מדי פעם בפעם צצים ברשתות החברתיות פוסטים המתריעים מפני שימוש ברדיד אלומיניום. האם יש בסיס לחששות? וכיצד אפשר למזער עוד יותר את הסיכון?

אחת לתקופה צצות ברשתות החברתיות אזהרות מפני סכנות לכאורה הנשקפות משימוש ברדיד אלומיניום, או כמו שהוא מוכר לכולנו מהמטבח: "נייר כסף". לפני שנבהלים ומשליכים את גלילי רדיד האלומיניום, כדאי לרדת מעט לעומקו של העניין, ולבחון מה מחקרים אמיתיים אומרים בנושא.

עוד לפני כן, חשוב לנו להרחיב קצת על ברירת מקורות מידע וקריאה ביקורתית, ולהציג כמה שאלות שכדאי לשאול כשנתקלים בכתבה מפחידה או בפוסט ויראלי:  היכן התפרסם המידע? איזה אתר זה? במה הוא מתמחה? האם זה אתר שידוע במהימנות שלו וידוע מי הגורמים שמתפעלים אותו? מי חתום על הכתבה? האם זה איש מקצוע או כתב שעוסק במגוון תחומים? או שבכלל אין שם של מישהו שמוכן לקבל אחריות על ההפחדה התורנית? האם הכתבה מקשרת למקור מידע מהימן? האם באמת התפרסם מחקר חדש ומדאיג או שזו בכלל "מלכודת קליקים"? כאשר מקור המידע נמנע מלקחת אחריות על הפרסום, זה צריך להדליק נורת אזהרה.

רעילות נמוכה

וכעת לעצם העניין. אלומיניום היא מתכת רכה, קלה (ולא "מתכת כבדה" כפי שמפיצי האזהרות האלה נוטים לקבוע שוב ושוב), מוליכה ונוחה לעיבוד. זו המתכת הנפוצה ביותר בקרום כדור הארץ, היסוד השלישי הכי נפוץ בו , והיא מפוזרת באופן אחיד למדי בסביבה. מכיוון שזה יסוד בעל יכולת גבוהה לתגובה כימית, לרוב לא נמצא את האלומיניום כמתכת חופשית אלא בתרכובות עם יסודות אחרים. תחמוצות אלומיניום אינן מסיסות במים ברמת חומציות נייטרלית, לכן כמעט אין אלומיניום במים.

למרות שהאלומיניום נפוץ מאוד, לא נמצאו ראיות מחקריות שהוא נחוץ לגוף. אלומיניום נקשר בקלות לזרחן, ועשוי לפיכך להגיב עם תרכובות ביולוגיות רבות, לכן קבעו גופי בריאות שונים המלצות לחשיפה מרבית במזון ובשתייה לאלומיניום ותרכובותיו. באיחוד האירופי עומדת ההגבלה מאז 2008 על עד 1 מיליגרם אלומיניום לקילוגרם משקל גוף. ארגון הבריאות העולמי ממליץ  מאז שנת 2011 לא לצרוך יותר משני מיליגרם אלומיניום לק"ג משקל גוף בשבוע. כלומר, מבוגר השוקל כ- 70 ק"ג יכול לצרוך עד 140 מ"ג בשבוע. בשני הגופים ההמלצה מתבססת על מקדם הגנה גבוה משום שבמחקרים לא נצפו תופעות לוואי חמורות גם בצריכה של 30 מ"ג לקילוגרם גוף ביום. במינונים גבוהים במיוחד תיתכן הרעלה חריפה, אך זה נדיר מאוד. בראשית ימיהם של טיפולי הדיאליזה (מכשיר המחליף את הכליה בסינון דם), סבלו כמה מטופלים מהרעלות בגלל תגובה כימית בין רכיבי אלומיניום במכשיר לדמם, אך החלפת תרכובות האלומיניום במיכשור פתרה את הבעיה.

לא נמצאו תופעות לוואי חמורות אפילו בצריכה של 30 מ"ג אלומיניום לק"ג משקל גוף. רדיד אלומיניום | צילום: Shutterstock
לא נמצאו תופעות לוואי חמורות אפילו בצריכה של 30 מ"ג אלומיניום לק"ג משקל גוף. רדיד אלומיניום | צילום: Shutterstock

במזון ובכלים

החשיפה העיקרית שלנו לאלומיניום היא בנשימה ובאכילה. אנו אוכלים אלומיניום שהצטבר בצמחים, בעיקר בעלים, וכן אלומיניום שהגיע למזונות אחרים בעיקר בתוספים מותרים לשימוש. למשל, לאבקות מסוימות מוסיפים אלומיניום כדי למנוע יצירת גושים. גם בשימוש בכלים וברדיד אלומיניום בבישול תיתכן עלייה בתכולת האלומיניום במזון, אך זו תלויה גם בחום, במשך הבישול ובסוג המזון.  במחקר שהתפרסם ביוני 2018 נמצא שלמרות הסברה שלחומציות של המזון יש השפעה על דליפה של אלומיניום מהכלים אל המזון, נראה כי הגורם המשמעותי ביותר מלבד הרדיד עצמו הוא מזון המאוחסן ומחומם בכלי שעשוי פלדת אל-חלד (נירוסטה). כאשר המזון אופסן לפרקי זמן קצרים בקירור או חומם בכלי הגשה עשויים מפורצלן או זכוכית לא נמצא שינוי מובהק ברמות האלומיניום במזונות השונים לפני ולאחר האיחסון, אולם חימום המזון בכלי עשוי פלדת אל-חלד ועטוף ברדיד אלומיניום הגביר מאוד את זליגת האלומיניום אל המזון בשל התכונות הכימיות של הסגסוגות  השונות.

מצד שני, על פי פרסום של הסוכנות האמריקאית לחומרים רעילים, הספיגה של אלומיניום בגוף נמוכה מאוד: רק 0.5 אחוז מהאלומיניום שאנו בולעים נספג במערכת העיכול, 2-1.5 אחוז מזה שאנו נושמים נספג בריאות ואילו דרך העור, למשל בשימושים קוסמטיים, הספיגה היא רק 0.012 אחוז כלומר כמעט לא קיימת. מרבית האלומיניום שנספג בגוף מופרש בשתן ומיעוטו במיצי המרה. במחקר שבו הוזרקה ישירות לדם מנה של אלומיניום מסומן נמצא כי כ-80 אחוז ממנה הופרשו בשתן תוך כשבוע, חלק הופרש לאחר זמן רב יותר וחלק קטן כנראה הצטבר בגוף.

האלומיניום מצטבר בעיקר בעצמות אך גם בריאות, בשרירים, בכבד, במח, בכליות ובטחול וידוע כי עם הגיל עולה רמת האלומיניום ברקמות אלה. אכן, הסיכונים העיקריים שעולים ממחקרים על חשיפה ממושכת לאלומיניום קשורים בעיקר לסיכון ללקות בשיטיון (דמנציה), מחלת אלצהיימר ואולי מחלות ניווניות נוספות של מערכת העצבים הקשורות בהזדקנות.

מה אפשר לעשות?

מנסים כרגיל להקפיד על צריכה של תזונה מאוזנת ומגוונת  ומשתדלים להמעיט בצריכת מזון מתועש. עם זאת, חשוב לזכור שעלינו לבשל את המזון ולשמור אותו בכלי כלשהו. לשימוש בחומרים שונים עלולות להיות השלכות שונות על בריאותנו בין אם בשל הרכב הכלי או מידת השימור של המזון ואיכותו. לכן, אין סיבה לזרוק את רדיד האלומיניום ואפשר להמשיך להשתמש בו באופן מחושב ומושכל בהתאם לנסיבות ולצרכים.

4 תגובות

  • סיגל

    אלומיניום מסוכן לבריאות!

    ידוע מזמן.

  • מרב

    יש סכנה די מוכחת לצבירת אלומניום ובעיות מוחיות ניווניות

    כפי שעולה גם מהמאמר הקצר אך המסקנה של הכותבת: אפשר להמשיך להשתמש ברדיד האלומניום באופן מושכל ומחושב בהתאם לנסיבות ולצרכים. הלו, את כותבת משהו ומסיקה מזה דבר אחר לגמרי. זה בסדר לשיטתך להמשיך להשתמש ברדיד אלומניום ולהמשיך ולצבור (אומנם לאט לאט - כי הרוב הרי מנוקה ע"י הכבד ומופרש - שגם לנקו' זו יש חשיבות, אך לא ארחיב עליה כאן) אלומניום, עד ש... עד ש..יגיע הרי יום התשלום באופן מחלה ניוונית כל שהיא של המוח, כי הרי "לכל שבת מגיע מוצאי שבת". מה זה שימוש מושכל ומחושב, מה היא רמת חשיפה סבירה ולא פוגעת של אלומניום לדעתך? הרי מדובר על נזקים מחשיפה ממושכת, גם אם קטנה, לתווך ארוך, לא חשיפה שגורמת להרעלה אקוטית

  • אנונימי

    לא ברור עדיין מהכתבה האם כאשר

    לא ברור עדיין מהכתבה האם כאשר מחומם רדיד אלומיניום בתנור או לצורך העניין נשרף על הגז, ישנה סכנה.
    האם אפשר להבהיר נקודות אלו?

  • שי

    מה המסקנה

    לא הבנתי את המסקנה שבכתבה, כדאי להשתמש בנייר אלומיניום כדי לעטוף מזון שמתבשל?