מונוגמיה? זה בגנים שלנו

נברני ערבה (Microtus ochrogaster), מכרסמים קטנים וחמודים שחיים בצפון אמריקה, לא מאמינים באהבה חופשית. כשהם בוחרים בני זוג הם נשארים איתם לכל החיים, מגדלים יחד את הצאצאים ומשתפים פעולה בשמירה על הטריטוריה. מונוגמיה אינה ייחודית לנברנים כמובן: אנחנו מוצאים אותה אצל יונקים אחרים וגם אצל עופות, דו-חיים ואפילו דגים. נראה שהיא התפתחה באבולוציה שוב ושוב, באופן בלתי תלוי, בקבוצות שונות של בעלי חיים. מחקר חדש מציע שבכל פעם כזו, אותם גנים היו מעורבים בהתפתחות של מין מונוגמי מתוך אב קדמון שלא הסתדר בזוגות.

החוקרים, מאוניברסיטאות בארצות הברית ובבריטניה, הישוו בין חמישה מינים מונוגמיים לחמישה מינים קרובים להם שאינם מונוגמיים. מול נברן הערבה למשל הם בחנו את נברן השדה (M. pennsylvanicus), ובנוסף בדקו שני מינים של עכברים, שני מינים של ציפורי שיר, שני מינים של דג אמנון ושני מינים של צפרדע חץ רעילה (Dendrobatidae). בשביל שמין ייחשב מונוגמי מבחינת החוקרים, בני הזוג היו צריכים להישאר יחד לפחות למשך עונת רבייה אחת, לחלוק זה עם זה לפחות חלק מהטיפול בצאצאים ולשמור עליהם יחד מפני טורפים.

"המחקר שלנו מתפרש על פני 450 מיליון שנה של אבולוציה, כי זה הזמן שעבר מאז קיומו של האב הקדמון המשותף לכל עשרת המינים האלו" אמרה רבקה יאנג, שהובילה את המחקר. "רוב האנשים לא היו מצפים שלאורך תקופה כה ארוכה המעבר לצורת התנהגות מורכבת כל כך יתרחש באותה צורה בכל פעם".

אבל זה מה שיאנג ועמיתיה מצאו. הם לא התמקדו ברצף הגנטי עצמו, אלא בביטוי של הגנים – כלומר כמה חלבונים מיוצרים לפי ההוראות הכתובות בהם. כשבדקו את מוחות הזכרים במינים השונים, מצאו החוקרים 24 גנים שהביטוי שלהם היה שונה באופן ברור בין המינים המונוגמיים לקרוביהם שאינם מונוגמיים, חלקם מבוטאים יותר אצל המונוגמיים ואחרים ‒ פחות. כמובן, יש עוד גנים רבים המשפיעים על שינוי התנהגות כה מרחיק לכת, אבל ההבדלים בביטוי של 24 הגנים האלו היו המובהקים ביותר.

הממצאים מצביעים על מנגנון גנטי להתפתחות מונוגמיה, שחוזר שוב ושוב באבולוציה, בקבוצות שונות של בעלי חוליות. הגנים שמעורבים במנגנון הזה, לפי המחקר, משפיעים בין השאר על התפתחות תאי עצב, על זיכרון ועל למידה. החוקרים משערים שבעלי החיים המונוגמיים זקוקים לזיכרון טוב ויכולת למידה כדי ליצור את הקשרים הדרושים עם בני זוגם. יתכן שבנוסף לכך, המוח של בעלי החיים המונוגמיים צריך להשתנות פשוט כדי שירצו להיות בזוגיות. עם זאת, ייתכן שחלק מהגנים שזוהו במחקר אינם מעורבים בהתפתחות המונוגמיה, אלא שהביטוי שלהם משתנה כשבעלי החיים מאמצים אותה.

מנגנון גנטי להתפתחות מונוגמיה. צפרדע חץ רעילה מונוגמית (מימין)  ולא מונוגמית | צילום: Yusan Yanו- James Tumulty

חוטפים את מערכת הגמול

מונוגמיה היא לאו דווקא הבחירה הפשוטה ביותר, במיוחד עבור הזכרים. יש הרבה סיבות שבשלן הם עשויים להתרחק מבת הזוג לאחר ההזדווגות. "אתה צריך לסבול את הנוכחות של חיה אחרת לצדך למשך תקופה ממושכת, וזה לא קל" פירט אחד החוקרים, הנס הופמן, את בעיות הזוגיות בראיון לגרדיאן. "הם עלולים לקחת ממך את האוכל או את מקום המגורים, הם עלולים להדביק אותך בחיידקים שלהם, או לפגוע בך". גם לגדל את הדור הבא זה לא קל: "צאצאים הם טפילים. הם לוקחים את המשאבים שלך, הם הופכים את החיים שלך למסוכנים יותר כי קל יותר לטורפים למצוא אותך". בבעלי חיים שאינם מונוגמיים, לרוב הנקבות הן שמגדלות את הצאצאים לבדן, והזכרים אינם נאלצים לשאת בנטל. מה משאיר אותם שם בכל זאת?

"מה שהאבולוציה עשתה, זה מבריק" אמר הופמן. "כשאנחנו נכנסים לזוגיות, או כשיש לנו צאצאים לדאוג להם, אנחנו מרגישים שזה מתגמל אותנו. מערכת הגמול במוח 'נחטפת'. היא אומרת 'הי, אני אוהבת את החרא הזה'". ה"פתרון" האבולוציוני הזה מאפשר את אורח החיים המונוגמי, שבמקרים רבים מבטיח הישרדות טובה יותר של הצאצאים.

אם כך, יש כנראה גנים מסוימים במוח שקשורים להתפתחות מונוגמיה. השאלה המתבקשת היא, כמובן, מה לגבי בני אדם, כמין וכפרטים? הופמן שיער שאותה תבנית של ביטוי גנים עשויה להימצא גם אצל האדם, אבל אין זה אומר שנוכל בקרוב לבצע בדיקה של ביטוי גנים וכך לקבוע את ההתאמה לבן זוג פוטנציאלי מסוים, או לרמת המונוגמיות שלו.

"מונוגמיה היא תכונה מורכבת שהרבה, הרבה גנים מעורבים בה" מזהירה יאנג מפני ציפיות מוגזמות, בעיקר בהתחשב בכך שהמחקר שלה עסק בהבדלים בין מינים, ולא בין פרטים של אותו מין. בנוסף, ההגדרה שניתנה במחקר ל"מונוגמיה" אינה בהכרח מה שאנחנו מדברים עליו כשאנחנו מחפשים מונוגמיות בבן זוג או בבת זוג. מחקרים הראו שבמינים רבים של בעלי חיים המקיימים זוגיות ארוכת טווח מתרחשות בגידות לא מעטות, אך היות שהזכר והנקבה נשארים יחד ומגדלים את הצאצאים במשותף, הם נחשבים מונוגמיים. כדי למצוא את החתימה הגנטית הקשורה לנאמנות לבן או בת הזוג, נצטרך כנראה לחכות למחקרים הבאים.