שבוע הספר המדעי

לכבוד שבוע הספר העברי שהחל השבוע, אספנו עבורכם כמה ספרים שאהובים במיוחד על חברי המערכת שלנו. יש ביניהם ספרי מדע פופולרי, ספרים עלילתיים שמכילים הרבה מדע - אמיתי ובדיוני - וגם ספר אחד פחות-או-יותר אוטוביוגרפי. כולם, בצורה זו או אחרת, מדעיים, וכולם מומלצים. קריאה נעימה!

כולם מדעיים, וכולם מומלצים. כריכות הספרים 

משפחתי וחיות אחרות / ג'ראלד דארל

את "משפחתי וחיות אחרות" קראתי בילדותי, ומאז קראתי אותו שוב ושוב והוא נמצא עד היום בספרייה שלי. דארל מתאר בספר את קורותיו וקורות משפחתו באי היווני קורפו – את בעלי החיים, מציקדות ושממיות, דרך קרפדות, עורבים, צבים, ודולפינים ועד לאלבטרוס. בהומור בריטי משובח, דארל מכניס אותנו לביתו ולמשפחתו ומתאר דרך עיניים של ילד לא רק את בעלי החיים, אלא גם את מוריו ושאר טיפוסים משעשעים שפגש.

בני משפחת דארל – ג'רי הצעיר, מרגו אחותו הפלרטטנית, לזלי ולארי אחיו הגדולים, ואימו עוברים מאנגליה הגשומה לאי שטוף השמש ונאלצים להתרגל לאקלים ולתרבות היווניים. ג'רי מעדיף במקום ללמוד, להסתובב בשבילי האי יחד עם רוג'ר כלבו, לפגוש אנשים וחיות ומדי פעם גם להביאם איתו הביתה. כמו במקרה בו גילה האח לזלי כי האמבטיה מלאה בנחשי מים בדיוק כשביקש להתרחץ, או האלבטרוס שגידל ג'רי קרע והרס את הניירות של כתב היד עליו עמל לארי שעות רבות.

כשקראתי את הספר לראשונה, הטבע הסמוך לביתי היה מדשאה בכפר סבא ובעלי החיים שפגשתי היו דרורים וביום טוב דוכיפת או קיפוד. דרך הקריאה, טיילתי עם דארל לאי היווני, הפלגתי איתו בסירת העץ הקטנה שלו והתבוננתי איתו בסקרנות בחי, בצומח, באדם וביחסים ביניהם, שאותם תיאר בהומור ובתשומת לב לפרטים. התרגום של עפרה ישועה (ספרית פועלים, 1978) ייקרא קצת מיושן בימינו  - הספר יצא בתרגום חדש של יואב אבני בהוצאת מודן ומומלץ לקוראים בכל גיל, חובבי טבע והומור בריטי.

(ממליצה: ד"ר עדי יניב. הוצאת מודן, 2014. מאנגלית: יואב אבני. 316 עמודים)

ג'רי מעדיף במקום ללמוד, להסתובב בשבילי האי יחד עם רוג'ר כלבו, לפגוש אנשים וחיות ומדי פעם גם להביאם איתו הביתה. אילוסטרציה של דארל הצעיר באי | יונת אשחר בעזרת DALL-E

תור היהלום / ניל סטיבנסון 

כמו סופרי מדע בדיוני רבים, ניל סטיבנסון הוא איש של רעיונות. הוא חוקר את יחסי הגומלין בין הטכנולוגיה לחברה, ואיך הן משפיעות ומשנות זו את זו. אחת הסיבות שאני אוהבת את ספריו היא שהוא גורם לי לחשוב באופן שונה על הטכנולוגיה שיש לנו כיום, על הדרכים בהם היא עשויה להתפתח ולהשפיע על חיינו, ועל הצורה בה היא משנה אותם כבר עכשיו.

"תור היהלום" שייך לסוגה שנקראת "עתיד קרוב" – עלילת הספר מתרחשת במאה ה-21, רק כמה עשורים לאחר שהספר עצמו פורסם. בעולם של הספר תחום הננו-טכנולוגיה התפתח מאוד, ומשפיע על כל אספקט של החיים: ננו-מכשירים מעופפים המצוידים במצלמות שומרים על כניסה לבניינים, מזהים ומשמידים גורמי מחלות באוויר, ויכולים גם להיכנס לתוך הגוף.  

את הניצנים של חלק מהטכנולוגיות ה"עתידיות", ואולי אף יותר מניצנים, אנחנו יכולים לראות כבר היום. כך למשל, בספר מוצרים שונים, מאוכל ועד בגדים, מיוצרים על ידי מכשירים שנמצאים בכל בית, ונראים כגרסה משופרת ומתוחכמת של מדפסות תלת-ממד. ספרים "מודפסים" על נייר אלקטרוני שנשלט על ידי רכיבי מחשב, ואף שהוא לא נראה כמו הקוראים הדיגיטליים של ימינו, דוגמת קינדל, נראה שהוא ממלא תפקיד דומה.

גם עיתונים כתובים על נייר אלקטרוני, והטכנולוגיה מאפשרת למפרסמים להציג לכל קורא וקורא עיתון שונה, שהכותרות והסיפורים בו, וגם המודעות והפרסומות, מותאמים אישית להעדפותיו וטעמיו. זה כבר נשמע ממש כמו העולם שלנו, גם אם האלגוריתם שקובע לאילו סיפורים נחשף לא נמצא בעיתון אלא ברשתות חברתיות ובאתרי אינטרנט אחרים. התחזיות של סטיבנסון לגבי ההשפעה החברתית שיש לתופעה הזו אינן חיוביות, בלשון המעטה.

אולי החידוש הטכנולוגי החשוב ביותר בספר, וזה שרלוונטי מאוד גם לתקופתנו, נוגע לבינה מלאכותית. "תור היהלום" עוקב אחר גלגוליו של "ספר" שהוא בעצם אלגוריתם מתוחכם ביותר של בינה מלאכותית. ה"ספר" נועד לספק מורה וחָבֵר עבור ילדה, והוא מסוגל לדבר אליה, ללמוד אותה ואת סביבתה ולספר לה סיפורים שהיא הגיבורה שלהם, ושהדמויות, העלילה והאתגרים בהם לקוחים מחייה. הוא עונה על שאלותיה ומעודד אותה ללמוד ולשאול עוד.

הספר המיוחד מיועד לילדה מסוימת, מהמעמד העליון ביותר בחברה, אך עותק ממנו מגיע במקרה לידיה של ילדה ענייה ומשנה את חייה. סטיבנסון מראה בספרו כיצד הטכנולוגיה, ובמיוחד טכנולוגיה שמטרתה ללמד ולחנך, יכולה לשמש להעמקת הפערים בחברה, או לצמצומם – הכול תלוי באנשים השולטים בה. כיום, בבתי ספר רבים, טכנולוגיה ובינה מלאכותית ממלאים תפקיד מרכזי יותר ויותר. עם זאת, לא לכולם יש גישה לטכנולוגיה הזו, וילדים לא מעטים נשארים מאחור. הלקח של "תור היהלום" נראה חשוב מתמיד.

ניל סטיבנסון הוא סופר פורה מאוד, אך למרבה הצער רק מעטים מספריו תורגמו לעברית. אחד מהם, "סנוקראש", יצא בעברית בהוצאת סיאל ב-2015, אך התפרסם במקור עוד לפני תור היהלום. בספר זה טבע סיבנסון את המושג "מטאוורס", לתיאור עולם וירטואלי שאנשים נכנסים אליו דרך המחשב, ומיוצגים בעזרת אוואטרים. הספר האהוב עלי ביותר שלו, שלצערי עדיין לא תורגם, הוא "אנת'ם" (Anathem), שעוסק בין השאר בסוגיות פילוסופיות ומתמטיות, מהסוג שנדיר למצוא בספרי מדע בדיוני.

(ממליצה: ד"ר יונת אשחר. הוצאת אופוס, 1995. מאנגלית: אבישי בידני. 496 עמודים)

ה"ספר" נועד לספק מורה וחָבֵר עבור ילדה, והוא משנה את חייה. ילדה עם ספר |  יונת אשחר בעזרת Midjourny

עולם עצום / אד יונג

דמיינו פיל בחדר.

כך נפתח הספר "עולם עצום: היקום המופלא והנסתר שמגלים לנו החושים של בעלי החיים", של כתב המדע עטור הפרסים אד יונג. הפיל שבחדר הוא רק אחד מהחיות הרבות שעולמן החושי מתואר בספר, ושהקריאה עליהן מרחיבה את החושים ואת התודעה שלנו, של הקוראים.

הכתיבה של יונג תמיד רהוטה, ציורית, מתובלת בהומור ומעוררת מחשבה, ולכן ברגע שיצא ספרו החדש, בשנת 2022, רכשתי אותו. עוד באותה שנה פנו אלי מהוצאת כנרת־זמורה בבקשה שאלווה מדעית את תרגום הספר לעברית, והסכמתי מייד. לפני חודש המהדורה העברית של הספר יצאה לאור, בתרגומו הנהדר של ארז אשרוב, ולאחר העריכה המקצועית הנפלאה של תרזה איזנברג.

מאחר שערכתי את הספר מדעית קראתי אותו שוב ושוב, ואני עדיין נהנה ממנו בכל פעם מחדש. זה לא ספר מטיפני, שמנסה להראות כמה החיות נפלאות, אלא כזה שפותח עבורנו פתח לדמיין את הבועות החושיות שבהן חיים יצורים אחרים.

העולם שאנחנו חיים בו שופע מראות, ריחות, טעמים, מרקמים, קולות, רטיטות, שדות חשמליים ושדות מגנטיים. אבל כל בעלי החיים, כולל אנחנו, יכולים לקלוט ולחוות רק חלק קטן מכול אלה. כל מין סגור בבועה חושית משלו, ותופס רק פיסה קטנה מהעולם העצום שמחוץ לה.

בספר יונג מעודד אותנו לצאת מהבועה החושית שלנו ולנסות להבין ולדמיין איך פילים, כלבים, לווייתנים, חיפושיות וחיות אחרות חווים את הסביבה שלהם. איך החושים של כל אחד מאיתנו קובעים איזה חלק קטן מהעולם נתפוס. לכל מין של בעל חיים יש מקבץ שונה של מרקמים וריחות, מראות וצלילים ועוד, שהוא קולט אבל אולי אחרים לא קולטים.

הבועה החושית של בני האדם מאוד מוכרת לנו. לדוגמה אנחנו רואים את מה שאנחנו קוראים לו "אור נראה", קשת של צבעים מאדום לסגול. אבל אפילו בני אדם נבדלים זה מזה בעולם החושי שלהם: יש בני אדם שהם עיוורי צבעים, או שחווים את הטעם של כוסברה כטעם של סבון, או שמריחים ריח זיעה כריח וניל.

ההבדל בינינו לבין בעלי חיים אחרים גדול יותר, ואין לנו איך לתפוס זאת. אנחנו לא רואים אולטרה-סגול (על-סגול) – בניגוד לכמעט כל בעלי החיים הרואים האחרים, ביניהם דבורים, כלבים וחתולים (שלא רואים אדום). האור שהם יכנו "אור נראה" הוא אחר מזה שלנו. האוזניים שלנו, שטובות מאוד לצרכים שלנו, לא שומעות את השירה העל־קוליות של עכברים או את הרעימות התת־קוליות של שיחות הפילים. חוש הטעם שלנו מוגבל ללשון, בעוד שפמנונים טועמים עם כל עורם. עם זאת, בניגוד לנו, הם לא חשים מתוק. אנו גם לא רגישים מספיק כדי לחוש ברטיטות שחרקים ואילניות, לדוגמה, משתמשים בהן כדי להעביר זה לזה מסרים, ושבזכותן שלשולים חומקים מחפרפרות.

כמו כן, יש חושים שאין לנו כלל ואנחנו יכולים רק לדמיין: צבי ים ועופות נודדים חשים שדות מגנטים; דגי חשמל, כרישים, ברווזנים, דבורים ועכבישים חשים שדות חשמליים.

הבנת העולם החושי של יצורים אחרים עוזרת לנפץ את האשליה שאנחנו חווים ויודעים הכל. אנחנו תופסים רק פיסה קטנה מהעולם, ויש מגוון עצום מחוץ לבועה החושית שלנו. אבל החושים שאין לנו הם לא "כוח על" של החיות האחרות, הם רק שונים, בעוד היכולת שלנו לדמיין את הבועה החושית של יצורים אחרים היא כן סוג של כוח על, שכנראה אין ליצורים אחרים.

יכולת זו עשויה לעזור להקטין את הנזק שאנו עושים כאשר אנחנו לא מודעים לרגישות החושים של החיות ומזניחים אותה. שום צעד של שמירת טבע לא יכול להיות שלם בלי ההבנה כיצד בעלי החיים השונים חווים את עולמם.

הספר של יונג הוא מסע בין העולמות החושיים השונים. הוא מאפשר לנו להרחיב את ההבנה והתפיסה שלנו את העולם שסובב אותנו, ולהפוך אותו לארץ פלאות, דרך החושים של יצורים אחרים. הוא גורם לקוראים להביט על העולם אחרת, מרחיב את החושים, ומעורר מחדש את האהבה לטבע.

(ממליץ: ד"ר נעם לויתן, העורך המדעי של הספר. הוצאת כנרת־זמורה, 2024. מאנגלית: ארז אשרוב. 509 עמודים, 356 בלי הערות, ביבליוגרפיה ומפתח)

הבנת העולם החושי של יצורים אחרים עוזרת לנפץ את האשליה שאנחנו חווים ויודעים הכל. ילד ופיל |  יונת אשחר בעזרת Midjourny

המצאת הטבע: הרפתקאותיו של אלכסנדר פון הומבולדט הגיבור האבוד של המדע / אנדריאה וולף

לפני שנתיים שוטטתי להנאתי בין דוכני הספרים ביריד שבוע הספר בתל אביב, ורגליי הוליכו אותי לקרחת קטנה ביער האנשים המתגודדים סביב ספרי הקריאה. כשהתקרבתי, הבנתי את השלווה הפתאומית – כמעט אף פעם לא צפוף ליד דוכנים של ספרי עיון. מפה לשם קשרתי שיחה נעימה עם אחת המוכרות, על ספרים כמובן. לפתע פתאום היא השתתקה לרגע, כאילו נזכרה במשהו חשוב. היא הושיטה את ידה אל ספר עבה ובחיוך בוטח אמרה לי, "קח את זה. אתה תהנה מאוד". הבטתי בפניה – ניכר בה שהיא אוהבת את הספר ורוצה לשתף את אהבתה עם אחרים.

לקחתי. והיא צדקה – נהניתי מאוד.

"המצאת הטבע" הוא ספר יוצא דופן על אדם יוצא דופן ומלא סתירות: מדען שיטתי ויסודי, אך גם הרפתקן; אדם שחש בנוח בחצרות מלכים ובביצות שורצות תנינים גם יחד. בימי חייו שמו הלך לפניו והמונים חיפשו את קרבתו וקיוו לטעום מחוכמתו ומבקיאותו. הם ראו בו "האיש הדגול ביותר מאז המבול". חותמו מורגש היטב עד היום בחקר הביולוגיה, הבוטניקה והזואולוגיה, הגיאולוגיה והגיאוגרפיה. הוא השפיע על דרווין ועל גתה, על משוררים ומהפכנים, ומעל הכול חשובה תרומתו לאקולוגיה – מדע שהוא עיצב כמה מעקרונותיו הבסיסיים. אבל כיום רק מעטים זוכרים את אלכסנדר פון הומבולדט. וחבל. הוא היה אדם מרתק ומדען חשוב מאין כמוהו.

רוב ספרי העיון המדעיים עוסקים במדע עצמו. מחברת הספר, אנדריאה וולף, בחרה לכתוב בסוגה הדי מוזנחת של הביוגרפיה המדעית. דרך סיפור חייו הססגוניים של הומבולדט היא מביאה לא רק את ההתפתחויות המדעיות שהוא היה שותף להן, אלא גם מציירת את רוח התקופה – שלב מפתח בהתבססות המהפכה המדעית באירופה בשלהי המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19. זו הייתה תקופת מעבר בין עידן התגליות, שבו "חוקרי ארצות" הרפתקנים שטו ליבשות רחוקות וגילו את העולם, לעלייתו של המחקר המדעי הממוסד והמסודר, המבוסס על תיאוריות ותצפיות.

הומבולדט השתייך לשני העולמות האלה יחד. שני מסעות החקר שלו, ברחבי אמריקה ובערבות סיביר, ממלאים את חלק הארי של הספר. לאורכם מצטיירת דמותו כאדם הרפתקן ופעלתן, אך גם כמדען אמפירי יעיל ושיטתי, שהקדיש שנים לקטלוּג יסודי של ממצאיו ואלפי הדגימות שאסף במסעותיו, וקיים דיאלוג פורה עם חוקרים אחרים. בזכות תצפיותיו הוא היה הראשון שהבין שהטבע הוא מערכת מורכבת שכל הגורמים בה שזורים זה בזה, ושפגיעה במרכיב אחד עלולה לשבש את המערכת האקולוגית כולה. תובנה חשובה נוספת שלו, על כך שבתנאי סביבה דומים מתפתחים מינים דומים, נתנה בין השאר השראה לתורת האבולוציה.

בזכות הכתיבה המצוינת של וולף, המלווה בתרגומו הרהוט והנגיש של עמנואל לוטם, "המצאת המדע" הוא ספר מרתק. בזכות דמותו של הומבולדט עצמו, עם סקרנותו הבלתי נדלית, עיניו הפקוחות ומוחו החושב והחוקר, הוא גם מעורר השראה.

(ממליץ: רמי שלהבת. הוצאת שוקן, 2017. מאנגלית: עמנואל לוטם. 456 עמודים).

אדם שחש בנוח בחצרות מלכים ובביצות שורצות תנינים גם יחד. אילוסטרציה של הומבולדט במסעותיו | יונת אשחר בעזרת Midjourny

פרויקט הייל מרי / אנדי וייר 

"מדע בדיוני טוב הוא כזה שאומר משהו על העולם האמיתי והמציאותי", אמר לי עמית לעבודה שמבין בדברים האלה (ואפשר להתרשם מכך בביקורת שלו על ספר אחר, בכתבה זו ממש). הספרים הראשונים של אנדי וייר, "לבד על מאדים", שגם עוּבַּד לסרט קולנוע מצליח, ו"ארטמיס", היו ספרים שכיף לקרוא, אך קשה להפיק מהם תובנות מעניינות עלינו כאנושות או על עולמנו. שניהם ספרים חזקים הרבה יותר במדע מאשר בבדיון: העלילה שלהם בהחלט יכולה להתרחש בעתיד הקרוב, מבחינת הטכנולוגיות שמוצגות בהם; המדע והטכנולוגיה ממלאים תפקיד חשוב בקידום העלילה ותופסים נפח משמעותי מהסיפור. לצד זאת הסיפור עצמו ועומק הדמויות לא היו הצד החזק של ספריו. 

מהבחינה הזאת, בספר השלישי שלו הוא לא מאכזב כלל. ההפתעה הנעימה היא שגם מבחינת הסיפור וייר התקדם במידה ניכרת. העלילה מרתקת ומותחת, קשה להפסיק את הקריאה, וכמו בספריו הקודמים הוא משלב בו גם הומור, לרוב באופן חביב. 

גם הפעם, כמו ב"לבד על מאדים", הגיבור של וייר הוא מדען שמוצא את עצמו מתמודד לבד עם איתני הטבע, ובמקרה הזה עם היקום עצמו. המדען, ריילנד גרייס, הוא הדמות האנושית הכמעט-יחידה בסיפור, אבל במידה מסוימת גם הוא רק שחקן משנה. הכוכב האמיתי של הספר הוא המדע עצמו. כבר בעמודים הראשונים וייר ממטיר על קוראיו משוואות ולהטוטים פיזיקליים, כמו מדידת זמן הנפילה של עצמים ושימוש במטוטלת כדי לחשב את כוח הכבידה. כל אלה משמשים את גרייס כדי להבין מי הוא, היכן הוא נמצא ומדוע הוא שם בכלל. לכל אורך הספר המדע ממשיך למלא תפקיד מרכזי בעלילה, ולהיות המסילה העיקרית שעליה נע הסיפור. 

מכיוון שהספר רווי הפתעות, קשה לספר את העלילה בלי לחשוף פרטים מהותיים שעלולים לקלקל את חוויית הגילוי למי שטרם קראו את הספר. הנסיבות שקלעו את גרייס לסיטואציה שהוא נמצא בה הן תרגיל ספרותי שמאפשר לווייר לפרוש את העלילה, ולדלג הלוך ושוב בין המציאות, שבה גרייס מתמודד לבדו עם מצב מאתגר, לזיכרונות שמסבירים בהדרגה למה ואיך הוא הגיע לשם.

ארשה לעצמי לחשוף פרט חשוב אחד – הספר עוסק במפגשים עם חוצנים. דווקא במקום הזה, שבו המדע פוגש ממש את הבדיון, טמון הייחוד של הספר, ודאי בהשוואה לספרים הקודמים של וייר. התובנות שלו על איך עשויים להיראות חיים חוצניים, איך יהיה המפגש עימם, ואיך נוכל לתקשר איתם מעניינות מאוד. הוא לא מתנתק מכבלי המדע, ומנסה לתת הסבר רציונלי לכל תופעה, מאפיין או התנהגות, אבל מאפשר לעצמו קצת מרחב תמרון. התוצאה מעניינת, מעוררת מחשבה ולפעמים מפתיעה ממש. בהחלט שווה קריאה.

(ממליץ: איתי נבו. הוצאת הכורסא, 2021. מאנגלית: תומר בן אהרון. 515 עמודים)

הגיבור של וייר הוא מדען שמוצא את עצמו מתמודד לבד עם איתני הטבע. אסטרונאוט בודד בחללית | יונת אשחר בעזרת Midjourny