מוליך-על או מוליך שולל?, אבחון מעידן הקרח, מתנת האהבה של התיקנים כבר פחות מתוקה וכשציפורים מפרקות את הקן
מה חדש?
- מוליך-על או מוליך שולל?
- אבחון מעידן הקרח
- מתנת האהבה של התיקנים כבר פחות מתוקה
- כשציפורים מפרקות את הקן
מוליך-על או מוליך שולל?
חומרים מסוימים מאבדים בטמפרטורות נמוכות את ההתנגדות החשמלית שלהם, והופכים למוליכי-על. למוליכים כאלה יש יישומים רבים, והם יחוללו מהפכה בעולם אם רק תימצא דרך לשמר את התכונה הזאת גם בטמפרטורת החדר, בלי צורך בקירור לטמפרטורות של כ-200 מעלות צלזיוס מתחת לאפס.
בשבוע שעבר דיווחו חוקרים מקוריאה הדרומית כי ייצרו מחומרים פשוטים מוליך-על כזה, ששומר על תכונותיו אפילו ב-120 מעלות צלזיוס. מאמר המחקר הועלה לאתר פרסום מוקדם, וטרם עבר בקרת עמיתים, ובינתיים התקבל בספקנות רבה. אף מעבדה לא הצליחה לשחזר את הממצאים, אך ייתכן ששחזור כזה עלול לדרוש יותר מכמה ימים.
חוקרים טוענים כי מחברי המאמר לא מספקים הסבר תיאורטי משכנע לממצאים. העניינים הסתבכו עוד כשאחד החוקרים טען שראש צוות המחקר פרסם את הממצאים בלי אישור של עמיתיו, ושהמאמר אינו מוכן עדיין לפרסום. לכתבה באתר.
ריחוף חלקי של החומר החדש מעל מגנט | צילום מתוך מאמר המחקר
עמית פנדואבחון מעידן הקרח
במהלך עידן הקרח האחרון, עד לפני כ-12 אלף שנה, אפשר היה לפגוש באזור לוס אנג'לס של היום טורפי-על כמו טיגריס שֶׁנְחַרְבִּי (Smilodon fatalis) וזאב בלהות (Aenocyon dirus). מחקר שבדק יותר מ-1,500 עצמות גפיים מאובנות שלהם שנמצאו בבורות זפת זיהה בחלקן סימנים שמעידים על מחלת המפרקים אוסטאוכונדריטיס דיסקנס, שמתבטאת בכאבים, צליעה ואף נכות.
המחלה נובעת מכשל בהתגרמות סחוס הגדילה שבקצה העצם, ובעקבות זאת להתנתקות חלקיקי סחוס ונדידתם לתוך חלל המפרק, שם הם יוצרים דלקת. המחלה תועדה אצל יונקים נוספים ופוגעת גם בבני אדם. החוקרים הופתעו לגלות שהמחלה הופיעה במאובנים שנבדקו בשכיחות גבוהה בהרבה מזו הקיימת במינים מודרניים. מניחים שלמחלה יש גורם גנטי ולכן ייתכן שהופעתה על סף הכחדתם של המינים מעידה על מצוקה סביבתית, או על מצב טרום הכחדה שאילץ אוכלוסיות מבודדות להתרבות בינן לבין עצמן. למאמר המלא (באנגלית). לקריאה בהרחבה (באנגלית).
טורף-על מעידן הקרח האחרון שסבל ממחלת מפרקים. טיגריס שנחרבי | Daniel Eskridge, Shutterstock
מתנת האהבה של התיקנים כבר פחות מתוקה
תיקנים, כמו בעלי חיים רבים אחרים, אוהבים סוכר. הם משתמשים בו גם בתהליך החיזור שלהם: התיקנים הזכרים פולטים מבלוטה שנמצאת מאחורי כנפיהם תרכובת של חלבונים, שומנים וסוכרים, ומגישים אותה לנקבה כמעין מתנת כלולות. התרכובת כוללת סוכר בשם מלטוז, שמתפרק במהירות לגלוקוז במגע עם הרוק.
בני אדם מנצלים את החיבה למתוק של התיקנים כדי להילחם בהם. בעשורים האחרונים נעשה שימוש נרחב בפתיונות מורעלים המוסווים בתוך תרכובות המכילות גלוקוז, על מנת למשוך אליהן תיקנים. ההצלחה שלהם הובילה להתפתחות אוכלוסיות תיקנים שעברו מוטציה, ועכשיו נרתעים מאוכל מתוק. אם כך, איך הזכרים מושכים את הנקבות? במאמר חדש, חוקרים הראו שהתיקנים עם המוטציה שינו את הרכב הסוכרים בנוזל מתנת הכלולות שלהם. במקום מלטוז יש בו כעת כמות גבוהה יותר של מלטוטריוז, סוכר מורכב יותר שזקוק לזמן רב יותר כדי להתפרק לגלוקוז. כך התרכובת מעכבת את מועד תחושת הדחייה שחשה הנקבה כלפי הסוכר, ובינתיים הזכר יכול להתרבות איתה. לכתבה באתר.
אוהבים סוכר ומשתמשים בו בתהליך החיזור. תיקן על ערמת קוביות סוכר | שירה הולנד באמצעות מידג'רני
סהר צדקהכשציפורים מפרקות את הקן
ציפורים רבות הן מונוגמיות, אבל גם אצלן יש גירושין - מקרים שבהם ציפורים מביאות צאצאים עם שותפים חדשים, אף על פי שבני או בנות הזוג הקודמים שלהן עדיין בחיים. שיעורי הגירושין משתנים ממין למין, ולא ברור מה גורם לציפורים ממין אחד להתגרש לעיתים קרובות יותר מאחרות.
בניסיון לענות על כך, חוקרים מסין בחנו את שיעור הגירושין ב-186 מיני ציפורים. הם גילו שבמינים שבהם הזכרים נהגו להזדווג עם נקבות שלא היו בנות זוגן היו יותר גירושין. בנוסף, ככל שהמרחק שעברו הציפורים בנדידתן היה גדול יותר, כך שיעורי הגירושין האמירו.
ייתכן, אומרים החוקרים, שהגירושין הם המשך של אותה אסטרטגיית רבייה שהובילה את הזכרים לבגוד: כך הם מזדווגים עם יותר נקבות ולצאצאיהם יש מגוון גנטי גדול יותר. הקשר לנדידה עשוי לנבוע מהקושי של בני הזוג למצוא זה את זה. אם אחד מהם מגיע לאזור הרבייה מוקדם מהשני, המקדים עשוי להקים קן עם שותף אחר. לכתבה באתר.
גם אצל ציפורים מונוגמיות יש גירושין. זוג ציפורים על חוט | LittlePerfectStock, Shutterstock
ד"ר יונת אשחר