החללית שתנחית
בני אדם על הירח

כשנה לאחר ששלוש חברות גדולות זכו במכרזים של נאס"א להגשת תוכניות פיתוח של חללית לנחיתה מאוישת על הירח, הכריזה סוכנות החלל האמריקאית כי בחרה בהצעה של חברת SpaceX לפתח את הרכב שינחית שוב בני אדם על הירח במסגרת תוכנית ארטמיס. החברה זכתה בסכום של 2.89 מיליארד דולר לפיתוח ובנייה של רכב הנחיתה. 

על פי התוכנית המקורית הייתה נאס"א אמורה לבחור שתיים מהחברות לפיתוח רכב הנחיתה, כדי שיהיה לה גיבוי במקרה שאחת מהן תיקלע לקשיים ולא תצליח לספק את הרכב המוגמר. ואולם, לפי מסמך של נאס"א שחשף העיתון וושינגטון פוסט, התקציב השנתי של סוכנות החלל לא איפשר לה לבחור אפילו זוכה אחת במכרז. בסופו של דבר הוחלט לבחור ב-SpaceX, שבבעלות איל ההון אילון מאסק (Musk), לאחר שהחברה עדכנה את הצעתה והתאימה אותה למגבלות התקציב של נאס"א. 

ההצעה של SpaceX מבוססת על חללית Starship של החברה, שכבר נמצאת בשלבי פיתוח מתקדמים. על פי התוכניות ארוכות הטווח של החברה, תצורות שונות של החללית הזו אמורות לשמש בטיסה מאוישת סביב הירח, בלי נחיתה, ואף במשימות מאוישות למאדים. החללית מעוצבת כטיל גדול, ולפי התכנית, התצורה שתשמש כרכב ירח תנחת אנכית על פני הירח ותמריא משם כיחידה אחת, בלי להשאיר חלקים על פני השטח, כמו שנעשה בתוכנית אפולו. בהודעת החברה נאמר כי רכב הנחיתה יוכל לשאת אסטרונאוטים ומטען רב ממסלול סביב הירח אל פני השטח, ובחזרה למסלול. לפי שעה לא נאמר כמה רכבי נחיתה התחייבה החברה לספק, ואם יהיה אפשר לעשות בהם שימוש חוזר. 

מתאים למגורים ועבודה של שני בני אדם במשך שבוע על פני הירח. הדמיה של רכב הנחיתה המתוכנן | איור: SpaceX

תחנה בדרך

על פי לוח הזמנים המקורי של נאס"א, אסטרונאוטים ראשונים, בהם הפעם גם נשים, אמורים לשוב ולנחות על הירח במסגרת תוכנית ארטמיס בשנת 2024. ואולם, נוכח מורכבות המשימה ובעיקר הנוכח העלויות הגבוהות שלה, לא ברור אם לוח הזמנים הזה אכן מעשי. 

רכב הנחיתה על הירח – המכונה כיום Human Landing System, או בקיצור HLS – הוא רק אחד המרכיבים במשימה הרב-שלבית של שיגור בני אדם לשם. לפי הודעת סוכנות החלל, צוות האסטרונאוטים ישוגר למסלול סביב הירח בחללית אוריון של נאס"א, על גבי טיל השיגור החדש שמפתחת הסוכנות האמריקאית, SLS (קיצור של Space Launch System – מערכת שיגור לחלל). כשיגיעו למסלול סביב הירח, שניים מהם יעברו ל-HLS, ינחתו על הירח לפעילות של כשבוע על פניו וימריאו בו בחזרה לחבירה לחללית אוריון. 

אף על פי שההודעה של נאס"א מפורטת מעט יותר ממה שפורסם בעבר, מתווה המשימה עדיין לא ברור לגמרי. על פי התכניות המקוריות של הסוכנות, מרכיב נוסף במשימה אמורה להיות תחנת חלל במסלול סביב הירח, Lunar Gateway, שנאס"א הציעה לפני כארבע שנים, ואף חתמה על הסכם עם רוסיה לשיתוף פעולה בהקמתה. בשנתיים האחרונות חתמה נאס"א על חוזים עם כמה סוכנויות חלל לאספקת מרכיבים לתחנה, בהן הסוכנות האירופית, הקנדית והיפנית. כמו כן היא חתמה על חוזי אספקה עם שתי חברות פרטיות לפיתוח היחידות הראשונות של התחנה, מדור המגורים ויחידת הכוח וההנעה. חברת SpaceX זכתה במכרז של נאס"א לבצע משימות אספקה לתחנה, ולפני כחודשיים זכתה SpaceX גם במכרז לשיגור שני הרכיבים הראשונים של התחנה, באמצעות טיל השיגור הענקי שלה באמצע שנת 2024. 

נקודת מעבר מאוריון לרכב הנחיתה? הדמיה של תחנת החלל Lunar Gateway במסלול סביב הירח | איור: NASA

מתקדמים לאט

שני המרכיבים הנוספים של המשימה, טיל השיגור וחללית אוריון, גם הם רחוקים למדי מהשלב המבצעי. 

חללית אוריון פותחה במקור עבור תוכנית קונסטליישן, שנועדה להחליף את מעבורות החלל ולאפשר שיגור משימות מאוישות גם לעומק החלל. התוכנית בוטלה, והחללית עברה גלגולים שונים בטרם הוחלט על התצורה הנוכחית. בסך הכל כבר השקיעה נאס"א יותר מעשרים מיליארד דולר בתקציבי פיתוח של החללית המאוישת הבאה שלה. בינתיים התקציבים האלה הניבו טיסת ניסוי אחת, לא מאוישת, בשנת 2014, והמשך הפיתוח מתנהל בעצלתיים, כשאת הטיסות המאוישות לתחנת החלל החלה לבצע חברת SpaceX בחללית דרגון מתוצרתה. 

גם טיל השיגור המתוכנן, SLS, הוא בעל היסטוריה דומה. פיתוחו החל לפני כ-15 שנה במסגרת תוכנית קונסטליישן, כמחליף של טיל סטורן 5, הטיל הכביר ששיגר את חלליות אפולו אל הירח. גם הוא סבל מעיכובים ושינויים רבים, וגם הוא עלה למשלם המיסים האמריקאי כעשרים מיליארד דולר עד כה. כרגע שיגור הבכורה של הטיל מתוכנן לסוף השנה, ככל הנראה נובמבר 2021, במשימה לא מאוישת שתשמש להצבת לוויינים בחלל. בשנים הבאות מתוכננים סוף סוף שיגורים עם חללית ארטמיס מאוישת, אבל לפחות מניסיון העבר, אין שום ודאות שגם הפעם הפרויקט לא יידחה, יתעכב או ישונה. 

הדרך למשימה מאוישת עדיין ארוכה מאוד, ודאי משימה לירח. הדמיה של חללית אוריון במסלול סביב כדור הארץ | איור: NASA

מסתכלים רחוק

תוכנית ארטמיס קרויה על שם אלת הציד והירח (בין השאר) במיתולוגיה היוונית, וגם אחותו התאומה של האל אפולו, שעל שמו נקראה התוכנית הראשונה שהנחיתה בני אדם על הירח. התוכנית, שיזם המימשל של נשיא ארצות הברית הקודם, דונלד טראמפ, מתעתדת בין השאר לתקן את העוול ההיסטורי של תוכנית אפולו, ולדאוג שבין בני האדם שידרכו על הירח יהיו הפעם גם נשים. נוסף על שוויון מגדרי, היא מיועדת לבחון אפשרות לשהייה ממושכת יותר על הירח, ואולי אפילו הקמת מושבה. מסיבה זו המשימות צפויות להתמקד באזור הקוטב הדרומי של הירח, שם יש כנראה מים קפואים, גם מתחת לפני השטח וגם בתוך כמה מכתשים שאור השמש אינו מגיע אליהם. 

פיתוח היכולות האלה על הירח ייעשה כמובן תוך מבט אל היעד הבא שכולם מדברים עליו - מאדים. בעוד הירח נמצא במרחק שלושה ימי טיסה בלבד מכדור הארץ, טיסה למאדים נמשכת כתשעה חודשים, וגם זה בחלון הזדמנויות מוגבל, כך שכל ניסיון להקים שם מושבה מאוישת יהיה תלוי מאוד ביכולות להתבסס על משאבים מקומיים. יכולות אלו יפותחו – כך כולם מקווים – במושבות ירח שתוכנית ארטמיס תניח את אבן הפינה שלהן.

פיתוח יכולות לשהייה ממושכת על הירח, מתוך כוונה ליישם את הידע גם על מאדים. אסטרונאוט של תוכנית ארטמיס על הירח | הדמיה: NASA

"הצעד החשוב הזה מציב את האנושות על הדרך המובילה לפעילות מחקר מתמשכת על הירח", אמרה על בחירת רכב הירח של SpaceX קאתי ליודרס (Lueders), סגנית ראש נאס"א לפעילות מאוישת ומבצעים. "הוא גם משאיר את מבטנו על משימות למקומות רחוקים יותר במערכת השמש, כולל מאדים". 

אלא שמימוש השאיפות האלה ידרוש תקציבי עתק. עלותו של רכב הנחיתה, כשלושה מיליארד דולר (אם זה אכן יהיה המחיר הסופי), היא פחות מעשירית האומדן המשוער של עלות המשימה כולה, בלי לחשב כמובן את הסכומים העצומים שכבר הושקעו בכמה ממרכיביה. כרגע, לפחות, אין סימנים שהמימשל החדש בארצות הברית, עם הנשיא ג'ו ביידן, מתעתד להגדיל במידה ניכרת את תקציב נאס"א, ודאי לא נוכח העלויות העצומות של התמודדות עם מגפת הקורונה ונזקיה הכלכליים. במצב הנוכחי, התוכנית שבני אדם יצעדו שוב על הירח תוך שלוש שנים בלבד נראית אופטימית מאוד. את המסע הארוך בחזרה אל הירח ארצות הברית לא תעשה כנראה בזינוק ענקי, אלא בהרבה צעדים קטנים. 

סרטון של נאס"א על הבחירה ברכב הירח של SpaceX (באנגלית):