנה עוד בטרם החלה לפעול. קונרד וצוותו בילו 28 יום בתחנת החלל. זו הייתה משימת החלל הרביעית והאחרונה שלו, ואחריה הוא פרש מנאס"א ומהצי, ומונה לסגן נשיא ויועץ מיוחד בחברת המטוסים מקדונל דגלאס (McDonnell Douglas), שגם בנתה כמה מהחלליות של נאס"א. הוא לא ויתר עם זאת על המשיכה להרפתקאות, וב-1996 היה שותף בצוות ששבר את שיא העולם והשלים הקפה של העולם בטיסה אחת בפחות מ-50 שעות. נוסף על טיסה, הוא עסק בפעילויות אתגריות כמו סקי מים, מרוצי מכוניות ורכיבה על אופנוע. ב-1999, בעת רכיבה שגרתית בקליפורניה, התהפך עם האופנוע בעיקול חד. הוא פונה בהכרה מלאה למרפאה מקומית, אבל כמה שעות לאחר מכן הידרדר מצבו עקב דימום פנימי, והוא מת.

בין, שנענה לעצת ידידו הטוב והצטרף לתכנית "סקיילאב", פיקד על הצוות השני שנשלח אליה ושהה חודשיים תמימים בתחנה שהוא היה בין מתכנניה הראשונים. לאחר מכן פיקד על צוות הגיבוי של משימת אפולו-סויוז, שבה חברו חללית אמריקאית וחללית רוסית בעיצומה של המלחמה הקרה. הוא המשיך לשרת בנאס"א בתפקידי הכשרת אסטרונאוטים, עד שב-1981 פרש מסוכנות החלל והתמסר לתחביבו – ציור. יצירות האמנות שלו עסקו בעיקר באסטרונאוטים ובחלל, ורבים מהציורים מציגים אסטרונאוטים על הירח. הוא אף ערבב בצבעים אבק ירח אמיתי וחלקים גרוסים של חליפות חלל. בין היה האחרון ששרד מאנשי אפולו 12, והלך לעולמו במאי 2018, בגיל 86.

היעד העיקרי של משימת אפולו 11 היה לנחות בשלום ולהציב את דגל ארצות הברית על הירח. באפולו 12 כבר לא היה די בכך. היא סימנה את המעבר של תכנית אפולו מהישג הנדסי למשימות שהדגש העיקרי בהן הוא על מדע ומחקר. המשימות הבאות בתכנית אפולו יהפכו מורכבות עוד יותר: אתרי נחיתה קשים, שהייה של שלושה ימים על פני הירח והליכות ירח ממושכות ומאתגרות. ההצלחה של קונרד, בין וגורדון לבצע את המשימה שלהם בצורה מושלמת (כמעט), הביאה עמה שפע של מידע מדעי מעניין, וסללה את הדרך לאותן משימות מורכבות שחשפו רבים מסודותיו של הירח.

המסע המופלא: סרט קצר על משימת אפולו 12 (באנגלית):