מגיל צעיר אנחנו לומדים שכל החומר סביבנו מורכב מאטומים, אבל לא תמיד ברור לנו מה הם. מסע להכרת אבני הבניין של הקיום

ביוון העתיקה, בערך 400 שנה לפני הספירה, העלה הפילוסוף דמוקריטוס השערה מפתיעה: כל החומר בעולם מורכב מיחידות יסודיות זעירות שהוא כינה אטוֹמים – מושג ביוונית שמשמעותו "בלתי ניתן לחיתוך". הוא גם טען כי האופן שבו האטומים הללו מתחברים יחד, בצורות ובכמויות שונות, הוא מה שקובע את זהות החומר שהם יוצרים.

ההשערה של דמוקריטוס הייתה נכונה בבסיסה, אך בימיו לא הייתה שום דרך ישירה או עקיפה להבחין באטומים ולאפיין אותם. הם פשוט קטנים מדי ולכן איננו יכולים לראות אותם בפעולה אלא רק את התוצרים שלהם. רק במאה ה-19, שורה של תגליות הובילו לגילוי האטומים: יחידות היסוד המרכיבות את כל החומרים שאנו מכירים. אך גם אז, למרות מגוון ניסויים שהראו כי כל החומרים המוכרים לנו מורכבים מיחידות יסוד כאלה, לא היה ברור מהם המאפיינים הכימיים והפיזיקליים של יחידות היסוד הללו ואיך הן בנויות. למעשה, בהיותן יחידות יסוד, מדענים רבים סברו כי אין להן מבנה פנימי.


אטום הוא יחידת היסוד המרכיבה את כל החומרים המוכרים. הטבלה המחזורית של היסודות מוצגת בצורת ספירלה | Science History Institute / Science Photo Library

מעוגת צימוקים ועד מערכת כוכבי לכת

בסוף המאה ה-19 גילה הפיזיקאי הבריטי ג'וזף ג'ון תומסון (Thomson) בסדרת ניסויים את קיומו של חלקיק קטן, קל משקל, וטעון במטען חשמלי שלילי, שזכה בהמשך לשם אלקטרון. תומפסון גילה שהאלקטרונים הללו יכולים להיפלט מחומר רגיל שמופעל עליו שדה חשמלי חזק, ולכן הסיק שהם חייבים להימצא בתוך האטום. כיוון שהאטום כולו ניטרלי מבחינה חשמלית, חייב להיות בו חלקיק כלשהו בעל מטען חיובי שיאזן את המטען החשמלי השלילי של האלקטרונים שבו. לכן תומסון שיער שהאלקטרונים נמצאים בתוך כדור בעל מטען חיובי שתופס את רוב נפחו של האטום. המודל הזה כונה "עוגת הצימוקים", כיוון שהאלקטרונים מפוזרים בו כמו צימוקים בתוך עוגה. על כך זכה תומסון בפרס נובל בפיזיקה בשנת 1906.


אלקטרונים מפוזרים בו כמו צימוקים בעוגה. מודל עוגת הצימוקים של תומסון | ויקיפדיה, נחלת הכלל

בשנת 1911 ערך ארנסט רתרפורד (Rutherford), סטודנט לשעבר של תומסון, ניסויים שנועדו למדוד את המטען והמסה של חלקיקים רדיואקטיביים בעלי מטען חשמלי, הקרויים חלקיקי אלפא. במהלך הניסויים שוגרו החלקיקים לעבר רצועות מתכת דקות, והחוקרים ציפו למדוד סטייה קטנה במסלולם בהשפעת המטען החיובי של האטומים ברצועות המתכת. בפועל נמצא שחלק מהחלקיקים הוסט ממסלולו בצורה משמעותית ובזוויות גדולות במיוחד, שאי אפשר להסביר באמצעות מודל עוגת הצימוקים.

רתרפורד הסיק כי המטען החיובי של האטום אינו מפוזר בכל נפחו של האטום, אלא ממוקד במרכזו של האטום, והחלקיקים שהתקרבו אליו הוסטו ממסלולם. עוד הסיק כי האלקטרונים אינם מפוזרים באקראי בתוך האטום, אלא סובבים סביב המרכז הטעון, שנקרא "גרעין האטום", בצורה שמזכירה כוכבי לכת החגים סביב שמש. התיאור הזה של האטום נקרא, בהתאם, "המודל הפלנטרי", או "מודל רתרפורד".

גם מודל רתרפורד לא היה חף מבעיות: הגדולה מביניהן הייתה שחוקי הפיזיקה מלמדים אותנו שחלקיק טעון חשמלית שנע בתנועה מעגלית חייב לפלוט קרינה ולאבד אנרגיה. על כן אפשר לצפות שהאלקטרונים, שמאבדים אנרגיה, ינועו בספירלה הולכת וקטנה עד שייפלו כעבור זמן לא רב לתוך הגרעין. איך ייתכן שהאלקטרונים בכל זאת מקיפים את הגרעין בלי לפלוט קרינה ובלי ליפול לתוכו?


גרעין אטום טעון חיובית וסביבו חגים אלקטרונים. מודל רתרפורד | מקור: Bensteele1995, Wikipedia

במנות מדודות

הפתרון לבעיה הזאת הגיע מתורת הקוונטים, שאחת הקביעות הבסיסיות שלה היא שאור יכול להיפלט רק במנות אנרגיה מדודות, שנקראות פוטונים – חלקיקי האור. הפיזיקאי הדני נילס בוהר (Bohr) הכליל את הרעיון הזה גם לאלקטרונים שבתוך האטום, ויצר כך את המודל המזוהה ביותר עם האטום, שהפך לסמל המקובל שלו. במודל הזה, יש לאטום גרעין שסביבו חגים במהירות אלקטרונים במסלולים נפרדים וקבועים. לעיתים אלקטרון יכול לעבור בין המסלולים הללו במעין קפיצה קוונטית, שבמהלכה הוא בולע או פולט פוטון בתדר המתאים. כל עוד הוא מסתובב במסלולים הקבועים האלה, הוא אינו פולט קרינה ואינו מאבד אנרגיה, כיוון שהוא חייב להימצא רק במסלולים המותרים.

תחת העקרונות הללו, המודל שיצר בוהר הצליח לחזות פרטים רבים בהתנהגותם של האטומים והאלקטרונים הסובבים אותם. עם זאת, הוא לא סיפק הסבר מלא לסיבות מאחוריהם: מדוע יש רק מסלולים מותרים מסוימים? ולמה דווקא הם?


הפתרון הגיע משילוב המכניקה הקלאסית ומכניקת הקוונטים. מודל האטום של בוהר | Ktsdesign / Sciencephotolibrary

הקוונטים מצילים את המצב

עד שנות ה-30 של המאה ה-20 הונחו הפיסות החסרות בתורת הקוונטים שסייעו בהבנת מבנה האטום. הפיזיקאים האוסטרים וולפגנג פאולי וארווין שרדינגר הצליחו, כל אחד בנפרד, לפענח בדיוק רב את המבנה של האטום הבסיסי ביותר – המימן – על בסיס עקרונות תורת הקוונטים. המבנה שהם גילו היה דומה מאוד לזה שתיארו לפניהם רתרפורד ובוהר, אך הביא בחשבון גם אפקטים קוונטיים ששיפרו את הבנת המבנה.

על פי תורת הקוונטים אין לחלקיקים מקום מוגדר. במקום זה יש הסתברויות שונות לכך שחלקיק יימצא במקומות שונים. האובייקט המתמטי שמתאר את הסיכוי למצוא חלקיק במקום מסוים נקרא פונקציית צפיפות הסתברות. אם מחשבים את פונקציית צפיפות ההסתברות של האלקטרון באטום המימן, אפשר לדעת היכן הוא עשוי להימצא.

לפונקציות צפיפות ההסתברות של האלקטרון באטום קוראים "אורביטלים" (Orbitals), ואם ננסה לצייר אותם הם לא ייראו כמו מסלולים מסודרים, אלא כמעין עננים משונים סביב הגרעין. מרכזו של כל ענן כזה נמצא במרחק אחר מגרעין האטום, בדומה למסלולים הנפרדים במודל בוהר.

אפשר להשתמש בעקרונות תורת הקוונטים גם כדי להעריך את מהירותו הממוצעת של אלקטרון באטום: ולגלות שהיא כ-1/137 ממהירות האור. חשוב להדגיש שהאלקטרון לא "נע" בתוך העננים הללו, אלא ענני ההסתברות פשוט מתארים את הסיכוי למצוא את האלקטרון בנקודה מסוימת ובמהירות מסוימת. במובן הזה, האיורים המקובלים של מבנה האטום אינם מדויקים –האלקטרון אינו מסתובב סביב האטום, או לפחות לא במובן הרציף שאנחנו רגילים לחשוב עליו. איך אפשר לטעון שיש לאלקטרון מיקום ומהירות ובה בעת לשלול את עצם התנועה שלו?

זה אחד מהנושאים שבהם תורת הקוונטים מאתגרת את האינטואיציה הבסיסית שלנו. ובכל זאת, מבנה האטום המתואר כאן נבדק ונמדד באינספור ניסויים מאז שנחזה תיאורטית לפני כתשעים שנה בדיוק חסר תקדים. למעשה, התחזיות שהמודל הזה מספק לנו מוצלחות עד כדי כך ששעונים אטומיים מדויקים פועלים על סמך מדידות שמבוססות עליו.


ענני ההסתברות להימצאות האלקטרון סביב הגרעין. המודל הקוונטי | VectorMine, Shutterstock

גרעין הקשה

גם האופן שבו אנחנו מבינים את המבנה של גרעין האטום השתנה מאוד במאה השנים האחרונות. ניסוי רתרפורד לימד אותנו שבמרכז האטום נמצא גרעין כבד שמטענו החשמלי חיובי. ב-1920, קבע רתרפורד את השם פרוטון לתיאור המרכיב בעל המטען החיובי של גרעין אטום המימן.

בשנים הבאות הבחינו מדענים בתופעות המתרחשות בגרעין האטום שלא ייתכן כי הן נובעות מפרוטונים בלבד. ב-1932 ביצע הפיזיקאי הבריטי ג'יימס צ'דוויק (Chadwick) ניסוי שבו הוא ירה חלקיקי אלפא לעבר אטומים כבדים. כשהחלקיקים פגעו באטומים, נפלטו מהם חלקיקים אחרים, חסרי מטען חשמלי ובעלי מסה דומה למסת הפרוטון. צ'דוויק הסיק כי קיים בגרעין חלקיק נוסף, שזכה לשם נייטרון מאחר שהוא ניטרלי מבחינה חשמלית. צ'דוויק זכה בפרס הנובל בפיזיקה בשנת 1935 על תגלית זו.

הפיזיקה הגרעינית הייתה במוקד העשייה הפיזיקלית במהלך שנות ה-30 של המאה העשרים, וביתר שאת במהלך מלחמת העולם השנייה עקב המרוץ לפיתוח הפצצה הגרעינית. לנייטרון יש תפקיד מפתח בתגובות גרעיניות, והפיזיקאים המשיכו להתעמק בו ובתכונותיו גם בשנים הבאות.

המהפכה הקוונטית לא פסחה גם על חקר גרעין האטום: הפרוטונים והנייטרונים הם חלקיקים זעירים בעלי התנהגות קוונטית, שמורכבותה אף עולה על זאת של האלקטרון. באמצע המאה העשרים גילו הפיזיקאים כי הפרוטון והנייטרון אינם חלקיקים בסיסיים, אלא מורכבים אף הם מחלקיקים קטנים יותר, שזכו לשם קווארקים. כך נמצא עוד פגם בתמונה הקלאסית של האטום: במקום גרעין המורכב מפרוטונים ונייטרונים המובחנים זה מזה, אנו מבינים כיום שאם נסתכל מספיק מקרוב נראה שהוא דומה יותר לאוסף של קווארקים, שנוטים להסתדר יחד בשלשות וכך ליצור נייטרונים ופרוטונים.


הפרוטון והנייטרון מורכבים אף הם מחלקיקים קטנים יותר. אטומים וחלקיקים תת-אטומיים בעיניי הבינה המלאכותית |  Richard Jones / Science Photo Library

סוף כל השאלות?

מאז ראשית המאה ה-19 חלה אם כן התקדמות עצומה בהבנתנו את מבנה האטום. מרגע שעלתה מחדש ההשערה על קיומם של אטומים, הקהילה המדעית מצאה ראיות לקיומם וחשפה לפרטי פרטים את המבנה שלהם.

כיום אנחנו יודעים כי על פי תורת הקוונטים אפשר לתאר את אטום המימן כגרעין יציב וכבד במרכז, ואלקטרון אחד שמפוזר סביבו בתוך ענן הסתברות. האם החידה פתורה? לא בדיוק.

המודל העדכני מדויק מאוד, אך אנחנו יודעים שהוא לוקה בחסר: כיוון שהאלקטרון נע במהירות גבוהה של כמאית ממהירות האור, יש בהכרח אפקטים הקשורים לתורת היחסות הפרטית שמשפיעים על המתרחש באטום. בנוסף, באטומים מורכבים יותר מאטום המימן יש אלקטרונים רבים, ולא רק אחד. האלקטרונים הללו משפיעים זה על זה ומשנים את התנהגותם בהתאם. למעשה, גם כעת עדיין איננו יודעים לחשב במדויק את פונקציית הגל של כל אטום שיש סביבו יותר מאלקטרון אחד – כך שאנחנו לא באמת יודעים את המבנה של רוב האטומים. אף על פי כן, רמת ההבנה העדכנית שלנו מספקת לנו כבר עתה תצפיות אמינות וגם טכנולוגיה שימושית כשעונים אטומיים, חומרים בעלי תכונות מיוחדות וטכנולוגיות קוונטיות.

26 תגובות

  • דורון מלכא

    כמעט במהירות האור? נשמע טעות

    כתוב בכתבה ש"אינם נצמדים לגרעין, אלא נעים סביבו במהירות עצומה הקרובה למהירות האור".
    עד כמה שאני יודע זה ממש לא נכון. אפילו בלי להיכנס למודל הקוונטי שלפיו הם לא מסתובבים בכלל, לו האלקטרונים היו נעים במהירות כזו:
    א. כח המשיכה של הגרעין לא היה מספיק חזק כדי והם היו עפים מהאטום החוצה.
    ב. בגלל המהירות האנרגיה של האלקטרון היתה גדולה פי כמה מהאנרגיות שמדובר עליהן באורביטלים שלהם.
    ג. אי אפשר היה לחשב את מסלולי באלקטרונים במשוואת שרדינגר לא-יחסותית, שלא כוללת תיקונים רלטיביסטיים. מאחר ומשוואת שרדינגר מתארת יפה למדי את מסלולי האלקטרונים באטום מימן, זה מראה שהם לא נעים במהירויות יחסותיות.
    ד. עד כמה שאני זוכר, האורביטל הראשון הוא אפילו אורביטל *בלי תנע זויתי כלל*, שזה אומר שבמושגים קלאסיים האלקטרון לא מסתובב בשום מהירות. מכון דוידסון נראה לי מקום מכובד ורציני והאתר מכיל המון מידע מצוין ונגיש, לכן אני מניח שזה נכתב בטעות הקלדה כלשהיא. אבל מאחר ואתמול בתי תלמידת כיתה ח' הראתה לי את הציטוט הזה שמופיע במקום הראשון בגוגל כשמחפשים על מבנה האטום (וכך אמרו לה בבית הספר), אני חושב שכדאי לתקן את הטעות הזו

  • גיא

    מבנה האטום

    לצערי אני ממש לא פיזיקאי ובעל ידע אפסי בנושא, אבל מה למזלנו הרב, מונע מהאלקטרונים להגיע למגע עם האטום? או במילים אחרות, מה הוא כח "המשיכה" הנגדי המופעל על שכבות האטום השונות המונעות את קריסתו לתוך הגרעין?

  • yair

    מספר שאלות

    למה האלקטרונים נעים מהר מאוד? למה בכל חלק של ענן האלקטרונים יש 2 אלקטרונים ולמה שניהם מסתובבים בכיוונים שונים? איך גילו שהם מסתובבים? האם אלקטרון שהוא קרוב לגרעין יש הרבה אנרגיה או מעט יחסית לאחר שרחוק מהגרעין?
    אפשר קצת לפרט על משוואת שרדינגר והאם יש יחס מסוים בין מספר הפרוטונים להאלקטרונים?

  • גליה

    מספר אקלטרונים מקסימלי ברמה

    ראיתי כי הנוסחא למציאת מס מקסימלי של אלקטרונים היא 2n בריבוע.
    כך שברמה 5 מקס 50 ובשש מקס 72,
    אך בסידור האלקטרונים בכל יסוד יש מקס 32 אלקטרונים ברמה, כולל רמות 5,6,7
    אפשר הסבר לכך?

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןאבי סאייג

    האיכלוס בפועל

    היי גליה
    זה נובע בגלל שהאיכלוס של האלקטרונים בפועל הוא לא לפי רמה n, אלא בשילוב רמה l - הקובעת את התנע הזוויתי. האיכלוס לפי כלל אופבאו:
    https://en.wikipedia.org/wiki/Aufbau_principle

    וראי בסוף הכתבה כאן
    https://davidson.weizmann.ac.il/online/askexpert/chemistry/%D7%9E%D7%94%...
    רמה 4s תתאכלס למשל לפני רמה 3d. וכן הלאה. לכן בפועל אין עוד אף אטום שמאכלס את כל רמה 6 על כל מקסימום התכולה שלה.

    בברכה
    ד"ר אבי סאייג
    מכון דוידסון לחינוך מדעי
    מכון ויצמן למדע

  • רושל

    אטום ואלקטרונים

    שלום לד"ר מיכל קם
    הסבר מצוין רק שאלה
    איך אפשר לחשב כמה כוח דרוש לשחרר אלקטרונים מהאטום ?
    (כוח הכוונה למתח ועוצמת תדר הדרוש לשחרור האלקטרונים)
    ואיך ניתן לדעת כוחות משיכה בין האלקטרונים לגרעין לכל סוגי החומרים?

  • איתן אוקסנברג

    תשובה

    שלום רושל
    חישוב תיאורטי של רמות האנרגיה של האלקטרונים נעשה בעזרת מכניקת הקוונטים ופתרון משוואת שרדינגר.
    כדי לקבל את ערכי האנרגיה של האלקטרונים ואת כוחות המשיכה בין האלקטרונים לגרעין עבור כל סוגי החומרים בניסוי, לרוב משתמשים בטכניקה שנקראת בספקטרוסקופיה.
    בניסוי כזה מקרינים את החומר הנחקר בקרן עם אנרגיה גבוהה, כמו קרני X. הקרן יכולה להקפיץ את האלקטרון לרמת אנרגיה גבוהה יותר וכאשר הוא דועך חזרה למצבו הטבעי, הוא פולט אנרגיה שנקלטת על ידי גלאים. האנרגיה שנפלטה היא ההפרש המדוייק בין רמות האנרגיה של האלקטרונים באטום וכך מגלים את ערכי האנרגיה הרצויים.

    אני מקווה ששאלתך נענתה, במידה ואתה רוצה הרחבה או הסברים נוספים, אל תהסס לשאול.

  • yair

    שאלה

    האם אלקטרון שנמצא במסלול רחוק מהגרעין, יש לו פחות אנרגיה? אם כן, אז על איזו אנרגיה מדובר?
    איך האלקטרון דועך?

  • מיכל כהן

    אלקטרונים ערכיים

    איך אנחנו יודעים כמה אלקטרונים ערכיים יש לכל יסוד בנושא הקשר הקוולנטי? ועוד שאלה.. איך אנחנו יודעים כמה שכבות אנרגיה יש לכל יסוד וכמה אלקטרונים מסתדרים במדויק בכל שכבה ? תודה !

  • איתן אוקסנברג

    תשובה

    שלום מיכל,
    הדרך הקלה ביותר לדעת את מספר אלקטרוני הערכיות לכל יסוד היא פשוט להסתכל בטבלה המחזורית.
    מספר הטור למעשה מציין את מספר אלקטרוני הערכיות של היסוד. יסוד שימצא בטור השני יהיה עם שני אלקטרוני ערכיות ויסוד שימצא בטור השביעי יהיה עם שבעה אלקטרוני ערכיות.
    הדרך הקלה ביותר לדעת את מספר שכבות האנרגיה שיש לכל יסוד היא גם להביט בטבלה המחזורית.
    מספר השורה מבטא את מספר רמות האנרגיה של היסוד. יסוד שימצא בשורה השניה יהיה עם שתי רמות אנרגיה ויסוד שימצא בשורה הרביעית יהיה עם ארבע רמות אנרגיה.
    בטבלאות מחזוריות מלאות כמו זו:
    http://www.ptable.com/?lang=he
    בפינה השמאלית העליונה של כל יסוד מצויינים מספר האלקטרונים בכל רמת אנרגיה כך שהמספר הכי תחתון מציין את מספר האלקטרונים ברמת האנרגיה החיצונית, כלומר מספר אלקטרוני הערכיות.
    חג שמח

  • yair

    כיצד גילו..

    איך גילו את כל הנתונים האילו? כלומר איך יודעים שלאטום מסוים יש כמה רמות אנרגיה...

  • מיכל כהן

  • שלף שם טוב

    בלאי וחוזק

    מותר לשאול עוד?
    האם יש בלאי לחלקיקים? או שהם נשארים צעירים ורעננים לנצח למרות הייסורים הקשים שהם עוברים במשך מליארדי שנים.?
    ועוד שאלה
    האלקטרון באטום המימן שבמולקולת המים בעומק של 11 ק"מ
    באוקייאנוס השקט. איך הוא עומד בעומס הזה? ולא קורס אל הגרעין? והוא עוד יכול הרבה יותר! אלקטרון אחד קטן לבד? מה ההסבר לחוזק הזה של מבנה האטום?

  • איתן אוקסנברג

    תשובה

    כשמדובר בחלקיקים כמו אלקטרונים פרוטונים וניוטרונים, המושג בלאי אינו מתאים. בדרך כלל שאומרים בלאי, הכוונה היא לשחיקה או לאיבוד של חלק מהחומר, למשל אבן שנשחקת. כדי לפרק אטומים לחלקיקים קטנם יותר דרושה אנרגיה עצומה. חקר החלקיקים מהם בנויים אלקטרונים ופרוטונים נעשה במאיצי חלקיקים בהם מושקעת אנרגיה עצומה כדי ליזום התנגשות בין פרוטונים במהיריות גבוהות מאוד, כך מתאפשר הזיהוי והחקר של חלקיקים אלמנטרים יותר.

    כדי להבין את כמות האנרגיה באטומים, הרי שביקוע אטומי אורניום והוצאת נויוטרון מהגרעין היא הבסיס לנשק גרעיני.
    היתוך גרעיני- כלומר חיבור שני גרעינים יחד דורש טמפרטורות עצומות (כמו בשמש) של מאות מליוני מעלות.

    מקור האנרגיה הוא בפוטנציאל האנרגטי בין הגרעין והאלקטרון שנקרא פוטנציאל קולומבי (בעצם פוטנציאל חשמלי) ותלוי במספר האטומי של הגרעין במטען האלקטרון ובמרחק בינהם.

  • איתן אוקסנברג

  • איתן אוקסנברג

    תשובה לעוד היגס

    בניסיון לתת תשובה פשוטה...
    מסה היא תוצאה של אינטרקציה של חלקיקים עם שדה היגס (לצורך הפשטות עם חלקיקי היגס).
    משקל הוא כוח ששווה למכפלת המסה בשדה הכבידה.

    בגלל שהמשקל תלוי במסה ובהעדר שדה היגס ניתן להתייחס למסה כאפס, משקלך יהיה אפס בשני המקרים.

  • yair

    שאלה

    האם קיומו של שדה ההיגס הוכח? ראיתי בסרטון באתר שבתיאוריה יש כמה סוגי שדות היגס, מה הכוונה?וסתם שאלה: האם משהו חסר מסה, כמו אור, יכול להישאר במקום?

  • שלף שם טוב

    עוד היגס

    אם נותר לי אשראי לעוד שאלה...
    אני עומד על מאזניים. משקלי 74 קג בידי מתג תאורטי המבטל את שדה היגס עלי. מה יהיה משקלי כשאלחץ על המתג?
    ומה יקרה כאשר אלחץ על המתג בזמן קפיצה מהקומה העשירית?

  • yair

    שאלה מעניינת מאוד!

    אני חושב שפשוט תישאר באוויר אם תקפוץ מקומה עשר, אך צצה שאלה חדשה: האם משהו חסר מסה (כמו אור) יכול פשוט להישאר במקום?

  • שלף שם טוב

    עוד היגס

    אם היגס נימצא בכל מקום. והמסה שלו- 133- פרוטונים! למה כל כך קשה לגלות אותו אותו? שצריכים את המאיץ הענק הזה ושנים של מחקר?

  • yair

    איך אתה יודע?

    איך אתה יודע שהמסה של שדה ההיגס הוא 133 פרוטונים ואיך יש לו בכלל מסה?

  • איתן אוקסנברג

    תשובה להיגס ועוד היגס

    אלו שאלות טובות
    אני חושב שתמצא את התשובות שאתה מחפש אם תקרא את הכתבה הזו ותראה את הסרטונים שמטמעים בה.

    http://davidson.weizmann.ac.il/online/maagarmada/physics/%D7%94%D7%91%D7...

  • שלף שם טוב

    היגס

    תודה!
    אפוא נמצה בוזוןן היגס ? קראתי שהמסה שלו 133 פרוטונים! והוא נמצה
    בכל מקום! האם הוא בתוך המרחב האטומי? או בין האטומים? האם המסה שלו באה לידי ביטויי במשקל החומר? כמה גרם היגס יש בק"ג ברזל?
    ומה צפיפותו בריק הבין כוכבי?

  • איתן אוקסנברג

    תשובה לגבי תנועת האלקטרונים

    למה האלקטרונים נעים סביב הגרעין זו שאלה שהעסיקה פיזיקאים שנים רבות. זו שאלה מורכבת שקיבלה מענה בתורת הקוונטים וקשה מאוד לענות עליה על רגל אחת שכן הפיזיקה הקוונטית שונה מהותית מהפיזיקה הקלאסית.
    בכל זאת אנסה, בתורת הקוונטים ההתיחסות לאלקטרון היא כגל ולא כחלקיק. הוא לא באמת נע באורביטלים סביב הגרעין, האורביטלים מבטאים את המקומות במרחב שהסיכוי למצוא את האלקטרון הוא הכי גבוה. האנרגיה נובעת בחלקה מהאופי הגלי של האלקטרון (כמו שלגל של אור יש אנרגיה) ותלויה באורך הגל של האלקטרון. בחלקה האנרגיה תלויה בפוטנציאל האנרגטי בין הגרעין והאלקטרון שנקרא פוטנציאל קולומבי ותלוי במספר האטומי של הגרעין במטען האלקטרון ובמרחק בינהם.
    לגבי הניסוי התיאורטי שלך...אין תשובה לשאלה הזו מפני שלפי עקרון אי הוודאות אלקטרון (שהוא גל) לא יכול להיות מוגבל לנקודה ספציפית במרחב ובאנרגיה ספציפית. כלומר אי אפשר לעצור אותו כפי שאתה מתאר, זה קצת יותר מורכב.
    האלקטרונים כן מושפעים אחד מהשני שכן יש בינהם דחיה חשמלית (שניהם עם מטען שלילי) והם משפיעים על האנרגיה והספין של האלקטרונים השכנים.
    שוב אלקטרונים לא עוצרים ונופלים משום שההתייחסות אליהם היא כגל ולא כחלקיק.

  • yair

    סטרואוטיפ

    מניין הגיע הסטראוטיפ הגס שאלקטרונים עם כדורים עם מסלולים מעגליים?
    איך לשדה ההיגס יש מסה?

  • שלף שם טוב

    תנועת האלקטרונים

    למה בעצם האלקטרונים נעים סביב הגרעין? איזה כוח מופעל עליהם?
    מניין האנרגיה הזו? אם ניקח לדוגמה אטום של מימן בודד. אלקטרון אחד מסתובב סביב פרוטון. נושיט אצבע תאורטית כמובן. ונעצור את האלקטרון
    מה יקרה לו? למה אלקטרונים בתנועתם לא מופרעים ע"י אלקטרונים אחרים ועוצרים ונופלים אל הגרעין אשר מושך אותם?