את המוח האנושי אפשר לחלק לאזורים ותת-אזורים רבים, בהתאם לאנטומיה המרחבית שלו ולתפקידים של כל אזור. המוח מורכב משני חצאים (המיספרות) שכל אחד מהם מתחלק לארבע אונות: מצחית, קודקודית, רקתית ועורפית. האונות מופרדות זו מזו על ידי נקודות ציון אנטומיות מרכזיות ובעיקר על ידי כמה חריצים גדולים שנוצרים מקיפולים של קליפת המוח.

בעומק רקמת המוח, מתחת לקליפת המוח, נמצאת מספר אזורים תת-קליפטיים (תת-קורטיקליים) שמופרדים אנטומית מסביבתם. על פי רוב אלה גרעינים שבהם נמצאים גופי תאים בעלי תפקידים מוגדרים. הסרטון שלפנינו מציג את האנטומיה הגסה של המוח: ההמיספרות, האונות וכמה אזורים מרכזיים.

הסרטון הופק בידי מוחמד בן-ברהים מאוניברסיטת FMPF שבמרוקו. תורגם בידי צוות דוידסון אונליין

We would like to thank Mohammed from FMPF for all of his help.

פני השטח של המוח האנושי גדולים בהרבה מפני השטח של הגולגולת. הבליטות והחריצים שראיתם בסרטון נוצרים מהצורך לדחוס את המבנה המורכב מאוד של המוח בתוך הגולגולת. במהלך ההתפתחות העוברית המוח הולך וגדל ונוצרים בקליפתו קפלים רבים. כמה מהקפלים גדולים עד כדי כך שהם מחביאים בתוכם אונות שלמות של המוח. כך למשל האינסולה.

מבחינה פונקציונלית, כל המיספרה מקבל מידע מהצד הנגדי לה של הגוף ושולטת בתפקודו. כלומר חצי המוח הימני מקבל מידע תחושתי מצד שמאל של הגוף ופוקד עליו איך להגיב ולנוע וחצי המוח השמאלי מפקח על חצי הגוף הימני.

עם זאת, ההמיספרות אינן סימטריות לחלוטין ותפקודים מסוימים קיימים בעיקר בצד אחד של המוח ולא בשני. אחת הדוגמאות הבולטות ביותר לכך היא אזור ברוקה, שנמצא באונה המצחית. האזור הזה ממלא תפקיד חיוני ביכולת הלשונית של בני אדם ובלעדיו איננו מסוגלים להפיק דיבור אנו מתקשים גם בהבנת דיבור של אחרים. אף שהמבנה האנטומי עצמו קיים בשני צדי המוח, אצל רוב האנשים אזור ברוקה המתפקד נמצא בהמיספרה השמאלית.

במוח יש כמה מבנים "קומיסורליים" שתפקידם להעביר מידע בין שתי ההמיספרות. המרכזי שבהם – הקורפוס קלוסום – הוצג בסרטון. הקומיסורות אחראיות על העברת המידע בין שני חצאי המוח, כך שאף על פי שכל המיספרה היא התחנה הראשונה של המידע המגיע מהצד הנגדי של הגוף, בסופו של דבר חלק מהמידע המעובד מגיע לשתי ההמיספרות גם יחד.

נוסף על הקורפוס קלוסום קיימות עוד שתי קומיסורות בקדמת המוח: הקומיסורה הקדמית, שמעבירה מידע על חוש הריח בין שני חצאי המוח, והקומיסורה ההיפוקמפלית שמעבירה מידע בין שני מבנים שנקראים היפוקמפוס ונמצאים בעומק המוח. שתי קומיסורות נוספות נמצאות בחלקו האחורי של המוח: הקומיסורה האחורית, שמעבירה מידע על חוש הראייה, והקומיסורה ההבנוילרית.

עידו קמינסקי
המחלקה לכימיה ביולוגית
מכון ויצמן למדע


הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בתגובה לכתבה זו ואנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה יתקבלו תמיד בברכה.

3 תגובות

  • נוהם

    קומיסורה אחורית

    מה פירוש אודם וגרגור בקומיסורה האחורית מה תפקיד של הקומיסורה? תודה מראש

  • ליאור

    אנטומיה של המוח, הערה חשובה!

    כותב המאמר מחלק את המוח לאזורים, הוא בעצם מיקומיסט אך אסור לחלק את המוח שלנו מכיוון שהמוח הוא גוף גמיש שיכול להשתנות בהתאם לגורמים סביבתיים חיצוניים, חלוקה זו מוטעית מעבר לכל ספק, בתיאוריית הנוירופלסטיות למוח יש יכולת עצומה בל תתואר במילות אדם, המוח הוא גמיש ומסוגל לעשות דברים מדהימים, כגון ריפוי בעיות קשב וריכוז, ריפוי אנשים מוגבלים בשכלם, הסתגלות לאיבוד האונה השמאלית או הימנית של המוח וכדומה, זה פשוט עצוב לנסות לתאר את המוח בצורה כה פשוטה,
    על כותב המאמר להבין שהמוח אינו גוף בעל חלקים מוגדרים ומובנים מראש, המוח הוא גמיש בתכליתו ובמהותו!

  • עידו קמינסקי

    תשובה

    ליאור, תודה על התגובה העניינית. אנסה להשיב להערותיך בשני מישורים: נושא הפלסטיסיות המוחית, והחלוקה האנטומית-פונקציולית.

    למוח אכן יש יכולת פלסטית מדהימה, בעיקר בגילאים צעירים, ואזורים שנפגעו יכולים לעתים להיות "מוחלפים" על ידי אזורים אחרים. כמו כן ישנן פונקציות רבות שאינן ממוקמות באזור אחד או אחר, אלא במספר אזורים או באופן מבוזר במוח. המוח הוא אכן איבר גמיש, אך תחת מגבלות מסויימות שאליהן מיד נגיע. ראוי לציין כי החלוקה עליה מדובר בכתבה היא החלוקה ה"נורמלית", כלומר החלוקה השכיחה בקרב רוב בני האדם שאינם חווים מצב פתולוגי. במצב הנורמלי ישנן פונקציות מסויימות להן ניתן לשייך אזור ספציפי במוח, כאשר הדוגמא הבולטת ביותר לכך היא האזורים המוטוריים בקליפת המוח (כך למשל ניתן להפעיל על ידי אלקטרודה אזור מסויים במוח, ולגרום לאדם להניע את ידו). במצבים פתולוגיים בהם ישנה פגיעה בחלקים מסויימים של המוח, לעתים הפלסטטיסיות אכן מאפשרת מעבר של תפקודים לאזורים אחרים, אך פעמים רבות לא כך פני הדברים.

    התיאור בכתבה מתמקד בחלוקה האנטומית של המוח לאזורים לאזורים שונים, חלוקה שנעשית ברובה על פי סממנים ברורים ועקביים הקיימים אצל כל אדם ואדם (למשל ההמיספרות, האונות וכו'). הכתבה נכנסת גם לצדדים פונקציונליים מסויימים, שעל חלקם אין עוררין - למשל הקומיסורות שתפקידן העברת מידע בין חלקי המוח. דוגמאות נוספות הן אזורים ה"מיועדים" לתפקודים ספציפיים, ואם אזורים אלו נפגעים ישנה פגיעה חלקית עד מוחלטת באותו תפקוד. דוגמא ברורה אחת היא פגיעה באזור בקליפת המוח האחראי לראיה, פגיעה היכולה לגזול מאדם את התפישה המודעת של ראיה לחלוטין, ולהשאירו עיוור. על פגיעה מסוג זה ברוב המקרים אין למוח אפשרות לפצות למרות היכולות הפלסטיסיות שלו - זאת מאחר והאזור אליו מגיע המידע מהעין עצמה נפגע.

    אני מקווה שהצלחתי להבהיר את הקו שבין חלוקה אנטומית לפונקציונלית, ואת החשיבות והמגבלות הן של הגישה המיקומיסטית והן של הגישה הנוירופלסטית. אשמח לענות על שאלות נוספות.

    עידו