למה אנחנו נלהבים כל כך מהריח של תינוקות?
הכתבה הוקלטה בידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות ראייה
לרשימת כל הכתבות הקוליות באתר
בעלי חיים רבים מתבססים על חוש הריח לצורכי הישרדות ומשתמשים בו כדי למצוא מזון, לזהות טורפים ולבחור בני זוג. אומנם חוש הריח האנושי אינו מפותח יחסית, אך עדיין יש לו השפעה רבה על חיינו.
דוגמה מעניינת לכך היא ריחם של תינוקות – לעיתים קרובות, כשנמצא בסביבה תינוק רך, אפשר לראות אנשים מחזיקים אותו ו"מסניפים" את ראשו בהנאה. אף שהתופעה הזאת עשויה להיראות משונה במקצת, יש לה תפקיד אבולוציוני חשוב: ההנאה שבני אדם מבוגרים חווים מקרבת התינוק ומהריח שלו מעודדת את חיזוק הקשר ביניהם.
על מנת להבין טוב יותר את השפעת ריח התינוקות על מוחם של בני אדם נעשה לפני כמה שנים ניסוי שבו ביקשו משתי קבוצות של נשים להריח בגד שלבש תינוק בן כמה ימים.הקבוצה הראשונה כללה נשים שלא ילדו מעולם, ובשנייה היו אמהות טריות. מטרת המחקר הייתה להפריד בין ריחו הטבעי של התינוק וריחות קוסמטיים האופפים תינוקות מימיהם הראשונים כמו סבונים, אבקות כביסה, וקרמים מבושמים. בגד התינוק כובס בסבון ללא בישום לפני הניסוי, בשביל למנוע מריח הכביסה להשפיע על הנבדקות.
הנבדקות בשתי הקבוצות דירגו את הריח באופן דומה: חלש, די נעים ולא מוכר. לאחר מכן בדקו את תגובת מוחן לריח התינוק בסריקת MRI. התברר שלמרות התיאור המילולי המתון, לגירוי החושי הייתה השפעה משמעותית על פעילות מוחן. ניכרה אצלן הגברה בפעילות הגרעין הזנבי במוח – אזור שאחראי על למידה, זיכרון, קבלת החלטות ותגובה לגירויים.
חלק משמעותי בתהליך הלמידה הוא מערכת התגמול שבה הגוף מגיב לפעולות מסוימות בשחרור המוליך העצבי דופמין, שנוכחותו במוח מקושרת לתחושה של עונג. החיזוק החיובי שיוצר הדופמין מגדיל את הסיכוי שההתנהגות שהובילה לשחרורו תחזור על עצמה, וכך הוא תורם למוטיבציה וללמידה.
החוקרים ראו עלייה בפעילות הגרעין הזנבי, ומכאן גם בפעילות מערכת התגמול, אצל שתי קבוצות הנשים. עם זאת, הפעילות בקבוצת האמהות הייתה גבוהה באופן משמעותי מהקבוצה השנייה. מערכת התגמול מופעלת לעיתים קרובות כשאנחנו מבצעים פעילויות הכרחיות להישרדות המין, כמו אכילה ויחסי מין, והמדענים סבורים שהפעלתה אצל אמהות (ובני אדם בכלל) כשהן נמצאות במגע עם תינוקות יכולה לתרום לפיתוח קשר רגשי לרך הנולד ולהגביר את המוטיבציה לטיפול בו.
נכון להיום לא ברור מהן המולקולות הספציפיות בריח התינוק שמעוררות את מערכת התגמול, ומציאתן היא משימה מסובכת. לדברי יוהן לונדסטרום, אחד המדענים שערכו את המחקר, המורכבות נובעת מכך שריח הגוף של בני אדם מורכב מצירוף של כ-120 מולקולות שונות, ושחלק מהמולקולות שנמצאות על גוף התינוק נעלמות כמה שבועות לאחר הלידה.
אחד החומרים שעשויים להיות המקור לריח הוא Vernix caseosa, שכבה לבנבנה שמצפה את התינוק בזמן הלידה וממלאת כנראה תפקיד בהגנה על עורו בשעות הראשונות של חייו. אפשרות נוספת היא מולקולות מסוימות המצויות במי השפיר, שכן מחקרים הראו שלמי השפיר יש ריח שבני אדם מסוגלים לחוש, והורים מסוגלים לזהות את ריח מי השפיר הייחודי של תינוקם. אף שה-Vernix caseosa ומי השפיר נשטפים מהתינוק זמן קצר לאחר הלידה, שאריות ריח עשויות להישאר על גוף התינוק במשך כשישה שבועות, בעיקר בקפלי הידיים והרגליים ובשיער, עובדה שיכולה להסביר מדוע בני אדם נלהבים להריח ראשי תינוקות.
