הרעש שגורמים בני האדם מגיע גם לאוקיינוסים, ומפריע לבעלי החיים שם. במחקר חדש, חוקרים הראו שדולפינים מתקשים לשתף פעולה זה עם זה כשהים רועש
ריס ודלתא שוחים בכיוונים מנוגדים בלגונה הקטנה שלחופי פלורידה, ארצות הברית. כשיגיעו למטרות אליהן הם שוחים, כל אחד מהם ילחץ על כפתור – אך הם צריכים לעשות זאת בו-זמנית. רק אם הם ילחצו על הכפתורים בהפרש של עד שנייה זה מזה, הם יקבלו פרס – דג טעים ומשחקים.
ריס ודלתא הם כמובן דולפינים, מהמין דולפינן מצוי (Tursiops truncatus). "הם תמיד היו בעלי המוטיבציה הגבוהה ביותר", אמרה פרניל סורנסן (Sørensen), שהובילה את המחקר בו נערך הניסוי, בריאיון לניו-יורק טיימס. צמד הדולפינים מתאמים את תנועותיהם בעזרת שריקות, ופעמים רבות שורקים זה אל זה ממש לפני שהם לוחצים על הכפתור. המים נושאים היטב את הקולות, ובכ-85 אחוז מהפעמים הצליחו ריס ודלתא לתאם ביניהם את הלחיצה על הכפתורים, למרות שאלו היו מרוחקים כעשרים מטר זה מזה.
אבל אז הכניסו החוקרים גורם חדש למשוואה. במחקר שהתפרסם לאחרונה, סורנסן ועמיתיה העלו את רמת הרעש באזור הניסוי. הדולפינים, בתגובה, עשו פחות או יותר מה שאנחנו היינו עושים: התחילו לצעוק. או במקרה שלהם, לשרוק חזק יותר, ולמשך יותר זמן. למרות מאמציהם הם לא הצליחו להתגבר לחלוטין על הרעש, והתקשו לתאם את תנועותיהם כפי שעשו בעבר. מהניסוי הזה, אומרים החוקרים, נוכל ללמוד מה עשויה להיות ההשפעה של הגברת הרעש באוקיינוסים על בעלי החיים הימיים.
סרטון שמראה את אחד הדולפינים, דלתא, לוחץ על הכפתור
מרעישים את הים
בני האדם משפיעים על הסביבה במגוון דרכים, ולרוב לא לטובה. מעבר לשינוי האקלים, ובנוסף לזיהום של האוויר והמים, אנחנו גם עושים המון רעש. מחקרים הראו שהרעש שהאנושות מייצרת משנה את התנהגותם של בעלי החיים: בין השאר, סנאים החיים בעיר מתקשים לשמוע זה את זה ועוברים לתקשר בעזרת מחוות גוף, וציפורי שיר שרות שירים קצרים יותר, או משנות את התדר של שירתן. הרעש של בני האדם הגיע גם אל האוקיינוסים, מפליג עם מנועי הספינות ועולה ממוקדי קידוח תת-מימיים. הרעש הזה רק הולך ומתגבר, ובשנים האחרונות התפרסמו מחקרים שמראים שהוא מפריע לתקשורת של כלבי ים ושל לווייתנים, פוגע ביכולתם של דגים להתחמק מטורפים, ועלול גם להשפיע על הדרך בה בעלי חיים מנווטים בים.
הדולפינים רגישים במיוחד להפרעות מסוג זה. אלו בעלי חיים חברותיים, שמשתפים פעולה ואף לומדים זה מזה. מחקרים הראו שהם מזהים את הקולות של חבריהם, ויודעים להבדיל בין שריקות של חבר לקבוצה לשריקות של מכר מרוחק יותר.
סורנסון ועמיתיה החליטו לבדוק אם רעש אכן מפריע לשיתוף הפעולה בין דולפינים, ואם כן, איך הם מתמודדים איתו. הם הגבירו את הרעש בלגונה באמצעות רמקולים תת-מימיים, וגם באמצעות המכשיר המשמש לניקוי הלגונה, שכדרכם של מכשירים כאלו הוא רועש למדי. כך יצרו כמה רמות של רעש, ובדקו את תגובת הדולפינים אליהן. תגים קטנים, מצוידים במיקרופונים, הוצמדו לגבם של בעלי החיים כדי להקליט את השריקות שהשמיעו ואת הרעש בסביבתם הקרובה.
התוצאות הראו שכשהרעש במים גבר, דלתא וריס שרקו שריקות ארוכות וחזקות יותר, שנמשכו לעתים פי שניים מהאורך הממוצע של שריקה בתנאים שקטים. הם גם הפנו את פניהם זה אל זה, כנראה כדי לעזור אחד לשני לקלוט את השריקות שלהם. למרות זאת, אחוז ההצלחה שלהם ירד מכ-85 אחוזים ל-62.5 אחוזים בלבד. "זה היה מפתיע עד כמה אחוז ההצלחה ירד", אמרה סורנסן.
סרטון המראה את שני הדולפינים לוחצים על הכפתור בתיאום, למרות רמה גבוהה של רעש
מאוחר מדי?
מחקרים קודמים מצאו שהרעש שיוצרים בני האדם מפריע לבעלי החיים הימיים ומפר את שגרת חייהם. המחקר הנוכחי מראה באופן ישיר כיצד הרעש מקשה על דולפינים לשתף פעולה ביניהם – ואנחנו יודעים שהם אכן משתפים פעולה גם בטבע, ולא רק כשמלמדים אותם ללחוץ על כפתורים. האמצעים שלהם להתמודדות עם הרעש מוגבלים, ולא מצליחים להתגבר עליו בצורה טובה. איך ההפרעה הזו מתבטאת בחיים היומיומיים שלהם? את זה אנחנו עדיין לא יודעים, אבל אפשר לשער שאכן יש לה השפעה.
"אנחנו בלי ספק משפיעים על בעלי החיים בדרך הזו, ואנחנו עושים את זה כבר זמן מה", אמר שיין גרו (Shane Gero), חוקר לווייתנים שלא היה מעורב במחקר הנוכחי. הוא הוסיף שייתכן מאוד שכבר היום יש אזורים באוקיינוסים שדולפינים נמנעים מהם, משום שהם רועשים כל כך עד שבעלי החיים אינם מסוגלים לתקשר זה עם זה. "המציאות המצערת היא שבמובן מסוים, המחקר הזה מגיע באיחור של הוא 50-35 שנים".
