מדוע צמצום זיהום האוויר תרם להתחממות האוקיינוסים, ומה זה מלמד אותנו על הנדסת אקלים? וגם: צל גדול מהחלל, השריפות בהוואי, הסכם חדש להגנה על האמזונס, ואורח מרשים באילת. השבוע בסביבה
הוואי בלהבות
הקיץ הקשה בחצי הכדור הצפוני ממשיך לגבות קורבנות, ככל שאסונות הטבע ברחבי העולם מתרבים. כעת מדובר בגל של שריפות קשות באי מאווי בהוואי, שהן הקטלניות ביותר שתועדו בארצות הברית במאה השנים האחרונות. לפחות 96 בני אדם נהרגו במהלכן, ואלפי תושבים בעיר להיינה (Lahaina) נותרו ללא קורת גג אחרי שלפחות 2,200 מבנים בה עלו באש או ניזוקו.
תנאי הסביבה כיום בהוואי יבשים יותר לעומת התנאים ששררו שם במהלך המאה ה-20, וניכרת ירידה משמעותית בכמות המשקעים מאז שנת 2008. מחקר משנת 2015 מצא שכמות המשקעים באתרים שונים בהוואי פחתו ב-31 אחוזים בעונה הגשומה מאז שנת 1990. נראה שהבצורת והחום הגובר חברו לרוחות עזות שמקורן בסופת ציקלון סמוכה, ויצרו את התנאים לאסון הטבע הקטלני.
לדברי המדענית הראשית בארגון שמירת הטבע "The Nature Conservancy", קתרין הייאו (Hayhoe), ההתחממות הגלובלית מייבשת את הצמחייה, וכך יוצרת אספקה זמינה של דלק שמזין את השריפות. "בדרך כלל שינויי האקלים עצמם לא מציתים את השריפות, אלא מגבירים את אלה שפורצות מסיבות אחרות, מרחיבים את שטחן ומעצימים את הסכנה שנשקפת מהן".
גל של שריפות קשות באי מאווי בהוואי, הקטלניות ביותר שתועדו בארצות הברית במאה השנים האחרונות. צילום לוויין של השריפות באי בלילה של השמיני באוגוסט | NASA Earth Observatory image by Lauren Dauphin
יולי הקיצוני
עכשיו זה רשמי: הטמפרטורה העולמית הממוצעת בחודש יולי 2023 הייתה החמה ביותר שנמדדה אי פעם, וכנראה החמה ביותר ב-120 אלף השנים האחרונות. חודש יולי אופיין בגלי חום כבדים ברחבי העולם, שלוו ביובש קיצוני ובשריפות חריגות ברחבי העולם. שריפות היער בקנדה כילו הקיץ כבר למעלה מ-130 מיליון דונמים, פי שישה מכל שטחה של ישראל. זהו גם שטח גדול פי שישה מהשטח הממוצע שנשרף שם מדי שנה בעשור האחרון.
במקביל, גשמים בהיקף חריג ושטפונות נרשמו בחלקים נרחבים של יבשת אסיה, ואילו בקוטב הדרומי נרשם חודש נוסף עם שיא שלילי בכמות הקרח הימי. טמפרטורת פני הים ממשיכה לשבור שיאים זה החודש הרביעי ברציפות. במינהל האוקיינוסים והאטמוספרה הלאומי בארצות הברית (NOAA) מזהירים שעלולה להתרחש תמותה המונית של אלמוגים בפלורידה ובאיים הקריביים, בעקבות טמפרטורה גבוהה במיוחד של מי הים שכבר הובילה לתהליך משמעותי של הלבנת אלמוגים. בתחילת החודש הנוכחי פקד גם את דרום אמריקה גל חום קיצוני, עם טמפרטורות סביב 40 מעלות צלזיוס באמצע החורף.
הטמפרטורה העולמית הממוצעת בחודש יולי חרגה במעלה וחצי מהממוצע העולמי בשנים 1900-1850. עם זאת אין להסיק מכך שחרגנו מרף העלייה המרבי של מעלה וחצי שנקבע בהסכם פריז. העלייה הנוכחית היא ממוצע הטמפרטורה על פני חודש ימים, והיא מושפעת מגלי החום הנרחבים. לעומת זאת, מדד הטמפרטורה העולמית הממוצעת בהסכם פריז מתחלק על פני 30-20 שנה. חריגות של מעלה וחצי בטמפרטורה העולמית נרשמו כבר כמה פעמים מאז שנת 2015, ונמשכו בין יום אחד לחודש. ארגון המטאורולוגיה העולמי מעריך שהשכיחות של חריגות כאלה תמשיך לעלות, ויש סבירות גבוהה שגם העלייה בטמפרטורה השנתית הממוצעת תחצה לראשונה את גבול המעלה וחצי כבר בשנים הקרובות.
בקוטב הדרומי נרשם חודש נוסף עם שיא שלילי בכמות הקרח הימי. מפה של הקוטב הדרומי ביולי השנה, הקו הצהוב מסמן את מיקום הקרח החציוני ביולי בשנים 1981-2010 | ASA Earth Observatory images by Lauren Dauphin
ניסוי חובק עולם בהנדסת אקלים
אירועי הקיצון של חודש יולי הם תוצאה של ההתחממות העולמית, שנובעת בעיקר מפליטת גזי חממה במהלך שריפת דלקי מחצבים. עם זאת, מחקרים חדשים מלמדים על גורם מפתיע שהגביר את עוצמתם של גלי החום הימיים.
בשנת 2020 הכריז ארגון הימאות הבינלאומי על החלת תקנות חדשות לצמצום זיהום האוויר הנובע מפעילות של אוניות סוחר. אוניות סוחר רבות מונעות באמצעות שריפת דלק זול המכיל גופרית, שמזהמת את האוויר ופוגעת בבריאות האדם והסביבה. עם החלת התקנות החדשות נרשמה ירידה של כ-70 אחוז בפליטת תחמוצות הגופרית לאוויר, בזכות שינויים בהרכב הכימי של דלק האוניות והתקנת מסננים בארובות האוניות. אך הפחתת כמות תחמוצות הגופרית גם צמצמה את כמות העננים הבהירים מעל הים, שהחזירו חלק מקרינת השמש לחלל וקיררו את הים.
כדי שאדי המים באוויר יתעבו לטיפות ויצרו עננים, צריכים להיות גרעיני התעבות באוויר: חלקיקים קטנים, כמו אבק, רסיסי מלח או תחמוצות גופרית, שסביבם מצטברים אדי המים. כשאונייה פולטת חלקיקי תחמוצת גופרית לאוויר, היא מגבירה את התעבות העננים בסביבתה ויוצרת שובל של עננים בהירים שמכילים טיפות זעירות במיוחד. התהליך מוכר וידוע, אך בהיעדר ניסויים מבוקרים קשה להעריך את יעילותו ביצירת עננים, ואת מידת ההשפעה של השובלים הללו על האקלים העולמי.
כשאונייה פולטת חלקיקי תחמוצת גופרית לאוויר, היא מגבירה את התעבות העננים בסביבתה ויוצרת שובל של עננים בהירים. צילום לוויין של שובלי אניות סמוך לחוף המזרחי של צפון אמריקה | NASA image courtesy Liam Gumley, Space Science and Engineering Center, University of Wisconsin-Madison
הירידה הדרמטית בכמות המזהמים באוויר מעל הימים והאוקיינוסים סיפקה למדענים מידע נדיר שעוזר להם להעריך את מידת השפעתם על האקלים. הפחתת הפליטה של מזהמים צמצמה במידה ניכרת את שובלי האוניות, והגבירה את תהליך ההתחממות של מי הים באזורים שמתאפיינים בתנועה רבה של כלי שיט ימיים, כגון האוקיינוס האטלנטי. למעשה, בנתיבי השיט הצפופים היקף ההתחממות של פני הים עלה בכחמישים אחוזים לעומת ההיקף שנרשם עד כה בשל העלייה בריכוז גזי החממה באטמוספרה. נמצא כי השינוי שחל בשובלי האוניות, לצד ההפחתה בכמות האבק הבהיר שמגיע לאוקיינוס האטלנטי ממדבר סהרה, היו אחראים למרבית גל החום החריג שנרשם באוקיינוס.
המידע שנאסף בעקבות הפחתת הזיהום באוקיינוסים מאפשר גם לבחון את האפשרות להשתמש בהבהרת עננים, כלומר יצירת עננים בהירים ונמוכים, כשיטה להנדסת אקלים. היא מראה ששיטה כזאת עשויה להועיל בהחזרת קרינת חום לחלל ובקירור האקלים. אם היא תיעשה למשל בעזרת התזת מי ים לאוויר, ייתכן שנוכל להיעזר בה כדי לצמצם את התחממות האקלים ואת זיהום האוויר גם יחד.
המידע שנאסף בעקבות הפחתת הזיהום באוקיינוסים מאפשר לבחון את האפשרות להשתמש בהבהרת עננים כשיטה להנדסת אקלים. אילוסטרציה של שיטות שונות להפחתת ההתחממות הגלובלית, הבהרת העננים היא שיטה מספר שתיים | Chelsea Thompson, NOAA/CIRES
הנדסת אקלים מהחלל
הנדסת אקלים היא רעיון שנוי במחלוקת, שמבוסס בעיקר על שיטות שאמורות להחזיר לחלל חלק מקרינת השמש. השיטה המבטיחה ביותר, וכנראה גם זאת שמעוררת את חילוקי הדעות הקשים ביותר בקרב מדעני אקלים, מציעה להזריק באופן מתמשך חלקיקים מחזירי אור לתוך הסטרטוספרה – שכבה אטמוספרית יציבה שמתחילה בגובה של כעשרה קילומטרים מעל פני הים - כפי שנראה באיור למעלה, במספר שלוש. שיטות נוספות כוללות הבהרת עננים, למשל בעזרת התזת מי ים שהוזכרה; הבהרת הקרקע; ואפילו רעיונות להטיל צל על כדור הארץ מהחלל, כפי שנראה במספר ארבע באיור.
רוב ההצעות להנדסת אקלים מהחלל מחייבות להציב גופים גדולים וכבדים בין כדור הארץ לשמש כדי שיחסמו חלק מהקרינה – מעין מגן שמש לכדור הארץ. עם זאת, המסה העצומה של מגן שמש ענק כזה מציבה סימני שאלה גדולים על היכולת ליישם את הרעיון במציאות.
מחקר חדש מציע דרך לצמצם משמעותית את מסת המגן, כך שנידרש לשגר לחלל ״רק״ כ-35 אלף טונות. המסה הזאת קטנה פי מאה לפחות מההצעות הקודמות שהועלו, אך היא עדיין גדולה פי 250 מהמטען הכבד ביותר ששוגר אי פעם לחלל, במסגרת תוכנית אפולו שאפשרה לפני יותר מחמישים שנה את נחיתת בני האדם על הירח.
הרעיון הוא להציב את המגן בנקודת לגראנז', שנמצאת במרחק של כמיליון קילומטר וחצי מכדור הארץ לכיוון השמש. בנקודה הזאת כוח המשיכה של השמש משתווה לזה של כדור הארץ, כך שהמגן יכול להישאר בקלות באותה נקודה ולחצוץ בינינו לבין קרני השמש. אך מכיוון שקרינת השמש דוחפת כל העת את המגן לעבר כדור הארץ, יש להציב אותו בפועל קצת יותר קרוב לשמש, כך שמשיכת השמש תגדל מעט ותאזן את הדחיפה בכיוון הנגדי מצד הקרינה. הוא גם צריך להיות בעל מסה גדולה יחסית, כדי שדחיפת הקרינה לא תגבר על כוח המשיכה של השמש.
הרעיון החדש מציע להפריד את המגן לשני רכיבים. החלק שמחזיר את קרינת השמש ישוגר מכדור הארץ ויהיה עשוי מחומרים כמה שיותר קלים, ואילו את המסה הנדרשת להגדלת המשיכה לשמש יספק אסטרואיד שיילכד בחלל. מגן שמש כזה יוכל להלכה להפחית באופן קבוע ונשלט את כמות הקרינה המגיעה אלינו, בצורה הרבה יותר בטוחה מפיזור חלקיקים מחזירי אור בתוך האטמוספרה שלנו. יישום רעיון המגן החדש הוא עדיין בגדר חלום, אך מדובר בצעד חשוב נוסף לקראת הנדסת אקלים מהחלל.
הרעיון החדש מציע להפריד את מגן השמש לשני רכיבים: החלק שמחזיר את קרינת השמש יהיה עשוי מחומרים כמה שיותר קלים, ואת המסה יספק אסטרואיד שיילכד בחלל. הדמיה של מגן השמש המחובר לאסטרואיד ומצל על כדור הארץ | Brooks Bays/UH Institute for Astronomy
הסכם להצלת האמזונס
בשבוע שעבר נפגשו נציגי שמונה מדינות שבשטחן נמצא יער האמזונס רחב הידיים, במטרה לעצור את הפגיעה המתמשכת ביער הגשם. בסיום הוועידה ההיסטורית חתמו כל הצדדים על התחייבות משותפת להגנה על האמזונס, אימוץ מדיניות סביבתית אחידה והסכמה על צעדים להגברת שיתוף הפעולה המקומי ביניהן. עם זאת, המדינות המשתתפות סירבו לקבל את היעד שאימצו ברזיל וכמאה מדינות נוספות, לעצור כליל את בירוא היערות בשטחן עד שנת 2030. במקום זאת נקבע שכל מדינה תגדיר לעצמה את יעדיה ליישום השמירה על היערות שבשטחה. מדינות האזור גם ביקשו מהארצות העשירות של העולם סיוע כספי בהגנה על יערות הגשם, וציינו שרבים מחומרי הגלם שנכרים באזור נועדו לייצוא למדינות המתועשות.
יערות האמזונס כוללים יותר ממחצית משטחי יערות הגשם שנותרו בעולם. הם מאכלסים מגוון ביולוגי עצום, וגם כמה מהשבטים האנושיים שעוד שומרים במידה מסוימת על אורח חיים מסורתי של לקטים-ציידים. השמירה על היער גם חיונית לצמצום משבר האקלים. עם זאת, בירוא יערות והתגברות אירועי הקיצון של בצורת וחום יוצרים סכנה לקריסת המערכת האקולוגית והפיכת אזורים מיוערים גדולים לסוואנה צחיחה.
יערות האמזונס כוללים יותר ממחצית משטחי יערות הגשם שנותרו בעולם. תמונה מהאוויר של יער האמזונס בברזיל | Shutterstock, worldclassphoto
"רק חמישית מיערות הגשם בעולם נותרו ללא נזק", כתב הביולוג תומסו ג'קר (Jucker) מאוניברסיטת בריסטול באנגליה. "השאר מושפעים מכריתת עצים, כריית דלקי מחצבים ומינרלים, שריפות והצתות לצרכים חקלאיים, סלילת כבישים ופעילות אנושית נוספת". ג'קר מוסיף וטוען כי בירוא יערות הוא רק חלק מהבעיה, ופעולות נוספות כמו כריתת עצים בררנית פוגעות קשות ביער אך קשה יותר לעקוב אחריהן.
נשיא ברזיל לואיז אינסיו דָה סילבה, המכונה לוּלה (Lula), צמצם ביותר מחצי את קצב בירוא היערות בארצו מאז בחירתו לנשיאות, ונאבק נגד ארגוני פשע שפוגעים בהם. בפתיחת הוועידה הוא אמר, "אזור האמזונס יכול להיות כל מה שנרצה שיהיה: אמזונס עם ערים ירוקות, אוויר נקי, נחלים נקיים מכספית ויערות בריאים. אמזונס עם אוכל על השולחן, עבודות מכובדות ושירותים ציבוריים הזמינים לכול. אמזונס עם ילדים בריאים יותר, קבלת מהגרים, ועמים ילידים שמכבדים אותם. זה חלום האמזונס שלנו".
כריש לוויתן ניזון מיצורים קטנטנים שהוא מסנן מהמים, ואינו מסוכן לאדם. צוללן שוחה לצד כריש הלווייתן במפרץ אילת | עמרי עומסי, רשות הטבע והגנים
כריש לווייתן במפרץ אילת
לא רק הישראלים נהנים להגיע אל עיר הנופש הדרומית על חוף ים סוף, אלא גם בעלי חיים ימיים. השבוע נצפה כריש לווייתן שאורכו כארבעה מטרים בקרבת החוף הצפוני של המפרץ. מדובר בדג הגדול ביותר בעולם, שיכול להגיע לאורך של למעלה מ-12 מטר ולמשקל של 21 טון – כמו ארבעה פילים בוגרים. כריש לוויתן ניזון מיצורים קטנטנים שהוא מסנן מהמים בעת שחייה עם פה פתוח, ואינו מסוכן לאדם. עם זאת, פעולות האדם, כגון דיג ופגיעת אוניות, הובילו את הכריש לסכנת הכחדה, אחרי שאוכלוסייתו פחתה בחצי במהלך שמונים השנים האחרונות.
הכרישים המרשימים הללו מגיעים מפעם לפעם לים סוף ומעוררים התרגשות רבה בבואם. הם אוהבים מים חמים וחיים סביב האזורים הטרופיים בעולם, בעיקר באזור האינדו-פסיפי הכולל את ים סוף וחלקים ניכרים מהאוקיינוס ההודי והאוקיינוס השקט. אם התמזל מזלכם ונתקלתם בכריש לווייתן במהלך שחייה, צלילה, או הפלגה, הקפידו לשמור ממנו על מרחק שלא יפחת מאורך גופו, כדי לא לפגוע בו.
