הניסוי של אילן רמון ממשיך בהצלחה, תחנת חלל חדשה בדרך, נחתת הירח היפנית חזרה לתפקוד ופרידה ממסוק המאדים. סיכום השבוע ברחבי היקום
עוד הצלחה לניסוי הישראלי
השבוע מלאו 21 שנים לאסון המעבורת קולומביה, שבו נספו שבעת אנשי הצוות, ובהם האסטרונאוט הישראלי הראשון אילן רמון. באופן סמלי, דווקא בשבוע הזה התקבלו תוצאות יפות מהמשך אחד הניסויים שהוא התחיל באותה משימה, לצילום "שדוני ברקים" ותופעות אטמוספריות אחרות המתרחשות מעל ענני סערה. את הניסוי ממשיך להוביל פרופ' יואב יאיר מאוניברסיטת רייכמן, באמצעות חברת "משימת רקיע" שהוקמה בעקבות השתתפותו של האסטרונאוט הפרטי איתן סטיבה במשימה המאוישת הראשונה של חברה מסחרית לתחנת החלל הבינלאומית. סטיבה עצמו הצליח לצלם במשימה תמונות מרהיבות של השדונים – התפרקויות חשמליות צבעוניות המתרחשות מעל העננים בעת סופת ברקים, אבל קשה מאוד להבחין בהן בזמן אמת כי הן נמשכות רק שבריר שנייה.
כמו במשימות הקודמות, יאיר הדריך את האסטרונאוטים של משימת Ax-3 לפני היציאה לחלל כיצד לבצע את הניסוי, ניתח את התחזיות להבין היכן התחוללו סופות ברקים, והעביר בכל יום למרכז הבקרה ביוסטון הנחיות לאסטרונאוטים מתי לנסות לצלם את הסופות ובאיזה כיוון. "מפקד המשימה הנוכחית מייקל לופז אלגריה (Lopez Alegria), שפיקד גם על משימת Ax-1 עם סטיבה, תפס את העניין היטב, והצילומים שלו השתפרו מתצפית לתצפית", אמר יאיר לאתר מכון דוידסון. "אומנם הצוות לא צילם את כל מה שביקשנו, אבל מי שהיה פנוי צילם, ואני שמח על כל מה שאנו יכולים לקבל מהמשימות האלה".
התצפיות מהניסוי הנוכחי מחזקות את הערכתו של יאיר שיש לעיתים קשר בין סופות ברקים רחוקות מאוד זו מזו – דבר שאפשר להבחין בו רק בתצפיות מהחלל. "גם אם הסופות במרחק מאות קילומטרים, אנו יכולים לראות את הברקים בהפרשים של פחות מאלפית השנייה. אנו עדיין לא מבינים את המנגנון הפיזיקלי של אותו 'סנכרון ברקים', אבל נראה שזו תופעה אמיתית. יאיר חוקר את התופעה בשיתוף עם ד"ר ליאור רובננקו מהטכניון, ובעזרת אלגוריתמים של בינה מלאכותית. "בחודשים הבאים נפרסם לפחות מאמר אחד על הנושא, ונאתגר את התפיסה המקובלת שכל סופת ברקים היא אוטונומית".
התפרקויות מרהיבות שקשה מאוד לצפות בהן. שדון ברקים בצבע אדום וכחול נראה סמוך לקצה הלוח הסולרי של תחנת החלל בצילום מעל אוסטרליה ב-24 בינואר | צילום: מייקל לופז אלגריה, אקסיום ספייס
ניפגש בפורום
השבוע האחרון של ינואר הוא מועד קיומו של שבוע החלל הישראלי, לזכר אילן רמון, ובו מתקיים גם כינוס אילן רמון לחלל, שמובילה סוכנות החלל הישראלית במשרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה. בכינוס השבוע הוכרז על הקמתו של גוף חדש, פורום החלל הישראלי, שנועד לחזק את תעשיית החלל בישראל. הפורום יורכב מחברות חלל ותיקות, חברות הזנק, יזמים ומשקיעים, ועל הקמתו סוכם בין סוכנות החלל, חברת משימת רקיע בראשות איתן סטיבה, רשות החדשנות, התאחדות התעשיינים, מכון הייצוא, התעשייה האווירית לישראל וחממת Earth & Beyond.
הפורום, שיושק רשמית בעוד חודשיים, אמור לספק פלטפורמה שבה חברות ויזמים יוכלו להתממשק עם משקיעים, עם גופים ממשלתיים, עם חוקרים מהאקדמיה ועם תעשיית החלל המקומית והעולמית. "הקמת הפורום מביאה לידי ביטוי את השותפות הנדרשת בין הגופים השונים בישראל על מנת לקדם את תעשיית החלל ולהצעידה קדימה", אמר מנהל סוכנות החלל, אורי אורון.
להצעיד את תעשיית החלל קדימה. מנהל סוכנות החלל, אורי אורון, בכינוס אילן רמון ה-19, השבוע | צילום: עוז שכטר, לע״מ
עוד תחנה בזמן
החברה האמריקאית Starlab Space המפתחת תחנת חלל משלה, חתמה עם חברת ספייס אקס על הסכם להצבת התחנה בחלל בשיגור אחד, בלי צורך בהרכבתה במסלול סביב כדור הארץ. החברות לא פרסמו את פרטי ההסכם, את עלות השיגור או את מועדו המשוער, אך מסרו כי השיגור יתבצע בחללית סטארשיפ, שעדיין אינה מבצעית, וכי הוא צפוי לקרות לפני סוף העשור – אז מתוכנן סיום פעילותה של תחנת החלל הבינלאומית.
חברת Starlab הוקמה רשמית רק בינואר השנה, במסגרת הסכם לשיתוף פעולה בין Voyager Space האמריקאית לחברת איירבוס האירופית. בסוף השנה שעברה חתמו שתי החברות על מזכר הבנות עם סוכנות החלל האירופית, ESA, בדבר פיתוח תחנת חלל מסחרית, שתעניק לגופים באירופה גישה לפעילות מחקרית בחלל גם לאחר סיום דרכה של התחנה הבינלאומית. התחנה המתוכננת תורכב ממתחם גדול עם חללי עבודה ומגורים, ואליו יהיה צמוד מודול שירות שיספק אנרגיה, הנעה, ומערכות לתמיכת חיים. מכיוון שהמתחם הגדול יהיה בקוטר של יותר משמונה מטרים, סטארשיפ היא המערכת היחידה שמתאימה לשאתו לחלל.
בשנה שעברה חתמה חברה אמריקאית אחרת, VAST, על הסכם עם ספייס אקס לשיגור תחנת חלל פרטית אחרת, קטנה יותר. גם חברת אקסיום האמריקאית מפתחת תחנת חלל מסחרית שאמורה להיבנות על בסיס התחנה הבינלאומית, וגם כמה חברות נוספות נמצאות בשלבי פיתוח ראשוניים יותר של תחנות, כך שסביר מאוד להניח שבעשור הבא כבר יקיפו את כדור הארץ כמה תחנות של חברות מסחריות, עם מגוון אפשרויות לניסויים, מחקרים וגם תיירות בחלל.
מיועדת להמשיך לאפשר לגופים אירופיים גישה לעבודה בחלל אחרי סיום דרכה של התחנה הבינלאומית. תחנת Starlab המתוכננת | הדמיה: Starlab Space
תחייתה של הנחתת היפנית
נחתת הירח היפנית SLIM הצליחה לפני כשבועיים לבצע נחיתה רכה על הירח, אך שילמה בהתהפכות על הניסיון המאתגר לנחות בקרקע משופעת, בשיפולי מכתש. בשל כך, הלוחות הסולריים שעל חלקה העליון לא פנו לשמש, וסוכנות החלל היפנית נאלצה לכבות את מכשיריה לאחר זמן קצר, עקב התרוקנות הסוללות שלה. ואולם, כמו שקיוו היפנים, לקראת הערב הירחי, כשהשמש הייתה נמוכה יותר מעל האופק, קיבלו הלוחות מספיק אור כדי לשוב ולהפעיל חלק מהמכשירים. הנחתת מצוידת בין השאר במצלמות וספקטרומטרים שנועדו לסייע לה לנתח את הרכב הקרקע והסלעים באזור הנחיתה.
עדיין לא ברור כמה זמן תוכל הנחתת לפעול במתכונת הזו. במקור היא הייתה אמורה לפעול כשבועיים שלנו, כלומר יום ירחי אחד, אבל לא תוכננה לשרוד את הלילה הירחי. החוקרים כנראה ינסו להפעילה שוב ביום הירחי הבא, ואם יצליחו זו תהיה הפתעה נעימה.
יכולה לעבוד גם בשכיבה על הצד. תמונה המורכבת מצילומים של הנחתת SLIM. בעיגול: אחד הסלעים שהיא אמורה לחקור את הרכבם | מקור: JAXA
פרידה ממסוק פורץ דרך
סוכנות החלל של ארצות הברית, נאס"א, החליטה להשבית את מסוק המאדים, Ingenuity, אחרי שהתגלה נזק באחד מלהבי המדחף שלו. מעריכים כי המסוק ניזוק בנחיתה בטיסתו האחרונה, והלהב, העשוי סיבי פחמן, נשבר או נסדק כשנחבט בקרקע.
המסוק, שתוכנן לחמש טיסות להדגמת הטכנולוגיה, נחת על מאדים עם רכב השטח Perseverance לפני כשלוש שנים. כמה שבועות לאחר מכן ביצע את טיסת הבכורה. לאחר שבנאס"א החליטו להמשיך להפעילו, הוא הגיע ל-72 טיסות, בגובה מרבי של כ-26 מטרים, ובמרחקים אופקיים של מאות מטרים, והפך למרכיב משמעותי בתכנון המשימה של רכב השטח. בסך הכל צבר המסוק יותר משעתיים נטו באוויר (128 דקות טיסה), ועבר מרחק אופקי של כ-17 קילומטרים. בעקבות ההצלחה צפויה נאס"א לשלב כלי טיס דומים במשימות עתידיות, וכעת בוחנים שם פיתוח מסוקים גדולים יותר, שיוכלו לשאת מטענים ואף בני אדם.
קריירה מפוארת. סרטון של מעבדת JPL של נאס"א על מסוק המאדים (באנגלית):
