האמן שנחת על הירח

אלן בין היה תמיד אאוטסיידר יוצא דופן. בשעה שחבריו הטייסים השתכרו בברים וחיפשו הרפתקאות עם נשים, "בִּינוֹ" התנזר מאלכוהול והעדיף לעסוק בהתעמלות מכשירים, ענף הספורט שבו עסק שנים. כשחבריו הטייסים העסיקו את עצמם במרוצי מכוניות מאולתרים ובשיפוץ מכוניות עתיקות, בין לקח שיעורי ציור. וכשחבריו האסטרונאוטים נלחמו במרפקים ובשיניים על מקום בטיסות חלל, בין העדיף לעבוד קשה ולחכות שמישהו ישים לב לכישוריו.

נחבא אל הכלים

אלן לברן בין (LaVern Bean) נולד ב-15 במרץ 1932, וגדל בטקסס ובלואיזיאנה, לשם עברה המשפחה בעקבות עבודת אביו שהיה מומחה לקרקעות במשרד החקלאות. לאחר סיום התיכון למד הנדסת אווירונאוטיקה באוניברסיטת אוסטין, ובמהלך הלימודים התגייס לצי האמריקאי, שם השלים קורס טיס. הוא הוצב בטייסת בפלורידה ושירת שם ארבע שנים כטייס קרב של מטוסי סקייהוק ו-F9. לאחר מכן יצא לקורס טייסי ניסוי ועסק בבחינת דגמים חדשים של מטוסים לפני הכנסתם לשירות מבצעי – תפקיד שהיה שמור לטייסים הטובים והמנוסים ביותר.

עמיתיו של בין סיפרו כי אף שלא היה לו כישרון טבעי לטיסה כמו חלק מהטייסים האחרים, הוא פיצה על כך בעבודה קשה, באימונים מפרכים, בחריצות ובלימוד מעמיק של כל משימה. העבודה הקשה השתלמה, והוא נחשב לאחד המפציצים המדויקים ביותר בטייסת שלו ולאחד מטייסי הניסוי הטובים. ב-1962, אחרי שנתיים כטייס ניסוי, חזר לתפקיד מבצעי בטייסת קרב. באותה שנה הגיש מועמדות לקבוצת האסטרונאוטים השנייה שנאס"א גייסה, אך נעצר בשלב המיון הסופי ולא נבחר. כעבור שנה ניסה שוב את כוחו, והפעם התקבל לנאס"א בקבוצת האסטרונאוטים השלישית.

בין המשיך בעבודתו הקשה והיסודית גם בנאס"א, אך אופיו השקט והנעים, הנמנע מתחרות, היה בעוכריו. גם העובדה שתמיד אמר את אשר על ליבו, גם שכמנהליו לא ששו לשמוע את הדברים, לא סייעה לו לקבל שיבוץ לטיסה. בסופו של דבר השיבוץ הראשון שקיבל היה לפקד על צוות הגיבוי של משימת ג'מיני 10, שביצעה תמרונים במסלול סביב כדור הארץ במטרה לבחון טכניקות שיהיו דרושות בהמשך לתוכנית הנחיתה על הירח. על פי המקובל בנאס"א, צוות הגיבוי מתמנה לצוות המוביל שלוש משימות לאחר מכן. אולם תוכנית ג'מיני הייתה אמורה להסתיים אחרי משימת ג'מיני 12, והתפקיד היה מבוי סתום שאינו מוביל למשימת חלל אמיתית.

לאחר תוכנית ג'מיני קיווה בין לקבל מקום בתוכנית אפולו, אך לאכזבתו הרבה שובץ בתוכנית שכונתה "יישומי אפולו", ונועדה לבחון רעיונות למשימות עתידיות אחרי הנחיתה על הירח. גם המינוי הזה נחשב "דרך ללא מוצא" עבור אסטרונאוטים שחלמו לטוס לחלל. לאחר שהתאושש מהאכזבה החליט בין לעשות כל שביכולתו כדי להצטיין בתפקידו החדש, ולמשוך תשומת לב חיובית של מנהלים לכישוריו.

בכל זאת הגענו, למרות הכל. בין ליד החללית Surveyor-3 במהלך משימת אפולו 12 | צילום: NASA

עם קצת עזרה מחברים

בשורות האסטרונאוטים פגש בין מכר ותיק, צ'רלס "פיט" קונרד (Conrad), שנבחר לקבוצת האסטרונאוטים השנייה, שנה לפניו. קונרד היה אף הוא טייס בצי, ודרכיהם נפגשו כמה פעמים. הוא גם היה מדריכו של בין בבית הספר לטייסי ניסוי והעריך את חריצותו וכישוריו, כמו גם את נועם הליכותיו.

קונרד הספיק לטוס פעמיים בתוכנית ג'מיני: כטייס במשימת ג'מיני 5 וכמפקד במשימת ג'מיני 11, לצד חבר ותיק נוסף מהצי, ריצ'רד גורדון (Gordon). כאחד האסטרונאוטים המובילים בנאס"א, הוא נבחר ב-1966 לפקד על צוות הגיבוי של משימת אפולו 9, הראשונה שתבחן את רכב הנחיתה על הירח, גם אם רק במסלול סביב כדור הארץ. אם הכל יילך כמתוכנן, פירוש הדבר היה שהוא יפקד על משימת אפולו 12, הנחיתה השנייה על הירח, שהייתה עשויה להיות הראשונה אם משהו ישתבש בניסיון הראשון של אפולו 11.

קונרד שובץ למשימה עם גורדון, וכמפקד קיבל אפשרות לבחור אסטרונאוט חסר ניסיון לתפקיד טייס רכב הנחיתה. הוא ביקש לשבץ את בין, אבל מנהלי נאס"א סירבו שכן בין שובץ ל"יישומי אפולו", לא לטיסה. קונרד נאלץ לוותר ובחר בטייס אחר, קליפטון ויליאמס (Williams).

אולם באוקטובר 1967 הטיס ויליאמס מטוס סילון של נאס"א לבקר את אביו, שגסס מסרטן באלבמה. המטוס התרסק עקב תקלה והטייס נהרג. כשקונרד נדרש לבחור מחליף הוא ביקש את בין בשנית, והפעם נענה בחיוב. עד מהרה נודע הצוות של קונרד, בין וגורדון כאחד הטובים בנאס"א – לא רק בזכות המקצועיות אלא גם בזכות החברות הקרובה של שלושתם, שנמשכה גם מעבר לשעות העבודה למרות אופיים השונה.

ביולי 1969 נחתה אפולו 11 בהצלחה על הירח ומחקה את חלומם של אנשי אפולו 12 להיות שם ראשונים. אבל עדיין נותרו להם לא מעט אתגרים, ובהם נחיתה מדויקת יותר על פני הירח. אפולו 11 נחתה כמה קילומטרים מהיעד המתוכנן, אפולו 12 נדרשה לנחיתה הרבה יותר מדויקת, משום שאחד האתגרים של קונרד ובין יהיה לאתר את החללית הבלתי-מאוישת Surveyor-3 שנחתה על הירח שנתיים וחצי קודם לכן, ולפרק חלקים ממנה כדי לבדוק את עמידותם ומצבם אחרי תקופה ארוכה על פני הירח. כדי לעשות זאת, היה עליהם לנחות קרוב למטרה, אחרת לא יספיקו להגיע לחללית הישנה בזמן הקצר יחסית שהיה להם לפעילות על פני הירח.

בנובמבר 1969 שוגרה משימת אפולו 12. אחרי שש שנות המתנה מאז שנבחר לאסטרונאוט זכה בין לבסוף לטוס לחלל. אולם המשימה כמעט הסתיימה כבר בדקה הראשונה שלה: 38 שניות אחרי השיגור פגע ברק בטיל ושיבש את מערכות החשמל של החללית. האסטרונאוטים לא התכוננו לאירוע כה נדיר בשמונת החודשים שהעבירו בסימולטור, וגם צוות הבקרה לא ידע מה לעשות.

למרבה המזל אחד המומחים למערכת החשמל של החללית הגיב בזמן והורה לצוות להעביר את אחת המתגים בחללית למצב גיבוי. קונרד אפילו לא שמע על המתג הזה מימיו, אבל בין, שלמד כל בורג בחללית, ידע למצוא במהירות את הכפתור הנכון. זה הציל את המשימה, ולאחר בדיקה חוזרת של מערכות החשמל קיבלה אפולו 12 את האישור להמשיך בדרכה אל הירח.

תמיד הקפיד על אסתטיקה, גם בתנאי חוסר כבידה. בין מתגלח בתחנת החלל "סקיילאב" | מקור: NASA

אסתטיקה על הירח

בין אמנם הוגדר טייס רכב הנחיתה, אבל כמו בכל משימות אפולו מי שהטיס אותו בפועל היה המפקד. קונרד אכן הנחית את החללית סמוך מאוד ליעד, וכעבור שעות אחדות היה האדם השלישי שהניח את כף רגלו על הירח. בין יצא מרכב הנחיתה זמן קצר אחריו והיה לאדם הרביעי על הירח.

אחד הדברים הראשונים שהוא עשה על הירח היה... לפשל. הוא היה אמור להציג מצלמת טלוויזיה על חצובה, כדי לתעד בשידור חי את פעולותיהם. בשעה שנשא את המצלמה ליעדה הוא לא הבחין שהיא מכוונת ישירות לשמש, והרס אותה. כל המאמצים לתקן את המצלמה עלו בתוהו, ושידור הטלוויזיה מפני הירח הפך לשידור רדיו.

בהליכת הירח הראשונה שלהם הציבו השניים מערכת מדעית מורכבת, משימה שגזלה את רוב זמנם בחוץ – כשלוש שעות וחצי. בהליכת הירח השנייה אכן הגיעו אל Surveyor-3 ופירקו ממנו כמה חלקים. כמו כן תרמו את חלקם לחקר הגיאולוגיה של הירח, ואספו יותר מ-30 קילוגרמים של סלעים ואבנים לבדיקה על כדור הארץ. אף על פי שהעבודה על הירח נעשתה בלחץ זמן גדול, בין חובב האסתטיקה מצא כמה שניות לעצמו, להתפעם מהנוף המרהיב, מהשמיים השחורים ומכדור הארץ הרחוק.

אסטרונאוט, מפקד, חבר, מדריך ומנטור. בין (שני משמאל) במהלך ההכנות למשימת אפולו-סויוז | צילום: NASA

הספק אדיר

בין קיווה לשוב אל הירח, הפעם כמפקד של אחת המשימות האחרונות. אך כשנאס"א ביטלה בשל קשיי תקציב את משימת אפולו 20, ואחריה גם את משימות 19 ו-18, הוא הבין שאין לו סיכוי רב לכך. בעקבות קונרד הוא פרש מתוכנית אפולו והצטרף לתוכנית של נאס"א לשגר תחנת חלל. התחנה האמריקאית, סקיילאב, שוגרה בסופו של דבר ב-1973. קונרד פיקד על הצוות הראשון בתחנה, ובין על הצוות השני, ששוגר ביולי 1973 ושהה בתחנה חודשיים.

אנשי הצוות של התחנה ביצעו ניסויים מדעיים ורפואיים רבים, ובין השאר בדקו כיצד עכבישה טווה קורים בתנאי חוסר כבידה. משימת סקיילאב בפיקודו נחשבה מוצלחת מאוד מבחינת ההספק, והניסויים הרבים שעשה הצוות בפיקודו נחקרו לאחר מכן במשך שנים ארוכות. בין עצמו יצא להליכת חלל אחת במסגרת המשימה ובחן אבטיפוס למערכת הנעה אישית.

ב-1975 פיקד בין על צוות הגיבוי של משימת אפולו-סויוז, מפגש ראשון בין חללית אמריקאית לחללית רוסית בחלל. לאחר מכן היה אמור להשתבץ בין טייסי מעבורות החלל, אבל בסופו של דבר החליט לוותר. "ככל שחשבתי על כך יותר הבנתי שיש בשורות האסטרונאוטים של נאס"א נשים וגברים צעירים שיכולים להטיס את המעבורות לא פחות טוב ממני, ואפילו יותר", סיפר. "לעומת זאת, אני הייתי היחיד שהיה מעוניין לנסות את העבודה האחרת".

השתמש באבק מהירח ובחליפות חלל גרוסות כדי לתת מרקם ייחודי לציוריו. בין בסטודיו שלו | מקור: ויקיפדיה, נחלת הכלל

אסטרונאוט ואמן

העבודה האחרת שבין דיבר עליה הייתה ציור, בעיקר של אירועים וחוויות הקשורים בנחיתות על הירח. ב-1975 הוא התפטר מתפקידיו בצי, אך נשאר בנאס"א בעיקר בתחום הדרכת האסטרונאוטים. ב-1981 פרש רשמית מסוכנות החלל והתמסר לציורי החלל והירח. בין השתמש בין השאר בחומרים ייחודיים כמו אבק מהירח, או חלקים גרוסים של חלליות ושל פריטי ציוד אחרים, כדי לתת לציורי השמן שלו מרקם מציאותי.

עם זאת, כאמן הוא הרשה לעצמו להוסיף לעיתים לירח צבעים שאינם קיימים שם בפועל. לפני כל ציור נהג לשוחח עם כמה מעמיתיו האסטרונאוטים, ולשמוע את תחושותיהם וזיכרונותיהם מהרגע שביקש להנציח בציור. במהלך השנים הוצגו יצירותיו בין השאר במוזיאוני חלל ותעופה, ובהם מוזיאון סמית'סוניאן בוושינגטון.

בין גר להתגורר בטקסס, שם הלך אמש לעולמו בגיל 86. עם מותו נותרו בחיים רק ארבעה מ-12 האסטרונאוטים שדרכו על הירח: באז אלדרין (אפולו 11), דייויד סקוט (אפולו 15), צ'רלי דיוק (אפולו 16), והריסון שמיט (אפולו 17).

"אלן בין היה האדם הבלתי רגיל ביותר שהכרתי. הוא שילב באופן יוצא דופן הישגים טכניים כאסטרונאוט והישגים אמנותיים כצייר", אמר האסטרונאוט מייק מסימינו (Massimino) חניכו בתוכנית המעבורות. "מה שהיה באמת יוצא דופן אצלו היה האכפתיות העמוקה כלפי אחרים ונכונותו ללמד ולהעניק השראה מתוך פתיחוּת ושיתוף של סיפורו האישי. כל מי שזכה להכיר את אלן הפך בזכותו לאדם טוב יותר, והיינו אסטרונאוטים טובים יותר בזכות הדוגמה האישית שלו. אני אסיר תודה על כך שהוא היה המנטור שלי וחברי, ואני מתגעגע אליו מאוד. הוא היה אדם גדול".