המטרה: להתאחד
נגד אויבי האנושות

8 במאי 1980 היה יום היסטורי. יום הניצחון של האנושות על אויב קטלני שאיים על בני האדם במשך אלפי שנים. כדי לנצח אותו נדרשו כל מדינות העולם להתאחד נגד האויב הנורא ולהשמיד אותו בכל מקום שבו הוא מתגלה, בלי היסוס ובלי רחמים.

האויב המשותף היה נגיף הווריולה (Variola), מחולל מחלת האבעבועות השחורות – אחת המחלות המידבקות הקטלניות ביותר המוכרות לאדם. על המבצע העולמי להכחדתו ניצח ארגון הבריאות העולמי (World Health Organization, ובקיצור WHO) של האו"ם, שיזם את המבצע, ניהל אותו וסייע בתקציבים ובכוח אדם למדינות עניות להפעיל מבצעי חיסון נרחבים ולבלום התפרצויות של המחלה.

קשה להפריז בחשיבותו של ההישג הזה. האבעבועות השחורות הייתה מחלה נוראה שקטלה מאות מיליוני בני אדם. היא הרגה 30-25 אחוז מהחולים בה והותירה את השורדים עם צלקות לכל חייהם. אין פלא שהיא הייתה גם המחלה הראשונה שפותח חיסון יעיל נגדה, שכן הצורך בהגנה מפניה היה עצום. בשנות החמישים של המאה העשרים מוגרה המחלה באירופה ובצפון אמריקה בזכות מדיניות חיסונים מחמירה, אך המשיכה להשתולל במקומות אחרים בעולם, ולקראת סוף העשור החלו לתכנן את מיגורה המוחלט. ב-1966 הכריזה מליאת ארגון הבריאות העולמי על תחילת המבצע להכחדת המחלה.

המנגנון היה הגיוני ויעיל: שליחי הארגון, שהיו ברובם אנשי רפואה מקומיים שקיבלו הדרכה מתאימה, הגיעו לכל מקום – ולו הנידח ביותר – שהתגלה בו חולה עם תסמינים מעוררי חשד לאבעבועות שחורות. אחרים עברו מכפר לכפר וחיפשו חולים באופן פעיל. בכל מקום שבו אותר חולה, בודדו אותו ואת מי שבאו איתו במגע וחיסנו את כל הסביבה כדי למנוע מהמחלה להתפשט. תוך זמן קצר התחלואה פחתה באופן דרמטי. ב-1975 החלימה החולה האחרונה בזן האלים ביותר שלה, Variola major – ילדה בת שלוש מבנגלדש. ב-1977 גבר סומלי היה החולה האחרון בזן הפחות קטלני, Variola minor. שנה לאחר מכן, עקב כשל בטיחותי במעבדה ביולוגית בברמינגהם שבבריטניה, נדבקה אישה נוספת בנגיף והייתה לקורבן האחרון של נגיף האבעבועות השחורות בעולם. אחרי שנתיים הוכרז רשמית – האבעבועות השחורות היא המחלה הראשונה והכמעט יחידה שבני האדם הכחידו מהעולם.

שלושה ממנהלי התוכנית העולמית להכחדת האבעבועות השחורות בעת ההכרזה על הצלחת המבצע. מימין לשמאל: ויליאם פויג (Foege), מייקל ליין (Lane) ודונלד מילר (Millar) | צילום: CDC, נחלת הכלל

ארגון נולד

150 שנה קודם לכן, שיתוף פעולה עולמי כזה היה עניין שאיש לא העלה בדעתו. במחצית הראשונה של המאה ה-19 פקדו את אירופה שתי מגפות כולרה קשות, שגבו עשרות אלפי קורבנות בנפש. אלה, לצד התפרצות של קדחת צהובה בדרום היבשת ומגפות אחרות, עוררו את ההבנה שנחוץ שיתוף פעולה בינלאומי נגד המחלות, שלא מבדילות בין אדם לאדם ולא מכירות בגבולות מדיניים.

וכך, בשנת 1851 התכנסה בפריז ועידת התברואה העולמית הראשונה, שהייתה הניסיון הראשון להניע דרכי פעולה משותפות נגד מחלות. הכלים שעמדו לרשות המשתתפים היו מוגבלים מאוד – הקשר בין חיידקים למחלות זוהה רק ב-1876 ועל נגיפים לא ידעו דבר; החיסון לאבעבועות שחורות אומנם פותח כבר ב-1796, אך ממשיכי דרכו, ובראשם החיסונים שפיתח לואי פסטר (Pasteur), נגד גחלת (אנתרקס) וכלבת, באו לעולם רק בסוף המאה ה-19. הכלי העיקרי למניעת התפשטות של מחלות בימים ההם היה בידוד חולים והגבלות על תנועה במרחב הציבורי בזמן מגפה.

מסורת הוועידות המשיכה בשנים הבאות, עד שב-1892 הבשילה ממנה לבסוף אמנה בינלאומית ראשונה, שהסדירה את נוהלי התברואה בספינות שעוברות בתעלת סואץ, במטרה למנוע הפצת כולרה. ב-1897 הצטרפה אליה אמנה בינלאומית לפיקוח על מחלת הדֶבֶר, ומכאן והלאה שיתוף הפעולה בין מדינות בנושאי בריאות הלך והתרחב.

ב-1902 נוסד בוושינגטון הארגון הבינלאומי הראשון לשיתוף פעולה בתחום הבריאות: "המשרד הבינלאומי לתברואה", שהפך ל"ארגון הבריאות הפאן-אמריקאי". בתחילת דרכו גם הוא התמקד בקביעת קריטריונים מוסכמים לבידוד חולים, אך עד מהרה הרחיב את תחומי עיסוקו גם לכללי היגיינה, התמודדות עם מחלות מקומיות (אנדמיות), כמו צרעת בחלק ממדינות היבשת, וחינוך תברואתי. כיום הוא מייצג את ארגון הבריאות העולמי ביבשת אמריקה, אך שומר על מידה מסוימת של עצמאות.

חמש שנים לאחר מכן נוסד בפריז "המשרד הבינלאומי להיגיינה ציבורית" (L'Office International d'Hygiene Publique). ייעודו הראשוני היה לקדם תקנות להטלת הסגרים על ספינות ונמלים ימיים במקרה של חשש להפצת כולרה או דבר. עם הזמן גם הוא הרחיב את תחומי עיסוקו, בעיקר לאיסוף והפצה של נתונים אפידמיולוגיים על תפוצת מחלות, ול-12 המדינות המייסדות הצטרפו מדינות נוספות.

בעקבות זוועות מלחמת העולם הראשונה נוסד בז'נבה ארגון "חבר הלאומים", שהקים מיד ארגון בריאות מטעמו. התקצוב שלו היה דל והוא ניהל תחרות מתמדת עם שני קודמיו. אחד החידושים החשובים שלו היה הפצת דוחות שבועיים על תפוצתן של מחלות מידבקות בעולם. בהמשך הוא הרחיב את פעילותו גם לעריכת מחקרים אפידמיולוגיים יזומים מטעמו.

שיתופי הפעולה ההתחלתיים האלה נקטעו עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1939. בסופה היה ברור שנחוצות מסגרות יעילות ומועילות יותר לשיתוף פעולה בינלאומי, ונוסד ארגון האומות המאוחדות (האו"ם). בוועידת הייסוד של האו"ם ב-1945 בסן פרנסיסקו הוחלט להקים סוכנות שתעסוק בבריאות הציבור ותיקרא "ארגון הבריאות העולמי", וביולי 1946 אישרו נציגי 51 המדינות שהיו חברות אז באו"ם, ועוד עשר אחרות, את חוקת הסוכנות החדשה. חלפו עוד כמעט שנתיים עד ש-26 מהמדינות המקוריות אשררו את החוקה, כל מדינה בהתאם לחוקיה ולדרכי קבלת ההחלטות שלה, והושג הרוב הנחוץ להקמת הארגון. התאריך שבו זה קרה, 7 באפריל 1948, נחשב יום הולדתו הרשמי של ארגון הבריאות העולמי.

מטה ארגון הבריאות העולמי בז'נבה | צילום: Yann Forget, מוויקיפדיה

מטרות שאפתניות

הגוף המייסד של ארגון הבריאות העולמי, בראשות הפסיכיאטר הקנדי ברוֹק צ'יזהולם (Chisholm), נעזר בתשתיות שהותירו ארגון הבריאות של חבר הלאומים והמשרד הבינלאומי להיגיינה ציבורית, וכן באלה של מינהלת הסעד והשיקום של האו"ם שטיפלה בפליטי המלחמה באירופה. בכינוס מליאת הבריאות העולמית הראשונה של הארגון, ב-1948, נבחרו שישה תחומים עיקריים שבהם הארגון יתמקד תחילה: המאבק במלריה, המאבק בשחפת, מחלות מין, בריאות האם והילד, מניעת זיהום הסביבה בשפכים ושיפור תזונת האדם. בהמשך התרחבה הרשימה והתגמשה, והיא מתעדכנת מעת לעת.

מטרות הארגון, כפי שנוסחו בחוקה שלו, שאפתניות מאוד. הוא הוקם במטרה להיות הסמכות העולמית הראשונה במעלה לגיבוש המדיניות של מוסדות האו"ם, המדינות וגופי הבריאות האחרים בכל תחומי הבריאות. עליו לקדם שיתופי פעולה עולמיים בהתמודדות עם מחלות, במחקר מדעי ורפואי ובגיבוש הסכמים ותקנות בנושאי בריאות, לסייע למדינות לשפר את שירותי הבריאות שלהן, לפתח תקינה עולמית אחידה בענייני אבחון מחלות, תזונה, טיפול ועוד, ולהפיץ מידע רפואי מהימן. על היומרות הגבוהות מעיבה העובדה שבהיותו סוכנות בינלאומית של האו"ם, הצלחת הארגון תלויה בשיתוף הפעולה של המדינות. חלק מתפקידיו מחייבים בקשה רשמית מטעם המדינה הרלוונטית, או לפחות הסכמה מצידה, להתערבות בענייניה.

הגוף העיקרי של הארגון הוא מליאת הבריאות העולמית, שמתווה את מדיניות הארגון, מאשרת את תקציבו וממנה את ההנהלה שלו. המליאה מתכנסת פעם בשנה, בהשתתפות נציגי 194 מדינות – כל המדינות החברות באו"ם פרט לליכטנשטיין. לאחרונה הודיע גם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על פרישת ארצו מהארגון, וזמן קצר לאחר מכן עשתה זאת גם ממשלת ארגנטינה.

פעם בשלוש שנים ממנה המליאה את הוועד המנהל של הארגון. בוועד חברים 34 אנשי מקצוע ממדינות שונות, שתפקידם לבצע את המדיניות שהתוותה המליאה. בראשם עומד מנכ"ל הארגון, שנבחר לתקופה של חמש שנים. המנכ"ל הנוכחי הוא תאודרוס אדהנום גברה-יסוס (Adhanum Ghebreyesus) מאתיופיה, שמכהן בתפקיד מאז שנת 2017 וכעת הוא בקדנציה השנייה שלו.

הזרוע הביצועית של הארגון מורכבת משישה מחוזות, שעושים את רוב עבודת השטח, ואליהם פונות המדינות בבקשות. המחוזות הם אפריקה, אמריקה, דרום מזרח אסיה, אירופה, המזרח התיכון ומערב האוקיינוס השקט. התקציב הדו-שנתי של הארגון לשנים 2025-2024 עומד על למעלה מ-6.8 מיליארד דולר, רובו ממימון של המדינות החברות, ובראשן עד לאחרונה ארצות הברית, וכן הבנק העולמי, חברות תרופות וקרנות נדבנות.

ברוק צ'יזהולם, המנכ"ל הראשון של הארגון | צילום: נחלת הכלל, מוויקיפדיה

חיסונים, סיוע והפצת מידע

פעילות הארגון רבה ומגוונת, וגולת הכותרת שלה היא הפרויקטים הבינלאומיים הגדולים שהוא מניע, יוזם ומנהל. המפורסם מכולם היה, כאמור, הכחדת מחלת האבעבועות השחורות, ובעקבותיו החל ב-1988 מיזם דומה למיגור מחלת הפוליו (שיתוק ילדים). נכון לעכשיו זני הבר של נגיף הפוליו נעלמו מכל מדינות העולם פרט לפקיסטן ואפגניסטן, ונעשה מאמץ להפסיק את השימוש גם בזן המוחלש ששימש לחיסון נגד המחלה, כדי להשלים את השמדת הנגיף. הארגון הוביל את המאמץ לפיתוח חיסון נגד אבולה, ומאז 1974 הוא מפעיל תוכנית חובקת עולם לחיסון ילדים, בין השאר נגד טטנוס, דיפתריה, שעלת וחצבת.

תינוק מתחסן נגד פוליו במרכז חיסונים | צילום: Jose Abcede, ארגון הבריאות העולמי

ארגון הבריאות העולמי משקיע חלק ניכר מתקציבו במלחמה נגד מחלות במדינות עניות, במיוחד באפריקה. ב-2002 הוא הקים את הקרן העולמית למאבק באיידס, שחפת ומלריה, במסגרת המאבק במחלות הקשורות לחיים בעוני. הארגון גם מפיץ מידע אפידמיולוגי על התפשטות מחלות בכל רחבי העולם, ומאפשר מעבר יעיל של מידע אפילו בין מדינות מסוכסכות, כמו ישראל וחלק משכנותיה.

בעקבות התפרצות מחלת הסארס בסין בשנת 2002, הוביל ארגון הבריאות העולמי את ניסוח תקנות הבריאות הבינלאומיות, שבין השאר מעניקות לו את הסמכות להכריז על מצב חירום עולמי בתחום הבריאות. עם זאת, כשאכן התפרצה מגפה עולמית בשנת 2020 – הקורונה – נשמעו טענות שתגובת הארגון הייתה איטית ומסורבלת והוא איחר להגיב למגפה. גם בשנת 2014, כשהתפרצה מגפת האבולה במערב אפריקה, נטען כי תגובת הארגון הייתה איטית ומהוססת, ואף הושפעה מאינטרסים פוליטיים ומשיקולי יוקרה.

תחנת בדיקות וחיסונים לקורונה בבחריין בעיצומה של המגפה | צילום: Inas Hamam, ארגון הבריאות העולמי

ארגון הבריאות העולמי וישראל

ישראל התקבלה לאו"ם ב-11 במאי 1949, והיא חברה גם בארגון הבריאות העולמי. אף על פי שמבחינה גיאוגרפית היא אמורה להשתייך למחוז המזרח התיכון של הארגון, היא שויכה למחוז האירופי מסיבות מדיניות. בתוך המחוז, היא חברה מאז 2011 בפורום מדינות דרום מזרח אירופה, לצד בולגריה, אלבניה, סרביה, רומניה, בוסניה-הרצגובינה, מולדובה, מונטנגרו ומקדוניה הצפונית.

בין ישראל לארגון הבריאות העולמי, ובייחוד למדינות המחוז האירופי, מתקיים שיתוף פעולה פורה ומועיל לכל הצדדים. במליאת הארגון הקודמת, במאי 2024, נבחר נציג משרד הבריאות הישראלי, ד"ר אשר שלמון, לוועד המנהל של הארגון, בתמיכת כל מדינות המחוז האירופי. שנתיים קודם לכן התקיים בישראל לראשונה כנס בינלאומי רשמי של מדינות המחוז.

נשיא מדינת ישראל יצחק הרצוג ומנכ"ל  ארגון הבריאות העולמי תאודרוס גברה-יסוס בועידת המחוז האירופי של הארגון בישראל, 2022 | צילום: חיים צח, באדיבות דוברות נשיא המדינה

הארגון אוסף נתונים על מערכת הבריאות ועל החברה הישראלית, ומשתף את ישראל במידע על משברים בריאותיים ועל התפרצויות מחלות אצל שכנותיה, למשל כלבת או שפעת. במהלך המלחמה בעזה, ארגון הבריאות העולמי ארגן בהצלחה מבצעי חירום לחיסון ילדי הרצועה נגד פוליו, ובלם התפרצות של המחלה – שהייתה עלולה, בלי מבצע החירום, להתפשט גם לישראל.

לצד שיתופי הפעולה הרבים, יש גם חיכוכים ומשברים, בעיקר סביב שאלות הומניטריות הקשורות לסכסוך הישראלי-פלסטיני. במהלך המלחמה בעזה מתח הארגון לא פעם ביקורת על ישראל בשל המצב ההומניטרי ברצועה, ובמיוחד עקב קריסת מערכת הבריאות העזתית ופגיעות בבתי החולים. גורמים בישראל טענו שהארגון מתעלם באופן שיטתי בהודעותיו מהשימוש הצבאי שעושה חמאס בבתי החולים, ובמליאת הארגון האחרונה נדרש מאמץ דיפלומטי מצד משרד החוץ ומשרד הבריאות כדי לרכך הצעת גינוי לישראל שהגישה אלג'יריה בשל המצב ההומניטרי ברצועה. בעקבות האירועים האלה אף העלו לאחרונה חברי כנסת מהימין הצעה לפרישה של ישראל מהארגון, בדומה לארצות הברית ולארגנטינה.

למרות הביקורת נגדו בישראל ובעולם, ארגון הבריאות העולמי מגלם בפעילותו את יכולתה של האנושות להתאחד ולשתף פעולה למטרות טובות. בריאיון לאתר ynet ציין לאחרונה פרופ' נדב דוידוביץ', מומחה בבריאות הציבור, כי "יש משמעות גדולה לשיתוף הפעולה האזורי שמתקיים באמצעות ארגון הבריאות העולמי. בסופו של דבר מחלות, נגיפים, זיהום אוויר וזיהום מים לא יודעים גבולות, וללא שיתוף פעולה נתקשה מאוד למגר מחלות".