מדענים באוסטרליה בודקים שיטה חדשה להגנה על שוניות האלמוגים ביבשת הדרומית: ריסוס מי ים לאטמוספרה, כדי להחזיר יותר קרינת שמש לחלל

קבוצת מחקר מאוסטרליה ביצעה לראשונה ניסוי בהבהרת עננים באמצעות רסס מי ים. המטרה היא  להחזיר לחלל חלק גדול יותר מקרינת השמש, וכך לקרר את האקלים באזורים שסובלים מהתחממות ניכרת ואפילו בקנה מידה עולמי.

הניסוי נערך מעל שונית המחסום הגדולה, בית גידול עשיר בעל חשיבות אקולוגית יוצאת דופן, שחווה בשנים האחרונות תמותת אלמוגים נרחבת עקב העלייה בטמפרטורת פני הים. התחממות המים מובילה להלבנה נרחבת של אלמוגי השונית – תופעה שבה האצות השיתופיות החיות בתוך רקמת האלמוג נפלטות ממנו, ומותירות אותו חסר צבע. האצות מספקות לאלמוג את מרבית חומרי המזון הדרושים לו, ובלעדיהן הוא גווע ברעב. החוקרים מקווים כי בעתיד ישתמשו בשיטה הזאת בקנה מידה רחב יותר, כדי להגן על השונית מפני השינויים המצטברים באקלים העולמי.

שונית המחסום הגדולה | צילום אווירי: BILDAGENTUR-ONLINE / MCPHOTO-SCHULZ / SCIENCE PHOTO LIBRARY
בית גידול חשוב במיוחד. שונית המחסום הגדולה | צילום אווירי: BILDAGENTUR-ONLINE / MCPHOTO-SCHULZ / SCIENCE PHOTO LIBRARY

ממודל למדע יישומי

הבהרת עננים היא שיטה של הנדסת אקלים שנחשבת מבטיחה במיוחד. הרעיון הועלה כבר בשנת 1990, אולם עד כה השיטה נבדקה בכלים תיאורטיים ומודלים חישוביים בלבד, ולא נוסתה בפועל. השיטה מתבססת על החזר האור הטבעי של העננים, שמאפשר להם להשיב חלק ניכר מאור השמש בחזרה לחלל וכך לקרר את פני השטח מתחת להם.

להלכה אפשר להגדיל את החזרת אור השמש מהעננים באמצעים פשוטים יחסית: ריסוס של מי ים אל האטמוספרה מרים לאוויר מיליארדי גבישי מלח מיקרוסקופיים וחלקיקים אחרים, שמסוגלים לפעול כגרעיני התעבות שיעשירו עננים קיימים בטיפות מים קטנות נוספות. ככל שיש יותר טיפות בענן, הוא נהיה צפוף יותר, ולכן יותר אור פוגע בו ומוחזר ממנו לשמיים. זה קורה משום ששטח הפנים של טיפות קטנות וצפופות גדול יותר יחסית לנפחן לעומת טיפות גדולות ופזורות, כך שהן מחזירות יותר אור.

לצד הבהרת עננים קיימים, ריסוס מי הים עשוי ליצור גם עננים חדשים לגמרי. מודלים חישוביים מראים כי הגברה מלאכותית של בהירות העננים על פני שטח נרחב, או הגדלת כיסוי העננים הכללי מעל פני כדור הארץ, עשויה להוביל להאטת ההתחממות ואף להתקררות עולמית ניכרת.

לצורך הניסוי השתמשו החוקרים במאוורר גדול המזכיר תותח שלג, שהוצב על ספינה. תוצאות המחקר עוד לא התפרסמו, אולם החוקר המוביל דניאל הריסון (Harrison) סיפר שהן "מעודדות מאוד". הוא הוסיף שכדי שניסוי כזה ישפיע באופן משמעותי על השונית, יצטרכו להגדיל את היקפו פי עשרה, ולהשתמש בטורבינות ענק שיינשאו על דוברות. כמו כן הוא מעריך כי שימוש נכון בהבהרת עננים יוכל לצמצם ב-70 אחוז את הלבנת האלמוגים בשונית בשנים הקרובות.

אבטיפוס של "מבהיר העננים" בפעולה על ספינת הניסוי | צילום: Brendan Kelaher/SCU
תוצאות מעודדות. אבטיפוס של "מבהיר העננים" בפעולה על ספינת הניסוי | צילום: Brendan Kelaher/SCU

עננים המטילים צל

הרעיונות שמוצעים להתערבות באקלים העולמי עשויים לעורר תקוות, אך הם אינם חפים מחסרונות ומתופעות לוואי שליליות, שיש לקחת בחשבון לפני שינסו ליישם אותן בהיקף עולמי רחב. אחת ההשלכות האפשריות של הבהרת העננים היא שינוי במשטר הגשמים, שיגרום למדינות מסוימות להתייבש ולאחרות לחוות שטפונות והצפות. שיטות להפחתת קרינת השמש, כמו הבהרת עננים או פיזור חלקיקים גופריתיים באטמוספרה, עשויות אומנם לבלום את עליית הטמפרטורה, אך לא יפחיתו את הריכוזים הגדלים והולכים של גזי חממה באטמוספרה, ובמיוחד פחמן דו-חמצני.

אם פתרונות הנדסת האקלים יבוצעו ללא צמצום של פליטות גזי החממה, יהיה צורך להרחיב אותם יותר ויותר ככל שריכוז גזי החממה יעלה. אסור יהיה גם להפסיק אותם, לפחות לא באופן פתאומי, אחרת גזי החממה שהמשיכו להצטבר באטמוספרה יובילו לעלייה מהירה ומסוכנת יותר של הטמפרטורה העולמית לעומת זו שהייתה מתרחשת בכל מקרה ללא התערבות מכוונת של האדם. במקרה כזה, מינים רבים של יצורים לא יספיקו להסתגל לשינוי המהיר, והנזק שייגרם לשונית המחסום הגדולה, ולבתי גידול רבים אחרים, יהיה רב יותר לעומת זה שהיה נגרם אילו לא היינו עושים דבר.

סרטון של Southern Cross University על ניסוי הבהרת העננים: 

 

0 תגובות