התחנה תחזיק מעמד?
השבוע בחלל

הדליפות והמחלוקת

תחנת החלל הבינלאומית הולכת ומתיישנת. כעת מחריף הוויכוח בין ארצות הברית לרוסיה בשאלה אם דליפת אוויר מהחלק הרוסי של התחנה מסכנת אותה, ובאיזו מידה.

הדליפות שבהן מדובר התגלו כבר ב-2019 במודול "זווזדה" (Zvezda), סמוך לפתח העגינה שאליו מחוברת חללית המטען "פרוגרס". כדי להתמודד עם הדליפה, אנשי הצוות נועלים תמיד את צוהר הפתח, אלא אם כן הם צריכים גישה לחללית שעוגנת בו, כך שאובדן האוויר אינו משמעותי.

כבר עם הגילוי התגלעה מחלוקת בין סוכנויות החלל של ארצות הברית ושל רוסיה, נאס"א ורוסקוסמוס, בדבר הסיבות לדליפה. הרוסים טוענים כי הסדקים נוצרו מעייפות החומר עקב הרעידות המיקרוסקופיות של התחנה, בשעה שהאמריקאים סבורים שהגורם הוא שילוב של לחץ האוויר בתחנה, לחץ מכני על פתח העגינה, חשיפה לסביבת החלל וגורמים נוספים. המחלוקת על סיבת הנזק מעכבת את הטיפול בבעיה, ובינתיים הדליפות החמירו – ויש מחלוקת גם על חומרתן. בעדכון שמסרה נאס"א לפני כחודש וחצי דווח כי היקף הדליפה הגיע ל-1.7 קילוגרם אוויר ביום, וכי איטום חלקי של הסדקים הפחית בשליש את אובדן האוויר.

השאלה הגדולה היא אם הסדקים בתחנה מסכנים את המשך פעילותה, ועלולים להוביל להתפרקותה. גם כאן שוררת מחלוקת בין הצדדים. "הצוות הרוסי ממשיך לחפש סדקים ולאטום אותם, אבל הם אינם סבורים שהתפרקות הרת-אסון של פתח העגינה היא תרחיש מציאותי. נאס"א הביעה חשש לשלמות המכנית של הפתח, והעלתה את האפשרות של כשל הרסני", אמר השבוע סגן ראש נאס"א לשעבר בוב קבנה (Cabana), העומד כעת בראש הוועדה המייעצת של הסוכנות בעניין תחנת החלל, במהלך דיון של הוועדה. "הרוסים משוכנעים שאין בעיה בטיחותית בהמשך הפעילות של התחנה, אך הם לא יכולים להוכיח את זה בצורה שתשביע את רצוננו. האמריקאים חוששים שהתחנה אינה בטוחה דיה, אבל איננו יכולים להוכיח את זה לרוסים באופן שישכנע אותם".

קבנה הוסיף כי נציגים של שתי הסוכנויות סיכמו כי ימליצו למנהלי הארגונים להורות על המשך הבדיקה, בתקווה להגיע להבנה משותפת על מצבו של פתח העגינה. במידת הצורך ישלבו בבדיקה מומחים מהתעשייה ומהאקדמיה. עם זאת, לא נקבע לוח זמנים מחייב לקבלת החלטות. הוא אמר עוד כי נאס"א הזמינה בדיקה של צוות חיצוני. "זאת בעיה הנדסית, ומהנדסים טובים צריכים לדעת למצוא פתרון לבעיה ולהסכים עליו", סיכם.

האמריקאים חוששים שהתחנה אינה בטוחה דיה. מודול זווזדה בחלק הרוסי של התחנה, כששתי חלליות עוגנות בו | צילום: NASA

לחזור על התפיסה

חברת ספייס אקס הודיעה כי טיסת הניסוי השישית של מערכת סטארשיפ מתוכננת ליום שני, 18 בנובמבר. חלון השיגור ייפתח בדיוק בחצות בין יום שני הקרוב לשלישי לפי שעון ישראל. הניסוי אמור להיות ברובו חזרה על הניסוי החמישי, שבו ביצע טיל השיגור, סופר הבי, חזרה מוצלחת לאתר השיגור, ונתפס כמתוכנן בזרועות הייעודיות של מגדל השיגור. החללית עצמה, ה"שיפ", תטוס לחלל בלי להיכנס למסלול סביב כדור הארץ, תחזור לאטמוספרה מעל האוקיינוס ההודי ותבצע תמרון נחיתה מעל המים, בטרם תיפול לים בלי להשלים את הנחיתה.

החידוש העיקרי לעומת הניסוי הקודם, שנעשה באוקטובר השנה, הוא שהחברה תנסה להפעיל את אחד ממנועי החללית בחלל. זו פעולה שהחללית תהיה חייבת לבצע בעתיד כדי להיכנס למסלול, לצאת ממנו כדי לחזור לכדור הארץ, או לחלופין להמשיך הלאה לירח וליעדים אחרים. כמו כן היא חיונית לביצוע התמרונים הדרושים לתיקוני מסלול או לתדלוק בחלל. שעת השיגור נבחרה כדי שכבר יהיה אור יום באתר הנחיתה החלקית באוקיינוס ההודי, כדי שיהיה אפשר לצלם ולתעד את התמרון טוב יותר מאשר בניסוי הקודם, שבו הנחיתה נעשתה בחושך.

סטארשיפ היא מערכת השיגור הגדולה ביותר שנבנתה אי פעם. הטיל והחללית שעליו מתנשאים יחד לגובה של 121 מטרים. שניהם בנויים מפלדת אל-חלד, והשאיפה היא שיעברו מיחזור מלא ומהיר. החללית סטארשיפ נבחרה להיות רכב הנחיתה של נאס"א במשימות הראשונות של תוכנית ארטמיס להנחתת בני אדם מחדש על הירח. פרט לכך, לספייס אקס יש עוד תוכניות מרחיקות לכת עבורה, החל מהשגת שליטה באמצעותה על שוק הלוויינים והתקשורת בחלל, וכלה בהקמת עיר על מאדים.

שילוב תמונות שממחיש את השלבים האחרונים של נחיתת הטיל סופר-הבי ותפיסתו במגדל השיגור בניסוי החמישי של סטארשיפ | צילומים: SpaceX

הצרות של נאס"א

בעוד ספייס אקס מתקדמת עם תוכנית סטארשיפ, נראה שהעננים מתקדרים והולכים באופק של טיל השיגור הענקי של נאס"א, ה-SLS. הטיל, שפותח בהשקעה כספית עצומה, שוגר עד כה פעם אחת בלבד, עם חללית אוריון לא מאוישת במשימה הראשונה של תוכנית ארטמיס. השיגור אומנם עבר בהצלחה, אבל רק אחרי שורה ארוכה של דחיות עקב תקלות.

כבר אז נשמעה ביקורת רבה על כך שמדובר בטיל מיושן, הכולל רכיבים של מעבורות החלל, ושכל טיל כזה הוא חד פעמי, ולא מותאם לשימוש חוזר. בנאס"א התעקשו לפתח אותו ולבסס את השיגור לירח על חללית אוריון, כך שהשימוש בסטארשיפ כרכב נחיתה על הירח יחייב ממשק שיאפשר העברת אסטרונאוטים וציוד בין החלליות. בהמשך הדרך מהלכים כאלה ייעזרו בתחנת חלל שתוצב במסלול סביב הירח, אבל היא לא צפויה להיכנס לשימוש לפני הטיסות המאוישות הראשונות.

כעת מדווח עיתונאי החלל הוותיק אריק ברגר (Berger) כי יש סבירות גבוהה שנאס"א תבטל את השימוש ב-SLS. "שיהיה ברור – הדברים עדיין רחוקים מהחלטה סופית, אבל יש סיכוי של לפחות 50 אחוז שה-SLS של נאס"א יבוטל. לא בלוק 1B, או בלוק 2, אלא הטיל כולו. יש דרכים אחרות להביא את החללית אוריון לירח", צייץ ברגר.

בציוץ נוסף הוא מנה בין החלופות האפשריות את השימוש בטיל פלקון הבי של ספייס אקס. אפשרות נוספת, שהוא לא ציין, היא להשתמש בסטארשיפ לכל התהליך, בלי חללית אוריון בכלל. המשותף לכל האפשרויות האלה הוא השימוש בחלליות פרטיות, במקום מערכות של נאס"א עצמה. התסריט הזה אינו מופרך כלל, בהתחשב בכך שהמנכ"ל והמייסד של ספייס אקס, אילון מאסק (Musk), היה אחד התומכים הגדולים של הנשיא הנבחר של ארצות הברית, דונלד טראמפ, במסע הבחירות שלו, וכבר קיבל הבטחה לעמוד בראש משרד חיצוני שתפקידו לייעל את פעילות הממשל. רפורמה כזאת בהחלט עשויה לכלול ביטול תוכניות יקרות של נאס"א והעברתן לידיים פרטיות, גם אם אלה ידיו של מאסק עצמו.

בחזית אחרת, מרכז JPL של נאס"א בקליפורניה הודיע כי יפטר השבוע כ-325 עובדים, שהם חמישה אחוזים מכוח האדם שלו, עקב קיצוצים בתקציב. מנהלת המרכז לורי לשין (Leshin) כתבה לעובדים כי עקב הקיצוצים בתקציב המרכז לשנת התקציב 2025, ולנוכח ההוצאות הצפויות, אין מנוס מצמצום כוח האדם.

מרכז JPL כבר פיטר 530 עובדים בתחילת 2024, בעיקר על רקע ביטול התוכנית לאיסוף דגימות ממאדים. כמו כן הוא צמצם את העבודה עם קבלנים חיצוניים. לפיכך, ייתכן מאוד שזה לא הקיצוץ האחרון שיחול בתקציב נאס"א בתקופה הקרובה. השאלה אם גם פרויקטים מחקריים ייפגעו עדיין מרחפת בחלל.

כלל לא בטוח שנראה את זה שוב. שיגור הבכורה של הטיל SLS במשימת ארטמיס 1, 2022 | צילום:  Bill Ingalls/NASA

לשבת על החוף במאדים

נתונים רבים מצביעים על כך שבעבר הרחוק מאדים היה כוכב לכת רטוב, עם אוקיינוסים, נהרות, וגשמים, עד שאיבד את האטמוספרה שלו ורוב המים התאדו לחלל. כעת, נתונים שאסף רכב המאדים הסיני ז'ורונג (Zhurong) מחזקים את ההשערה הזאת, בזכות ממצאים שעשויים להצביע על מקומו של קו החוף של אחד ממקווי המים הגדולים הללו. הרכב הסיני נחת במישור אוטופיה במאדים בשנת 2021, והיה הרכב הגלגלי השישי שנחת על כוכב הלכת האדום, והראשון שאינו אמריקאי. הוא פעל במשך כמעט שנת ארץ שלמה, ונסע כשני קילומטרים, לפני שיצא סופית מכלל פעולה.

חוקרים מהאוניברסיטה הפוליטכנית של הונג קונג הצליבו במחקר החדש תמונות שצילם ז'ורונג עם נתונים מהמכ"מ חודר קרקע שלו ועם תמונות ומדידות שביצעו לוויינים שחגים סביב מאדים, והגיעו למסקנה כי לפני 3.7 מיליארדי שנים היה באזור הזה קו חוף של אוקיינוס קדום. לפי הממצאים, באזור נוצרו שכבות של משקעים האופייניים לסביבה מימית, כמו סיליקה. החוקרים זיהו שלושה אזורים מוגדרים שהרכיבו את קו החוף: אזור מעבר בין ים ליבשה, סביבה ימית רדודה וסביבה ימית עמוקה.

נראה כי זמן קצר לאחר מכן האוקיינוס קפא לתקופה קצרה בקנה מידה גיאולוגי – בין 10,000 ל-100 אלף שנים – בתהליך שסייע לקבע את תצורת השכבות של המשקעים שנוצרו שם. כ-260 מיליון שנה לאחר מכן הים התייבש לגמרי, כנראה עקב אובדן האטמוספרה של כוכב הלכת.

"הממצאים לא רק מחזקים את ההשערה שהיה אוקיינוס על מאדים, אלא גם מציגים בפעם הראשונה דיון בתהליך האפשרי של ההתפתחות שלו", אמר מוביל המחקר ווּ בו (Wu). עם זאת, חוקרים אחרים סבורים כי תהליכי בליה שהתרחשו בזמן הרב שחלף מאז היו צפויים להרוס את תבניות קו החוף, כך שייתכן שמה שהחוקרים זיהו אינו קו כזה. גם ווּ עצמו הודה, "איננו טוענים שהממצאים מוכיחים שהיה אוקיינוס על מאדים".

ייתכן שהתעלומות שאופפות את תולדות הגיאולוגיה של מאדים ייפתרו בחלקן רק כשדגימות מכוכב הלכת השכן יגיעו לבדיקה בכדור הארץ. נאס"א ביטלה את התוכנית שלה לשגר משימה לאיסוף הדגימות שצבר רכב החלל פרסבירנס (Perseverance), והיא מנסה לגייס כעת חברות פרטיות שיוציאו את הפרויקט אל הפועל בתקציב סביר יותר. בינתיים סין הכריזה על תוכנית משלה להבאת דגימות קרקע ממאדים. היא מיועדת לשיגור ב-2028 או ב-2030.

נא להישמע להוראות המציל. אתר הנחיתה של רכב השטח הסיני ז'ורונג במישור אוטופיה במאדים, בצילום של הרכב עצמו | מקור:  CNSA

צולם ביום חוֹם

במשך שנים רבות סברו שלכוכב הלכת אורנוס יש שדה מגנטי חריג ומוזר. המדידות העלו שחסרים בו החלקיקים הטעונים שהמדענים ציפו למצוא, ושהוא קרוב מדי לכוכב הלכת ונוטה בזווית משונה. מדענים פיתחו שלל תיאוריות בניסיון להסביר את המוזרות, אבל מחקר חדש מציע הסבר אחר: המדידות לא מייצגות את המציאות.

חלק ניכר מהידע שלנו על אורנוס הגיע מהחללית היחידה שתיעדה אותו מקרוב, וויאג'ר 2, שחלפה לידו ב-1986. חוקרים שבחנו את נתוניה מציעים את האפשרות שבדיוק ביום המעבר פקדה את אורנוס סערת שמש חזקה. ייתכן שהקרינה שלה העיפה את החלקיקים מהשדה המגנטי של כוכב הלכת, דחסה אותו והסיטה אותו הצידה."החללית תפסה את אורנוס בתנאים שמתקיימים במשך כארבעה אחוזים מהזמן בלבד", אמר מוביל המחקר ג'יימי ישינסקי (Jasinski) ממעבדת JPL של נאס"א. "כמה ימים קודם היא הייתה מתעדת מגנטוספרה שונה לגמרי". 

רוח השמש העיפה את הפלזמה של אורנוס ושינתה את צורת המגנטוספרה שלו. המצב הרגיל של כוכב הלכת (משמאל), לעומת המצב בעת סערת השמש במעבר של וויאג'ר | איור: NASA/JPL-Caltech