מי שאוכל מעט, מת לאט

מחקרים רבים על הזדקנות הראו שהגבלת כמות הקלוריות שבעל חיים צורך מאטה את קצב חילוף החומרים (המטבוליזם) שלו ואף מאריכה את משך חייו. אולם המחקרים הללו נעשו עד כה רק על חיות שמשך חייהן קצר, כמו תולעים, זבובי פירות ועכברים. מחקרים על חיות מאריכות ימים, כמו קופים מפותחים (פרימטים) ובני אדם, קשים יותר לביצוע וגם קשה להסיק מהם מסקנות גורפות.

מחקר שפורסם בכתב העת המדעי Cell Metabolism הראה לראשונה שתזונה המבוססת על הגבלה קלורית האטה את המטבוליזם של בני אדם. חשיבות המחקר רבה מכיוון שהוא מראה כי שינוי אורח חיים או טיפול תרופתי המחקה את ההשפעות של הגבלה קלורית, עשויים לתרום לבריאות האדם בגיל מבוגר ואף להאריך את משך חייו.

התיאוריה העיקרית מאחורי יתרונות הגבלת כמות הקלוריות שאנו צורכים משלבת שתי תיאוריות מחקריות ותיקות: תיאוריית קצב החיים משנת 1928 ותיאוריית הנזק החמצוני מ-1956. הטענה היא שיש יחס הפוך בין משך החיים לבין "קצב החיים". לכן מכרסמים קטנים כמו עכברים חיים פחות מבעלי חיים גדולים יותר.

הנזק, לפי התיאוריה, נגרם על ידי חומרים מחמצנים (אוקסידנטים או רדיקלים חופשיים) שנוצרים בתהליך הנשימה התאית – תהליך ייצור האנרגיה בתאי הגוף. החומרים האלה פוגעים ב-DNA ובחלבונים שבתאים, וכך מאיצים את ההזדקנות הביולוגית שלנו.

מחקרים שבדקו מכרסמים, קופים ואפילו בני אדם הראו שהגבלה קלורית מביאה להאטה בקצב חילוף החומרים, בתופעה שנקראת "הסתגלות מטבולית". ההסתגלות המטבולית קשורה מצידה לירידה בנזק החמצוני לחומר התורשתי – ה-DNA – של בני אדם. בנוסף נמצא כי הגבלת כמות הקלוריות מאטה גם תהליכים מטבוליים הקשורים להורמוני בלוטת התריס וללפטין, שני גורמים שקשורים אצלנו הן לצריכת מזון והן להזדקנות.

ניצול אנרגיה יעיל

במחקר החדש צמצמו במשך שנתיים את צריכת הקלוריות של 34 נשים וגברים בריאים במשקל תקין יחסית לקומתם. כמות הקלוריות היומית נקבעה על סמך קצב חילוף החומרים של כל אחד ואחת מהמשתתפים. בהתאם לכך נקבע לשנה הראשונה יעד חדש הנמוך ברבע לעומת המצב ההתחלתי. בנוסף נקבעו למשתתפים יעדים שבועיים של ירידה במשקל במטרה להפחית בשנה הראשנה  כ-15 אחוז ממשקלם בתחילת הניסוי. בסך הכל בשנתיים שבהן נמשך המחקר היו המשתתפים תחת הגבלה קלורית של 15 אחוז מסך הקלוריות המקורי שצרכו.

כדי להבטיח שהמשתתפים יעמדו בהגבלות, בחודש הראשון של המחקר הם קיבלו את ארוחותיהם בפיקוח של החוקרים. כמו כן הם עברו פגישות והדרכות קבוצתיות ואישיות עם תזונאים ומדענים. הרעיון העיקרי היה שימשיכו לצרוך את מרכיבי התזונה הרגילה שלהם, אבל בכמות מופחתת. קבוצת הביקורת במחקר הונחתה להמשיך לאכול כרגיל.

המדענים מצאו כי המשתתפים שהגבילו את צריכת הקלוריות שלהם ניצלו אנרגיה ביעילות רבה יותר מקבוצת הביקורת בזמן השינה (מדד לקצב חילוף החומרים הבסיסי). כלומר הם חוו את ההסתגלות המטבולית הרצויה וחלה האטה בקצב חילוף החומרים שלהם.

בנוסף, ההסתגלות המטבולית שנמצאה הייתה גבוהה ממה שאפשר לייחס רק לירידה במשקל במהלך המחקר – תשעה קילוגרם בממוצע. כלומר הייתה השפעה להגבלה הקלורית עצמה ולא רק להרזייה. ההסתגלות המטבולית לוותה גם בירידה בייצור החומרים המחמצנים, בנזק החִמצוני ובתהליכים הורמונליים נוספים הקשורים בהזדקנות.

המחקר, אם כן, הצליח להראות כי הגבלה קלורית ממושכת הפחיתה את "קצב החיים" ואת נזקי החמצון במערכת. עם זאת, כיוון שהוא נמשך רק שנתיים, אי אפשר להסיק ממנו שהגבלת כמות הקלוריות אכן מאריכה את החיים. החוקרים הדגישו כי יש מקום למחקר נוסף שיתמקד בהשפעה האפשרית של דיאטות ממוקדות בהאטת תהליך ההזדקנות, כגון שילוב של נוגדי חמצון (אנטי-אוקסידנטים) או חומרים צמחיים נוגדי חימצון צמחיים שמייחסים להם השפעה דומה לזו של ההגבלה הקלורית.