בעשורים האחרונים ניסו פיזיקאים לתאר את החלקיקים התת-אטומיים ואת אופן פעולתם. פרי עמלם הוא המודל הסטנדרטי של החלקיקים

מזה אלפי שנים עוסקים בני האדם בחקירת טבעו האמיתי של העולם: ממה הכול עשוי? איך החלקים מרכיבים את השלם שאותו אנחנו רואים? פיזיקאים עמלו וחשפו שכבה אחר שכבה בתעלומה, ובשנות ה-70 של המאה ה-20 גיבשו תיאוריה מפורטת שקיבלה את השם "המודל הסטנדרטי של החלקיקים". 

המודל הסטנדרטי מתאר גן חיות שלם של חלקיקים מסוגים שונים ונחשב אחת התיאוריות הפיזיקליות המוצלחות ובעלת התחזיות המדויקות ביותר אי פעם. מאיצי חלקיקים בעלויות של מיליארדי דולרים, כמו מאיץ החלקיקים הגדול (LHC) של מרכז המחקר CERN שבשווייץ, נבנו על מנת לבדוק ולפתח את המודל הסטנדרטי, ועד היום, המודל עמד איתן בכל המבחנים. למרות זאת, קהילת הפיזיקאים מבינה שהמודל אינו מלא ואינו מתאר בצורה מדויקת לגמרי את העולם שלנו.


מאיץ החלקיקים הגדול בעולם נבנה בעלות של מיליארדי דולרים. גלאי במאיץ החלקיקים במרכז המחקר CERN בשווייץ |  D-VISIONS, Shutterstock

בונים את המודל

המודל הסטנדרטי הוא מודל פיזיקלי המתבסס על תורת השדות הקוונטית, תיאוריה פיזיקלית שפותחה בראשית המאה ה-20 ומאחדת בין העקרונות של היחסות הפרטית לאלה של תורת הקוונטים. כשפיזיקאים מדברים על שדה, הם מתייחסים לאובייקט מתמטי שמשייך ערך לכל נקודה במרחב. דוגמה מוכרת מחיי היומיום היא שדה הטמפרטורה: בכל נקודה בעולמנו קיים מספר שהוא הטמפרטורה בה. שדה יכול להכיל מידע מורכב יותר מאשר רק מספר בכל נקודה: חשבו למשל על שדה מהירות הרוח, שבו לכל נקודה בכדור הארץ מוקצים מספר וכיוון – וקטור, בשפה מתמטית – שמספרים לנו מהי עוצמת הרוח בנקודה ולאיזה כיוון היא נושבת. התיאור של שדות אחרים, כמו שדות של חלקיקים שאותם נתאר בהמשך, עשוי להיות מורכב יותר מבחינה מתמטית, אבל העיקרון הוא זהה. לפי המודל הסטנדרטי, העולם מורכב מאוסף של שדות, שכאשר מעוררים אותם יוצרים את מה שאנחנו קוראים לו חלקיקים. אפשר להמשיל כל שדה לים שקט, ואת החלקיקים – לגלים בים: הם נולדים מתוך הים ויחזרו אליו בסופו של דבר.

מלבד השדות, המודל הסטנדרטי מניח את קיומן של סימטריות מסוימות. בהקשר המתמטי והפיזיקלי, סימטריה היא פעולה שלא משנה את המערכת שעליה היא פועלת. ההנחה הפשוטה ביותר היא שחוקי הפיזיקה הם סימטריים ולא ישתנו אם נסובב את היקום, כלומר הם לא תלויים בכיוון שאליו פונה מי שבודק אותם. אין כיוון שמועדף על עולמנו. המודל הסטנדרטי מקיים כמה סימטריות, ורובן מורכבות מכדי שאפשר יהיה לתאר אותן בצורה שאינה מתמטית, אך הן מגדירות במידה רבה את האופן שבו המודל מתנהג. 

בתחילת המאה ה-20 גילתה המתמטיקאית היהודייה אמי נתר (Noether) שאם חוקי הטבע שמתארים מערכת פיזיקלית הם קבועים בזמן – או בשפה של פיזיקאים, סימטריים להזזות בזמן – המערכת חייבת לקיים את חוק שימור האנרגיה. אם תיאוריה מקיימת סימטריה, חייב להתקיים חוק שימור, כלומר, יש במערכת גדלים פיזיקליים שנשארים קבועים. למשל, הרבה מהגדלים שמשמשים אותנו לתיאור העולם הם ביטוי של חוקי שימור, כמו אנרגיה ותנע. הסימטריות של המודל הסטנדרטי מובילה לחוקי שימור נוספים, כגון קיומו של מטען חשמלי. 

אם אנחנו מנסים לייצג במודל שלנו סימטריות מסובכות יותר, שאין להן תמיד פרשנות פיזיקלית פשוטה, עלינו "לשלם מחיר": על מנת לייצג את הסימטריות הללו, נצטרך לשלול אפשרות של תהליכים מסוימים, להוסיף לתיאוריה חלקיקים חדשים ולשנות בתיאוריה תכונות פיזיקליות של חלקיקים קיימים. בסופו של דבר, אם תספרו לי אילו סימטריות המודל מכבד ואילו שדות הוא כולל, סיפרתם לי הכול על המודל.


אפשר להמשיל כל שדה לים שקט, ואת החלקיקים – לגלים בים. ים שקט וים גלי | sergioboccardo, Shutterstock

אוספים את החלקיקים

למדנו קצת איך בונים את המודל הסטנדרטי. מה הוא כולל? ממעוף הציפור, במודל הסטנדרטי ישנם 24 חלקיקים השייכים למשפחת הפרמיונים (Fermions) ועוד 13 חלקיקים השייכים למשפחת הבוזונים (Bosons). הפרמיונים והבוזונים שונים זה מזה בתכונות הקוונטיות שלהם, ובאופן ספציפי נבדלים במאפיין שנקרא "ספין". בהקשר של המודל הסטנדרטי, נהוג לחשוב על פרמיונים כחלקיקי "חומר" ועל בוזונים כחלקיקים "נושאי כוח". במסגרת המודל, הבוזונים הם החלקיקים שעלינו להכניס לתיאוריה כדי להצליח לקיים סימטריות מסובכות, כפי שהסברנו קודם לכן. 

הבוזונים של המודל הסטנדרטי נושאים שלושה מתוך ארבעת הכוחות היסודיים. התנועה שלהם והאינטראקציה שלהם עם חלקיקים אחרים היא מה שאנחנו מפרשים כפעולתם של הכוחות הללו. הבוזון הראשון ואולי המוכר לנו ביותר הוא הפוטון, שהוא החלקיק שנושא את הכוח האלקטרומגנטי. ישנם שלושה בוזונים שנושאים את הכוח הגרעיני החלש (Z פלוס, Z מינוס, ו-W) ושמונה בוזונים שנושאים את הכוח הגרעיני החזק ומכונים גלואונים. הבוזון האחרון, החתיכה האחרונה של המודל הסטנדרטי שהתגלתה, הוא בוזון היגס. בוזון היגס קרוי על שמו של פיטר היגס (Higgs), אחד החוקרים שחזו את קיומו בשנות ה-60. בוזון היגס התגלה לבסוף במאיץ החלקיקים הגדול של CERN ב-2012, וחלק מהחוקרים שחזו את קיומו זכו בפרס נובל בפיזיקה כעבור שנה. בוזון היגס אינו קשור לכוח ספציפי, אך דרך מנגנון שנקרא "שבירת סימטריה", חלקיק ההיגס מעניק לחלקיקים האחרים בתיאוריה את המסות שלהם. במודל הסטנדרטי אין בוזון שנושא את כוח הכבידה, ובהמשך נדון בכך.

חלקיקי החומר במודל הם הפרמיונים. גם אותם אפשר לחלק לשתי קטגוריות: קווארקים (Quarks) ולפטונים (Leptons). כל החומר שאנחנו מכירים בעולם מורכב משילוב של קווארקים ולפטונים, ועד כה לא נמצאו חלקיקים יסודיים יותר מהם. המודל הסטנדרטי כולל שישה קווארקים, שנבדלים זה מזה במטען החשמלי שלהם ובמסה שלהם, ויש להם שמות משעשעים. הקווארקים בעלי המטען החיובי מכונים – מהקל אל הכבד – למעלה (up), קסום (charm) ועליון (top), ובעלי המטען השלילי מכונים למטה (down), מוזר (strange) ותחתון (bottom). הקווארקים יכולים לבצע אינטראקציות זה עם זה דרך הכוח הגרעיני החזק, הכוח הגרעיני החלש או הכוח האלקטרומגנטי, והם אלו שמרכיבים את גרעיני האטומים: פרוטון מורכב משני קווארקי up ומקווארק down, ונייטרון מורכב משני קווארקי למעלה ומקווארק למטה. 

יש הרבה סוגים של קווארקים, אבל אי-אפשר למצוא באופן טבעי קווארקים כבדים יותר מקווארקי למעלה ולמטה. מדוע? כי חלקיקים בעלי מסה גבוהה אינם יציבים. אחרי שהם נוצרים הם הופכים מהר לחלקיקים קלים יותר, ובלשון הפיזיקה – דועכים. המקום היחיד שבו סביר למצוא קווארקים כבדים יותר, שמכונים לעיתים "דורות" או "טעמים", הוא במאיצי חלקיקים, או, לפי תיאוריות מסוימות, בתוך כוכבי נייטרונים.

בנוסף לקווארקים, המודל הסטנדרטי כולל גם לפטונים, שנבדלים מהקווארקים בכך שהם לא מבצעים אינטראקציה דרך הכוח הגרעיני החזק. החלקיקים האלה כוללים את האלקטרון, שאותו אנחנו מכירים, וחלקיקים נוספים, מיואון (Muon) וטאו (Tau), בעלי אותו מטען אך מסה גדולה יותר. בדומה לקווארקים, גם את הלפטונים הכבדים יותר קשה למצוא בטבע, כי הם דועכים במהירות לחלקיקים יציבים יותר, כמו אלקטרונים. בנוסף לחלקיקים אלו יש שלושה לפטונים המכונים נייטרינו (Neutrino), נייטרינו מיואון ונייטרינו טאו. אלה חלקיקים חסרי מטען חשמלי, ולפי המודל – גם חסרי מסה, ולהם תפקיד מפתח בתהליכים הקשורים לכוח הגרעיני החלש, כמו התפרקות רדיואקטיבית.

לכל פרמיון יש תאום שהוא האנטי-חלקיק שלו, והוא זהה לו כמעט בכל תכונותיו. המטען החשמלי של האנטי-חלקיק הפוך מזה של התאום החלקיק שלו, וקיימים הבדלים נוספים הקשורים לכוח החלש ולכוח החזק. למשל, לאנטי-חלקיק האלקטרוני, המכונה פוזיטרון, יש מטען בגודל זהה ובסימן הפוך מהמטען של האלקטרון, ובאופן דומה קיים אנטי-חלקיק שמשויך לכל אחד מהלפטונים האחרים והקווארקים. 

אם נסכם, המודל הסטנדרטי כולל 13 בוזונים – פוטון, שני בוזוני Z, בוזון W, שמונה גלואונים ובוזון היגס. כמו כן הוא כולל 24 פרמיונים – 6 קווארקים, 6 אנטי-קווארקים, 6 לפטונים ו-6 אנטי-לפטונים – ובסך הכל 37 חלקיקים. שווה להתפעל מהעובדה שכיום אנחנו יודעים לתאר כמעט את כל מה שמרכיב את העולם שלנו בצורה יחסית פשוטה: 37 חלקיקים, שלושה כוחות וכמה סימטריות. המדידה המדויקת ביותר שביצעו פיזיקאים היא מדידת המומנט המגנטי של האלקטרון, שהוא הגודל שמתאר את האופן שבו האלקטרון מגיב לשדות מגנטיים בסביבתו. המומנט המגנטי של האלקטרון נמדד עם שגיאה יחסית של מיליונית של מיליונית האחוז, מדידה שתוצאתה מתאימה באופן מלא לתחזית של המודל הסטנדרטי.


בוזונים, קווארקים ולפטונים. החלקיקים המרכיבים את המודל הסטנדרטי | Designua, Shutterstock

לצאת מעבר לסטנדרט

למדנו המון על המודל הסטנדרטי, וטענו שהוא מספק לנו את התחזיות המדויקות ביותר שהצלחנו לאמת אי-פעם. הבעיה היא שהמודל הסטנדרטי איננו שלם, ואפילו שגוי. הדעה הרווחת כיום היא שצריך להרחיב או להחליף אותו. למה? 

למודל הסטנדרטי יש כמה בעיות גדולות. הבעיה הבולטת ביותר היא שהמודל לא כולל תיאור של הכוח הרביעי של הטבע – כוח הכבידה. הסיבה לכך קשורה למורכבויות מתמטיות שצצות כשמנסים לחבר את תורת השדות הקוונטיים עם תורת היחסות הכללית, וישנם ניסיונות לפתור את הקושי הזה באמצעות תורות פיזיקליות מורכבות כגון תורת המיתרים. על כל פנים, כיום אין במודל הסטנדרטי בוזון נושא כוח שמתאים לכוח הכבידה, אף על פי שתיאוריות שונות חוזות תכונות אפשריות שלו – למשל, מה יהיה ערך הספין שלו או כמה קטנה צריכה להיות המסה שלו.

בנוסף, לפי המודל הסטנדרטי, לחלקיקי הנייטרינו אין מסה, אך בתחילת שנות ה-2000 הצטברו ראיות לכך שלנייטרינו יש מסה (אומנם קטנה מאוד) – תגלית שעליה קיבלו החוקרים טאקאקי קאג'יטה (Kajita) וארתור ב' מקדונלד (McDonald) את פרס הנובל ב-2015. אפשר לתקן את המודל ו"להוסיף" מסה לחלקיקי הנייטרינו, אבל לא ברור מדוע לפי המודל חלקיקי הנייטרינו הם חסרי מסה. הדעה הרווחת בקרב פיזיקאים היא שצריך לשנות את הנחות המודל ולא רק לשנות באופן מלאכותי את תוצאותיו.

בעיה נוספת היא שהמודל הסטנדרטי לא כולל את קיומו של חומר אפל. חומר אפל הוא כינוי לחומר שאינו מגיב לקרינה אלקטרומגנטית, ולכן אי אפשר לראות אותו, אך תצפיות עדכניות מעריכות כי כ-80 אחוזים מהחומר ביקום הוא חומר אפל – אם כי יש תורות פיזיקליות שטוענות אחרת. תכונותיו של החומר האפל לא ידועות, והוא אינו כלול במודל הסטנדרטי. רבים מנסים לחזות חלקיקים יסודיים אפשריים שיסבירו את תכונותיו של החומר האפל, ועורכים ניסויים כדי לנסות לאשש או להפריך את התיאוריות הללו. עד כה אין תיאוריה מקובלת או מובילה שכוללת את החומר האפל במודל הסטנדרטי.


בניגוד לתחזיות המודל הסטנדרטי, לחלקיקי הנייטרינו יש מסה. גלאי הנייטרינו במתקן Super Kamiokande ביפן | איור: Paul Wootton, Science Photo Library

החריקות במודל

יש שאלות שהמודל הסטנדרטי משאיר פתוחות, ופיזיקאים מחפשים להן הסבר. דוגמה לכך היא אי-השוויון בין חומר לאנטי-חומר: הזכרנו קודם שלכל חלקיק קיים תאום, אנטי-חלקיק, בעל מטען חשמלי הפוך. משום מה, אנחנו רואים ביקום כמעט אך ורק חומר. במודל הסטנדרטי יש סימטריה בין חומר ואנטי-חומר, ואין סיבה שהעולם יהיה מורכב רק מאחד ולא מהשני. מדוע בכל זאת קיים אי-השוויון הזה? 

בעיה נוספת, בעיית ההיררכיה, קשורה לבוזון היגס. אם נפשט, המסה של בוזון היגס תלויה בתוצאות של שני תהליכים. התוצאה של כל אחד מהתהליכים הללו היא מספר גדול מאוד, וההפרש בין התוצאות הוא בדיוק המספר שדרוש כדי שהמודל הסטנדרטי "יעבוד". בעיות כאלה אינן בדיוק "בעיות", כלומר אינן מצביעות על משהו שחסר או שלא עובד במודל הסטנדרטי, אך הן עדיין מטרידות פיזיקאים שמקווים להגיע לתיאור מלא של העולם, תיאור שאינו משאיר שום דבר ליד המקרה. פיזיקאים שעוסקים בבעיה מנסים להבין אם קיים מנגנון עמוק יותר, שקובע את התוצאות של התהליכים הקשורים לבעיית ההיררכיה וקושר ביניהן. 

פיזיקאים רבים ברחבי העולם עמלים לשפר ולתקן את המודל הסטנדרטי. חלק מהמאמץ הזה, בעיקר בצד הניסויי שלו במאיצי החלקיקים, הם משקיעים בחיפוש פערים בין התחזית של המודל הסטנדרטי לבין התצפיות, כי הפערים יראו לחוקרים בעיות יסודיות במודל. כך הופיעו בשנים האחרונות חריגות אפשריות כאלו, למשל הבדל בין התחזית של המומנט המגנטי של המיואון לבין הערך הנמדד, הבדלים בין תחזית של הסתברות של תהליכים מסוימים לבין תוצאות הניסוי, ועוד. נכון לעכשיו, באף אחד מהניסויים הללו לא נמצאה ודאות שמקובלת בפיזיקה של חלקיקים ואנרגיות גבוהות – ודאות של של 99.9999 אחוזים, כלומר סיכוי של אחד למיליון לשגיאה. אם תימדד ודאות כזו, הפיזיקאים יוכלו להעמיק בתהליך שבו נמדדה הוודאות וכך להבין את מקור השגיאה שבמודל, או לפחות את המקור לאחת השגיאות.

זה המודל הסטנדרטי, אלה הבעיות שבו, ואלה חלק מהמאמצים למצוא שגיאות בו. המדענים מתקשים למצוא חריגות נוספות במודל, בין היתר מכיוון שהאנרגיות הדרושות כדי לאשש או להפריך חלק גדול מהתחזיות הן גדולות הרבה יותר מאלו שאפשר להגיע אליהן במאיצי החלקיקים שקיימים היום. 

המודל הסטנדרטי הוא אחד ממופתי הפיזיקה של המאה ה-20 ובכלל. הוא הצליח לחשוף רבדים רבים בעולמנו ולספק תחזיות מפעימות. אף על פי כן, קהילת הפיזיקאים כולה ממשיכה לחפש בו טעויות, ומצפה לרגע שבו נצליח למצוא אותן.

 

9 תגובות

  • חיים ולצר

    עקרונות לתאורניה מאוחדת

    עקרונות לתיאוריה מאוחדת - מבוא התיאוריה הקוגניטיבית של פיאז'ה מחלקת את ההתפתחות הקוגניטיבית האנושית לארבעה שלבים עקרוניים.
    השלב הראשון הקרוי "השלב הסנסורי מוטורי" מתחיל עם הלידה ונמשך עד גיל שנה וחצי – שנתיים.
    בשלב זה מתחיל התינוק ואחר כך הילד לבנות את תפיסת העולם הפיזית שלו תוך עירוב של חוש הראיה ושאר החושים, ביצירה של מערכת " תבניות פיזיות בסיסיות ", המתארות - למוח - את המבנה הפיזי של הסביבה החיצונית.
    מערכת תבניות זו תשקף תמיד למוח את אותה התרשמות ממערכת החושים ולכן היא מלווה את האדם לאורך כל החיים.
    בהמשך מתפתחים השלבים: " הקדם אופרטיבי", "השלב האופרטיבי" "השלב האופרטיבי הצורני".
    בשלבים נוספים אלו מוקנים לאותו מבנה עקרוני של התבניות המוכרות למוח, ערכים גבוהים יותר ויותר המאפיינים את צורות התרבות האנושית. עקרונות היסוד הטבעיים אשר פותחו במוח בעקבות ניסיון מעשי עם הסביבה החיצונית כבר בתחילת החיים, משמשים את המוח לשם פירוש של תצפיות עתידיות על הסביבה החיצונית ועל ידי כך קובעים את הפרשנות הפיזיקלית אשר תינתן לתצפיות על ידי המוח. ( להבדיל מתפיסות מנטליות המוכתבות על ידי חינוך והסביבה בה חי האדם).
    תופעה זו מקבעת את תפיסת העולם הפיזי של כל אדם ואדם ובין היתר גם את תפיסת העולם הפיזיקלית המקובלת. חוש הראייה המפותח של האדם אחראי ל: 80% ממבנה התצפיות הפיזיות של האדם כאשר שאר החושים משתתפים בקביעת האחוזים הנותרים.
    אם נשווה את טווח התדרים האלקטרומגנטיים המכסים את טווח הראיה האנושית לטווח כלל הגלים האלקטרומגנטיים המוכרים, נראה כי על כל טווח הראיה אשר קובע את התפיסה הפיזית האנושית, קיימים מיליארדים של מיליארדי טווחים אפשריים אשר מכסים אפשריות פיזיקאליות אשר אינן יכולות להיות נתפסות על ידי האדם. (גם הכלים הטכניים העומדים לרשות המדע מהווים כלים משניים בלבד ואינם מכסים את כל טווח האפשריות).
    מבחינה עקרונית, אם ניקח כל עקרון פיזיקלי אנושי אשר אנו בטוחים בנכונותו, נבחר עקרון הפוך לו ב 180 מעלות ונבחן אותו בצורה אובייקטיבית במנותק מהתפיסה האישית שלנו, נראה שגם הוא יכול להתקיים בצורה עקרונית. מדעי הפיזיקה המודרנית פותחו על ידי שורה של אנשי מדע מבריקים והביאו את מדע הפיזיקה להישגים מדהימים אולם בגלל מגבלות המוח על התפיסה הפיזיקלית האנושית, ננעלה הפיזיקה על הפרשנות המקובלת ונזנחו אפשריות שונות אשר נמצאות מחוץ לתפיסה הקיימת. בניסיון לחשוף אפשריות כאלו, נבדק " חוק המשיכה של ניוטון " כאשר כנגד האפשרות של משיכה בין המסות, נבדקה אפשרות שהכוח השואף לקרב מסות זו לזו נובע מ : "כוח דחייה" המופעל על המסות על ידי המרחב המקיף אותן. ( ולא על ידי גרוויטונים). כתוצאה מבדיקות אלו והשאלה: מה הוא אופיו האפשרי של מרחב היכול לדחוק מסות זו לזו? נמצאו עקרונות יסוד אשר יכולים להיות מפותחים על ידי אנשי מדע המתמחים במתמטיקה ובתורת הקוונטים, עקרונות אשר יכולים להסביר את כל התופעות הפיזיקליות במונחים של גלים אלקטרומגנטיים בעלי מאפיינים שונים. על מנת לבדוק אפשריות אלו עלינו להתעלם לרגע מכל התפיסות המקובלות ולשפוט את העקרונות המתוארים אך ורק על סמך ייתכנותם האפשרית.
    (בדיקה ראשונית יכולה להתבצע על נושא הגל האלקטרומגנטי, בדיקה שאם תוכח על ידי בודק מוסמך כאפשרית, עשויה לחולל שנוי משמעותי בתפיסות מדעיות שונות). בתיאור אשר יופיע להלן פורטו בצורה כללית קיצורים של הפרק "עקרונות לתיאוריה מאוחדת" אשר מופיעים בספר "מערכת התפיסה האנושית" – בגוגל. בתודה חיים ולצר עקרונות לתיאוריה מאוחדת
    על מנת לתת התרשמות עקרונית לרעיונות המתפתחים במהלך הפרק, רוכזו עיקרי הדברים במספר מצומצם של סעיפים.
    1 – אופי של גל אלקטרומגנטי
    2 – בועה אלקטרומגנטית
    3 – אופי המרחב
    4 – אופי פרוטון ונויטרון
    5 – אופי אלקטרון
    6 – הסבר אפשרי לתופעות שונות
    אופי של גל אלקטרומגנטי
    חוקי מקסוול טוענים שגל אלקטרומגנטי מורכב משדה חשמלי סינוסי הניצב לשדה מגנטי סינוסי והתופעה מתקדמת במרחב בקו ישר ובמהירות האור.
    תיאור זה מתאים למערכת החשמל המופקת על ידי האדם ומשרתת אותו בחיי היום יום, או לתיאור גלי ים או גלי קול, אולם כאמור ייתכנו גם אפשריות שונות. קיימת אפשרות על פיה, גל אלקטרומגנטי מורכב במציאות, מפולס צר מאוד { פוטון}, של שדה חשמלי אשר מעורר בניצב לו, פולס צר של שדה מגנטי, אשר מעורר פולס שדה חשמלי וחוזר חלילה. מאחר והמהירות המרבית של התפשטות תופעות בטבע, מוגבלת למהירות האור, תהיה השהיה קלה בין הפולס החשמלי לבין הפולס המגנטי אותו הוא יוצר והשהיה זו תסיט את הפולס המגנטי ביחס לניצב הפולס החשמלי. השהיה נוספת דומה תהיה בין הפולס החשמלי הנוצר עקב הפולס המגנטי, השהיה אשר תסיט את הפולס החשמלי הבא, ביחס לפולס המגנטי היוצר אותו וביחס לפולס החשמלי הקודם.
    בעקבות הפולסים הללו תתחיל לנוע במרחב קרן אלקטרומגנטית בתנועה בורגית סביב לציר התנועה והתיאור של הגל האלקטרומגנטי לפי מקסוול הוא למעשה חתך אנכי של הגל המקורי.
    על פי תיאור זה ניתן להבין כיצד יכול גל אלקטרומגנטי לנוע במרחב בעוד שלפי התיאור המקובל לא ניתן להבין כיצד יכול סינוס של שדה חשמלי הניצב לסינוס של שדה מגנטי, להשרות את עצמו במרחב.
    בועה אלקטרומגנטית
    התיאור של גלים אלקטרומגנטיים הנעים בקו ישר מתאים לתדרים נמוכים יחסית עד סביבות HZ 10^24. במציאות יכולים להתקיים גלים בתדרים גבוהים בהרבה.
    ברגע שגל אלקטרומגנטי מגיע לתדר גבוה מאוד הוא איננו יכול להמשיך לנוע בקו ישר. ( מרחב הבועות אשר יידון בהמשך מתקשה לעקוב אחר התדר וגורם לגל המקורי לסטייה). בעקבות הסטייה מתחיל הגל לנוע במרחב בתנועה השואפת ליצור תנועה מעגלית אשר בסופה הוא ננעל על עצמו בצורה של כדור מרחבי המכיל מספר מסלולים של הקרן אשר נעים בתנועה בורגית, בהיקף הכדור. את הכדור הנוצר ניתן לדמות לדמותו של קיפוד מכודרר.
    הקוצים של הקיפוד מסמנים את הפולסים החשמליים של הכדור לדוגמה ואילו הפולסים המגנטיים מציינים את גופו של הקיפוד או את מעטפת העור של גופו.
    הערה להמשך: {{ פוטון הוא בעל אורך נתון של גל אלקטרומגנטי. אורך הגל הוא אורך פלאנק שהוא המידה של בועה מרחבית. בכל פוטון יש מספר של פולסים אלקטרומגנטיים. בתדר יחסי נמוך של גל, מספר הפולסים בכל פוטון הוא קטן והמרחק ביניהם גדול יחסית.( נוצר רווח ריק בין הפולסים). כאשר תדר הגל או האנרגיה שלו גדלים הדבר מתבטא בצורה של הגדלת מספר הפולסים של הגלים האלקטרומגנטיים, (פולס חשמלי אשר יוצר פולס מגנטי). ככל שהתדר או האנרגיה של הגל עולים, מתמלאים הרווחים שבין הפולסים, בפולסים נוספים, דבר שמתבטא בצורת ( קוונטום ) הגדלת תדר ואנרגיה של הפוטון .
    כאשר התדר של הגל מתקרב לסדרי גודל של תדירות פלנק, ההפרש בין המרחקים של הפולסים החשמליים והמגנטיים מתקרבים זה לזה והם מתחילים לדחוק את עצמם ולכן הסטייה של הגל מקו ישר גדלה והולכת והגל מתחיל ליצור תנועה מעגלית ברדיוס קטן והולך ככל שהאנרגיה גבוהה יותר. ( עוצמה של גל ותדר של גל פועלים בהתאמה. ככל שהתדר עולה נוצרים יותר פולסים עם רווחים ביניהם, ככל שהעוצמה גדלה, נוצרים יותר פולסים בין הרווחים של התדר. היחס הישיר בין תדר הגל המקורי לבין העוצמה שלו גורם לסטייה גדולה יותר של הגל מקו ישר וליצירת בועה אלקטרומגנטית קטנה יותר בעלת אנרגיה גדולה יותר ) }}.
    אופי המרחב
    על פי ההשערה, המרחב מורכב ממטריצה מרחבית של בועות אלקטרומגנטיות זעירות, אנרגטיות מאוד, אשר מסונכרנות ביניהן, ובמרחב זה מתקיימות כל התופעות הפיזיקליות המוכרות, בצורה של תופעות אלקטרומגנטיות מסוגים שונים כפי שמפורט במהלך הפרק. הבועות של המרחב מורכבות ככול הנראה, מגל הנעול על עצמו בצורה מרחבית של הספרה 8 .
    צורה זו סימטרית מכל הכוונים ויכולה להסביר את התכונה האיזוטרופית של המרחב.
    קוטרן של הבועות המרחביות אמור להיות שווה לאורך פלנק והתדירות שלהן אמורה להיות תדירות פלנק. בועה מרחבית יכולה לנעול כל פעם קטע של גל אלקטרומגנטי, באורך של קוטר הבועה, ולהעביר אותו הלאה כפוטון של אנרגיה.
    כאשר בועה אלקטרומגנטית מרחבית מעבירה תופעה של הפרעה אנרגטית ב 180 מעלות, תנוע ההפרעה במהירות האור ובערכים קוונטיים כפי שמוסבר במהלך הפרק. אופי של פרוטון ונויטרון
    פרוטון ונויטרון הם למעשה בועה אלקטרומגנטית אשר מכילה מספר משתנה של קטעי גלים אלקטרומגנטיים הנעים בהיקף הבועה.
    הגל האלקטרומגנטי נעול על עצמו כאשר סופו של המחזור מחובר לתחילתו של הגל הראשון .
    הגל האלקטרומגנטי אשר נע בהיקף הכדור שומר גם על תנועה בורגית סביב לציר התנועה ותופעה זו גורמת לכך שבחלק מהמעגלים יופנו כלפי חוץ קוצים של שדה חשמלי חיובי אשר יפורשו כפרוטונים ובחלק אחר יהיו מעורבים קוצים חשמליים ומגנטיים אשר יהיו ניטרליים מבחינה חשמלית ויפורשו כנויטרונים.
    העלייה האנרגטית של הגרעין המורכב מפרוטונים ונויטרונים יכולה להתבצע בקפיצות של קטע גל היקפי שלם בלבד דבר המשנה את תכולת הגרעין ביחידות שלמות של פרוטונים או נויטרונים ומסביר גם את היציבות של הגרעין. (רדיוס הגרעין הוא בסדר גודל של פרמי 10-15‎ מטר, לעומת רדיוס האטום, הנמדד בסדרי גודל של אנגסטרום ‎10-10‎ מטר. למעשה רוב נפחו של היקום הוא ריק, וכך גם לגביי העצמים אותם אנו חשים כבעלי נפח, הם למעשה ריקים ביותר מ-13 סדרי גודל מהנפח הכולל.) ציטוט מהאינטרנט
    אופי של אלקטרון
    בדומה לגרעין של האטום גם האלקטרון הוא תופעה של כדור אלקטרומגנטי שבו נעה קרן אלקטרומגנטית נעולה, במספר משתנה של היקפים סביב לכדור.
    המסלולים השונים של הקרן אשר שומרת גם על תנועה בורגית, יוצרים זוויות מרחביות שונות אשר ננעלות על גלי הגרעין אשר יוצרים אורביטלים שונים עליהם מסונכרנת תנועת האלקטרון.
    גם בכדור זה אשר קוטרו גדול יותר מזה של הגרעין, יכולה האנרגיה להשתנות בקפיצות של קטעים אלקטרומגנטיים שלמים בלבד.
    שינויים אלו החלים בכדור האלקטרוני משנים את הסידור המרחבי של הקרניים סביב לכדור וגורמים לאלקטרון לחפש מסלול חדש סביב לגרעין אשר יתאים לצורה החדשה שלו.
    האנרגיה הדרושה ליצור גל היקפי חדש בכדור האלקטרוני של האלקטרון, היא אנרגיה של פוטון והיא גם משתחררת כאשר האלקטרון משנה מסלול ופולט את אחד הגלים היקפיים. מסקנות ראשוניות
    תופעה דומה יכולה להתרחש גם בגרעין של אטומים כבדים, כאשר משתחרר קטע אלקטרומגנטי של גרעין, כמו באלמנט רדיואקטיבי, משתחרר פוטון עם כמות גדולה של אנרגיה אלקטרומגנטית המאפיינת את גלי הגרעין. ניתוח מתאים של המבנה האלקטרומגנטי של הגרעין, סביר שיגלה גם את מספר האלקטרונים האפשריים בכל קליפה וקליפה נתונה.
    מספר הגלים ההיקפיים של כל אטום בטבלה המחזורית, יחסי למשקל האטומי המבדיל ביניהם כאשר הבדלים קטנים כלפי מעלה או מטה, יכולים לבטא איזוטופים שונים של כל אטום.
    תאורטית יכול להתקיים מצב בו קיימים אלקטרונים בעלי ספין חלקי או הפוך המתאימים את עצמם למצבי הגרעין השונים.
    תאורטית יכול להתקיים מצב מקביל של גרעינים שליליים ואלקטרונים חיוביים המתאימים את עצמם לאורביטלים של הגרעין. תאורטית יכול להתקיים מצב שבו שילובים שונים של גלי הגרעין הם אשר מבטאים את תכונות הקוורקים. ( הכוונה היא שקטעים שונים של גרעין האטום יכולים להיות בעלי אופי שונה של קטעים אלקטרומגנטיים. התנועה הבורגית של כלל הקטעים בגרעין יוצרת אורביטלים בעלי אופי שונה ואורביטלים אלו יוצרים חלקי חומר בעלי אופי שונה).
    לסיכום
    מרחב הבנוי ממטריצת בועות אלקטרומגנטיות המסונכרנות ביניהן, יכול להוות בסיס לאיחוד כל התופעות המוכרות. על פי תפיסה זו, כל תופעות החומר הן בועות אלקטרומגנטיות בעלות מספר שונה של קטעי גלים אלקטרומגנטיים הנעים בהיקף הגרעין ושומרים גם על תנועה בורגית. התנועה הבורגית של הגלים בהיקף יוצרת אורביטלים בעלי סידור שונה של קוצים חשמליים ומגנטיים עליהם מסונכרנים אלקטרונים בעלי סידור קוצים מתאים. על פי תפיסה זו כל תופעות האנרגיה הם מקטעים של גלים אלקטרומגנטיים המצויים ונעים במרחב הבועות הכללי תוך יצירת אינטראקציה עם חלקיקי חומר המצויים בדרכם. בניגוד לתפיסה לפיה נוצר החומר בתהליך המפץ הגדול ושומר על תכולת האנרגיה המקורית, הרי שעל פי תפיסת מרחב הבועות, החומר עצמו הוא תהליך דינאמי אשר שואב את תכולת האנרגיה שלו מתוך מרחב הבועות, תוך שנוי פאזה בצורה ריבועית ביחס לירידת המרחק.
    מרחב הבועות הוא אשר מבצע את כל הקשרים בין חלקי החומר, בצורה של חילופי אנרגיה אלקטרומגנטית. בהסתמך על מה שנאמר עד כה אפשר לשער ש: יתכן כי בתהליך המפץ הגדול, נוצר כל החומר והאנטי חומר שביקום. חלקיקים מנוגדים אלו דוחים האחד את השני וכתוצאה מכך מורכב מרכז היקום מאנטי חומר כאשר החומר שונה ממנו בפאזה. חלקיקים אלו דוחים האחד את השני וגורמים להתרחקות של החומר ממרכז היקום לעבר המעטפת.
    התנודות בין החומר לאנטי חומר גורמות לקיום של מטריצת הבועות האלקטרומגנטיות המרחבית ולאספקת האנרגיה הדרושה לקיום התופעות השונות ביקום.
    בניגוד לקצב השנויים המוגבל למהירות האור, הסנכרון של שדה הבועות המרחבי גורם להתרחשות בו זמנית של שנויים לאורך קווי השדה המרחבי, דבר היכול להסביר התרחשות תופעות מרוחקות, באופן בו זמני, במרחקים גדולים זה מזה, ללא קשר למהירות האור.
    אם ברצוננו לחפש קשרים בין חלקים מרוחקים של היקום: (סט"י) במקום לחפש שנויים באמפליטודה של הגלים האלקטרומגנטיים הנעים במרחב במהירות האור, עלינו לחפש שנויים בפאזה של גלים אלו, שנויים המתרחשים בו זמנית בקווי אורך מרוחקים זה מזה ומאפשרים על ידי כך יצירת קשר מידי בין חלקי יקום שונים.
    ריכוז תופעות הניתנות להסבר באמצעות מרחב בועות אלקטרומגנטיות
    1 – מרחב איזוטרופי: מרחב הבועות המסונכרנות סימטרי לכל הכוונים.
    בועה מרחבית מרכבת ככל הנראה, משני מעגלים מרחביים בצורת הספרה 8 והיא סימטרית מכל הכוונים.
    2 – מרחב מוחלט: מרחב הבועות המסונכרנות מהווה נקודת יחוס מוחלטת לכל התנועות והתופעות המתקיימות בתוכו.
    3 – כבידה, תאוצה, כוח צנטריפוגלי: הכוחות המעורבים בשלושת התופעות נובעים משינויי פאזה במרחב הבועות.
    4 – מרחב אנרגטי: האנרגיה של החומר נשאבת מתוך מרחב הבועות ומשנה את הפאזה של המרחב, ככל שמתקרבים למסה.
    5 – ניסוי שני הסדקים: החומר הוא תופעה של כדורים אלקטרומגנטיים בתוך מרחב הבועות ויש לו גם מאפיינים של חלקיק וגם מאפיינים של גל, תלוי באופי הבדיקה אשר מתבצעת.
    כאשר מבצעים ניסוי עם שני סדקים תתאבך הצורה האלקטרומגנטית של האלקטרון העובר.
    גשש לבדיקת מעבר אלקטרון דרך אחד מהסדקים חייב להכיל סליל כל שהוא עליו יושרה מתח. השפעה של הגשש על הצורה האלקטרומגנטית של האלקטרון מפריעה ככל הנראה להתאבכות, ( משנה את רצף הגל ) וגורמת לו לעבור רק דרך אחד מהסדקים כחלקיק.
    6 – חומר אפל: מרחב הבועות הנושא אופי של חומר, יכול להסביר את 95% של החומר האפל.
    7 – תופעות קוונטיות: תופעה של המצאות חומר במספר מקומות בו זמנית מוסברת על ידי האופי האלקטרומגנטי של החומר בתוך מרחב הבועות, החומר מכסה נפח גדול יחסית של מרחב הבועות ונמצא פיזית בכמה מקומות בו זמנית.
    8 – ירידת מהירות האור במערכת הנמצאת בתנועה ברחבי מרחב הבועות.
    ( ההתייחסות בהמשך).
    9 – כל חלקי החומר הם כדורים אלקטרומגנטיים בעלי נפח גדול יחסית לגודל בועה מרחבית.
    10 – קוונטום: אנרגיה המועברת בבועה אלקטרומגנטית מרחבית, במחזור אחד. קצב העברת האנרגיה מוגבל על ידי מהירות האור ותדר הבועה המרחבית.
    11 – פתרון פרדוקס התאומים: המרחב הוא מוחלט וכל התנועות מתקיימות ביחס אליו. מהירות האור והזמן יורדים בתוך מערכת הנמצאת בתנועה כפונקציה של מהירות התנועה במרחב. כתוצאה מכך הזמן במערכת הנעה במהירות גבוהה יעבור לאט יותר ובמערכת הייחוס ינוע בקצב רגיל. (האח הנמצא במערכת הנעה במרחב יזדקן לאט יותר מהאח במערכת הייחוס).
    12 – כל התופעות המתרחשות בטבע נובעות מחילופי אנרגיה של גלים אלקטרומגנטיים, בתיווך מרחב הבועות.
    13 – ככל שמהירותה של מסה מתקרבת למהירות האור, ערכה יורד, הסנכרון שלה עם מרחב הבועות קטן והאנרגיה שלה נמרחת בעקבותיה במרחב הבועות ומוחזרת לה לאחר הפגיעה. (האנרגיה הקינטית נשמרת).
    14 – שינויי מרחב זמן: יכולים להיות מוסברים על ידי תופעות מרחב הבועות.
    שינוי מרחב מוסבר על ידי שינוי פאזה מרחבית בקרבת מסה.
    שינוי זמן מוסבר על ידי האטה בקצב הזמן ומהירות האור במערכת הנמצאת בתנועה ברחבי המרחב המוחלט.
    סטיית קרן אור בסביבת מסה נובעת בגלל שינויי פאזה בקרבת המסה אשר מפעילים על קרן האור כוח דחייה בכוון המסה. 15 – הקצב הגבוה ביותר של העברת הפרעה במרחב הבועות הוא מהירות האור. קצב זה נובע ממכפלת תדירות פלנק באורך פלנק, ערכים המאפיינים את הבועות המרחביות.
    16 – הבועות במרחב מסונכרנות ביניהן ולכן תתכן העברת מידע מידית לאורך קווי השטף.
    17 – שינויי הפאזה במרחב אותם יוצר החומר, גורמים לדחיסת אטומי החומר למידה מינימאלית אפשרית.
    18 – לא יתכן חור שחור מוחלט. מעבר לצפיפות מסוימת נפלטת עודף אנרגיה כקרינה. במידה ולא הייתה מגבלה לדחיסה, היו מתקיימים אטומים כבדים יותר ולא הייתה נפלטת קרינה מאטומים כבדים.
    19 – ניסוי מחשבתי של רכבת: שני הצופים יראו את האור מגיע באותו זמן אל שניהם, ההבדל הוא שמהירות האור בתוך הרכבת תהיה נמוכה יותר והצופה ברכבת תראה את הפגיעה כאילו התרחשה באיחור ביחס לצופה החיצוני.
    20 – הזמן הוא טרנספורמציה אנושית. קצב שינויי הזמן במערכת תלוי במהירות תנועתה של המערכת במרחב הבועות המוחלט והוא יורד ככל שהמהירות עולה. ( הנחה מתבקשת מהמבנה האפשרי של מרחב הבועות). 21 – ריכוז הנושאים: גל אלקטרומגנטי נע במרחב בתנועת בורג כאשר התדר הנמוך יחסית שלו מורכב מפולסים מגנטיים וחשמליים צרים היוצרים זה את זה. התיאור של מקסוול לגל אלקטרומגנטי הוא חתך מישורי של הגל המקורי. בתדר גבוה של הגלים הפולסים קרובים יותר ובשלב מסוים, בתדר גבוה מאוד הגל מתחיל להינעל במרחב בתנועה כדורית. ככל שהתדר של הגל האלקטרומגנטי גבוה יותר, הכדור קטן יותר והאנרגיה שלו גבוהה יותר. הסבר זה מתאר את כל התופעות במונחים של גלים אלקטרומגנטיים ואנרגיות אלקטרומגנטיות. שדה הבועות המרחבי מורכב מבועות אלקטרומגנטיות קטנות ביותר בעלות אנרגיה גבוהה ביותר. אלקטרונים הם כדורים אלקטרומגנטיים בקוטר גדול יחסית לשדה המרחבי. פרוטונים הם כדורים אלקטרומגנטיים בקוטר קטן יחסית לאלקטרון ואנרגיה גדולה יותר. אם גלים אלקטרומגנטיים בתדר גבוה מאוד נוטים להינעל לצורת כדור אלקטרומגנטי, יכול להיות מצב שבו כאשר מטיחים חלקיקים זה בזה במאיץ חלקיקים, נוצרים גם גלים אלקטרומגנטיים הנעים בקו ישר ובתדר נמוך יחסית, אולם אם האנרגיה גבוהה נוצרים גם גלים בתדר גבוה מאוד הננעלים למצב של כדור אלקטרומגנטי אשר מפורש על ידינו כחלקיקי חומר.
    ( חלקיקים המונעים במהירות הקרובה למהירות האור מתחילים להימרח במרחב התנועה וברגע הפגיעה במטרה יתכן מצב שבו חלק מהגלים האלקטרומגנטיים שלהם יתחברו למטרה וייצרו חלקיקי חומר שונים).
    22 – על פי ההשערה, ניתן להסביר על סמך העקרונות אשר תוארו עד כה, שלושה כוחות טבע שונים. הכוח האלקטרומגנטי: הוא לב ליבן של העקרונות. הוא יוצר את מרכיבי החומר השונים, יוצר את מרחב הבועות ומעורב בכל התהליכים בטבע.
    כוח המשיכה והכוח הגרעיני החזק: שני כוחות אלו הם אותה תופעה. החומר שואב את האנרגיה שלו ממרחב הבועות ומשנה על ידי כך את הפאזה של המרחב שלידו. שינוי הפאזה גורם לכוח הדחייה (משיכה) המופעל על מסות על ידי המרחב ומקרב אותן אחת לשנייה. אותו כוח דחייה הנוצר על ידי מרחב הבועות ממשיך לפעול על חלקיקי האטום גם ברדיוסים קטנים ומחזיק אותם צמודים למרות הדחייה החשמלית המופעלת עליהם.
    23 – אפשרות לתיאור האטומים היא: גרעין האטום הא כדור אלקטרומגנטי שבו הגל האלקטרומגנטי נעול ונע במסלולים ההולכים ומתרבים ככל שהאטום כבד יותר. האנרגיה של הגרעין נלקחת ממרחב הבועות. חלק מהמסלולים של הגרעין מכילים קוצים חשמליים חיוביים בזוויות מרחביות שונות והם מפורשים כפרוטונים סביבם נעים אלקטרונים בספינים המתאימים לזווית של הקוצים בגרעין. תוספת של מסלולים אלקטרומגנטיים לגרעין מתפרשת כתוספת פרוטון או נויטרון והיא מתבצעת בקפיצות של קטעי גל שלמים. תיאור דומה יכול לאפיין גם את האלקטרון. גם האלקטרון הוא כדור אלקטרומגנטי המורכב מגל נעול עם קוצים חשמליים שליליים בולטים. הקוצים מופנים לכוונים שונים ועוקבים בספינים מתאימים אחר גלי הגרעין המתאימים. תוספת אנרגיה לאלקטרון מעלה בקפיצות את מספר הגלים המקיפים, משנה את הסידור המרחבי של הגלים ומקפיצה את האלקטרון לקליפה גבוהה יותר המתאימה לסידור החדש. בתיאור זה אין בעיה של דחייה בין הפרוטונים ואין בעיה של תנועת האלקטרונים סביב לגרעין. אפשרות זו של מרחב בועות אלקטרומגנטיות מסונכרנות, גרעיני אטומים, אלקטרונים וחלקיקי יסוד המורכבים מכדורים אלקטרומגנטיים, והעברת אנרגיות במונחים של הפרעות אלקטרומגנטיות, יכולות לתת תיאור אחיד ופשוט יחסית, לכל התופעות הפיזיקליות השונות.
    24 אנטי חומר: אם החומר מתבטא בגלים אלקטרומגנטיים חיוביים בגרעין ושללים באלקטרונים ייתכן מצב סימטרי שבו גלי הגרעין שונים באורך וקוצי הגרעין המופנים כלפי חוץ הם שליליים או שליליים בזוויות שונות, ועליהם יתמקדו אלקטרונים בעלי קוצים חיוביים בזוויות מתאימות. אפשרות זו אומרת שייתכן מצב שבו אפשריות הקיום של חומר בצורות שונות ואנטי חומר בעלי צורות הפוכות לצורת החומר, אפשריות סטטיסטיות אלו הן שוות ואנו רואים בעיקר את צורת החומר משום שאנו מצויים במרחב במקום בו מרוכזת התופעה החומרית של האטומים.
    25 – קירור חומר ל: 273.15 – מעלות: כאשר מקררים חומר הנפח שלו יורד בערך ב: 1/273 עם כל ירידה של מעלת צלזיוס. לפי זה בסביבות ירידה זו הוא צריך לרדת לנפח קרוב ל : 0 בסוף התהליך. עובדה נוספת היא שבסביבות הערך הנמוך ההתנגדות של החומר יורדת ל 0 והוא נהפך למוליך על. מתוך הנחה של מרחב הבועות, ירידת הנפח לא צריכה להיות לינארית אלא לחול בקפיצות קטנות כל פעם. אם הגרעין והאלקטרון מורכבים מקרן אלקטרומגנטית נעולה, הרי שכל פעם שהחומר מאבד אנרגיה יורד מההיקף של הגרעין והאלקטרון קטע קצר של גל אלקטרומגנטי ודבר זה מקטין את נפח האטום בקפיצה קטנה. בסביבות ה 0 המוחלט, הגרעין נעשה כל כך קטן שאין לו כבר אורביטל מספיק לתפוס את האלקטרון והחומר הופך למוליך על.
    ( אם היה ניתן להשפיע על מבנה הגרעין בצורה אלקטרומגנטית כל שהיא ולשנות את מבנה האורביטלים של הגרעין הוא לא היה יכול להחזיק אלקטרונים והחומר היה הופך למוליך על בטמפרטורה גבוהה יחסית.)
    26 – קוטר הגרעין והאטום: אם הגרעין מורכב מקרן אלקטרומגנטית נעולה הרי שכל פעם שהקרן הנעולה גודלת במספר קטעים נעולים נוצר אורביטל נוסף אשר יכול לתפוס אלקטרון נוסף. דבר זה מגדיל את המשקל האטומי של החומר ומעלה את מספר האלקטרונים שהגרעין יכול לתפוס אולם הקוטר האטומי של החומר לא צריך לעלות בצורה לינארית משום שהגרעין עצמו לא מורכב מפרוטונים ונויטרונים אלא מגל אלקטרומגנטי סגור בעל אורך גדול יותר הנעול במספר רב יותר של מעגלים היקפיים אשר יוצרים מספר נוסף של אורביטלים לתפיסת אלקטרונים.
    27 – אנרגיה: כל אנרגיה ביקום מתבטאת בצורה של גל אלקטרומגנטי אשר נמסר לבועה מרחבית ומועבר על ידיה בקפיצות קוונטיות.
    28 – רעש רקע: כאשר האנרגיה של הגל המועבר נמצאת בקרבת חומר אשר יכול לקולט אותה (תדר ועוצמה מספיקים) היא תבלע על ידי החומר ותופרש בשנוי תדר ועוצמה למרחב הבועות. אם התדר והעוצמה לא מספיקים להיבלע על ידי החומר או שאין חומר בסביבה, האנרגיה תופיע בצורת רעש רקע בכל המרחב הסביבתי. תיאור זה הוא ריכוז והרחבה של החומר המובא בפרק "מכבידה עד איחוד תיאוריות" בספר האינטרנטי "מערכת התפיסה האנושית" ב "גוגל" ופירוט נוסף שלו מופיע בפרק הנ"ל. אשמח מאוד לקבל הערות לגבי הרעיונות המתוארים בפוסט . בתודה חיים ולצר

  • א

    בקיצור

    בקיצור אתם לא יודעים אפילו מה אתם לא יודעים

  • aetzbar

    המדע לא יודע כי החומר הוא צורה פיזיקלית

    המודל החלקיק של החומר מנותק מהמציאות הברורה והמוחשית
    החומר הוא רציף, והוא בנוי מצירוף כמויות של זמן פסיבי ואנרגיה.
    זמן פסיבי הוא הוא מושג חדשני המופיע בפיזיקה של עצבר, ופיזיקה זו אמורה להחליף את הפיזיקה של ניוטון ואיינשטיין.

  • דני

    נפלא

    אף פעם לא קראתי סקירה כל כך מקיפה לנושא הזה במדע פופולרי

  • זלי

    איזה סימטריה גורמת לשימור המטען החשמלי ?

    איזה סימטריה גורמת לשימור המטען החשמלי ?
    אפשר כתבה בנושא ?

  • עמית

    זה מערב קצת מתמטיקה מורכבת,

    זה מערב קצת מתמטיקה מורכבת, אבל בקצרה: ניתן לתאר את אותם שדות חשמלים ומגנטיים בכמה דרכים שונות מבחינה מתמטית. אם נדרוש שהפיזיקה תתנהג אותו דבר לכל תיאור שבו נבחר עבור אותם שדות, נקבל כתוצאה את שימור המטען החשמלי.

  • חניאל קורן

    מאמר ממצה ומרתק. תודה רבה!

    .

  • yoram

    יש פילוסופים של המדע שטוענים לצורך בפיזיקה חדשה.

    הנה דוגמה לתאוריה שנותנת פיתרון ללא סיבוך מתמטי.
    https://www.academia.edu/96020532/The_interaction_based_theory_IbT_of_ev...

  • aetzbar

    אין ספק שהגיע זמנה של פיזיקה חדשה.

    זוהי פיזיקה של חומר רציף, והוא נוצר מצירוף כמויות של זמן פסיבי ואנרגיה.
    בפיזיקה זו אין לחומר כוח משיכה, מכיוון שחומר כזה פוסל את קיומו של חוק שימור האנרגיה.
    ומכיוון שחוק שימור האנרגיה קיים במציאות הפיזיקלית, אז כוח המשיכה לא קיים.
    פרטים מלאים על הפיזיקה החדשה מופיעים בספר "מסע הקסם של עצבר על כנפי הידיעה הטבעית" בהוצאת ניב.