הנקה וצריכת חלב אינן תופעות ייחודיות ליונקים. עופות, חרקים, עכבישים ואפילו דגים מזינים את הצאצאים שלהם בנוזלים דמויי חלב

חג שבועות בפתח ואיתו המנהג בן מאות השנים – לפחות בקרב יהדות אשכנז – לצרוך מוצרי חלב. הנוזל הלבן הזה הוא המזון הראשון של בעלי חיים כמונו, ממחלקת היונקים. הוא מיוצר בבלוטות מיוחדות בגוף, בלוטות החלב, והנקבות מפרישות אותו כמזון לצאצאיהן. הוא מזין ביותר ויש יונקים שאפילו ניזונים ממנו בבגרותם, כמו חתולי הפרא שנצפו גונבים חלב מפילי ים צפוניים בגוואדלופ. צריכת חלב היא כה בסיסית אצל יונקים עד שהם קיבלו את שמם מפעולת היניקה, צריכת חלב האם.

אולם, מתברר שהורים נוספים בממלכת בעלי החיים מפרישים מזון עשיר להאכלת הצאצאים שלהם, מזון בעל תפקיד דומה מאוד לחלב שמפרישים היונקים.

האזינו לגרסה מוקלטת של הכתבה

לרשימת כל הכתבות הקוליות באתר

 אתן לך חלב ציפורים

חלב ציפורים הוא לא רק שמו של קינוח מזרח אירופאי. יונים וקרובי משפחתן, ציפורי פלמינגו ואפילו זכרי פינגווין קיסרי מפרישים "חלב" כמזון לגוזלים שלהם. חלב הציפורים הזה מוכר בעיקר בשם "חלב יונים", מאחר ששנים רבות יונים היו העופות היחידים הידועים בייצור חלב. הוא קרוי גם "חלב זֶפֶק" על שם האיבר שבו הוא מיוצר ביונים – הזפק, מעין שק שרירי בתחתית הוושט של עופות רבים המשמש לאגירה זמנית של מזון.

האכלת גוזלים עם חלב זפק תוארה לראשונה ביונים כבר ב-1786. רק באמצע המאה הקודמת היא תוארה גם בעופות אחרים.

כמה ימים לפני בקיעת גוזלי היונים עולה רמת ההורמון פרולקטין בגוף ההורים, אותו הורמון שחיוני להפרשת חלב אצל יונקים. בדומה לבלוטות החלב של נקבות היונקים, הזפק של זכרי ונקבות היונים משתנה בתגובה להורמון ומתחיל בייצור החלב: רקמת התאים המצפה את פנים הזפק (תאי אפיתל) גדלה, התאים מתמלאים בשומנים ובחומרי מזון נוספים ואז נושרים ומרכיבים את חלב הזפק. בניגוד לחלב היונקים הנוזלי, חלב היונים הוא תרחיף של תאים רבים המפוזרים בנוזל ומרקמו דומה לשל גבינת קוטג'.

כשהיונים מאכילות את גוזליהן הן פולטות את חלב הזפק והגוזלים אוכלים אותו ישירות מגרונן. בימים הראשונים לאחר הבקיעה הגוזלים ניזונים אך ורק מחלב זפק. הם ממשיכים לאכול חלב למשך כשבועיים, עד שרמות הפרולקטין יורדות וייצור החלב נפסק.

חלב היונים מזין ביותר, הוא עשיר בחלבונים ובשומנים, יותר מחלב אדם או פרה, ודל בפחמימות. במחקר משנות ה-50 של המאה הקודמת, תרנגולות שקיבלו תוספת של חלב יונים למזון שלהן שקלו 38 אחוז יותר מתרנגולות שלא אכלו את החלב. חלב יונים אף משפיע על ביטוי גנים הקשורים למערכת החיסון. הוא מכיל מינרלים, נוגדנים, הורמונים וחיידקים החיוניים לגוזלים, ואם גוזלים לא מקבלים אותו, אלא תחליפים מזינים אחרים, הם בסיכון מוגבר לבעיות התפתחותיות ואף למוות.

חלב יונים עשיר בחלבונים יותר מחלב פרה וחלב אם, ומכיל מרכיבים מועילים נוספים. יונים | צילום: Shutterstock
חלב יונים עשיר בחלבונים יותר מחלב פרה וחלב אם, ומכיל מרכיבים מועילים נוספים. יונים | צילום: Shutterstock

גוזלי הפלמינגו ניזונים בלעדית מחלב זפק לזמן ממושך, כמה חודשים, עד שיתפתחו במַקורם כל המבנים המיוחדים הדרושים להם כדי לסנן מזון מהמים. קריאות הגוזל מעודדות הפרשת פרולקטין וייצור חלב, ולעתים אפילו פלמינגו שהם לא הוריו יכנעו לקריאות ויאכילו אותו.

חלב הזפק של הפלמינגו מיוצר אצל הזכר והנקבה לא רק בזפק אלא בכל החלק העליון של הוושט. הוא שמן יותר מחלב היונים, אך מכיל פחות חלבונים. צבעו אדום והוא מכיל תאי דם לבנים ואדומים וקָרוֹטֶנוֹאידים, הפיגמנטים שהפלמינגו מקבל במזונו ושמעניקים לו את צבעו הוורוד הבוהק.

ייצור חלב במשך חודשים לגוזל שגדל והולך, גובה את מחירו מההורים: הם מאבדים ממשקלם ומצבעם, וגם צבע החלב שהם מפרישים דוהה לוורוד בהיר או אפילו ללבן. עם זאת, כשהגוזל מתבגר ומתחיל לדאוג בעצמו למזונו ייצור החלב נפסק וההורים חוזרים לעצמם.

בפינגווינים הקיסריים (Aptenodytes forsteri) הזכר מייצר חלב, וגם זאת רק לעתים. לאחר שהנקבה מטילה ביצה היא מעבירה אותה לזכר שידגור עליה במהלך החורף ועוזבת לכמה חודשים, לאכול ולהשמין. במשך זמן זה הזכר דוגר על הביצה בלי לאכול, ומאבד את רוב משקלו. הנקבה חוזרת סמוך לבקיעת הגוזלים, אך אם הגוזל בוקע לפני בואה הזכר מאכיל אותו בחלב "זפק" שהוא מייצר בוושט שלו, מאחר שלפינגווינים אין זפק. הזכר מייצר חלב למשך כשבוע ואם הנקבה לא מגיעה בתום הזמן הזה – הגוזל ימות. אם הנקבה חוזרת היא והזכר שומרים על הגוזל בתורנות ומאכילים אותו בדגים שתפסו.

הזכר לא רק דוגר על הביצים, אלא גם מייצר חלב ומאכיל את הגוזל. משפחת פינגווינים קיסריים | צילום: Shutterstock
הזכר לא רק דוגר על הביצים, אלא גם מייצר חלב ומאכיל את הגוזל. משפחת פינגווינים קיסריים | צילום: Shutterstock

חרקים חלביים

רוב נקבות התיקנים מטילות את הביצים שלהן בתיק קשיח שהן מפרישות, המגן על הביצים, ומכאן שמם של החרקים האלה "תיקנים". לעומת זאת, נקבת התיקן Diploptera punctata לא מטילה תיק ביצים, אלא משריצה צאצאים חיים. כ-12 צאצאים מתפתחים בתוך גופה וניזונים במהלך התפתחותם שם מ"חלב" עתיר פחמימות, שומנים וחלבונים. חלב המקקים מכיל פי 3.5 יותר אנרגיה (קלוריות) מכמות זהה של חלב פרה, אך אל דאגה הוא לא מתאים לשתיית בני אדם.

התיקנים המתפתחים אינם מחוברים לאימם בחבל טבור, אלא בולעים את החלב בפיהם, כמו תינוקות יונקים. במעי התיקנים החלב הופך לגבישים מוצקים, שמתעכלים לאט ומשמשים מזון זמין לאורך זמן שעוזר להם להתפתח מהר ולצאת מגוף אִמם גדולים וחזקים.

גם נקבות הצה-צה (Glossina), זבוב הניזון מדם ומפיץ את טפיל הטריפנוזומה, הגורם למחלת השינה, מניקות את הצאצא שלהן בעודו בגופן. בכל פעם מתפתחת בגוף הנקבה רימה בודדת, שגדלה במשך 10 ימים, עד לשלב שהיא מוכנה להתגלם. בשלב זה האם משריצה רימה שמנמנה, שכמעט זהה לה בגודלה, והרימה ממהרת להתחפר בקרקע ולהתגלם. לאחר כחודש יגיח מהגולם זבוב בוגר.

הרימה המושרצת שמנמנה במיוחד מאחר שגופה מלא בחלב שינקה מהאם, וימשיך להזין אותה גם כגולם. החלב שאותו יונקת הרימה ב"רחם" אִמה מופרש מבלוטת חלב שמתפתחת במהלך ה"היריון". בתחילה היא מפרישה חלב המורכב בעיקר משומן, ובשלבים מאוחרים יותר של התפתחות הרימה, החלב המופרש מכיל רמה מאוזנת של חלבונים ושומנים, בדיוק מה שהרימה המתפתחת צריכה. לאחר השרצת הרימה בלוטת החלב מתנוונת במהירות, עד לפעם הבאה.

איכות החלב וזמינותו תלויות בתזונת האם. אם היא לא תאכל מספיק דם, החלב שתייצר לא יהיה מזין מספיק והרימה לא תתפתח או לא תצליח להשלים את התגלמותה.

גם עכבישות (ממין מסוים) מניקות את צאצאיהן בחלב, קומיקס של נעה כ"ץ (לחצו להגדלה): 
העכבישה שמניקה עד הבגרות

לפני פחות משנה גילו חוקרים מסין שנקבות של מין העכביש הקופצן Toxeus magnus מזינות את צאצאיהן בחלב.

קופצנים לא ידועים כעכבישיים חברתיים ולמרות זאת עכבישי טוקסאוס חיים במושבות קטנות. מתברר שבמקרים רבים קבוצות אלו מורכבות מנקבה בוגרת וכמה עכבישים צעירים – אמא עכבישה וצאצאיה.

בתצפיות במעבדה גילו החוקרים שלאחר בקיעת העכבישים הצעירים בקן הם והאם לא עוזבים אותו במשך כמעט שלושה שבועות. במהלך זמן זה העכבישים הצעירים ניזונים בלעדית מנוזל דמוי חלב שהאם מפרישה. חלב העכבישים הזה עשיר מאוד בחלבונים, פי ארבעה מחלב פרה, ומכיל גם מעט שומנים ופחמימות.

בתחילה האם מפזרת טיפות חלב על רצפת הקן וקירותיו והעכבישים הזעירים שותים אותן, אך כשהעכבישים גדלים הם כבר "יונקים" ישירות מהאם, מפתח הנמצא בגחונה שממנו היא גם מטילה ביצים. אפילו כשהעכבישים גדלים ויוצאים מהקן לצוד, הם עוד חוזרים לינוק מאמם.

גם לאחר שנגמלו, בגיל 40 יום, העכבישים-הכמעט-בוגרים חוזרים לקן ואמא שלהם דואגת להם – מסלקת טפילים ונשלים ישנים ומסדרת את הקן. הדאגה הזו מסתיימת, לפחות כלפי הזכרים, כשהם מגיעים לבגרות מלאה (גיל 52 יום בערך). בשלב זה האם עוד מרשה לבנותיה לבקר, אך מונעת מבניה לחזור לקן, אולי כדי למנוע יחסי מין בתוך המשפחה.

העכבישים יונקים מאמם כמעט עד גיל בגרות. נקבת הקופצן Toxeus magnus| צילום: CHEN Zhanqi, CHINESE ACADEMY OF SCIENCES
העכבישים יונקים כמעט עד גיל בגרות. נקבת הקופצן Toxeus magnus| צילום: CHEN Zhanqi, CHINESE ACADEMY OF SCIENCES

כריש בחלב אמו

כרישים מתרבים בצורות מגוונות: חלקם מטילים ביצים, אחרים משריצים והביצים מתפתחות בבטן אימן, ואחרים מתרבים ממש כמו יונקים, עם שליה וחבל טבור שמזין את העובר. כרישים אלה אפילו נולדים עם טבור, פופיק, שנעלם לאחר כמה שבועות.

אולם, על אף הדמיון, הכרישים בעלי השליה לא מייצרים חלב. דווקא נקבת העמלץ הלבן (Carcharodon carcharias), שמתרבה בהשרצה, מזינה את חמשת עד עשרת העוברים המתפתחים בבטנה בחלב עתיר שומנים המופרש ברחם שלה. עוברי עמלץ לבן ניזונים מחלב רק בחלק משלבי התפתחותם. בימיהם הראשונים הם מקבלים את כל מזונם משק החלמון הצמוד לגופם, לאחר מכן הם ניזונים מהחלב הצמיגי המופרש ברחם ולבסוף מתקיימים על ביצים לא מופרות שהרחם מייצר. הרחם גם מספק חמצן לעוברים.

בזכות תזונה מגוונת זו הכרישים הצעירים מושרצים, בלי שטרפו זה את זה בבטן, כשהם באורך של כמטר וחצי ומשקל של יותר משלושים קילוגרם: בטוחים למדי מרוב הטורפים בים. גם חלק ממיני הבטאים ("חתולי ים"), קרובי משפחתם של הכרישים, מזינים את עובריהם בחלב באופן דומה.

הצעירים מושרצים באורך מטר וחצי אחרי חודשים של תזונה מחלב וביצים ברחם אמם. עמלץ לבן |  צילום: Science Photo Library
הצעירים מושרצים באורך מטר וחצי אחרי חודשים של תזונה מחלב וביצים ברחם אמם. עמלץ לבן |  צילום: Science Photo Library

אף על פי שקראנו לעצמנו "יונקים", תכונה זו לא מייחדת רק אותנו. בעלי החיים שהוזכרו בכתבה הם דוגמאות מעטות ליצורים שאינם יונקים, אך מטפלים בצאצאים ומזינים אותם במזון מיוחד שגופם מפריש, שאינו רק דומה לחלב מבחינת הרכבו ותפקידו, אלא לעתים אף מזין יותר מחלב היונקים. כשאנו אוכלים את עוגות הגבינה ומוצרי החלב האחרים בשבועות (או תחליפיהם אצל הטבעונים), זו הזדמנות מצוינת להיזכר במגוון העצום של פתרונות הזנה שהתפתח במהלך האבולוציה, ולזכור שההנאה ממוצרי חלב אינה ייחודית לנו, אלא משותפת גם לעופות, חרקים, דגים ועוד בעלי חיים רבים.

חג שבועות שמח!

0 תגובות