אוכלים תפוח ביום ונפרדים מהרופא לשלום?

ברפואה העממית מקובל לייחס למאכלים מסוימים סגולות רפואיות שונות, ולהמליץ על תזונה ואף על טיפול הנשענים על סגולות אלה. האם אמנם יש גרעין של אמת מדעית בסיסמה "קח פרי ותהיה לי בריא"? בחינה מקרוב של חומרים פעילים בפירות כתפוחים ובירקות כבצל, שום וג'ינג'ר מראה שיש יותר מגרעין אחד כזה. תפוחים, למשל, עשירים במגוון רב של פיטוכימיקלים (תרכובות אורגניות שמקורן בצמחים) שלחלקם יש השפעות אנטי-דלקתיות ואנטי-סרטניות. השפעות אלה נמצאו הן במחקרים ביולוגיים על תרביות תאים והן במחקרים אפידמיולוגיים שמצאו קשר בין תזונה עשירה בתפוחים ובין הפחתת הסיכוי לחלות בסוגים מסוימים של סרטן. אחד הפיטוכימיקלים שמעורב בתהליכים האלה הוא קוורסטין (quercetin) השייך למשפחת הפלאבונואידים. זהו נוגד חמצון שעשוי למנוע נזקים שנגרמים לתאים על ידי רדיקלים חופשיים,דרך מסלולי אותות תאיים שיוצרים תהליכים דלקתיים ותהליכים סרטניים. הקוורסטין אף הוא מפחית תגובות אלרגיות.

קוורסטין ופלאבונואידים נוספים נמצאים בפירות ובירקות רבים, בהם גם בצל. לבצל יש מוניטין מצוין של ירק בעל תכונות התורמות לבריאות שהפלאבונואידים הם רק חלק מתכונות אלה. ישנם מחקרים שמראים שבבצל ישנם חומרים שהורגים חיידקים, נגיפים, פטריות וטפילים. תמציות של בצל מעכבות התרבות של חיידקים מסוגים שונים הגדלים בתנאי מעבדה. כמו כן, תמצית מבצל וולשי נמצאה יעילה כנגד פטריות המייצרות את הרעלן אפלאטוקסין ולפיכך ייתכן כי התמצית יכולה לשמש חומר משמר בתעשיית המזון. בצלים מכילים סיבים תזונתיים שתורמים לפעילות תקינה של מערכת העיכול ואף מסייעים לאוכלוסיה של חיידקי מעי "טובים".

גם בשום, המכיל קוורסטין בכמות נמוכה מזו של הבצל, אפשר למצוא השפעות דומות. שום מכיל רמות גבוהות של אליצין, תרכובת נדיפה שנותנת לו את ריחו האופייני. שיני שום שלמות מכילות חומר מוצא בלתי פעיל אך יציב בשם אליין. כאשר חותכים שום או כותשים אותו מתרחשת תגובה אנזימטית מהירה מאוד שהופכת את האליין לאליצין פעיל. פעילותו הביולוגית של חומר זה מרשימה והיא דומה לפעילות הקוורסטין: האליצין יעיל כנגד סוגים מסוימים של חיידקים, פטריות, וירוסים וטפילים, ומעכב אף הוא יצירת אפלאטוקסין. מחקרים מצאו קשר בין צריכה של שום ובין הפחתת הסיכוי לחלות בסוגים שונים של סרטן, אם כי חשוב לציין שבמחקרים קליניים מבוקרים נמצאה יעילות מוגבלת יותר. ישנן עדויות לכך שצריכה של שום מסייעת בהורדת לחץ דם אך כפי הנראה מדובר בהשפעה רק על חלק ממקרי היתר לחץ דם וההשפעה המדויקת עדיין איננה ברורה. בנוסף, שום מפחית קרישיות בדם כך שביחד עם השפעתו על לחץ הדם יש לו תרומה להפחתת הסיכוי למחלות לב ועורקים. בדומה לבצל, שום מכיל כמות גדולה של נוגדי חמצון שחלקם הם תוצרי פירוק של אליצין ושל קוורסטין.

יש מההשפעות של שום ובצל המשותפות גם לג'ינג'ר: גם הג'ינג'ר מכיל נוגדי חמצון רבים וגם לו מיוחסת פעילות אנטי דלקתית ופעילות אנטי סרטנית, בעיקר דרך החומרים הפעילים ג'ינג'רול ושגאול. חומרים אלו קשורים גם הם בהורדת לחץ דם ובהפחתת הסיכוי למחלות לב ועורקים, וכן ישנן עדויות שקושרות ג'ינג'ר להורדת רמות סוכר בדם. הג'ינג'ר מוכר כתרופה עממית לבחילות, להקאות ולכאבי בטן. מחקרים מבוקרים מצאו השפעה מסוימת על בחילות בוקר בהריון, אם כי הביסוס לכך עדיין אינו חזק מספיק. העדויות להקלה על בחילות שנובעות מסיבות אחרות (למשל בחילות בנסיעות) חלשות אף יותר.

מחקרים מצאו שדבש עשוי להועיל בשני מצבים – הקלה על שיעול וטיפול בפצעים. מחקר ישראלי בדק אם ילדים חולים שצרכו סוגים שונים של דבש כחצי שעה לפני שנת הלילה השתעלו פחות מאשר ילדים שקיבלו סילאן תמרים (תרופת דמה) או ילדים שלא קיבלו שום טיפול, ומצא כי סוגי הדבש השונים יעילים יותר מאשר טיפול הדמה ומהיעדר כל טיפול. חשוב לציין שלא ידוע כיום על רכיבים פעילים ספציפים אשר נותנים לדבש יתרונות בריאותיים כלשהם.

אחת הגישות לטיפול בפצעים או בכוויות היא שימוש בדבש על מנת למנוע זיהום ולאפשר החלמה של הפצע. למרבה הצער, רוב המחקרים בנושא הם באיכות נמוכה וקשה להסיק מהם מסקנות חד-משמעיות. אחד הקשיים הוא העובדה כי קיימים הבדלים גדולים בין סוגי דבש שונים ולכן יש להתייחס לכל סוג בנפרד.

שאלה של מינון

עד כאן הכול טוב ויפה, אך כאשר חוקרים השפעות של פירות וירקות, כמו של כל תרופה עממית וצמח מרפא, חשוב להביא בחשבון כמה שיקולים.

מצד אחד, בצמחי מרפא יש חומרים פעילים רבים ופעמים רבות השפעתם היא סינרגטית, כלומר השפעתם של כמה חומרים ביחד גדולה מהשפעתו של כל חומר בנפרד, ולכן קשה לזהות מי הוא הגורם לפעולה. מצד שני, יש הבדלים בהרכבי החומרים הפעילים ובכמותם בין זנים שונים של צמחים ואפילו בין צמחים מאותו זן הגדלים בתנאי סביבה מעט שונים. כאשר מעוניינים לעשות מחקר קליני איכותי יש להקפיד על חומרים זהים הניתנים במינונים זהים, ולכן פעמים רבות יש קושי לערוך מחקרים קליניים טובים על צמחי מרפא. זאת ועוד, כאשר עורכים מחקר אפידמיולוגי על אוכלוסייה קשה לקבל נתונים איכותיים בשאלות כגון מה בדיוק נצרך במזון, באלו כמויות ובאיזו תדירות הוא נצרך,  משום שבני אדם עשויים לא לזכור או לא לשים לב כמה בצל הוסיפו לסלט בדיוק, ויש לכך חשיבות כאשר מבקשים לקבוע קשר בין מינון להשפעה. ברוב המקרים אנשים צורכים יותר מאשר צמח אחד ולכן קשה אף יותר לבודד האם ההשפעה החיובית הגיעה מבצל, משום או מג'ינג'ר.

עוד יש לזכור, שחומר פעיל כשמו כן הוא ופעילותו אינה תלויה במקור שממנו הגיע. חומר המעכב תגובה דלקתית יעכב אותה בכל מקרה, גם במקרים שבהם יש זיהום ודרושה תגובה דלקתית של מערכת החיסון על מנת להילחם בו. לצמחי מרפא עשויות להיות תופעות לוואי בדיוק כמו לתרופות סינתטיות, ולא רק זאת אלא שהם עשויים להיות רעילים ולהגיב עם תרופות אחרות. 

ערב תרבות מדע: Smart Food – מפגש מסקרן על מדע וצמחים לפרטים והרשמה