הגילוי שלא הכול סובב סביבנו הוא דוגמה לדרך שבה השיטה המדעית מפריכה הנחות קודמות ומשנה תפיסות שגויות. זה נושא לוח השנה החדש של מכון דוידסון לחינוך מדעי
כשאנו מסתכלים לשמיים, קל מאוד לראות שהשמש זורחת במזרח ושוקעת במערב כל יום. מיקום הירח וצורתו משתנים במחזור קבוע, וכך גם מקומן של קבוצות הכוכבים בשמיים, ושל כוכבים מסוימים באופן אחר. כל אלה משקפים מן הסתם את העובדה שאנחנו במרכז, וכל מה שבשמיים סובב סביבנו. זה נראָה ברור מאוד לאבות אבות אבותינו, וגם כשמלומדים העלו רעיונות סותרים הם לא הצליחו לשכנע בהם את הציבור הרחב או את עמיתיהם המלומדים והפילוסופים.
אחת הסיבות לקושי לקבל הסברים חלופיים הייתה המודל המשכנע שהגה האסטרונום היווני קלאודיוס פטולמיוס, המוכר בעברית בשם תַלְמָי. המלומד, שחי באלכסנדריה, הבין כי שרטוט המסלול הרגיל של כוכבי הלכת בשמיים לא מצביע על כך שהם מקיפים את הארץ, לכן הוא שיער שבמהלך מסלולם סביב כדור הארץ הם גם נעים במעגלים קטנים יותר. באופן מפתיע, התיאוריה הזאת על מסלולי כוכבי הלכת הצליחה לחזות לא רע את מקומם בשמיים. כך קרה שהתיאוריה המקובלת, הגיאוצנטרית, כלומר זו ששמה את "הארץ במרכז", הצליחה להדוף רעיונות אחרים במשך כ-1,400 שנה!
ובכל זאת, היום אנו יודעים שהמודל הזה היה שגוי. ב-1543 פרסם האסטרונום הפולני ניקולאוס קוֹפֶּרְנִיקוּס את ספרו "על סיבּוּבֵי הכדורים השמימיים", והציג בו ראיות לכך שכדור הארץ הוא רק אחד מכוכבי הלכת, וכמוהם גם הוא חג סביב השמש. אבל הרעיון הזה, שנקרא "התיאוריה ההליוצנטרית, כלומר "השמש במרכז", לא קנה עדיין אחיזה רחבה. בין השאר התיאוריה החדשה עדיין חזתה פחות טוב את מקומם של כוכבי הלכת. נדרשו למדע עוד 66 שנים לפתור את הבעיה הזאת. ב-1609 פרסם האסטרונום הגרמני יוהנס קֶפְּלֶר את ספרו "אסטרונומיה חדשה". הוא הסביר בו שכוכבי הלכת אומנם נעים סביב השמש, אבל לא במסלול מעגלי כפי שחשבו לפניו, אלא במסלול אליפטי.
באותה שנה הגיע מכשיר חדש, טלסקופ, לידיו של המדען והממציא האיטלקי גלילאו גליליי. הוא החל לחקור איך המכשיר פועל, ועד מהרה בנה בעצמו טלסקופים חזקים ומשוכללים יותר, והשתמש בהם לתצפיות אסטרונומיות. בין השאר הוא התכוון לבדוק את אחת התחזיות של קופרניקוס, שסבר כי מכיוון שכוכבי הלכת חמה ונוגה מקיפים את השמש במסלול פנימי מזה של כדור הארץ, נוכל לראות מופעים שונים שלהם, כמו שאנו רואים את הירח: מלא, חצי מלא או סהר. "אם יתאפשר לנו לחדד את חוש הראייה במידה מספקת, נוכל לראות מופעים בכוכב חמה ובנוגה", כתב. ואכן בספטמבר 1610 כיוון גלילאו את הטלסקופ שלו אל כוכב הלכת נוגה, וראה בדיוק את המופעים שקופרניקוס חזה.
הכנסייה הקתולית מאוד לא אהבה את הפצת הרעיון שהארץ אינה מרכז היקום, ואף אסרה על הפצת ספריהם של גלילאו ושל קופרניקוס. גלילאו גם עמד למשפט על הפצת טענותיו, וסיים את חייו במעצר בית. אבל את המדע אי אפשר לעצור, ואחרי שהמדען הבריטי אייזק ניוטון פרסם ב-1687 את חוקי התנועה שלו, שהסבירו את הקשר בין המסה של השמש וכוכבי הלכת למסלוליהם סביבה, התיאוריה ההליוצנטרית כבר היתה מקובלת מעל לכל ספק.
לכנסייה נדרש קצת יותר זמן. רק ב-1992, הרבה אחרי שבני אדם כבר הלכו על פני הירח וחלליות ביקרו ברחבי מערכת השמש, הודה האפיפיור שגלילאו צדק, וכך גם קופרניקוס, קפלר ושאר תומכי המודל ההליוצנטרי. אולי אפשר להתנחם בזה שכיום שמו של גלילאו מוכר הרבה יותר משמו של כל אפיפיור.
התיאוריה הגיאוצנטרית הצליחה להדוף רעיונות אחרים במשך כ-1,400 שנה! איור של המודל הגיאוצנטרי, עם כוכבי הלכת והשמש מסביב לכדור הארץ | יוסי לגזיאל
השיטה המדעית היא מנגנון יעיל להפליא של בחינה ותיקון. מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים היום עשוי להשתנות מחר, כשראיות חדשות והסברים טובים יותר ישנו את מה שאנחנו יודעים על המציאות.
לוח השנה של מכון דוידסון עומד הפעם בסימן בחינה מחדש של מוסכמות. אנו מזמינים אתכם להתקדם איתנו, חודש אחרי חודש, מההשערות שנחשבו פעם אמת, לתיאוריות המוצקות יותר שבאמצעותן אנו מסבירים את המציאות כיום. אך מי יודע? אולי גם בהן נגלה בעתיד חורים ושגיאות, ומלאכת התיקון תעזור לנו להבין טוב יותר את המציאות שאנו חיים בה.
