חלב על הזמן

לרגל שבועות אספנו ארבעה ניסויים מגניבים שאפשר לעשות עם חלב, ועוד טיפ קטן למי שלא אוהב חריף. את כל הניסויים אפשר לעשות בבית יחסית בקלות.

פלסטיק מחלב

בעבר הרחוק היו מייצרים פלסטיק מחלב. כן, קראתם נכון. כפתורים, מסרקים ועוד – מחלב. בעזרת חלב וחומץ נוכל גם אנחנו לשחזר את התהליך. לוקחים ספל חלב, מוסיפים ארבע כפות של חומץ ומערבבים. בשביל להאיץ את התהליך כדאי להכניס את הכוס למיקרוגל לדקה בערך (תלוי במכשיר, השתמשו במשך הזמן שאתם מחממים כוס שוקו). כשתוציאו את הכוס תראו שנוצרו בה גושים, כמו בחלב מקולקל. ובכן זה בדיוק מה שזה – חלב מוחמץ, החומציות שנוצרה כעת בחלב גורמת לחלבונים לשנות את המבנה שלהם ולהדבק זה לזה ונוצרים גושים. מפרידים את הגושים האלה מהנוזל בעזרת סינון בחיתול בד או בפד גזה, ומקבלים גוש דמוי פלסטלינה, נעים למגע. הגוש עשוי ברובו מחלבונים ושומנים מהחלב. סחטו אותו היטב, עצבו אותו לצורה שאתם רוצים ואז יבשו אותו בשמש עד שיתקשה. כאן כתבה נרחבת עם סרטון על הניסוי פלסטיק מחלב.

גבינה מחומצות

כאשר אנחנו שוכחים חלב מחוץ למקרר הוא מחמיץ ונוצרים בו גושים. זה קורה בגלל שחיידקים גדלים בתוך החלב ומפרישים חומצה לקטית וחומרים נוספים שגורמים לחלב להחמיץ ולחלבונים שבו להדבק זה לזה. גבינה היא למעשה תוצר של "קלקול מבוקר" של חלב, כאשר מגדלים בו חיידקים מסוימים המפרישים חומצה שגורמת להיווצרות גושים כמו שראינו בניסוי הקודם והם למעשה גבינה. כדי לעשות זאת, קחו כוס של משקה חומצי כמו מיץ תפוזים, מיץ לימון או אפילו קולה, וערבבו פנימה כמה כפיות של חלב. התוצאה תהיה גושים של חלבון דבוקים זה לזה שאם נסנן ונסחט אותם נקבל מעין גבינת ריקוטה.

גלידה תוצרת בית

הכנת גלידה היא תהליך ארוך שמצריך הקפאה איטית של שמנת תוך כדי ערבול (כדי לקבל גלידה אוורירית), אבל יש קיצור דרך ביתי שמאפשר הכנת של גלידה ללא צורך במכשיר מיוחד, ואפילו בלי שימוש במקפיא. לוקחים שמנת ומוסיפים לה סוכר וחומרי טעם וצבע לפי ההעדפה שלכם, למשל תמצית וניל, שוקולד וכו'. את הבלילה מוזגים לשקית עם רוכסן ואוטמים היטב. ליתר ביטחון, כדאי להניח את השקית בתוך שקית אטומה נוספת. לוקחים צנצנת גדולה וממלאים אותה עד מחציתה בקרח כתוש (אפשר לשבור בפטיש קוביות קרח עטופות במגבת, בזהירות ובהשגחת מבוגר) מוסיפים לקרח הכתוש שש כפות גדושות של מלח, ומערבבים היטב. כדאי להיעזר בכפפות כי זה קר מאוד. את השקית עם הבלילה מכניסים לצנצנת וסוגרים היטב. מנערים עשרים דקות בערך ואוכלים בתאבון.

הטריק פה פשוט מאוד. המלח הוריד את טמפרטורת הקיפאון של המים שמהם עשוי הקרח אל מתחת לאפס מעלות. כתוצאה מכך, הקרח הפשיר וקיבלנו מי קרח בטמפרטורה נמוכה מאפס ששטח הפנים שלהם עם הבלילה שלנו גדול יותר. למעשה אפשר להגיד שזה סוג של מקפיא תוצרת בית.

קיצור דרך עם מלח יכול לחסוך את הצורך במקפיא, ולאפשר אלתור של גלידה ביתית | צילום אילוסטרציה: Shutterstock

עבודת יצירה בחלב

החלב יכול להיות לא רק משקה, אלא גם לוח ליצירה צבעונית ומעניינת. קחו קערה עם חלב וטפטפו פנימה כמה טיפות של צבעי מאכל. לאחר מכן, קחו קיסם,  טבלו אותו בסבון כלים וגעו עם הקיסם המסובן במרכז הקערה. מה שתראו הוא התפשטות של הצבעים לכל הכיוונים, ויצירה של מערבולות קטנות. לחלב, כמו לכל נוזל אחר יש קרום מתח פנים דק מאוד. המגע עם הסבון מפר את קרום הפנים של החלב ויוצר קרום חדש. הצבע, המצוי למעלה, מרחף מעל לקרום החדש ויוצר תבניות מרהיבות.   בנוסף, הסבון ממיס את השומן בחלב ונוצרות מערבולות קטנות של הסבון שממיס את השומן. כאן כתבה נרחבת עם סרטון על ציורים על חלב.

שתיית חלב יכול להפיג את תחושת החריפות | צילום: Shutterstock

ולמי שחריף לו

כמעט לכל אחד יצא לנגוס בטעות בפלפל חריף. מי שאוהב חריףנהנה מכך, או לפחות סובל בגבורה,  אבל אחרים מתחילים לשתות רצף של כוסות מים. אחרי כל כוס הפה נרגע לשניות ספורות ואז חוזר לבעור. בפעם הבאה נסו לשתות חלב. החומר הפעיל בפלפל החריף הוא מולקולה קטנה בשם קפסאיצין (Capsaicin) שמפעילה את חיישני החום שלנו. המולקולה הזאת אינה מסיסה במים, לכן לא משנה כמה מים תשתו, לא תצליחו להעביר את תחושת הבעירה בפה. לעומת זאת מאכלים או משקאות שמנוניים דווקא יעזרו. הקפסאיצין מתמוססת בחלב ובתמיסות שמנוניות אחרות ולכן אם תגרגרו מעט חלב בפה ותבלעו תרגישו יותר טוב. אם אינכם יכולים לשתות חלב, גם לעיסת לחם עשויה לעזור: העיסה של לחם ורוק מכילה רכיבים שיכולים להמיס את הקפסאיצין.