"האב המייסד" של הבקטריולוגיה

רוברט קוך (Koch) נולד ב-1843 בקלאוסטהל שבגרמניה, בן שלישי מ-13 ילדים. כבר בגיל 5 הוא למד בכוחות עצמו לקרוא, וגילה עניין רב בטבע. בהמשך הוסמך לרופא באוניברסיטת גטינגן היוקרתית והתעניין במיוחד במחקר מדעי הטבע. בשנת 1866 סיים קוך את לימודיו, התגייס לצבא הפרוסי במלחמת פרוסיה-צרפת ולאחר המלחמה התמקם בוולשטיין (היום חלק מפולין) והפך לרופא מחוזי. במסגרת עבודתו החל במחקרים פרטיים, שעשו אותו לאחד מהאבות המייסדים של מדע הבקטריולוגיה, לצד לואי פסטר הצרפתי.

התגלית הגדולה הראשונה של קוך הייתה בידוד החיידק Bacillus anthracis, הגורם למחלת הגחלת (אנטרקס). קוך ראה שאפשר להדביק חיות שונות במחלה: כאשר הערה לעכבר דם מכבשה שחלתה בגחלת, העכבר מת, וכשנלקח דם מהעכבר והוזרק לעכבר שני גם העכבר השני מת, וכן הלאה. למרות זאת, דם שנלקח מחיה חולה איבד בתוך כמה ימים את יכולתו להדביק חיה אחרת.

קוך הצליח לבודד ולגדל בתרביות את החיידק וראה שיש לו שני מופעים עיקריים - בתנאים לא אופטימליים הוא מופיע כנבג שאינו גורם למחלה, אולם בתנאים אופטימליים הנבג הרדום הופך לחיידק מעורר מחלה. זה גם היה ההסבר לתופעה המשונה שבה נצפו שוב ושוב התפרצויות של גחלת בשטחי מרעה קבועים. כך היה קוך הראשון שקישר בין מחלה מסוימת לחיידק ספציפי שחולל אותה. המאמר שפרסם בנושא ב-1876 פתח את "תור הזהב" של הבקטריולוגיה – ובתוך שלושים שנה בודדו כמעט כל החיידקים הגורמים מחלות בבני אדם.

התגלית הבאה הגדולה של קוך הייתה בידוד חיידק השחפת (Mycobacterium Tuberculosis). בימים ההם אחד מכל שבעה מקרי מוות באירופה נגרם משחפת, כך שהצורך לחקור את גורם המחלה היה דחוף מאוד. האתגר היה קשה בהרבה מבידוד מחולל האנטרקס, משום שחיידק השחפת גדל לאט מאוד בתרבית. למרות זאת הצליח קוך לגדל את החיידק בתרביות טהורות, הדביק חיות מעבדה רבות ומצא קשר ישיר בין כמות החיידקים המוזרקים לחומרת המחלה.

ב-24 במרץ 1882 הציג קוך את תגליותיו בכנס רפואי בברלין, במה שנחשבת עד היום לאחת ההרצאות החשובות והמשפיעות ביותר בתולדות הרפואה. 23 שנה מאוחר יותר קיבל פרס נובל לרפואה, בעיקר בשל תגליתו זו. עבודותיו החשובות גם סידרו לו משרת מחקר במשרד הבריאות הגרמני, ובהמשך – מינוי של פרופסור באוניברסיטת ברלין.

ב-1883, מינתה אותו ממשלת גרמניה לעמוד בראש צוות שחקר את התפרצות מחלת הכולרה במצרים. קוך הצליח לבודד את החיידק מחולל המחלה, Vibrio Cholera, אך מאחר שהמחלה מוגבלת בעיקר לבני אדם לא עלה בידו להדביק חיות מעבדה במחלה ועל כן לא הצליח להוכיח בניסוי שהחיידק אכן מחולל אותה.

בינתיים התפרצות המחלה במצרים שככה, והמחקר הוביל אותו לכלכותה שבהודו, שם המחלה הייתה נפוצה מאוד. קוך הבין שהכולרה קשורה במישרין למי שתייה מזוהמים ועוברת מחולה לחולה בצואה. הוא המליץ לטהר את מי השתייה והמלצתו הצילה חיים רבים.

הציל את חייהם של מיליונים משחפת, גחלת וכולרה. רוברט קוך על בול דואר גרמני | צילום: Shutterstock

"ארבעת העיקרים"
קוך לא רק בודד וגילה את החיידקים הללו – הוא גם קידם את ענף הבקטריולוגיה כולו. במחקריו ניסח ארבעה כללי יסוד לזיהוי גורם מחולל מחלה, הידועים היום כ"ארבעת העיקרים של קוך": 1) הגורם חייב להימצא אצל כל החולים במחלה; 2) אפשר לבודד את הגורם מאורגניזם חולה ולגדל את הגורם בתרבית טהורה; 3) אפשר להדביק אורגניזם בריא בגורם שבודד מאורגניזם חולה; 4) אפשר לבודד את הגורם מהאורגניזם הבריא שהודבק ולהראות שהוא זהה לגורם שבודד במקור מחיות חולות. מאוחר יותר הסתייג קוך עצמו מהכללים הנוקשים הללו, לאחר שהתגלו חיידקים מחוללי מחלות שאינם עונים לכולם, אך אלה היו אבני היסוד של הבקטריולוגיה.

בנוסף, הקשיים הרבים שבהם נתקל קוך במחקריו הביאו אותו לשכלל את טכניקות העבודה שלו. הוא קידם מאוד את ענף המיקרוסקופיה והיה הראשון שהשתמש בשמנים כדי לשפר את הרזולוציה של המיקרוסקופ. כמו כן היה הראשון שהציג צילום של חיידק במאמר מדעי.

קוך שם דגש רב על גידול חיידקים בתרבית וחיפש מצע גידול שיישאר מוצק בטמפרטורה פיזיולוגית (כ-37 מעלות צלזיוס). תלמיד פוסט-דוקטורט בשם וולטר הסה ואשתו פאני הציעו לקוך את האגר, חומר דמוי ג'לטין המופק מאצות, שהתגלה כמצע גידול אידיאלי שממשיך לשמש חוקרים ברחבי העולם גם היום. עוזר מחקר של קוך, יוליוס פטרי (Petri), עיצב צלוחיות עגולות לגידול חיידקים שבתוכן אפשר לזרוע מצע אגר, וגם הן מצויות עדיין בשימוש נרחב. השיטות הללו אפשרו לראשונה לחוקרים מכל רחבי העולם לשחזר את ממצאיו בתנאי מעבדה.

מחקריו העניקו לקוך פרסום רב והפכו אותו ל"כוכב" עולה בשמי המחקר הביו-רפואי של ימיו. הוא נסע לכל רחבי העולם – אינדונזיה, הודו, פפואה ניו גיני – וחקר מלריה, דבר וטיפוס. אולם לאחר שקיבל את פרס נובל כוכבו דעך; ב-1890 הציג בכנס רפואי מיצוי מוחלש של חיידק השחפת, שלו הוא קרא "טוברקולין", וטען שהתכשיר מסוגל לרפא שחפת. חולים רבים פנו אליו לקבל את התרופה, אולם התברר שהטוברקולין אינו מרפא שחפת. לימים הפך הטוברקולין, בגרסה קצת שונה שלו, דווקא לכלי אבחוני לגילוי שחפת.

בנוסף, ריב ארוך שנים בינו לבין לואי פסטר, והתנגדותו המוטעית לפסטור חלב ולהשמדת בשר בקר נגוע בשחפת כדי למנוע את התפרצות המחלה, ערערו את המוניטין שלו. קוך לקה בהתקף לב בגיל 66, ומת כעבור שבועות אחדים, ב-27 במאי 1910. על שמו קרויים מוסדות מחקר רבים, רחובות ופרסים מדעיים. אך חשוב מכך, השיטות שפיתח הובילו את תלמידיו וחוקרים אחרים לזהות ולהגדיר חיידקים רבים מחוללי מחלות קשות, והצילו את חייהם של מיליוני בני אדם.