מילה של שימפנזה

בסרטון שלפניכם אפשר לשמוע שימפנזה בוגר בשם ג'וני, שחי בפלורידה, ארצות הברית, אומר שוב ושוב "מאמא" – אימא באנגלית. לא בדיוק נאום שייכנס להיסטוריה, אבל המילה הפשוטה הזאת עשויה לשנות את מה שאנחנו חושבים על התפתחות השפה האנושית. 

ג'וני השימפנזה אומר "מאמא":

בעלי חיים מתקשרים אחד עם השני בשלל צורות, אבל לאף חיה אין תקשורת המתקרבת בתחכומה לשפה האנושית. בעזרת אוצר מילים עשיר וחוקים של דקדוק ותחביר שמאפשרים לחבר את המילים למשפטים, בני אדם יכולים לבטא אין ספור רעיונות, לדווח על דברים שקרו, לתכנן מה יעשו בעתיד או להמציא דברים שקיימים רק בדמיון. השפה גם מאפשרת לנו לשתף פעולה זה עם זה, לתכנן דברים יחד, ולהעביר את הידע שלנו בצורה יעילה לאנשים נוספים ולדור הבא. כך השפה האנושית היא מרכיב חיוני בציוויליזציה האנושית. 

"זו התכונה האחת שמסבירה למה בני האדם הצליחו לשנות את פני כדור הארץ", סיכם אדריאנו למיירה (Lameira), פסיכולוג אבולוציוני מבריטניה, בראיון לניו-יורק טיימס. "בלעדיה, היינו רק קוף אדם לא מרשים במיוחד".

התקשורת של בעלי חיים אחרים מוגבלת הרבה יותר, ולרוב מבוססת בעיקר על הפגנה של מצב רוח או כוונה מיידית – למשל, כלב נוהם כשהוא כועס או עומד לתקוף, ומיילל כשהוא פוחד או מרגיש במצוקה. עוד הבדל חשוב בין תקשורת חייתית לשפה אנושית הוא שהשפה שלנו נלמדת – תינוקות לא יודעים לדבר מלידה, אלא צריכים ללמוד את השפה מהוריהם ומאנשים בסביבתם. זו הסיבה שבכל מקום יש שפה שונה. לעומת זאת, הגעייה שמשמיעה פרה בהולנד זהה לזו של פרה ארגנטינאית, וחתול סיני אומר "מיאו" ממש כמו חתול מאוגנדה. 

עם זאת, יש דוגמאות ללמידה קולית גם בעולם החי: אולי המפורסמת ביניהם היא השירה של ציפורי השיר, שהגוזלים לרוב לומדים מאבותיהם. למיני לווייתנים מסוימים יש אוצר מילים שלם, ושונה מאזור לאזור – דבר שכבר מתקרב לשפה של ממש. 

דווקא בעלי החיים הקרובים ביותר לאדם, קופי האדם ובמיוחד השימפנזים והבונובו, לא מפגינים יכולת למידה קולית – או, לפחות, זו הייתה התפיסה המקובלת עד לאחרונה. הרפרטואר הקולי של שימפנזים לא משתנה בצורה משמעותית ממקום למקום, ונראה שהם משתמשים בו, בדומה לחיות אחרות, כדי להביע את רגשות וכוונות, ולא הרבה יותר מכך. יש חוקרים שטוענים שמחוות ותנועות גוף של קופי אדם דומות יותר לשפה שלנו מאשר הקולות שהם משמיעים – קופי האדם שולטים בהן בצורה מלאה יותר, ויכולים להעביר מסרים כמו בקשת עזרה או הזמנה למשחק. לכן היו שהציעו שהשפה האנושית החלה בתור שפה של מחוות גוף ותנועות ידיים, ורק לאחר מכן הפכה לשפה קולית. 

בעזרת מחוות ותנועות גוף יכולים קופי האדם להעביר מסרים. שתי שימפנזות מתקשרות בתנועות ידיים | Patrick Rolands, Shutterstock

למה קופי אדם לא מדברים?

גם אם השפה שלנו התחילה מתנועות, בסופו של דבר היא הפכה לשפה קולית. איך זה קרה? האם האבולוציה של הדיבור החלה כולה לאחר שהשושלת שלנו נפרדה מזו של השימפנזים, או שאולי ניתן למצוא את השלבים הראשונים שלה כבר אצלם? במשך עשרות שנים, רוב המדענים האמינו ששימפנזים לא מסוגלים להפיק קולות מורכבים כמו אלו שדרושים לשפה, פשוט משום שהאיברים שמפיקים את הקולות האלו, ובעיקר הלשון והלוע, בנויים אצלם אחרת. 

אבל בשנים האחרונות נשמעים קולות שטוענים אחרת. ב-2016 התפרסם מחקר שכותרתו "מערכת הקול של קופים מוכנה לדיבור". הם לא טענו, עם זאת, שקופים וקופי אדם אכן מדברים – רק שאין להם מניעה פיזית לעשות זאת. ייתכן, כפי שהציעו חוקרים אחרים, שאין להם שליטה מוחית מלאה על אותה מערכת קול כפי שיש לבני אדם. תהיה אשר תהיה הסיבה, רוב החוקרים עדיין האמינו שקופים וקופי אדם לא מסוגלים לדבר. המאמר מ-2016 נפתח בקביעה "למרות ניסיונות חוזרים ונשנים, אף פרימט לא אנושי לא למד להפיק צלילי דיבור, אפילו לא שימפנזים שגדלו מלידה בבתים אנושיים". 

במאמר שפורסם לאחרונה, למיירה ועמיתיו יוצאים נגד הקביעה הזו. הם ניתחו את הסרטון של ג'וני אומר "מאמא", בצירוף עם סרטון של שימפנזה אחרת בשם רנטה שגדלה עם בני אדם באיטליה, והראו ששימפנזים דווקא כן יכולים להפיק דיבור אנושי. לפני שנבין איך הם עושים זאת, בואו נדבר קודם כול על מיהם אותם שימפנזים שגדלו בבתים של בני אדם. 

ניסיון של מדענים לעקוף את הקשייים של קופי האדם בהפקת דיבור. איור של אישה ושימפנזה מדברות בשפת הסימנים | Anatoly Shapoval, Shutterstock

לגדל קוף אדם (זה לא רעיון טוב)

הניסויים החלו במחצית הראשונה של המאה ה-20, ונמשכו עד שנות ה-70 וה-80. תינוקות שימפנזים נלקחו מאימותיהם זמן קצר לאחר הלידה וגודלו במשפחה אנושית, יחד עם הילדים הביולוגיים של הזוג. החוקרים קיוו שהשימפנזים הצעירים ילמדו לדבר כמו שתינוקות אנושיים עושים, ואף ניסו ללמד אותם באופן פעיל. כל הניסויים הללו נכשלו לחלוטין – אף אחד מהשימפנזים לא החל לדבר. לכל היותר, הם הפיקו כמה צלילים שדמו למילה זו או אחרת, ולא יותר מארבע או חמש "מילים" כאלו. 

בשנים מאוחרות יותר ניסו מדענים לעקוף את הקשיים בהפקת הדיבור: הם לימדו את קופי האדם שפת סימנים, או לקסיגרמים – תמונות שמייצגות מילים. ניסויים אלו זכו להצלחה רבה יותר, אך גם קופי אדם אלו לא דיברו בצורה שבה עושים זאת בני האדם. הם לא חלקו מחשבות, סיפרו סיפורים או שאלו שאלות. הם השתמשו ביכולתם לתקשר בעיקר כדי לענות על שאלות ששאלו אותם החוקרים, וכדי לבקש דברים. 

כיום ניסויים כאלו לא נערכים יותר, גם משום ההצלחה החלקית בלבד שלהם, ובעיקר משום שהם כוללים הפרדה של קוף האדם מאימו וממשפחתו כמעט מרגע הלידה. בבעלי חיים חכמים וחברותיים אלו, הפרדה כזו יוצרת טראומה ארוכת טווח, ובמקרים רבים קופי האדם התקשו להשתלב שוב בחברת בני מינם. גם כאשר "ההורים המאמצים" שלהם התייחסו אליהם בדאגה ובאהבה, הם לא היו מסוגלים למלא את צורכיהם הרגשיים והחברתיים, ששונים מאלו של ילד אנושי. כאשר הם גדלו, אי אפשר היה להשאיר אותם בבית – מדובר בחיות בר חזקות מאוד, שעלולות להיות מסוכנות. במקרים רבים מדי הם הועברו לגני חיות או למוסדות אחרים, ללא דאגה של ממש לשלומם. "זה לא מסוג הדברים שאתה יכול להשיג להם מימון היום, ומסיבה טובה", סיכם אקסל אקסטרום (Ekstrom), שהוביל את המחקר החדש. 

"ממש כמו מילה"

טוב מאוד שניסויים כאלו אינם מתקיימים היום. עם זאת, עדיין אפשר לבחון את הראיות שיש בידינו מהניסויים המוקדמים. אקסטרום ועמיתיו מצאו שני סרטונים של שימפנזים ש"למדו לדבר", שניהם אומרים את המילה "מאמא". הסרטון הבא הוא חלק ממגזין חדשות שצולם ב-1962, ומציג את רנטה בצורה ש... משקפת את תקופתה:

רנטה השימפנזה משמיעה "מאמא":

החוקרים ניתחו את הקולות מבחינה אקוסטית, וגם השמיעו אותם ל-61 מתנדבים. כ-71 אחוזים מהם זיהו את הקול שג'וני השמיע כ"מאמא", ואצל רנטה כמעט 78 אחוזים הסכימו על כך. אלו אחוזים גבוהים יותר מאשר אצל בעלי חיים אחרים שנחשבים כ"חקיינים קוליים", כמו למשל ציפורי מיינה. "זה נראה ממש כמו מילה" סיכם אקסטרום. "זה מאוד ייחודי מבחינה אקוסטית. אי אפשר לטעות ולחשוב שזה משהו אחר". 

החוקרים ציינו גם שבניגוד לציפורים, למשל, השימפנזים מבטאים את המילים בדיוק באותה צורה שאנחנו עושים זאת – עם שפתיים ולוע דומים מאוד לשלנו. העובדה ששני השימפנזים ביטאו את אותה מילה, "מאמא", קשורה כנראה לכך שזו אחת המילים הראשונות שתינוקות אנושיים מבטאים, והיא קלה להפקה יותר ממלים אחרות. 

לטענת החוקרים, המחקר שלהם מראה שהשימפנזים מסוגלים לשלוט במערכת הקול שלהם בצורה מספיקה כדי לבטא לפחות הברות מסוימות, ולכן עברו את ה"צעד האבולוציוני הקריטי", שמחקרים קודמים טענו שהוא שמור לאדם בלבד. "קופי אדם יכולים להפיק מילים אנושיות; העובדה שבמשך חצי מאה חוקרים לא הצליחו להראות זאת היא כישלון של החוקרים, לא של בעלי החיים", חתמו החוקרים את מאמרם. 

צעד אבולוציוני או רק טריק?

חוקרים אחרים לא ממהרים להסכים. "לקולות שקופי האדם עושים אין שום קשר לדיבור אנושי", אמרה ג'וליה פישר (Fischer), חוקרת פרימטים מגרמניה. לדעתה, ג'וני ורנטה לא משמיעים מילים, אלא מצרפים מרכיבים שנמצאים ברפרטואר הקולות השימפנזי – במיוחד, מרכיבים של הגניחות האופייניות להם (pant-grunt). "ההסבר הפשוט ביותר הוא שהם מחברים יחד שתי גניחות כאלו, ומקבלים פרס על כך".

זו נקודה חשובה: השימפנזים לא למדו לדבר כפי שילדים לומדים, אלא יותר אולפו לכך, וקיבלו תגמול אם הצליחו להפיק את המילה. אפשר לראות זאת בבירור בסרטון של ג'וני, שמקבל מהאישה המצלמת אותו ממתק לאחר שהוא ממלא את בקשתה ו"מדבר". האדם שהעלה את הסרטון ליוטיוב אמר שהוא עבד בשמורה שבה השימפנזה חי עד למותו ב-2007, ובתגובות הוסיף: "ג'וני קרא לכולם מאמא. הוא ידע שלהגיד מאמא יאפשר לו להשיג כל מה שהוא רוצה, כל עוד זה בתפריט המאושר בשבילו". 

יכול להיות, אם כך, שמדובר בלא יותר מטריק, ואין שום קשר בין הקולות של ג'וני ורנטה לבין שפה אנושית. אבל יש גם חוקרים שתומכים בפרשנות של אקסטרום ועמיתיו. מישל בליק (Belyk), פסיכולוג מבריטניה, אמר לניו-יורק טיימס שלדעתו המחקר כן מראה שלשימפנזים יש לפחות חלק מהדרישות הקוגניטיביות של דיבור אנושי. "האנושות, למרות כל הדברים המיוחדים לה, לא הגיחה שלמה מתחת לסלע, אלא כוירה על ידי האבולוציה מהחימר של אבותינו הפרימטים", העיר.

דבר אחד בטוח – המחלוקת על האבולוציה של השפה האנושית, וכמה ממנה אנחנו חולקים עם בעלי החיים הקרובים אלינו ביותר, לא צפויה להסתיים בזמן הקרוב. גם אקסטרום לא חושב שהמחקר החדש יהיה המילה האחרונה, ולמעשה, הוא אומר, הוא רק מראה שהדברים מסובכים יותר משחשבנו. "חלק מהתיאוריות פשוטות מדי בשביל להסביר את כל העובדות", סיכם.