סגרי הקורונה הביאו גם תופעה חיובית, ירידה בצריכת האנרגיה ובפליטת פחמן דו-חמצני. כעת נראה שהמצב חוזר לקדמותו, אך יש פתח לאופטימיות
הירידה החדה בפליטת גזי חממה מפעילות האדם במהלך שנת 2020, שנרשמה בעקבות הטלת סגרים ברבות ממדינות העולם בשל מגפת הקורונה, צפויה 'להימחק' עד סוף שנת 2021. כך עולה מדו"ח של קבוצת מדענים המאוגדת תחת ארגון Global carbon project, שהוצג בועידת האקלים הבינלאומית שהתקיימה בגלזגו.
שנת 2020, על אף הקשיים הרבים שנלוו לה בעקבות מגפת הקורונה, הביאה עמה תקווה מסוימת שהירידה בפעילות הכלכלית ברחבי העולם תוביל לירידה משמעותית בפליטת גזי החממה לאטמוספרה, ושאולי אף תהיה נקודת מפנה במאמץ העולמי לבלימת שינוי האקלים.
בסך הכל, היקף פליטות הפחמן הדו-חמצני לאטמוספירה בשנת 2020 היה נמוך ב-5.5 אחוזים לעומת שנת 2019, לפני פרוץ המגפה. זאת בהשוואה לעליה שנתית קבועה של כאחוז אחד שאפיינה את העשור האחרון. אולם להערכת מחברי הדו"ח, מסתמן כי היקף הפליטות בשנת 2021 יעלה בכחמישה אחוזים לעומת 2020, ולמעשה יבטל כמעט לגמרי את התרומה של שנת הקורונה להפחתת קצב הפליטה של גזי החממה. ההערכות המובאות בדו"ח מתבססות על נתונים משמונת החודשים הראשונים של שנת 2021.
הדו"ח מפרט את התמורות בארבע הישויות הפוליטיות המזהמות ביותר: סין, ארצות הברית, האיחוד האירופי והודו, שיחד אחראיות לכ-59 אחוזים מכלל פליטות הפחמן של האדם (29 אחוז, 14 אחוז, 9 אחוז ו-7 אחוז, בהתאמה). התורמת הגדולה ביותר לחזרה המהירה לרמות פליטת הפחמן העולמית היא סין, שצפויה לפלוט בשנת 2021 שבעה אחוזים יותר מהפליטה שלה ב-2019. אחריה עומדת הודו, עם עלייה צפויה של כשלושה אחוזים. לעומת זאת, היקף הפליטה של ארצות הברית והאיחוד האירופי, על אף עלייה מסוימת ביחס לשנת הסגרים החולפת, צפויה להישאר פחותה לעומת זו של 2019.
פליטת גזי החממה צפויה להיות גבוהה השנה, בעיקר בסין ובהודו. זיהום אוויר בניו דלהי | צילום: Hung Chung Chih, Shutterstock
פתח קטן לאופטימיות
התחזית לשנת 2021 בנוגע לארבע המזהמות הגדולות משקפת את המגמה הכללית של שני העשורים האחרונים, שבהם פליטות הפחמן של הודו וסין מטפסות בהתמדה, בעוד האיחוד האירופי וארצות הברית מפחיתות את הפליטה כל שנה. סין היא אחת המדינות היחידות בעולם שהיקף הפליטה שלה ב-2020 עלה לעומת 2019. לדעת מחברי הדו"ח, ההתאוששות של סין מהסגרים בימי המגפה לוותה בעלייה בהיקף התיעוש וצריכת האנרגיה, בעיקר משריפת פחם, בעוד שאר מדינות העולם עדיין לא חזרו למלוא פעילותן הכלכלית טרם המגפה.
הדו"ח מפרט גם את התמורות בשוק האנרגיה העולמי. בהתאמה להיקף ההפחתה בפליטת הפחמן, שנת 2020 ראתה ירידה של כחמישה אחוזים בביקוש העולמי לאנרגיה, שנבעה מהפחתת השימוש בשלושת דלקי המחצבים העיקריים: פחם, נפט וגז טבעי. צריכת האנרגיה ממקורות מתחדשים שאינם פולטים פחמן, כמו אנרגיית שמש ורוח, עלתה במהלך 2020 בכעשרה אחוזים, למרות הצמצום בפעילות הכלכלית. אף על פי כן, מקורות אנרגיה מתחדשים עדיין מספקים רק כ-5.5 אחוזים וחצי מכלל צריכת האנרגיה בעולם.
צריכת האנרגיה ירדה ברחבי העולם, אך לא בסין, שעדיין מתבססת על פחם. מפעלי פלדה בסין | צילום: ABCDstock, Shutterstock
לדעת פרופסור קורין לה קרה (Le Quéré), מדענית אקלים בכירה מקנדה ואחת ממחברות הדו"ח, הנתונים שאסף הצוות מצביעים גם על מקום מסוים לאופטימיות: ארצות הברית ומדינות האיחוד האירופי, שיחד אחראיות לרבע מסך פליטות הפחמן בפעילות האדם, הצליחו במשך עשור להפחית את פליטת הפחמן שלהן, בלי לחוות האטה כלכלית. לדבריה, הטכנולוגיה לכך קיימת, ומדובר בעיקר בעניין של קבלת החלטות, בדיוק החלטות מהסוג שלשמו התכנסה ועידת גלזגו.
