מִצאו את העמילן – בניסוי הזה ניעזר ביוד כדי לגלות איפה מסתתר העמילן בכל מיני מאכלים

ציוד

  • בקבוקון של תמיסת פולידין (לרכישה בכל בית מרקחת ובסניפי הפארם)

  • בננה

  • תפוח אדמה

  • תפוח עץ

  • מלפפון

  • פרוסת לחם

  • כל פריט מזון אחר שעולה על דעתכם (ועל שולחנכם)

  • צלוחיות זכוכית או פלסטיק

מהלך הניסוי

אוספים מצרכי מזון מהמטבח. מניחים חתיכה קטנה מכל אחד מהם בצלחת פלסטיק ומטפטפים תמיסת יוד (פולידין) על כל אחת מהחתיכות. היוד ישנה את צבעו במקומות שבהם קיים עמילן בכל אחד מהמצרכים שבחרנו.

באילו מהם חל שינוי בצבע היוד? האם מצאתם מזונות שצבעם לא השתנה? תוכלו לחשוב למה?

אפשר להשוות גם בין כמה פריטים של אותו סוג מזון, למשל פרי בשל לעומת פרי בוסר. כך תוכלו לדעת איפה יש פחות עמילן. ובמילים אחרות: איזה מאכל יותר מתוק.

את מהלך הניסוי אפשר לראות בסרטון

הסבר

כשיוד ועמילן נפגשים נוצרת תרכובת שצבעהּ נע בין כחול כהה לשחור. לכן יוד הוא אמצעי טוב לזיהוי עמילן. שינוי הצבע מתרחש בגלל כניסה של יוד למולקולות העמילן.

כל הצמחים הירוקים מכילים עמילן בחלק מאיבריהם, למשל העלים, הגבעולים והפירות. למרות שהטעם שלו לא מתוק, העמילן הוא רב-סוכר שהצמח משתמש בו כמאגר אנרגיה זמין. הוא מורכב משרשרת של מולקולות של החד-סוכר המתוק גלוקוז (סוכר ענבים) וידוע כאחת התרכובות הנפוצות בטבע.

עמילן הוא מקור האנרגיה החשוב ביותר בתזונה האנושית, שכן הוא נמצא בין השאר בחיטה, תירס, תפוחי אדמה ואורז – כולם מצרכי מזון נפוצים ומרכזיים. כשאנחנו אוכלים מזונות עשירים בעמילן, העמילן מתפרק בגופנו לגלוקוז, שהוא מקור האנרגיה העיקרי לתאים שלנו. הגלוקוז חודר לדם ומשם מגיע לכל הרקמות בגופנו. בנוסף, עמילן משמש גם לייצור תעשייתי של דבקים, טקסטיל ועוד.

**תמונה של עמילן** עמילן הוא מקור האנרגיה החשוב ביותר בתזונה האנושית, שכן הוא נמצא בין השאר בחיטה, תירס, תפוחי אדמה ואורז. |  natali_ploskaya Shutterstock
עמילן הוא מקור האנרגיה החשוב ביותר בתזונה האנושית, שכן הוא נמצא בין השאר בחיטה, תירס, תפוחי אדמה ואורז. | natali_ploskaya Shutterstock

צמחים מסוימים אוגרים עמילן לתקופות קשות שבהן לא יוכלו לייצר סוכר בעצמם. לצמחים האלה יש איברים שמיועדים לאגירת חומרי מזון, לרוב בצורת עמילן. דוגמה לאיבר אגירה כזה הוא תפוח האדמה, שהוא למעשה פקעת – גבעול תת-קרקעי שהתעבה והפך למעין מחסן של עמילן. איברי האגירה הללו הכוללים פקעות כמו אלה שיש לתפוח האדמה ולכלנית, או שורשים מעובים כמו אלה של הגזר וג'ינג'ר. בתוכם העמילן מאוחסן באברונים מיוחדים שנקראים עמילופלסטים. בזכות המבנה של העמילן, הצמח יכול להמיר אותו לגלוקוז ברגע שיזדקק לאנרגיה זמינה.

גם בזרעים אפשר למצוא הרבה מאוד עמילן, בכמות שעולה לפעמים על מחצית מתכולת הזרע. הסיבה לכך היא שזרעים אינם מייצרים סוכר, אלא נשארים רדומים בקרקע עד שיתקיימו התנאים הדרושים להם כדי לצמוח. הם זקוקים לשם כך לאנרגיה האצורה בחומרי ההזנה העומדים לרשותם – כגון עמילן, עד שהנבט שיצמח מהם יגדל עלים ויתחיל להשתמש באנרגית האור על מנת לייצר סוכר בתהליך שנקרא פוטוסינתזה.

בצמחים רבים גם תהליך הפצת הזרעים מתבסס על עמילן: הם מגדלים פירות במטרה למשוך בעלי חיים לאכול אותם ובאותה הזדמנות להפיץ בצואתם את זרעים הצמח. הפירות שופעים עמילן, וכשהם מבשילים – כלומר כשהזרעים שבהם מוכנים להפצה, העמילן מתפרק לסוכרים שמהם הוא מורכב, וכך מעניק מתיקות לפרי ומושך בעלי חיים לאכול אותו. בניסוי שלנו, בדקנו איזו בננה היא הכי מתוקה, כלומר באיזו בננה יש יותר גלוקוז ופחות עמילן.

הידעת?
גם בנייר לבן עשוי להיות עמילן, שכן סוגי נייר רבים עשויים מתאית של עץ
הניסוי המדעי הזה, ועוד רבים אחרים, נמצא בספרי "נסו את זה בבית" של מכון דוידסון לחינוך מדעי.

תגובה אחת

  • ה

    לבנה אבל אין גרעינים, אז למה

    לבנה אבל אין גרעינים, אז למה הפרי?