דבש דבורים מסירופ סוכר מתועש. תקשורת באמצעות כשכוש בזנב כפתרון לרעשי העיר. מקהלות ציפורים אורבניות. איך מסתגלות חיות הבר לחיים העירוניים?

כשאני חושבת על דבורת דבש אני מדמיינת לא פעם דבורה נושאת טנא גדוש עד להתפקע באבקת פרחים שלוקטה בשקדנות משדה צבעוני. אולם מתברר שהפסטורליה הזאת לא תמיד נכונה, שכן דבורות דבש שחיות בסביבה עירונית למדו לנצל את סביבתן החדשה וללקט את הסוכר שלהן גם ממאכלים ממותקים  מעשי ידי אדם.

דבורת הדבש היא דוגמה אחת להתמודדות המורכבת של חיות בר עם תהליכי העיור האינטנסיביים המתרחשים בעולם והיעלמות בתי הגידול הטבעיים. התהליכים הללו מציבים בפני חיות הבר אתגר רציני: עליהן להסתגל מיד לאובדן סביבת המחייה המוכרת הטבעית ולחיי העיר – או להיעלם. 

דבש אורבני
משהו מוזר קורה בשנים האחרונות לדבורי הדבש. מגדלי דבורים בכל רחבי העולם מדווחים על היעלמותן מהכוורות. ההיעלמות הזאת מוסברת בחלקה בשגשוגם של טפילים מזנים חדשים שגורמים למותן של דיירי הכוורת, אך זו לא הסיבה היחידה. מתברר שתהליכי עיור שגורמים להרס של שדות פרחים מאלצים את הדבורים לצאת למסעות ארוכים בחיפוש אחרי חלקת פרחים ראויה עבור מנות הצוף והאבקה הדרושים לתחזוקת הכוורת. הדבורים המותשות לא מצליחות לחזור לכוורות, ואילו אלו שממתינות מאחור ללא מזון נחלשות ונוטות יותר לחלות.

לפני כשש שנים פתחה הדבוראית סריס מאיו (Mayo) מברוקלין את הכוורת שלה ונחרדה לגלות חלות דבש רוויות בדבש שצבעו אדום זוהר. עבודת בילוש זריזה אחרי הדבורים שלה הובילה אותה למפעל סמוך של דובדבנים מסוכרים ומשומרים. לדבורים של מאיו פשוט נמאס לעוף רחוק, והן העדיפו לאכול סירופ סוכר אדום זמין ומלא בחומרים משמרים על פני המאמץ הפיזי שכרוך בליקוט צוף משדות פרחים רחוקים.

הגילוי הזה עורר חשש שהדבש בכוורות העירוניות מיוצר למעשה מסוכרים מתועשים. חוקרי אקולוגיה עירונית בצפון קרוליינה לקחו על עצמם לבדוק עד כמה כוורות שנמצאות באזורים עירוניים ניזונות מאוכל שמייצרים בני האדם ואיך זה משפיע על איכות הדבש.

קבוצת החוקרים בראשותו של קלינט פניק (Penick), עקבה אחר מקורות המזון של 39 כוורות באזורים עירוניים וכפריים בצפון קרוליינה. כדי לזהות את מקור האוכל בדקו החוקרים צורה מיוחדת של אטום פחמן המכונה פחמן כבד ומתאפיינת בתוספת של נויטרון בגרעין האטום. הפחמן הכבד נפוץ במאכלים שמבוססים על סירופ תירס וקנה סוכר, ולכן יש סבירות גבוהה שדבש עם אחוז פחמן כבד גבוה יוצר על ידי דבורים שניזונו מסוכרים מעשי ידי אדם.

למרבה ההקלה נמצא ששיעור הפחמן הכבד בדבש של דבורים עירוניות היה נמוך מאוד ונראה שהן מצליחות לשמר את איכות הדבש שלהן על ידי ליקוט צוף בשדות פרחים מרוחקים. השלב הבא, אומר פניק, הוא לבדוק מה קורה בערים גדולות כמו טוקיו או ניו יורק, שבהן שדות הפרחים רחוקים עוד יותר וקשים לאיתור.

שתוק וכשכש בזנב
דבורות הדבש אינן היחידות שמתאימות את התנהגותן לסביבה עירונית. הסנאי האפור בדרום מסצ'וסטס סובל מאוד מבעיות תקשורת עם בני מינו בגלל רעש הכבישים שנסללו בסביבתו הטבעית. כדי לבחון איך הסנאים מתמודדים עם הבעיה הזאת ייצרו חוקרים חקיין ביולוגי מכני – מעין רובוט קטן שמסוגל לחקות צלילים ותנועות אופיינות של הסנאי האפור. החוקרים, מאוניברסיטת המפשיר למדע קוגנטיבי, הבחינו שהסנאים החיים ליד הכבישים, בניגוד לחבריהם הכפריים, הגיבו יותר לנענועי זנב מאשר לצלילים והסתמכו עליו כצורת התקשורת העיקרית.  

ציפורי שיר עירוניות פיתחו אף הן אסטרטגיות ייחודיות להתמודדות עם רעשי העיר. הירגזי, למשל, הנפוץ בערים, שר שירי חיזור קצרים ומהירים יותר מאלו של הירגזים החיים ביער, והדרור העירוני שינה את תדר שירתו כדי שבני מינו ישמעו אותו טוב יותר.

איך זה קורה?
לדבורות הדבש, כמו גם לסנאים ולציפורי השיר יש יכולת מולדת להתאים את התנהגותם לסביבה משתנה. התופעה הזאת מכונה "צורת ביטוי גמישה". מינים שלא מסוגלים לכך לא ישרדו בסביבה דינמית כמו זו הקיימת בעיר.

צורת הביטוי הגמישה לא מחייבת שינויים גנטיים, שלעתים עלולות לארוך זמן רב מדי, אלא מאפשרת בחירה התנהגותית. האפשרות של הירגזי לשנות את סגנון שירתו, לדוגמה, כבר נמצאת במידע הגנטי שלו והוא יכול לבחור אם להשתמש בה. באותו אופן, הדבורים של מאיו בחרו באופן פרטני להיזון מסוכר מעובד.

לשינויי ההתנהגות יש לא פעם השלכות משמעותיות, ואז צפויים גם שינויים גנטיים שיאפשרו למין לשרוד. למשל כאשר ציפור השַׁחֲרוּר נקלעת למצוקה היא מפרישה הורמונים, שאם תמשיך להפריש אותם לאורך זמן ובכמות גדולה עלולים להוביל למותה. לכן השחרור היה חייב לפתח מנגנון גנטי שיאפשר לו להנמיך את עצמת התגובה למצבי לחץ שהסביבה העירונית מספקת לו בשפע.

חוקרים מגרמניה הראו שהשחרור העירוני מפריש כמויות נמוכות יותר של הורמון הלחץ בהשוואה לשחרורים שגדלו בטבע, ושההתאמה הזאת גנטית ומועברת מדור לדור. במקרה הזה, הסביבה העירונית כפתה היווצרות של מין שחרורים השונה מהזן הכפרי גם בבסיס הגנטי, ולא רק בהתנהגות.

עם תהליכי העיור צצים מחקרי רבים באבולוציה ואקולוגיה שחוקרים את התופעה ומתעניינים בגורלם של חיות הבר בעיר. רובם הגדול מסכמים את תוצאותיהם במסקנה שיש חשיבות עצומה לשימור ריאות ירוקות ואזורים פורחים גם בתוך סביבה עירונית כדי לשמר את מגוון בעלי החיים החיים בשכנות אלינו.

תגובה אחת

  • עמי זהבי

    מאמר מעניין! אני חושב

    מאמר מעניין! אני חושב שהפרשנות לחלק מהכתוב על הדבורים היא "אנושית" מדי. איני יודע אם נערכו ניסויים בהעדפת מזון של הדבורים, אבל כמו בטבע (או בחקלאות), לדבורים יש העדפות שונות, ולכן סירופ תירס אולי לא מועדף עליהן, ואילו הסוכרים של סירופ דובדבן טעים כמו חלק מפרחי הבר. ככל שאני יודע, לא ממש מעניין את הדבורים הסיירות אם הסוכר שהן מחפשות הוא "טבעי" בפרחי הבר או "תעשייתי" בפסולת מפעל כלשהו. סיפור כזה היה כבר לפני 30 שנה בגליל המערבי (אזור בלתי עירוני בעליל) וכל הדבורים אספו תרכיז פטל סגול מהשפכים של אחד המפעלים שם.