החוזים של חברת קוקה-קולה עם אוניברסיטאות שמקבלות ממנה מענקי מחקר מאפשרים לה להשפיע על מחקרים במימונה ולמנוע את פרסומם
בשנת 2015 נתפסה חברת קוקה-קולה, יצרנית המשקאות הממותקים הגדולה בעולם, במימון עמותה בשם Global Energy Balance Network. מטרת הארגון הייתה להסיט את תשומת הלב מהקשר החזק בין משקאות ממותקים להשמנת יתר ולהדגיש את חשיבותה של פעילות הגופנית. זאת אף שלפעילות גופנית כמעט אין השפעה על משקל הגוף, והיא עוזרת בעיקר לשמירה על המשקל. הדרך היחידה לרדת במשקל היא ליצור גירעון קלורי, כלומר לקצץ בקלוריות – למשל על ידי ויתור על משקאות ממותקים – ולהוציא מהגוף יותר ממה שאנו מכניסים.
לאחר החשיפה שקוקה-קולה השתמשה בשיטות להטיית מחקרים ולהטעיית הציבור המזכירות את אלו של תעשיית הטבק והעישון, תעשיית הפחם והנפט ותעשיית הסוכר, ביטלה החברה את מימון הארגון, דבר שהוביל לסגירתו. עם זאת ארגונים דומים במימון החברה לא נסגרו, למשל המכון הבינלאומי למדעי החיים בסין, שנועד להגדיל את מכירות קוקה קולה במדינה והשפיע לרעה על מדיניות בריאות הציבור בסין.
בעקבות הביקורת הפומבית על התנהלות החברה היא התחייבה לשקיפות ופרסמה רשימה של הארגונים והחוקרים שקיבלו ממנה מימון, מעשה שחברות רבות אחרות בתעשייה נמנעות ממנו. אולם, הרשימה לוקה בחסר: לא מופיעים בה חוקרים רבים שקיבלו מימון מהחברה ולא כנסים שמומנו כדי להשפיע על עיתונאים.
קוקה-קולה אף הצהירה כי היא מתחייבת שהמימון שהיא מעניקה לחוקרים אינו תלוי בתוצאות הסופיות של המחקר, שאין לה שליטה על תכנון וביצוע המחקר, שהחוקרים יחשפו בכל פרסום שקיבלו ממנה מימון, ושהיא לא יכולה למנוע פרסום של תוצאות מחקרים. אמנם התחייבויות אלו פורסמו באתר החברה רק ב-2016, אך על פי קוקה-קולה הן תקפות למחקרים שמימנה מ-2010 ואילך.
כדי לבדוק אם קוקה-קולה עומדת בהצהרותיה, שרה סטיל (Steele) מאוניברסיטת קיימברידג' ועמיתיה מבית הספר להיגיינה ומחלות טרופיות בלונדון, מאוניברסיטת בוקוני במילאנו ומקבוצת האינטרס הציבורי הקטנה והשנויה במחלוקת U.S. Right to Know סקרו יותר מ-87,000 עמודים של מסמכים. הם גילו שהחוזים של קוקה-קולה עם הגופים שמקבלים ממנה מימון מאפשרים לה לעצור מחקרים בכל שלב וללא סיבה, אם כי הם לא מצאו עדויות למחקרים שנעצרו כדי למנוע פרסום שעלול להזיק לחברה.
האם החברה עמדה בהתחייבויותיה לא להתערב במחקרים? בקבוקי קולה על שולחן | Shutterstock
חופש הביטול
החוקרים השיגו את המסמכים בעקבות 129 בקשות לפי חוקי חופש המידע בארצות הברית, באוסטרליה, באנגליה, בקנדה ובדנמרק, ש-U.S. Right to Know הגישה לארגונים שונים הקשורים לקוקה-קולה. חלק ממקבלי הבקשות התעלמו מהן, או שלחו חזרה מסמכים מצונזרים, אך בסופו של דבר החוקרים קיבלו לידיהם חמישה חוזים שנחתמו עם ארבע אוניברסיטאות – אוניברסיטת לואיזיאנה סטייט, אוניברסיטת קרוליינה הדרומית ואוניברסיטת וושינגטון בארצות הברית, ואוניברסיטת טורונטו בקנדה – ותכתובות הקשורות לחוזים אלו.
אי אפשר להסיק מסקנות גורפות מחמישה חוזים, אך אפשר לבדוק אם הם תואמים את הצהרותיה של קוקה-קולה. סטיל ועמיתיה מדווחים כי לפי החוזים לחברה לא הייתה אפשרות לכוון את המחקרים שמימנה או לשלוט עליהם. למרות זאת הייתה לה הזכות לקבל את חומרי המחקר לפני פרסומו, לבקר אותו ולהעיר הערות, אם כי החוקרים לא חויבו להתייחס לכך. כמו כן, החברה יכלה לבטל מחקרים לפני שהסתיימו ופורסמו, ללא כל סיבה ותוך שהיא שומרת בידה את כל הנתונים ולעתים גם את הקניין הרוחני. החוקרים מצאו תכתובת של חוקר שה"תוכנית לחיים פעילים ובריאים" שעליה עבד בוטלה ללא סיבה. החוקר ניסה לברר אם יוכל לקבל חזרה מקוקה-קולה את הקניין הרוחני של התוכנית, שהשקיע רבות בפיתוחה. באופן תיאורטי ביטול כזה יכול לעצור פרסום ממצאים שלא תואמים את רצון החברה, אך לא נמצאו עדויות שזה אכן נעשה.
חוקר אחר, מאוניברסיטת טורונטו, התלונן בפני קוקה-קולה שמענקי המחקר שלהם, שהם מציגים כבלתי מוגבלים, כוללים הגבלות רבות. לאחר משא ומתן עם קוקה-קולה הוא הצליח למחוק את רוב הסעיפים הבעייתיים בחוזה המלווה את מענקי המחקר שקיבל. כלומר, החברה הראתה נכונות לשנות את החוזים שלה ולהקל על חוקרים שמסרבים לתנאיה.
צנזורה עצמית
כפי שהצהירה החברה היא אכן דרשה מחוקרים שקיבלו ממנה מימון לחשוף זאת, אך רק אם מבקשים זאת מהם במפורש ורק בניסוח הכללי "מחקר זה מומן על ידי חברת קוקה-קולה". דרישה כזו מונעת מהחוקרים לפרסם גילוי נאות לגבי ניגוד עניינים שעלול להיות להם בעקבות קבלת מימון מהחברה.
החוקרים סבורים שההגבלות שהחוזה של קוקה-קולה מטיל על חוקרים שמקבלים מהם מענקי מחקר לא שונות מההגבלות בחוזים עם גורמים תעשייתיים אחרים, פרט אולי לסעיף המאפשר ביטול המחקר ללא סיבה. חוזים כאלו מאפשרים לחברות להשפיע על המחקר, גם אם לא ישירות, במקום להשאיר את השליטה לחלוטין בידי החוקרים. השפעת החברות עלולה להוביל להטיה בפרסום מחקרים, ולגרום לחוקרים עצמם לגנוז מחקרים שעלולים להציג את המממנים באופן שלילי, מתוך חשש, אמיתי או מדומיין, לאבד את המימון ואת חומרי המחקר. אכן, מחקרים הראו שהסיכוי שמחקרים במימון התעשייה יציגו אותה באור חיובי, גדול בהרבה מאשר מחקרים במימון בלתי תלוי ובלתי מוגבל.
עם צמצום המימון הממשלתי למוסדות מחקר בשנים האחרונות, רבים מהם חייבים לפנות לתעשייה כדי להמשיך לפעול. בלי הפחתת היכולת של קוקה-קולה וחברות אחרות להשפיע על מחקרים ולגנוז פרסומים, תוצאות המחקרים עלולות להיות שיווקיות ולא מדעיות.
קוקה-קולה עצמה עשתה כמה צעדים לצמצום השפעתה: הגדלת השקיפות והגבלת חלקה במימון מחקרים. לפי הקווים המנחים המעודכנים של החברה היא תממן מחקר רק אם גוף אחר יממן לפחות 50 אחוז מאותו מחקר. היא גם לא תממן לבדה תוכניות המיועדת לאנשים ממקצועות הרפואה והבריאות.
לדעת החוקרים כדי להגן על הציבור ממחקרים מוטים חובה להנהיג שקיפות מלאה. כתבי העת המדעיים שמפרסמים את המחקרים צריכים לדרוש לא רק גילוי נאות על ניגוד עניינים אלא את החוזה המלא שעליו חתומים החוקרים, כך שהקוראים יוכלו לשפוט בעצמם את מידת השפעתו של הגורם המממן. בנוסף, כפי שנעשה ברפואה, במחקרים קליניים, צריך לפרסם בפומבי רשימה של כל המחקרים שנעשים, גם כאלו שבוטלו, כדי למנוע גניזת מחקרים שתוצאותיהם אולי יפגעו במממנים.
עד שתושג שקיפות מלאה במחקרים אלה, כדאי לבחון היטב כל מחקר במימון של גורם בעל עניין, ולהתנהל בזהירות ועל פי המלצת גורמים שסוקרים את כל גוף המחקר. זכרו: שוקולד מריר לא ישפר לכם את הבריאות, מזונות-על הם שקר שיווקי, חלב הוא לא מזון פלא (וגם לא מסוכן), קפה במידה כנראה לא מועיל ולא מזיק, דבש הוא סוכר עם יחסי ציבור טובים, ועודף סוכר, מיצים "טבעיים" ומשקאות ממותקים אחרים, כמו קוקה-קולה, לא בריאים – עדיף להימנע מהם, במיוחד אם רוצים לצמצם בצריכת קלוריות ולרדת במשקל.
