מה ההבדל בין
סוגי התה השונים?

תה, על צורותיו השונות, הוא אחד המשקאות הפופולריים ביותר בעולם. הוא משמש לצרכים רפואיים במסורות ובתרבויות רבות ונקשרו בו שלל טקסים ומסורות. התיעוד הקדום ביותר של שתיית תה מגיע מסין, משרידים שנותרו מהמאה העשירית לפני הספירה, אולם מוצאו הגיאוגרפי המדויק של התה אינו ידוע בוודאות. במהלך המאה ה-16 נחשפו סוחרים וכמרים פורטוגזים לתה בסין, ומכאן נסללה דרכו לאירופה ולעולם כולו.

התה מופק מהעלים והניצנים של הצמח קמליה סינית, שנקרא גם צמח התה או בשמו המדעי קמליה סיננסיס (Camellia sinensis). ניתוח גנטי של הצמח הוביל למסקנה שמוצאו המקורי הוא מאזור צפון בורמה ודרום-מערב אסיה. הצמח גדל בעיקר באזורים טרופים וסאבטרופיים שבהם כמות המשקעים גדולה ויש חשיפה מספקת לשמש.

הקמליה סיננסיס מתחלקת לשלושה זנים עיקריים: הזן הסיני בעל העלים הקטנים; הזן האסאמי בעל העלים הגדולים שגדל במדינת אסאם בהודו וידוע בטעם הלתת שלו ובצבעו הבהיר והחזק; והזן הקמבודי המתאפיין בעלים בגודל בינוני.נהוג לטעון שהתה המשובח ביותר מופק מצמחים שגדלו בגובה רב, עד 1,500 מטר מעל לפני הים, מכיוון שאז הצמח גדל לאט יותר וטעמו עשיר יותר.

איור של הצמח קמליה סיננסיס מתוך מדריך רפואי צרפתי מהמאה ה-19 | מקור: rawpixel, Flickr

סוגים של תה

קיימים כמה סוגים של תה: לבן, צהוב, ירוק, אולונג, שחור ופו-אר. לצבע האדום נתייחס בהמשך, כמו גם למשקאות דומים אחרים. סוגי התה השונים נבדלים זה מזה על פי החלק מהצמח שממנו הם מופקים ואופן העיבוד שלהם.

• תה לבן מופק מהניצנים של צמח התה ומיובש מיד, לפני שהוא מספיק להתחמצן.
• תה שחור הוא תה שעבר חמצון במשך שבועיים עד חודש ולאחר מכן ייבוש. הסינים מכנים אותו "תה אדום".
• תה ירוק עבר חמצון במידה מועטה, ואילו תה אולונג נוצר כשלב ביניים בין התה הירוק לתה השחור, כלומר מתחמצן במשך יומיים-שלושה ולאחר מכן עובר ייבוש והתהליך מפסיק.
• תה צהוב הוא סוג נוסף של תה סיני, שעובר עיבוד דומה לזה של התה הירוק, אך ייבוש העלים אטי יותר, מה שגורם לשינויים בצבע ובריח.
• תה פו-אר, שמיוצר במחוז יונאן שבסין, הוא תה שעבר חמצון ארוך בדומה לתה שחור, יובש, ולאחר מכן עבר יישון, ממש כמו יין. היישון נעשה באויר הפתוח בחדרים עם לחות גבוהה ורוח, והוא יוצר שינויים בריח התה ובטעמיו. העלים המיובשים, שנחשפים לחיידקים, ללחות ולחמצן שבאוויר, עוברים חמצון נוסף ותהליכי תסיסה. ככל שפרקי זמן היישון ארוכים יותר (החל מכמה חודשים וכלה בעשרות שנים), התה נחשב יוקרתי יותר. בסין נוהגים לקרוא לתה הזה "תה שחור", אך זה לא התה השחור המוכר במערב.

כל סוגי התה עוברים תהליך שנקרא בעגת יצרני התה "תסיסה", אם כי הוא אינו דומה מבחינה כימית לתהליך התסיסה המוכר מהכנת יין. למעשה מדובר בייבוש: הוצאה של מים מהעלים באמצעות חימום. תהליך הייבוש של העלים עוצר תהליכים ביוכימיים של חמצון שעוברים עליהם וכך קובע את תכונות התה, וביניהם את צבעו. ככל שתהליך החמצון שעוברים העלים ממושך יותר, כך יותר מהכלורופיל שבהם מתפרק וצבעם נעשה כהה יותר.

מהו תה שאינו תה?

בחיי היומיום אנו משתמשים במילה "תה" למשקאות חליטה רבים שאינם מופקים מצמח התה. "תה צמחים" הוא חליטה שנוצר מהשריה של צמחים שונים במים חמים. בחליטות צמחים אין בדרך כלל קפאין ואין מרכיבים אחרים שייחודיים לצמח התה, כמו טאנין. חליטות צמחים עשויות לכלול יתרונות בריאותיים משמעותיים רבים, בהתאם לצמח ממנו מופקים. בין החליטות הנפוצות אפשר למצוא חליטת פרחי קמומיל, חליטות עלים ריחניים כמו לואיזה, מרוה, לימונית, חליטת פירות ועוד.

גם "התה האדום" שאנו נתקלים בו לא פעם אינו תה, אלא כינוי שניתן לחליטה של צמח הרויבוש, שמוצאו בדרום אפריקה. משמעות השם רויבוש בשפת האפריקנס הוא "שיח אדום" (Red Bush), ושמו המדעי הוא Aspalathus linearis. עלי הצמח עוברים חמצון וייבוש בדומה לעיבוד של צמח התה. לחליטת צמח הרויבוש מיוחסות השפעות בריאותיות של הפחתת לחץ, עידוד פעולות עיכול, הקלה על אלרגיות ועוד.

מסיבת תה של אחר הצהריים | ציור: Cassatt, Mary, 1844-1926, New York Public Library

ההרכב התזונתי של תה

עלי התה עשירים במולקולות של חומר שנקרא טאנין, שמקנה לתה טעם מריר מעט ועפיצות (תחושת היובש שמתקבלת בפה גם אחרי שתיית יין אדום או אכילת פרי בוסר). טאנינים נמצאים בריכוז גבוה בפירות כמו אוכמניות וחמוציות, שעועית אדומה, מינים רבים של אגוזים וכאמור גם ביין אדום.

מולקולות מסוג אחר שנמצאות בתה הן חומרים ממשפחת הקטכינים, ובמיוחד חומר שנקרא אפיגלוקטכין 3-גאלאט (או בשם קליט אחר, EGCG). לחומר הזה יש השפעות בריאותיות מבורכות, כמו פעילות נוגדת חמצון (אנטי אוקסידנטית), פעילות אנטי-דלקתית, סיוע לפעולות עיכול ושיכוך כאבים ובחילה, ואף סיוע במניעת סרטן. מולקולות של קטכינים נמצאות בריכוזים גבוהים בעיקר בתה לבן וירוק. כמות הקטכינים בתה השחור קטנה יותר, מכיוון שבמהלך העיבוד הממושך שעוברים העלים להפקת תה שחור חלק ממולקולות ה-EGCG מתפרקות לחומרים אחרים שפעילותם על הגוף אחרת.

העיר מונאר (Munnar) שבדרום הודו ידועה בנוף חקלאות התה המרהיב בה. חקלאות תה במונאר | מקור: PhotopankPL, Shutterstock

השפעות על המוח

בספרות רפואית מהמאה השלישית אחרי הספירה כתב חכם סיני בשם הואה-טו, "שתיית תה מר גורמת מיד לחשוב טוב יותר". מחקרים מדעיים תומכים בדבריו. תה מכיל חומצה אמינית בשם L-theanine (התוכלו לנחש כיצד קיבלה את שמה?), שמסוגלת לעבור את מחסום הדם-מוח ויש לה שם השפעות מרגיעות. כמו כן היא עוזרת להשרות ריכוז ומעודדת יכולות חשיבה וזיכרון. בנוסף, תה מכיל קפאין, שמפורסם בהשפעה המעוררת שלו על מערכת העצבים, אולם הקפאין נמצא בו בכמויות נמוכות יותר מאשר בקפה.