האם בריא לישון
בחדר סגור?

מזג האוויר במדינת ישראל נע בקיצוניות בין קיץ חם ולח, במיוחד במישור החוף, לחורף קר. לכן בשתי העונות רובנו נוהגים להשתמש במזגן – ובחורף גם באמצעי חימום אחרים, כמו תנורים וקמינים. בקיץ הלוהט הטמפרטורה בחוץ עשויה להגיע למעלה מ-30 מעלות צלזיוס ולכן רבים מאיתנו משאירים את המזגן פועל אפילו בלילה כדי לצנן את הבית. בחורף אנו מדליקים את המזגן כדי לחמם את החדרים. בשני המקרים אנחנו מקפידים לסגור את החלונות, כדי שהחום או הקור לא יברחו, ולפעמים גם סוגרים את דלת החדר.

החיסרון הבולט של ההסתגרות הזאת הוא שהיא מונעת מחלל הבית להתאוורר, ובפרט מחדר השינה. רוב אמצעי החימום או הקירור, ובכלל זה מזגנים, אינם מרעננים את האוויר בחדר אלא משתמשים באוויר הקיים. לכן אם לא נפתח חלונות כלל, האוויר בחדר לא יתחלף. עד כמה אוורור החדר באמת חשוב לבריאותנו? האם עלול להיות מסוכן לישון בחדר לא מאוורר?

רובנו לא ישנים בחדר אטום באמת. מקלט ביתי בנהריה במלחמת לבנון השנייה | צילום: ChameleonsEye, Shutterstock

ירידה ברמת החמצן

נשימה מורכבת משאיפה ונשיפה. בכל שאיפה אנו מכניסים לגופנו חמצן ובנשיפה חלק מהחמצן ששאפנו קודם מתחלף בפחמן דו-חמצני. כשאנו ישנים בחדר אטום, כמות החמצן בחדר פוחתת בהדרגה ואילו כמות הפחמן הדו-חמצני עולה.

במנוחה, אדם ממוצע צורך כ-300 מיליליטר חמצן בדקה, כך שבשמונה שעות שינה אנו נושמים 144 ליטר חמצן. 21 אחוז מהאוויר שאנו נושמים הוא חמצן, כך שבחדר מאוורר שנפחו 21 מטרים מעוקבים יהיו כ-4,410 ליטרים של חמצן. אם אדם אחד ישן שמונה שעות בחדר אטום לחלוטין בגודל כזה, ריכוז החמצן בו ירד ל-20.3 אחוז. אם שני אנשים ישנים יחד, ריכוז החמצן ירד ל-19.7 אחוז באותו פרק זמן. ריכוזי החמצן האלה עדיין נחשבים תקינים.

הרף המינימלי שנחשב בטוח לבני אדם הוא עד 19.5 אחוז, ירידה מתחת לרף הזה עלולה לסכן את בריאותנו ולהתבטא בעלייה בקצב הנשימה ופעימות הלב, אובדן שיווי המשקל ובעיות ריכוז. מצב כזה יכול להתממש כשכמה אנשים שוהים יחד זמן רב מספיק בחלל סגור. ככל שמספר הנוכחים גדול יותר והחלל קטן יותר, הזמן שיעבור עד שריכוז החמצן באוויר ירד לרמה מסוכנת יהיה קצר יותר.

התרחיש הזה נוגע רק למקרה קיצוני שבו החדר אטום לחלוטין. בדרך כלל בחדר שינה סטנדרטי ואפילו במשרד צפוף תהיה תחלופה מסוימת של אוויר, למשל דרך הרווח בין הדלת לרצפה או דרך חריץ בחלון. ובכל זאת, מומלץ להשאיר חלון או דלת פתוחים במהלך הלילה, לפחות מעט, כדי לאפשר תחלופה של האוויר בחדר.

בהזדמנות זו נציין שאין בעיה לישון עם צמחים בחדר, גם סגור, והם אף תורמים להעשרת האוויר בחמצן.

לא צריך לקפוא. מספיק להשאיר חלון פתוח מעט בחדר השירותים או האמבטיה | צילום: Arak Pannoi, Shutterstock

עלייה ברמת הפחמן הדו-חמצני

החמצן חיוני לקיומנו מכיוון שבאמצעותו אנו מפיקים אנרגיה בתהליך הנשימה התאית. תוצר הלוואי של תהליך זה הוא פחמן דו-חמצני הנפלט בנשיפה. ריכוזו של הפחמן הדו-חמצני באטמוספרה נמוך משמעותית מריכוז החמצן, ונמדד בחלקים למיליון (ppm), כלומר מספר המולקולות שלו יחסית לכל מיליון חלקיקים אחרים באוויר. ריכוזו הממוצע באוויר הוא כ-400 חלקיקים למיליון. הריכוז המרבי של פחמן דו-חמצני שנחשב תקין לנשימה הוא עד 1,500 חלקיקים למיליון, אבל מומלץ שלא יעבור את הסף של 1,000 חלקיקים למיליון.

עלייה ברמת הפחמן הדו-חמצני במהלך שינה של אדם בחדר סגור, כל צבע מייצג רמת אוורור אחרת מחדר בלי שום אוורור (אדום) עד אוורור של 10 ליטר לשנייה (תכלת) | מקור: Batog & Badura, Science Direct

מכיוון שבערך ארבעה אחוזים מכמות הגזים שאנו פולטים בכל נשיפה היא פחמן דו-חמצני, אפשר לחשב כי באותו חדר שינה לא מאוורר של 21 מ"ק, ריכוז הפחמן הדו-חמצני באוויר יטפס מ-400 ל5,000 חלקיקים למיליון תוך שמונה שעות שינה של אדם יחיד. נמצא כי ריכוז פחמן דו-חמצני של 5,000-500 חלקיקים למיליון עלול להוביל לשינויים בלחץ הדם, בקצב הנשימה ובקצב הלב. כמו כן תיתכן ירידה בכישורי עיבוד המידע, בעיות זיכרון ועייפות. תסמינים כאלה נפוצים במיוחד במשרדים, דוגמת תסמונת הבניין החולה, כשהרבה עובדים נמצאים בחלל שאינו מאוורר כראוי.

ריכוז פחמן דו-חמצני העולה על 50 אלף חלקיקים למיליון עלול להוביל לכאבי ראש, סחרחורת, תחושת בלבול וקשיי נשימה. כשהריכוז עובר את רף ה-100,000 חלקיקים למיליון, אפשר כבר לצפות לאובדן הכרה ואפילו למוות. ריכוזים כה גבוהים עלולים להצטבר בעיקר בחללים שמוכרחים להישאר אטומים לתקופה ממושכת, כמו צוללות או חלליות. כדי למנוע את זה מותקנות בהם מערכות שתפקידן לסנן את עודפי הפחמן הדו-חמצני מהאוויר.

רמה גבוהה של פחמן דו-חמצני עלולה להיות מסוכנת. האסטרונאוט דון פטיט עם מסנן פחמן דו-חמצני בתחנת החלל הבינלאומית | צילום: NASA

הרעלת פחמן חד-חמצני

בשונה מפחמן דו-חמצני, שבני האדם מייצרים ופולטים בעצמם, פחמן חד-חמצני נוצר בדרך כלל משריפה של תרכובות אורגניות. מדובר בגז שקוף ונטול ריח, כך שקשה להבחין שריכוזו עולה לרמה מסוכנת.

מכיוון שפחמן חד-חמצני הוא תוצר של שריפה, ריכוזו עולה כשמדליקים אש בשטח סגור – למשל כשאדם מעשן בחלל הבית, כשמחממים בתים באמצעות הסקה (אח), או עקב פעולתם של מכשירי חשמל כמו תנורי חימום או תנורי בישול. רוב ההרעלות מפחמן חד-חמצני מתרחשות בסביבה הביתית, וכמעט מחציתן נובעים משימוש במערכות חימום ביתיות.

שאיפת פחמן חד-חמצני פוגעת בהגעת חמצן אל תאי הגוף. כשאדם שואף פחמן חד-חמצני, המולקולה עוברת מהריאות לדם ושם נקשרת להמוגלובין בתאי הדם האדומים, שתפקידו להוביל את החמצן מהריאות אל כל תאי הגוף. הזיקה של הפחמן החד-חמצני להמוגלובין גבוהה יותר מהזיקה של החמצן להמוגלובין, כך שהפחמן החד-חמצני תופס את מקומו של החמצן ונקשר להמוגלובין בעצמו. בעקבות זאת, חשיפה לריכוז גבוה של פחמן חד-חמצני תקטין את כמות החמצן שתגיע אל תאי הגוף.

מכיוון שאין לו טעם או ריח, הדרך העיקרית לזהות עלייה בריכוז הפחמן החד-חמצני היא באמצעות התסמינים שלו. בריכוזים נמוכים התסמינים מזכירים הצטננות, ואנו עלולים לסבול מכאבי ראש, קוצר נשימה, נזלת, סחרחורת וחולשה. בריכוזים גבוהים יותר, למשל במהלך שריפה, עלולה להתרחש הרעלת פחמן חד-חמצני שתסמיניה יכולים להגיע עד כדי אובדן הכרה, חנק ומוות.

רוב התאונות ההרעלה מתרחשות כשאדם נחשף באופן חד-פעמי לרמות גבוהות מאוד של פחמן חד-חמצני. עם זאת, ייתכן גם שאדם ייחשף לרמות נמוכות של פחמן חד-חמצני אך למשך זמן רב, ויחוש תסמיני הרעלה.

כדי למנוע הצטברות של פחמן חד-חמצני בבית, מומלץ להשאיר חלון פתוח כשהתנור דולק, כדי לסלק את הגז המסוכן. כשקיים חשש להרעלה, הדבר החשוב ביותר שצריך לעשות הוא לצאת מהבית ולנשום אוויר צח במטרה לעלות את ריכוז החמצן הנכנס לגוף ואת כמותו. במקרים מסכני חיים, כשהצטברה בגוף כמות גבוהה במיוחד של פחמן חד-חמצני, מכניסים את קורבן ההרעלה לתא לחץ שהלחץ בו גבוה פי 3-2 מהלחץ האטמוספרי הרגיל האוויר בו עשיר בחמצן. כתוצאה מכך ריכוז החמצן בגוף יעלה.

חשוב מאוד לפתוח חלון בעיקר כשישנים עם אש בוערת בבית. ילד מנמנם מול האח | צילום: Pressmaster, Shutterstock

חסרונות החלון הפתוח

לשינה עם חלון פתוח בחורף יש גם חסרונות. אמנם בניגוד לאמונה הרווחת קור אינו מגדיל את הסיכוי לחלות בצננת, אבל הוא כן עלול לגרום לאף להתחיל לדלוף. בנוסף, אצל חלק מחולי הקצרת (אסתמה) חשיפה לאוויר היבש בחורף עלולה ליצור גירוי שיביא להחמרת תסמיני האסתמה. לכן אם רואים שיש החמרה בתסמיני המחלה בלילות חורף, מומלץ לא לפתוח את החלונות.

חיסרון נוסף של שינה בחלון פתוח היא שכך חודרים לבית יותר מזהמים מבחוץ שעלולים לגרום לאלרגיה, והרוח מפזרת בחדר גם את אבק הבית. מי שרגישים לאבק, או להפרשות של קרדיות אבק הבית, עלולים לפתח תגובות אלרגיות כמו גודש באף, פריחה וקשיי נשימה. כמו כן הרעש המגיע מבחוץ, למשל של תנועת מכוניות או אפילו ציוץ הציפורים, עלול אף הוא לפגום באיכות השינה ולהוביל לתחושת עייפות וחוסר ריכוז במהלך היום.

אז מה עדיף? מבחינה בריאותית, כל עוד אין סיבה מוצדקת לנהוג אחרת, מומלץ להשאיר חלון פתוח למשך כל הלילה. מספיקה פתיחה מזערית כדי להבטיח תחלופת אוויר בחדר. נמצא כי זרימת האוויר מובילה לשינה רגועה וטובה יותר. אם אינכם יכולים לאוורר את חדר השינה במהלך הלילה, אפשר לפתוח חלון בחדר אחר בבית – למשל במטבח או בחדר האמבטיה, ולהשאיר את הדלת פתוחה. עוד מומלץ לאוורר את החדר היטב בשעות היום, כדי לאפשר כניסה של אוויר נקי.