השונית היא גן עדן תת-ימי, ועוגן אקולוגי וכלכלי חשוב, אך התחממות כדור הארץ גורמת לה נזקים כבדים. מחקר חדש מעורר תקווה שהאלמוגים יצליחו לשרוד

טענה מוכרת גורסת שהחומה הסינית היא המבנה היחיד מעשה ידי אדם שאפשר לראות מהחלל, אך האמת היא שזה לא כל כך מדויק. לעומת זאת, שונית המחסום הגדולה (Great Barrier Reef) מצפון מזרח לאוסטרליה נראית היטב מהחלל, אף על פי שהיא מורכבת מיצורים שגודלם מילימטרים בלבד.

צילום מהחלל של שונית המחסום הגדולה מול חופי אוסטרליה. מקור: נאס"א
נראית היטב מהחלל. שונית המחסום הגדולה מול חופי אוסטרליה | צילום: נאס"א

שוניות האלמוגים הן בית למגוון אדיר של בעלי חיים, וערכן האקולוגי והכלכלי לא יסולא בפז. בשנים האחרונות עולה החשש לפגיעה בהן, בין השאר עקב התחממות כדור הארץ. מחקר שנעשה בין השאר בישראל מצא שיש סיבה לאופטימיות, בזכות אצה החיה עם האלמוג שהתגלתה לראשונה בים סוף ויכולה לשרוד גם בתנאים שבהם טמפרטורת המים עולה מהר יחסית.

האלמוגים הם בעלי חיים שמתקיימים לרוב במושבה שמורכבת מפוליפים. כל פוליפ הוא עצמאי ויש לו פתח אחד מוקף זרועות שדרכו הוא מכניס מים עם מזון ומוציא ממנו פסולת לאחר מכן. קוטר כל פוליפ הוא כמילימטר אחד בלבד. מושבת אלמוגים מתחילה את חייה כפגית (לַרְוַה), העובר של האלמוג, שנקלט על גבי משטח סלעי. הפגית מתבגרת לפוליפ, ואם התנאים נוחים הפוליפ מתחלק ומשתכפל לעוד ועוד פוליפים, שיוצרים מושבת אלמוגים.

האלמוגים זקוקים למים בטמפרטורה יציבה, צלולים וללא זרמים חזקים, לכן רוב שוניות האלמוגים מרוכזות פחות או יותר באותה רצועה גיאוגרפית, כפי שאפשר לראות במפה. התנאים הייחודיים שדרושים להם נובעים משיתוף פעולה של האלמוגים עם אצות חד-תאיות שעושות פוטוסינתזה (כלומר, מייצרות סוכר מפחמן דו-חמצני וממים, כמו צמחים). אצת הסימביודיניום (Symbiodinium), למשל, חיה עם האלמוג בסימביוזה הדדית, שבה שני הצדדים נהנים משיתוף הפעולה באותה מידה.

מפה של פיזור שוניות האלמוגים בעולם. מקור: NOAA
פיזור שוניות האלמוגים ברחבי העולם | מקור: הסוכנות האמריקאית לאוקיינוסים ואטמוספרה NOAA

על כל פוליפ יכולים להיות מאות ואף אלפי תאים של האצה. הפוליפ מספק להם סביבת מחיה בטוחה ונוחה, ומקבל בתמורה את רוב חומרי המזון שהאצות מייצרות. הצבעים המרהיבים של שוניות האלמוגים נובעים מהפיגמנטים של האצות.

פוליפים רבים יכולים להפריש מינרלים המבוססים על גיר, בעיקר קלציט (CaCO­3), במטרה לשמור על גופם העדין. כל פוליפ יושב במעין כוסית שהוא יצר לעצמו, ומתכווץ לתוכה בעת מצוקה. כשהוא ניזון הוא מתמתח החוצה. עם הזמן המושבה מתרבה, וכדי להישאר באזור שיש בו גישה לאור, הפוליפים מתרוממים מעט בתוך הכוסית, מפרישים תחתם קלציט ומתבלטים מעט החוצה. עם השנים מושבת האלמוגים גדלה כלפי מעלה ולצדדים, בקצב אטי של מילימטרים עד סנטימטרים אחדים בשנה. החלקים התחתונים הקבורים כבר מתים ורק המעטה החיצוני חי.

אוסף מושבות אלמוגים שמפרישות קלציט יוצר עם השנים שונית, שהיא סלע ממקור ביולוגי. בגלל המבנה המפותל והמחורר שלה, בעלי חיים רבים מוצאים בה מקלט, וכך נוצרו סביב השוניות מערכות אקולוגיות עשירות ומורכבות. הפרשת הקלציט מלווה בספיחה של פחמן דו-חמצני מהאוקיינוס וקיבועו בסלע גיר, ולכן בניית שוניות האלמוגים תורמת להפחתת ריכוז הפחמן הדו-חמצני באטמוספרה.

האלמוג החיוור
כשתנאי הסביבה משתנים (טמפרטורת המים עולה או יורדת, או בגלל מחלה או זיהום) והאלמוג נמצא במצוקה, האצות לעתים "נפלטות" מהפוליפ, והוא מאבד את צבעו, בתהליך המכונה "הלבנה" (bleaching). אם בתוך זמן קצר לא יתיישבו שם האצות מחדש, האלמוג עלול למות. התופעה נצפית במקומות רבים באוקיינוס, בין היתר בשל התחממות כדור הארץ, ונוכח השינויים בתנאי הסביבה מתעורר חשש לעתיד השוניות.

לפעמים שוניות מצליחות להתאושש מאירועי הלבנה, אך במקרים רבים הנזק בלתי הפיך. צוות חוקרים מבריטניה, אבו-דאבי, ערב הסעודית וישראל, פרסם השנה בכתב העת PNAS מחקר שמראה שאולי לא הכל אבוד. החוקרים גילו ששוניות האלמוגים במפרץ הפרסי ובים סוף מכילות את האצה הייחודית Symbiodinium thermophilum, שמסוגלת לשרוד גם כשטמפרטורת המים עולה עד 35 מעלות צלזיוס.

ים סוף והמפרץ הפרסי הם אזורים צעירים יחסית מבחינה גיאולוגית, והאקלים החם ששורר בהם כיום התייצב רק לפני כ-6,000 שנה. לאלמוגים ולאצות שחיות איתם היו רק כמה אלפי שנים להתמודד עם התחממות מי הים, ונראה שהפתרון שמצאו היה שיתוף פעולה עם האצה המסוגלת לשרוד גם בתנאים האלה.

מבחינה אבולוציונית לא בטוח שזמן כה מועט מספיק ליצירת מין ביולוגי חדש לגמרי, ונראה שהתפתחות האצות העמידות התאפשרה באמצעות ברירה של הפרטים העמידים לטמפרטורות גבוהות מתוך אוכלוסייה קיימת של מין אחר. המסקנה האופטימית מהמחקר היא שאולי מיני האלמוגים שחיים באזורים שמי הים מתחממים בהם יצליחו לשרוד בזכות התאמות דומות לאלה. עם זאת, יכול מאוד להיות שקצב שינוי הטמפרטורה כיום מהיר בהרבה משהיה בעבר, ואולי אף מהיר מדי לאפשר התאמות כמו התיישבות של מיני אצות חדשים.

0 תגובות