איך אפשר להכחיד מחלות?

מחלות לא עוזרות לנו בחיים. הן לא מחזקות את מערכת החיסון, הן לא גורמות לילדים לגדול בריאים יותר, והן בעיקר גורמות סבל וייסורים. משחר הימים מטרת הרפואה הייתה למנוע סבל, עד כמה שאפשר, מכמה שיותר אנשים, והדרך הכי טובה לעשות את זה היא למנוע מהם לחלות מלכתחילה.

הדרך הפשוטה ביותר לא לחלות במחלה מידבקת היא להתרחק מאנשים חולים. מעבר לכך, חשוב להקפיד על תזונה מאוזנת, בין השאר כדי למנוע מחלות הנובעות ממחסור בחומרים חיוניים לגוף – למשל מחלת הצפדינה, הנובעת ממחסור בוויטמין C – ולקיים פעילות גופנית סדירה שמפחיתה מאוד את הסיכון ללקות במחלות לב וכלי דם וטובה לבריאות משלל סיבות נוספות. וכמובן חיסונים הם דרך יעילה מאוד למנוע מחלות וסבל.

איזה מחלות אפשר להכחיד?

הדבר שהיינו רוצים יותר מכול הוא להכחיד את כל המחלות. היה יכול להיות נפלא לגור בעולם שאין בו יותר יתר לחץ דם, טטנוס או סיסטיק פיברוזיס. נכון? בפועל, רוב המחלות יישארו כאן עוד שנים רבות, אבל ממיעוטן אפשר בהחלט להיפטר לנצח. אפשר בהחלט להגיע למצב שבו שום תינוקת לא תסבול מחירשות בעקבות אַדֶּמֶת מוּלדת, או מדלקת מוח מאוחרת בעקבות חצבת.

כדי להכחיד מחלה מידבקת צריך שיתמלאו לפחות שני תנאים. ראשית, היא חייבת להיות ספציפית, כלומר לפגוע רק במין אחד של בעלי חיים. ברגע שהמחלה פוגעת ביותר ממין אחד, ברוב המקרים לא יהיה מעשי להכחיד אותה, כי היא תמיד תמצא מקום להתחבא בו. האבולה, למשל, מתפרצת שוב ושוב באפריקה כשבני אדם באים במגע עם בעלי חיים נגועים, ונדבקים בנגיף.

תנאי נוסף הוא שצריך להיות קיים טיפול מונע יעיל מאוד למחלה. אם אי אפשר למנוע אותה ביעילות, אי אפשר להכחיד אותה, כי תמיד עוד מישהו עלול להידבק בה. עם זאת, לפעמים מספיק שיהיה בנמצא טיפול יעיל למחלה שימנע את המשך ההדבקה. כלומר מי שכבר נחשף למחולל המחלה יחלה, אבל בטיפול נכון אפשר למנוע ממנו להדביק אחרים. על כך מבוססת למשל התוכנית להכחדת הצרעת בהודו.

אחד התנאים להכחדת מחלה הוא טיפול מונע יעיל. חוקרות וחוקרים עמלים על פיתוח טיפול כזה | איור: MITstudio, Shutterstock

ממניעה להכחדה

מילת הקסם בהכחדת מחלות היא חיסונים, שמספקים טיפול מונע יעיל למגוון הולך וגדל של מחלות. החיסונים מלמדים את גופנו להתגונן מפני מחלה בלי שנצטרך לחלות בה. הם מונעים סיבוכים של מחלות, אשפוזים ומוות, ועולים לציבור הרבה פחות מהעלות של טיפול בחולה הזקוק לאשפוז. את רוב החיסונים קל להעביר ממקום למקום ולתת אותם למי שזקוקים להם. פרט לחיסונים בודדים שהשימוש בהם מחייב מערך הפצה מורכב, את רובם אפשר להעביר בצידנית פשוטה אפילו לאזורים הנידחים ביותר בעולם.

המחלה האנושית הראשונה, ונכון לעכשיו היחידה שהוכחדה על ידי חיסון של כלל האנושות הייתה מחלת האבעבועות השחורות. המחלה, שנגרמה על ידי נגיף הווריולה, גרמה להתפתחותן של שלפוחיות בכל רחבי הגוף ובמקרים רבים הובילה לדלקת ריאות, דלקת מוח, קריסת איברים ומוות. שיעור התמותה נע בין שליש מהחולים לבין קרוב למאה אחוז מהם במקומות שלא נחשפו לפני כן לנגיף בכלל. בניגוד למה שנוטים לפעמים לחשוב, אין קשר בינה לבין המגפה השחורה – מחלת הדֶבֶר שהשתוללה במאה ה-14 באירופה, וגם לא למחלת אבעבועות הרוח, שנובעת מנגיף אחר.

בשנת 1796 גילה לראשונה הרופא האנגלי אדוארד ג'נר חיסון יעיל ובטוח נגד אבעבועות שחורות. הוא הבחין שנשים חולבות כמעט אף פעם לא חולות באבעבועות שחורות, והניח שזה נובע מהחשיפה שלהן לאבעבועות הפרות – מחלת בקר שהיום אנחנו יודעים שהיא נגרמת מנגיף דומה מאוד לווריולה. חשיפה מדודה לנגיף הזה אכן יוצרת הגנה מאבעבועות שחורות, ובמשך שנים חיסנו כך נגד המחלה.

בשנת 1967 הגיעו הארגון הבריאות העולמי למסקנה ששני התנאים הדרושים להכחדה של מחלת האבעבועות השחורות אכן מתקיימים: המחלה פוגעת רק בבני אדם ויש נגדה חיסון יעיל ובטוח. בעקבות זאת הכריזו על מבצע כלל עולמי לחיסון כל האנושות נגד אבעבועות שחורות. בחלוף עשר שנים המבצע הסתיים בהצלחה כבירה. האדם האחרון שחלה באבעבועות שחורות נדבק בה ב-1977 – והחלים. שלוש שנים לאחר מכן, ב-1980, הוכרז רשמית שהמחלה שהטילה את חיתתה על האנושות, נעלמה מהעולם.

חיסון נגד אבעבועות שחורות. "מחסנים את העניים", ציור של סול אטינגר (1873) | מקור: National Library Of Medicine / Science Photo Library

האויב הבא: שיתוק ילדים

מעודדים מההצלחה של מבצע חיסול האבעבועות השחורות, בשנת 1988 הכריז ארגון הבריאות העולמי שהיעד הבא לחיסול הוא נגיף הפוליו, הגורם למחלה בשם "שיתוק ילדים".מדובר במחלה ותיקה מאוד, שיש ראיות לקיומה כבר בציורי קיר ממצרים העתיקה. אצל רוב הנדבקים הנגיף משתכן במערכת העיכול ואינו גורם לתסמינים או גורם למחלת מעיים פשוטה, אך בחלק מהמקרים הוא מצליח לעבור מהמעיים למחזור הדם ולגרום פגיעה בלתי הפיכה למערכת העצבים, שמתבטאת בשיתוק.

גם שיתוק ילדים עונה לשני הקריטריונים להכחדה. נגיף הפוליו אינו יכול להתקיים מחוץ לגוף האנושי ויש נגדו שני חיסונים יעילים ובטוחים מאוד שפיתחו במחצית השנייה של שנות ה-50 של המאה הקודמת המדענים יונה סאלק (Salk) ואלברט סייבין (Sabin). החיסון של סאלק מבוסס על נגיף מומת וניתן בזריקה, ואילו זה של סייבין הוא נגיף מוחלש שניתן בטיפות לפה. על פי לוח הזמנים של מבצע ההכחדה הקודם, הנגיף היה אמור להיעלם מהעולם עוד לפני שנת 2000. והנה, אנחנו כבר בשנת 2022 ומשום מה המחלה עודה כאן. למעשה, בשבועות האחרונים התגלתה חולת פוליו חדשה ממש כאן, בישראל.

מה השתבש? כלום, ואולי הכול. לא לגמרי ברור. עד שנת 2000 הפוליו נעלם מרוב העולם – יבשת אמריקה הוכרזה נקייה מפוליו בשנת 1994; ארבע שנים לאחר מכן אובחן בטורקיה החולה האחרון ביבשת אירופה; בשנת 2000 טוהר רשמית מהנגיף כל האזור המשתרע בין אוסטרליה וניו זילנד לסין.  רק מדינות בודדות באסיה ובמרכז אפריקה עמדו בדרך להגשמת היעד של עולם ללא שיתוק ילדים.

נעלם מרוב העולם. התפוצה העולמית של הפוליו בשנת 2000 | תרשים: הצלב הירוק הגרמני, דרך Fixi מוויקיפדיה 

ההתקדמות מאז המשיכה בעצלתיים. באסיה, מדינת הענק הודו שינסה מותניים והכריזה על תגבור מבצע החיסון נגד פוליו. המאמץ הצליח ובשנת 2014 גם היא הצטרפה לרשימת המדינות שנחשבות נקיות מפוליו. אבל במקביל קרו בשנים האלה תהפוכות רבות – פוליטיות, בריאותיות וגם הפצה של שקרים בוטים נגד חיסונים. כל אלה חברו יחד והביאו לבלימת מבצע החיסונים נגד הפוליו בניגריה, פקיסטן ואפגניסטן. ומכיוון שמדובר במחלה מידבקת, היא מפעפעת מדי פעם מהן למדינות אחרות, כפי שקרה בשנת 2013 כשהנגיף אותר מחדש בישראל, אליה הגיע מפקיסטן דרך מצרים . בעקבות מאמץ ניכר של ראשת ממשלת ניגריה, והידברות עם המורדים מארגון "בוקו חראם", הצליחו להכחיד גם שם את הפוליו, ובשנת 2020 כל יבשת אפריקה הוכרזה נקייה מזני הבר של הנגיף.

כעת נשארה רק אסיה, וליתר דיוק אפגניסטן ואזורים בפקיסטן שנמצאים בשליטת ארגון הטאליבן, אשר לא מאפשר לנציגי ארגון הבריאות העולמי לפעול בשטחיו. כל עוד יש פוליו בעולם, המחלה עלולה לחזור ואנחנו חייבים להמשיך לחסן נגדה. כך נוצרת בעיה פוטנציאלית: החיסון החי המוחלש יעיל מאוד ונגיש, אבל מכיוון שיש בו נגיף חי, קיים חשש שהנגיף ישתנה ויחזור להיות אלים. במדינות מתפתחות באפריקה ובאסיה, שבהן מקבלים רק את החיסון המוחלש, אכן מדווחים לעיתים נדירות מקרים של שיתוק כתוצאה ממוטציה בנגיף של החיסון. חשוב מאוד לחסל את כל הפוליו בעולם גם כדי שנוכל להפסיק לחשוש שמא הכלי שבזכותו המחלה נעלמה מרוב העולם יהפוך לאמצעי שיאפשר לה לחזור.

המשימה כבר כמעט הושלמה: משלושת זני הבר של נגיף הפוליו שהסתובבו בעולם בשנת 1988, נותר כעת רק הזן הראשון. זן 2 וזן 3 כבר הוכחדו ונותר עוד לעשות מאמץ אחד אחרון כדי להשמיד את שרידי הפוליו האחרונים בהרי מרכז אסיה.

מבצעי החיסון נגד פוליו הכחידו שניים מתוך שלושת זני הבר של הנגיף. משלוח חיסונים לאירופה, 1955 | מקור: Universal History Archive\UIG / Science Photo Library

ומה עוד?

ובכל זאת יש עוד מחלה שהצלחנו להכחיד כמעט לגמרי בבני אדם, והפעם אפילו בלי חיסונים. כל מה שהיה צריך הוא רעיון יצירתי אחד.

הכירו את תולעת גינאה (Dracunculus medinensis). מדובר בטפיל, תולעת שחיה במים מתוקים באפריקה ובהודו. כששותים מים נגועים בתולעים, הטפיל נכנס למערכת העיכול ובהדרגה מפלס לעצמו דרך למפרקי הרגליים ולאיברים אחרים בגוף וגורם בתוך כל כאבים עזים וזיהומים. בסופו של דבר, כשהחולה נכנס שוב למקווה מים בניסיון להפיג מעט את הכאב, התולעת מבקיעה לעצמה פתח החוצה דרך העור, ופולטת מחזור חדש של צאצאים למים. אין חיסון נגד תולעת גינאה ולא קיים שום טיפול תרופתי או פתרון רפואי אחר נגדה. ואם לא די בזה, אפשר להידבק יותר מפעם אחת, כי מערכת החיסון שלנו לא יודעת להתמודד עם הטפיל ולא מפתחת חסינות נגדו.

יתר על כן, התולעת יכולה להדביק חיות נוספות פרט לבני אדם, ובשלב מוקדם של מחזור החיים שלה היא חייבת להדביק סרטני שטרגליים (Copepoda) ולגדול בתוכם. עם זאת היא אכן פוגעת בעיקר בבני אדם. לכאורה אף אחד מהתנאים הנחוצים להכחדת הטפיל אינו מתקיים: התולעת אינה בלעדית לבני אדם ואין חיסון נגדה.

ובכל זאת אנחנו נמצאים בדרך הבטוחה לקראת הכחדה מלאה של הטפיל, והכול בזכות אמצעי מניעה פשוט ויעיל – רשת צפופה לסינון המים. הוטל איסור לשתות ישירות ממקווי מים פתוחים באזורי המחיה של תולעי גינאה. הרשת מסננת את הטפילים מתוך מי השתייה, כך שהאדם ששותה אותם לא נדבק. בהיעדר פונדקאים אנושיים, רוב התולעים הבוגרות פשוט מתות. בזכות הפתרון הגאוני הזה מספר החולים באפריקה פחת מקרוב לעשרה מיליון בשנת 1985, לפחות מעשרים בשנת 2021.

להשלמת המשימה נעשו צעדים נוספים. במקביל לחינוך האוכלוסייה לשתות מים מסוננים בלבד, נעשו בכמה אגמים מבצעים ממוקדים להדברת השטרגליים החיים בהם, במטרה לקטוע את מחזור החיים של הטפיל כבר בשלב הפגית (לרווה). שילוב האמצעים הזה השיג את המטרה ואנחנו עומדים כנראה לפני הכחדה מוחלטת של הטפיל הזה. נצטרך להמשיך בצעדים עוד כמה שנים – ובמיוחד לעצור את מקרי ההדבקה בכלבים ובחיות אחרות – כדי לוודא שלא נותרו עוד תולעי גינאה חיות אחרונות בטבע, ובסופם המחלה האיומה הזאת תיעלם כנראה מהעולם!

קרובה להכחדה, אף שאין חיסון נגדה. דרקון קטן: איור ממוחשב של לרווה (זחל) של תולעת גינאה | איור: Kateryna Kon / Science Photo Library

מי הבאים בתור?

אחרי שנצליח להיפטר סופית מהפוליו, הכוונה היא להפנות את המשאבים להכחדת שתי מחלות נוספות שפוגעות רק בבני אדם ויש נגדן חיסון יעיל ובטוח – חצבת ואדמת.

חצבת היא מחלה נגיפית מידבקת במיוחד, שגורמת סיבוך אחד לפחות לכשליש מהחולים בה. בין הסיבוכים: דלקת עיניים, דלקת אוזניים, דלקת ריאות, ובמקרים מסוימים דלקת המוח (אנצפליטיס). וזה עוד לא הכול. גם אצל אלה שעברו את המחלה בקלות עלולה להתפתח שנים אחרי ההחלמה פגיעה מוחית מאוחרת, חשוכת מרפא וקטלנית. מחלת החצבת פוגעת רק בבני אדם ויש נגדה חיסון יעיל ובטוח שנכנס לשימוש כבר בשנות ה-60 של המאה הקודמת. כך שאין שום סיבה שנמשיך לחיות בעולם עם חצבת.

אדמת היא מחלה לא נעימה שמתבטאת בין השאר בפריחה ובשיעולים, אבל השאיפה להכחיד אותה לא נובעת מהנזקים הישירים שלה, אלא מהסיבוכים שהיא עלולה לגרום. נגיף האדמת מסוגל לחצות את מחסום השליה ולגרום סיבוכים קשים לעובר. אם האם נדבקת באדמת לראשונה בחייה בזמן ההיריון, הנגיף עלול לשבש את גדילת הגפיים של העובר ולגרום חירשות, עיוורון, פגיעות מוחיות ועוד. המטרה בחיסול האדמת היא למנוע פגיעות חמורות לעוברים.

גם מחלת האדמת פוגעת בבני אדם בלבד, וגם נגדה יש חיסון יעיל ובטוח, שפותח בסוף שנות ה-60. החיסון כבר הוכיח את הצלחתו במניעת המחלה, ובמדינות שבהן מחסנים את כל האוכלוסייה תסמונת האַדֶּמֶת המוּלדת נעלמה לחלוטין.

פוגעות רק בבני אדם ויש נגדן חיסון בטוח ויעיל. ילד מקבל חיסון משולש (MMR) נגד חצבת, חזרת ואדמת | צילום: Dr P. Marazzi / Science Photo Library

מה לגבי קורונה?

למרות קיומם של חיסונים בטוחים ויעילים נגד נגיף הקורונה SARS-CoV-2, שחולל את המגפה העולמית הנוכחית, איננו מסוגלים כיום להכחיד את המחלה. הסיבה היא שהנגיף מסוגל להדביק גם בעלי חיים שאינם בני אדם, כך שהוא לא ממלא את הקריטריון הראשון להכחדת מחלה. כמו כן, ההגנה מהדבקה, של אנשים ששרדו את המחלה או שחוסנו נגדה, דועכת תוך חודשים מספר ולכן עלולים להתרחש מקרים של הדבקה חוזרת או של הידבקות של מחוסנים. אבל מי יודע? אולי בעתיד המדע ימצא פתרונות חדשים שיפטרו אותנו מעונשן של מחלות מידבקות נוספות ויגשימו את מטרת העל – למנוע סבל מיותר.