לא מפורסם

נוסח השאלה המקורי: ידוע שלשום יש סגולות אנטי-בקטריאליות, במיוחד בגלל מולקולת האליצין שבו. השאלה שלי היא זאת איך פועלים החומרים הפעילים, ובמה זה שונה מאנטיביוטיקה? השאלה הזו מובילה לעוד שאלה – מדוע השום מהולל ומומלץ על ידי רבים, ולעומתו האנטיביוטיקה די מושמצת (בגבולות הברורים כמובן)?

תודה רבה,
איתי.


איתי שלום,

תודה על שאלתך,

משחר ימי ההיסטוריה הלך שמו של השום לפניו (או לפחות לפני ריחו), והוא נודע לכל בזכות סגולותיו הרפואיות. השום מוזכר לראשונה בתקופת מצרים העתיקה, אז נהגו בני מעמד הפועלים, בוני הפירמידות, לאכול אותו, ככל הנראה כדי שיחזק אותם ויסייע להם בעבודת הכפיים הקשה. על פי המקורות, גם אבותינו, כשהיו עבדים במצרים, קיבלו שום בתזונתם כדי להגביר את תפוקתם.

על פי התלמוד, השום מסייע בטיפול בדלקות, טפילים, בעיות פוריות ומחלות נוספות. גם ביוון וברומא העתיקה העריכו את תכונותיו של השום. אתלטים העשירו את תפריטם בשום לפני תחרויות אולימפיות, חיילים ויורדי ים אכלו שום לפני צאתם לדרך ורופאים בני התקופה ההיא, ובראשם אבי הרפואה המודרנית היפוקרטס, המליצו על אכילת שום כטיפול בבעיות נשימה, דלקות, בעיות בכלי הדם ומחלות פרקים.


שום סגול טרי | התמונה לקוחה מוויקיפדיה; נוצרה בידי Itzuvit

כפי שציינת נכונה, החומר הפעיל בשום הוא האליצין. לפני כשני עשורים זיהו מדעני מכון ויצמן את דרך הפעולה שלו וגילו שהאליצין מפריע לתפקודם של שני חלבונים החיוניים לתהליכי החיים של חיידקים וטפילים שונים: ציסטאין פרוטאינז ואלכוהול דהידרוגנז. על ידי תגובה כימית האליצין משנה את המבנה של החלבונים הללו וכתוצאה מכך הם הופכים בלתי פעילים. בסופו של דבר התהליך הזה מוביל למותם של חיידקים וטפילים ולבלימת ההתפתחות של זיהומים, דלקות ומחלות.


מולקולת האליצין | התרשים לקוח מוויקיפדיה; נוצר בידי Ben Mills

האנטיביוטיקה, אחת הבשורות הגדולות של המאה העשרים, היא שם כולל לקבוצת תרופות הפועלות נגד חיידקים במגוון צורות. חלקן פוגעות בדופן התא של החיידק, אחרות מפריעות לתהליכי בניית חומצות הגרעין המרכיבות את הדנ"א של החיידק ורבות מהן פוגעות בתהליך בניית החלבונים בחיידק.

אך אליה וקוץ בה, ל"תרופת הזהב" של שנות החמישים יש כמה חסרונות ברורים. בראש וראשונה, השימוש המוגבר באנטיביוטיקה הוביל להיווצרות זנים עמידים בפני התרופה. שינויים גנטיים אפשרו לחיידקים לפתח דרכים לחמוק ולהתגונן מפני האנטיביוטיקה. התופעה הזו הולכת ומתרחבת ומטרידה מאוד את הקהילה הרפואית.

נוסף על כך, כמה מסוגי האנטיביוטיקה אינם נוהגים איפה ואיפה ופוגעים גם ב"פלורה" הטבעית שלנו – כל אותם חיידקים הידידותיים החיים בגופנו ונחוצים לתפקוד היעיל של מערכות גופנו. כמו כן, חלק מהתרופות האנטיביוטיות מחלישות את מערכת החיסון שלנו. סוגים מסוימים של אנטיביוטיקה אסורים בשימוש במצבים מיוחדים, כגון היריון והנקה.

השום, לעומת זאת, יעיל יותר מחלק מהתרופות האנטיביוטיות להגנה מפני טיפוס, חיידקי סטרפטוקוקוס, חיידקי סטפילוקוקוס, כולרה, דיזנטריה ודלקות מעיים. לא בכדי הוא מכונה "האנטיביוטיקה של הטבע". בניגוד לאנטיביוטיקה הוא אינו פוגע בפלורה הטבעית. השום נמצא יעיל נגד וירוסים (שכידוע אינם מושפעים מאנטיביוטיקה) והוא מותר לאכילה גם במהלך היריון ובעת הנקה.

מעבר לכך, מחקרים הראו כי השום יעיל כנוגד חמצון, כגורם מסייע בתהליכי הרזייה, והוא גם מפחית כולסטרול, משתן ותומך בתפקוד תקין של הכליות, מוריד את כמות הסוכר בדם, מרחיק יתושים וחרקים ואפילו יש לו פעילות אנטי-סרטנית בתנאים מסויימים.

צריכת השום המומלצת היא שן אחת או שתיים ליום. את השום מומלץ לצרוך סמוך למועד כתישתו, היות שהאליצין נוצר עם הכתישה ומתפרק תוך זמן קצר. על מנת למנוע נידוי חברתי אפשר לעדן את ריח השום על ידי לעיסת פטרוזיליה, שומר ונענע ולהרבות בצחצוח שיניים ובשימוש במי פה.

בתיאבון ולבריאות!

בומרנג – בחזרה אליך:

מאפיין ידוע של מאכלים שמקורם במזרח הוא השימוש הרב שנעשה בהם בצמחי תבלין שמעשירים את טעמם, לעומת תבשילים שמקורם במערב ובהם השימוש בתבלינים נפוץ פחות. חשבת פעם מה גרם להבדל הקולינרי הזה?

במחקר שנערך באוניברסיטת קורנל על מתכונים ממדינות שונות נמצא כי ככל שהטמפרטורה גבוהה יותר, כך גובר השימוש בתבלינים. בפולין, למשל, נמצא שנעשה שימוש ב-0.3 תבלינים בממוצע למתכון, כשהטמפרטורה השנתית הממוצעת שם היא 7.8 מעלות צלזיוס. בהודו, לעומת זאת, שם הטמפרטורה השנתית הממוצעת היא 26.9 מעלות צלזיוס, נמצא שמשתמשים ב-9.3 תבלינים בממוצע למתכון. ישראל, אגב, נמצאת אי שם באמצע עם ממוצע של 3.9 תבלינים למתכון.

בין צמחי התבלין הללו מככב מכובדנו השום. בהינתן הסגולות האנטי-בקטריאליות של השום ושל צמחי תבלין נוספים, האם תוכל לשער מדוע השימוש בהם נרחב כל כך במדינות החמות? רמז: חשוב מה קורה לחיידקים בטמפרטורה גבוהה.

ד"ר ענת לונדון
המחלקה לנוירוביולוגיה
מכון ויצמן למדע


הערה לגולשים

אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה יתקבלו תמיד בברכה.

15 תגובות

  • אנונימי

    איך האליצין הורס את החיידקים

    איך האליצין הורס את החיידקים האלו? בעזרת PH נמוך או משהו אחר?

  • עידו כהן

    האם ברזל פוגע בערכים התזונתיים של השום?

    האם ברזל פוגע בערכים התזונתיים של השום? יש שמועה כזאת ורציתי לדעת האם זה נכון

  • ס. אהרון

    בליעת שן שום טרי

    האם זה בריא לבלוע שן שום אחת ביום ( לא ללעוס)
    האם האליצין ישתחרר בזמן העיכול??

  • יקיר

    כתישה או בליעה

    האם החומר בשום, הקרוי אליצין, מתפרק בגוף כאשר אני בולע את השן של השום ? או שעדיף לכתוש ולאכול ?
    בכללי, אני רוצה לדעת מה הצורה הבריאה ביותר לאכול את השום- כתישה? בליעה? חתיכות קטנות? והאם זה משנה בכלל..
    תודה לעונים.

  • שאבי

    שום

    שלום
    יש לי שאלה על אופן אכילת השום. אני בשנתיים האחרונות בשביל לא ללעוס את השום ולגרום לריח רע בפה שקשה לנקות , אני חותך את השן לחתיכות קטנות ושם אותם בכוס מים ושותה. האם יש איבוד הסגולות הרפואיות?

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןbatchenw

    שום

    על מנת להנות מהיתרונות הבריאותיים של האליצין שבשום
    עדיף לא לחתוך ולפצוע את שן השום לפני האכילה. תהליך החיתוך גורם
    לאליצעין להיווצר ומכיוון שאליצין מתפרק מאוד מהר, ייתכן שהזמן שעובר בין החיתוך לבין האכילה עצמה, מוריד בצורה ניכרת את רמות האליצין שאכן נספג בגוף.
    תעבור ללעיסת שיני שום שלמות אם ברצונך לאכול אליצין.

  • איבון

    המלצות לגבי אופן צריכת השום וכן פעילות נגד וירוסים

    תודה רבה על המידע המעניין!!
    שאלות נוספות שהתעוררו במהלך קריאת הכתבה:
    1- רק בשורה מוצנעת בסוף הכתבה הבנתי שהכמות המומלצת הינה שן שום ביום. כיצד יש לצרוך- שום טרי? מה קורה לאליצין בחימום?
    2- כיצד פועל האליצין כנגד וירוסים? אשמח להבהרות נוספות.

  • דר ענת לונדון

    צריכת שום טרי או מבושל

    איבון וענת שלום,

    איחדתי את התשובה לשאלותיכן היות ושאלתן דברים דומים.

    תודה על ההתעניינות והשאלות.

    השום מכיל מספר תרכובות גופרית פעילות, הידועה והנחקרת ביותר מביניהן היא תרכובת האליצין. האליצין נוצר כאשר חומר הנקרא אליאין  (Alliin נגזרת גופרית של החומצה האמינית ציסטאין) בא במגע עם אנזים הנקרא אלינאז (Allinase), דבר המתאפשר רק עם פציעתם של תאי השום על ידי כתישה, לעיסה או חיתוך (נתון המסביר את ההמלצה לצריכת שום חתוך/כתוש ולא בשלמותו).

    כאשר מבשלים שום, האנזים אלינאז, שהוא למעשה חלבון, מאבד את המבנה שלו בעקבות החימום והופך בלתי פעיל, כך שלא ניתן להפיק אליצין. כלומר, עם הבישול מאבד השום חלק מסגולותיו הרפואיות. עם זאת, יש לזכור שישנן תרכובות מועילות אחרות בשום שאינן רגישות לחום ולכן עדיין ניתן להפיק תועלת כלשהיא מצריכת שום מבושל.

    על פי מחקר שנעשה בארה"ב, על מנת לשמר את סגולותיו הרפואיות של השום בעת הבישול רצוי לחתוך אותו, לחכות כעשר דקות ורק לאחר מכן לבשלו. הרעיון הוא שבעשר הדקות הללו, לפני הבישול, האלינאז שנחשף בחיתוך מספיק להגיב עם האלאין ליצירת תרכובת האליצין.

    בנוגע לפעילות האנטי ויראלית של השום, ידוע כי מרכיבי השום מסוגלים להפריע להצמדות של וירוסים מסוימים לתא המטרה ובצורה זו למנוע את החדירה לתא. בנוסף לאליצין, תרכובת גופרית אחרת הקיימת בשום ונקראת ajoene נמצאה פעילה ביותר כנגד וירוסים.

    מחקר שבדק את השפעת צריכת שום על תחלואה בשפעת מצא כי אנשים שלקחו תוסף שום חלו פחות בשפעת, שהיא כידוע מחלה ויראלית, לעומת אנשים שלקחו תוסף דמה (פלסבו). כמו כן, כאשר אותם אנשים שלקחו תוסף שום חלו בשפעת הם החלימו מהר יותר ודיווחו על סימפטומים קלים יותר לעומת קבוצת הדמה.

    בברכה,

    דר' ענת לונדון

  • איבון

  • ענת גור ריוה

    השום

    בהמשך למאמר של דר' ענת לונדון, האם לשום ערך רפואי לאחר בישול?

  • דר ענת לונדון

    שום מבושל

    ענת שלום,

    עניתי לך ולאיבון ביחד.
    ראי את התשובה תחת: צריכת שום טרי או מבושל.

    בברכה,

    דר' ענת לונדון

  • נעם

    אשמח לדעת מהי הכתיבה הכימית

    אשמח לדעת מהי הכתיבה הכימית של האליצין וכמו כן לשאול האם האנזים גורם גם למותם של החיידקים הפרוביוטים במעייים- כדוגמת e -קולי?

  • איתי

    נהניתי לקרוא, תודה רבה לך.

    ובנוגע לשאלת ה"בומרנג" אני מעריך שהשימוש בתבלינים במדינות חמות הוא המשך המסורת שהתפתחה כתוצאה מהצורך לשמר מזון, מכיוון שכמו שאנחנו יודעים- בקיץ האוכל "מתקלקל" מהר יותר.

  • דר ענת לונדון

    שאלת הבומרנג

    תודה איתי.

    אכן, במדינות חמות ובטמפרטורות גבוהות החיידקים נוטים לשגשג, דבר המוביל ל"קלקול" מהיר יותר של המזון. יש הסוברים כי הצורך לשמר מזון הוביל לשימוש הנרחב בצמחי תבלין בשל פעילותם האנטי-בקטריאלית. סביר להניח כי באותה תקופה לא ידעו על קיומם של חיידקים, אך הבחינו כי הוספת התבלין משמרת את המזון לזמן ארוך יותר. כך, ככל הנראה, התפתחה מסורת השימוש בתבלינים שהובילה למתכונים הטעימים שאנו מכירים כיום.

    דר' ענת לונדון

  • 99

    אולי זו לא רק הצריכה והשימוש,

    אולי זו לא רק הצריכה והשימוש, אולי זו גם התפוצה. תבלינים צומחים בעיקר באזורים חמים, לא?
    האם בבליעת כמוסות שום היתרונות שהוזכרו בכתבה נשמרים?