מיהן כיני הראש, איך נדבקים בהן ומה אפשר לעשות נגדן? הכול על הטפילים המגרדים שמתיישבים על ראשי הילדים ומסרבים להרפות
זה מתחיל בגירוד קטן, כשהילדה או הילד חוזרים מבית הספר, ולא פעם מתגלגל למלחמה לא קונבנציונלית עם נשק כימי אכזרי (שמפו נגד כינים) ועינויים שנאסרו באמנת ז'נבה (סירוק אינסופי במסרק צפוף). כיני הראש מלוות את האנושות כבר שנים רבות, ולא נראה שהן עומדות להיעלם. למרבה הצער גם האמונות הטפלות הקשורות בהן לא עומדות להתפוגג בקרוב.
ההדבקה
כינת הראש, או בשמה המדעי Pediculus humanus capitis, היא חרק טפילי שנצמד לקרקפת הפונדקאי וניזון מדמו. ברוב המקרים הכינים אינן מזיקות, אך הפרשותיהן יכולות לגרום לגירויים מקומיים. הכינים הן מגפה עולמית – בארצות הברית נדבקים בהן מדי שנה בשנה 12-6 מיליון אנשים – בעיקר ילדים, ואילו בישראל כ-75 אחוז מהילדים נדבקים בכינים לפחות פעם אחת בחייהם.
כ-75 אחוז מהילדים נדבקים לפחות פעם אחת בחייהם. צילום מקרוב של כיני ראש | Shutterstock
דרך ההדבקה העיקרית של כינת הראש היא במגע ישיר של ראש בראש. הכינה אינה יצור זריז במיוחד – בבדיקות מעבדה נמצא שקצב התנועה שלה על שערה מלאכותית הוא בין 9 ל-25 סנטימטר בדקה, כך שנדרש בדרך כלל מגע ממושך בין השערות של המדביק למודבק כדי שכינה תעבור מאדם לאדם.
האמת: כינים אינן קופצות או עפות. רק מגע ישיר בין ראשים יכול להוביל להדבקה.
רוב הנדבקים הם בגילאי 12-4, היות שבשנים האלה קיים יותר מגע ישיר בין ראש לראש, למשל בעת משחק. בנות מועדות יותר מבנים להדבקה, גם בגלל ששיער ראשן לרוב ארוך יותר, וגם מפני שהן נוהגות כנראה להיות קרובות יותר זו לזו בשעת משחק או פעילות חברתית אחרת.
האמת: בבדיקה של חפצים כמו כובעים ומצעים לא נמצאו כלל כינים על כובעים של ילדים בגיל בית ספר. מעט מאוד כינים נמצאו על ציפיות של כריות של נשאים. בנוסף, כינים אינן שורדות כביסה במים חמים וייבוש במייבש כביסה.
התסמינים והסכנות
התופעה העיקרית שמתקשרת לכינת הראש היא גירוד, שנובע מתגובה אלרגית לרוק שהכינה מזריקה לפצע בעת מציצת הדם. בהדבקה הראשונה עוברים 6-4 שבועות עד שמופיע הגירוד, שכן זה משך הזמן הדרוש למערכת החיסון לפתח נוגדנים וליצור רגישות לאלרגן לאחר חשיפה ראשונית. בהדבקה חוזרת הגירוד יופיע כבר כעבור כיומיים.
התופעה העיקרית שמתקשרת לכינת הראש היא גירוד. אומנת פולה כינים משערותיה של ילדה, צרפת | SOL
פרט לגירוד הטורדני, הכינים עצמן אינן מסוכנות לנו בדרך כלל, אולם במקרים של הדבקה חמורה עלולה להתפתח אצל הנשא אנמיה. כמו כן כינים עלולות ליצור פריחה, בעיקר באזור העורף, שמגבירה את הסיכוי להדבקה משנית בחיידק סטרפטוקוקוס. לעיתים רחוקות, בעיקר במדינות העולם השלישי, הכינים עלולות לשאת טפילים, אולם לא ברור אם הן גם מעבירות מחלות לבני אדם. לעומת זאת, כינת הגוף השייכת לתת-מין קרוב (Pediculus humanus humanus) הפיצה בעבר את מחלת הטיפוס הקטלנית, שעם השנים מוגרה כמעט לגמרי בעולם המערבי בזכות אנטיביוטיקה והיגיינה. בניגוד לכינת הראש, כינת הגוף אינה חיה על העור אלא נצמדת לבגדים, ועוברת לעור רק כדי לאכול.
האמת: כינת הראש אינה מעבירה מחלות. כינת הגוף, לעומת זאת, נושאת לעיתים חיידקים, אולם נדיר שנדבקים בהן במדינות מפותחות.
מחזור החיים של הכינים
הכינים מתרבות באופן זוויגי, כלומר הנקבה זקוקה לזכר כדי להטיל ביצים פוריות. כשמונה ימים אחרי ההטלה בוקעות הכינים, ודרושים להן עוד כתשעה ימים להגיע לבגרות. הכינים הן חרק בעל גלגול חסר, כלומר אין להן שלב גולם, והכינים הצעירות דומות בצורתן הכללית לבוגרות.
אורך חייה של כינה הוא כשלושה שבועות, וכינה בוגרת יכולה להטיל כחמש ביצים ביום. הביצים מודבקות לבסיס השערה, צמוד לקרקפת. בדרך כלל הכינה תטיל ליד הרקות, מאחורי האוזניים או מעל העורף. כינה שמורחקת מהראש ואינה ניזונה באופן סדיר מתחילה להתייבש ואינה מסוגלת לייצר את הרוק החיוני לה למציצת דם. כמה שעות אחרי שמרחיקים אותה מהראש היא כבר אינה מסוגלת לאכול, והיא תמות תוך כיומיים.
כינה בוגרת יכולה להטיל כחמש ביצים ביום. ביצת כינה על שערה של אדם | SPL
טיפולים נגד כינים
קיימים טיפולים רבים נגד כינים, חלקם פועלים רק נגד הכינים החיות וחלקם פוגעים גם בביצים. חומרים קוטלי כינים מגיעים לרוב בצורת קרם או שמפו, ומנגנון פעולתם מבוסס על רעלים שפוגעים במערכת העצבים של הכינים וגורמים להן לשיתוק ולמוות, או חוסמים את פתחי הנשימה בצדי הגוף של הכינה, ומביאים למותן עקב מחסור בחמצן.
פרט לתכשירים חיצוניים קיים גם טיפול תרופתי בבליעה, אך הוא מומלץ רק במקרים חריגים שבהם הטיפולים הרגילים כשלו. התרופה מגיעה דרך מערכת העיכול אל מחזור הדם של הפונקדאי, ומשם אל הכינה הניזונה מהדם וגורמת לחרק לשיתוק ומוות. עם הזמן הכינים מפתחות עמידות גוברת לטיפולים קיימים, בדיוק כמו שקורה עם חרקים אחרים המפתחים עמידות לחומרי הדברה, או חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה. כך נוצר מרוץ חימוש מתמשך בין בני האדם לטפילים, כשבני אדם מפתחים עוד ועוד טיפולים חדשים, והכינים מגיבות בפיתוח מנגנוני עמידות חדשים משלהן.
האמת: יש מעט מאוד ראיות ליעילותם של הטיפולים הללו, ולא ברור אם המקרים שבהם דווח על הצלחתם נובעים באמת מהטיפול עצמו או מהשטיפות הרבות הדרושות להסרת השומן מהשיער.
קיימים כמה מנגנונים שמסייעים לכינים לפתח עמידות לטיפולים תרופתיים, והם מבוססים על לחצי ברירה. מול תרופות רעילות לכינים למשל, הכינים מפתחות עם הזמן מנגנוני התנגדות להרעלה, למשל באמצעות "דטוקסיפיקציה", שבה חלבונים מסוימים מסוגלים לסלק את הרעלנים מגופן של הכינים. עמידות נוספת מתרחשת במצב שבו מוטציות (שינויים גנטיים אקראיים) מובילות לייצור חלבונים שאינם מגיבים לרעלנים שבתרופות, ועל כן הכינים עם המוטציה מפסיקות להיפגע מתרופות המבוססות על הרעלנים הללו. כך קורה שרוב הכינים מתות, אבל אלה ששורדות הן הכינים העמידות לתרופה, והן מעבירות את התכונה לצאצאיהן.
האמת: קבוצת חוקרים מגרמניה השוותה בין בדיקה חזותית לבדיקה באמצעות מסרק צפוף. נמצא שבמקרים רבים בדיקה חזותית בלבד מובילה לאבחון שגוי ולגילוי שרידים מהדבקות קודמות, בשעה שסירוק קפדני אכן מאפשר לאבחן באופן מדויק יחסית הדבקה פעילה.
קיימים טיפולים רבים נגד כינים, חלקם פוגעים גם בביצים. מטופלת בכינים, יפן, המאה ה-19 | SPL
כינים, כינים ועוד כינים
קיימים מינים רבים של כינים, שאפשר לחלק לשתי קבוצות - כינים מוצצות דם וכינים לועסות, שניזונות לרוב מהנוצות, העור או הפרווה של הפונדקאי. כינים מוצצות דם הן בדרך כלל טפילות של יונקים, בעוד כינים לועסות מתארחות גם על גופן של ציפורים וחיות כיס.
רוב מיני הכינים מותאמים לפונדקי ממין מסוים בלבד. בנוסף, יש מינים שפיתחו ספציפיות לאזור הדבקה. אצל בני אדם, נוסף על כיני הראש וכיני הגוף שהוזכרו קודם, יש גם כיני ערווה, שהייכות למין ביולוגי אחר (Pthirus pubis). כיני הערווה מועברות לרוב במגע מיני, והן אומנם יוצרות תחושת גירוד כמו כיני הראש אך פרט לכך הן אינן מסוכנות.
היסטוריה ארוכה
הכינים של הפרימטים, הסדרה כוללת את קופי האדם ואת האדם עצמו, עברו אבולוציה משותפת עם הפונדקאים שלהן במשך כ-25 מיליון שנה. מקורן של כיני הראש והגוף הוא כנראה בכינים של שימפנזות, בעוד שכיני הערווה דומות יותר לאלה של הגורילות. כינים נמצאו גם בשרידים ארכיאולוגיים – למשל ביצה של כינת ראש בת עשרת אלפים שנה, שהיתה צמודה לשערה שנמצאה באתר ארכיאולוגי בצפון מזרח ברזיל. ממצאים שכאלו מאפשרים להעמיק את ההבנה לגבי האבולוציה המשותפת של הכינים ובני האדם.
הכינים עברו אבולוציה יחד עם הפונדקאים שלהם. קופי מקוק יפני מבצעים גרומינג, שכולל פליית כינים זה מזה | Shutterstock
מעבר לכך, מערכת היחסים הארוכה בין יונקי העל לכינים מאפשרת לחקור אירועים היסטוריים כמו שינויים בדפוסי התנהגות ותרבות בחברה האנושית. קבוצת חוקרים מגרמניה השתמשה למשל בכלים גנטיים כדי להעריך מתי התפתחה כינת הגוף, וגילתה שזה קרה לפני כ-107 אלף שנה. העובדה שכינת הגוף נצמדת לבגדים מעלה את ההשערה שזאת הייתה פחות או יותר התקופה שבה אבות אבותינו התחילו ללבוש בגדים.
