יותר מ-1,500 שנה האמינו מלומדים בעובדה שכל ילד יכול להפריך בבדיקה פשוטה. שתי גישות שהתפתחו במאה ה-16 שינו את המצב

הנה רעיון שבטח לא העליתם מעולם בדעתכם: מריחת שום על מגנט משבשת את המשיכה המגנטית שלו.

אף שהרעיון הזה נשמע תמוה בימינו, עד לפני כמה מאות שנים ראו בו עובדה לא מעורערת. כך היה לפחות מאז תקופת פריחתה של הקיסרות הרומית ועד תחילת ימי המדע המודרני. במשך מאות שנים נהגו לאסור על מלחים לאכול שום בזמן ההפלגה בים מפני שחששו כי אדי השום עלולים לשבש את המצפנים המגנטיים של הספינה ולהטעות את נווטיה.

אם זה לא נראה לכם מוזר מספיק, דעו שבמשך השנים נמצא גם פתרון יצירתי לבעיה הדמיונית הזאת: אנשים סברו שאפשר לבטל את ההשפעה השלילית של השום אם שופכים על המגנט דם של עז. מאין הגיעו הרעיונות האלה? מדוע הם נתפסו כאמת זמן כה רב? ומעל לכול, מה אפשר ללמוד מזה על ההבדל בין המדע בתקופה המודרנית לחקר המציאות בזמנים קדומים יותר?

פליניוס וצילום מספרו "תולדות הטבע"
פליניוס וצילום מספרו "תולדות הטבע". | צילום: LIBRARY OF CONGRESS, RARE BOOK AND SPECIAL COLLECTIONS DIVISION / SCIENCE PHOTO LIBRARY איור: SHEILA TERRY / SCIENCE PHOTO LIBRARY

טעות לעולם חוזרת

רבים מהקוראים בוודאי שואלים את עצמם, "אבל רגע – למה לא בדקו את זה? זה הרי כל כך פשוט". ואכן אם תקחו שום ותנסו לשבש באמצעותו את פעולת המגנט, קרוב לוודאי שתגלו, למורת רוחם של חוקרי הטבע מהעת העתיקה ומימי הביניים, שלשום אין שום השפעה על משיכת המגנט. לכל היותר המגנט יתכסה בשכבה שמנונית וידיף ריח עז של... ובכן, שום. איך ייתכן שעובדה שכל כך קל לבדוק ולסתור נתפסה כאמת במשך שנים כה רבות?

ראשית עלינו להבין מהו מקורו של רעיון אפקט השום. ההסבר המקובל ביותר הוא שמדובר בשגיאת כתיב שהשתמרה לאורך דורות רבים בכתבים שהועתקו בכתב יד. את ההתחלה צריך כנראה לחפש ברומא, אצל חוקר הטבע בן המאה הראשונה לספירה  גאיוס פליניוס סקונדוס (פליניוס הזקן), שכתב את אחת מאנציקלופדיות הטבע המקיפות ביותר של העת העתיקה, "תולדות הטבע". בספר ה-20 של חיבורו כתב פליניוס, "המגנט מושך ברזל ו(אבן) אחרת הודפת אותו ממנה". ב"אבן אחרת" התכוון פליניוס כנראה למינרלים שמלומדים בימיו ייחסו להם כוח דחייה מגנטית.

כאן מגיע החלק המסקרן. פליניוס כתב את ספריו ביוונית, ובשפה הזאת הכתיב של המילים "אחרת" (alio) ו"שום" (allio) הוא כמעט זהה. בימים ההם, לפני המצאת הדפוס, נהגו להעתיק ספרים ביד, כך שלא חסרו שגיאות העתקה. כנראה השגיאה הזאת חזרה בעותקים רבים, והטעות השתרשה. אכן מוכרים כיום עותקים ישנים של "תולדות הטבע" שבהם כתוב "אבן אחרת".

הדרך מכאן להפיכת אפקט השום לעובדה שאין עליה עוררין הייתה קצרה. כבר הפילוסוף וההיסטוריון הרומי פלוטרכוס, שנולד דור אחד אחרי פליניוס, התייחס לאפקט השום כאל עובדה מוגמרת. בספרו "שאלות" (Quaestiones Convivales) הוא כתב: "אבן המגנט לא תמשוך ברזל אם נמרח עליה שום. אלה דברים שברורים לכול".

מפתיע לגלות שפלוטרכוס כתב שהעובדה בדוקה. אם דבריו נכונים, סימן שמישהו בחן את הנושא והגיע מתוך התנסות אישית למסקנה חסרת שחר. האם פלוטרכוס שיקר לקוראיו או שמא האמין בכנות ששום משבש את פעולת המגנט? מכיוון שעברו כמעט אלפיים שנה מאז ימי פלוטכרוס תשובה לא ידועה, אך נראה שדבריו ממחישים כי לפעמים לא צריך לראות כדי להאמין, אלא להאמין כדי לראות.

הפילוסוף וההיסטוריון הרומי פלוטרכוס
הפילוסוף וההיסטוריון הרומי פלוטרכוס, שנולד דור אחד אחרי פליניוס, התייחס לאפקט השום כאל עובדה מוגמרת. | איור: New York Public LIbrary Picture Collection Science photo library

דוגמה מייצגת

בחלוף השנים האמונה באפקט השום הלכה והשתרשה. במאה השנייה לספירה כתב האסטרונום הנודע תלמי, ביצירתו "ארבעת הספרים" (Tetrabiblos), "מגנט לא ימשוך ברזל לאחר שנמרח עליו שום". ברוב המקורות הקדומים מופיע אפקט השום כדוגמה להמחשת עקרון הסימפטיה-אנטיפתיה, שקבע כי יש חומרים בעלי כוחות מנוגדים לאלה של חומרים אחרים, והכוחות הללו מבטלים אלה את אלה. הצמד מגנט ושום הפך לאחת הדוגמאות המקובלות להמחשת העיקרון.

אפקט השום המשיך להופיע בכתבים רבים אחרים לאורך מאות שנים. בחיבור על אלכימיה מהמאה השביעית, שמחברו אינו ידוע, נטען לדוגמה: "אל לאיש להתעלם מכך שבגלל הסימפטיה הטבעית אבנים מגנטיות מושכות אליהן ברזל, או מכך שעקב האנטיפתיה שום שנמרח על מגנט מבטל את פעילות המשיכה הטבעית של המגנט".

וזה ממשיך במאה העשירית נכתב באוסף כתבים מקיף בנושא חקלאות, בשם "גיאופוניקה" (Geoponica), שהשום לא רק מבטל את המשיכה של המגנט, אלא אף גורם לדחייה של ברזל. שם גם הופיעה הטענה שטבילת המגנט בקערה עם דם של עז תבטל את השפעת השום – תוספת שנולדה כנראה אף היא מפרשנות יצירתית של כתבי פליניוס.

במאה ה-13 התגלגל אפקט השום גם לכתבים מדעיים מהעולם המוסלמי, שאימצו רעיונות רבים שצמחו במקור בתרבות היוונית והרומית הקדומה. עם זאת, יש כמה וכמה עדויות על מלומדים מימי הביניים שבדקו את אפקט השום בכוחות עצמם וגילו שהוא שגוי. אולם גם הם נמנעו מלפסול את קיומו של אפקט השום, ורק טענו בזהירות שייתכן כי האפקט פועל רק על שומים ומגנטים מסוימים ולא על אלה שהם בדקו.

רק בראשיתה של המהפכה המדעית, בשלהי המאה ה-16, החלו להופיע מכתבים ומאמרים של חוקרים שטענו כי אפקט השום אינו נכון, על סמך ניסויים קפדניים. מדענים במאה ה-17 כבר קבעו בוודאות שהאפקט אינו אמיתי, והרעיון המוזר הזה נקבר כהערת שוליים בספרי ההיסטוריה של המדע.

במאה העשירית נכתב באוסף כתבים מקיף בנושא חקלאות, בשם "גיאופוניקה"
במאה העשירית נכתב באוסף כתבים מקיף בנושא חקלאות, בשם "גיאופוניקה", שהשום לא רק מבטל את המשיכה של המגנט, אלא אף גורם לדחייה של ברזל. צילום: דף מאוסף הכתבים "גיאופוניקה".

המהפכה הגדולה ביותר

אין כל דבר מפתיע או חריג בכך שרעיון מדעי שגוי שרד שנים רבות עד שהופרך. יש תיאוריות רבות שהאמונה בהן החזיקה מעמד בלי ראיות מספקות, כגון כוחה המרפא של הקזת דם באמצעות עלוקות או קיומו של חומר בשם פלוגיסטון המשתחרר בעת שריפה. אנו יודעים גם שקרוב לוודאי שיש בין התיאוריות המדעיות המקובלות כיום כאלה שיופרכו בעתיד. מה שמיוחד באפקט השום הוא שכל כך קל לבדוק אותו. לכאורה לא הייתה שום סיבה שהוא ישרוד יותר מ-1,500 שנה.

מדוע נדרש למלומדי העבר כל כך הרבה זמן להודות שאין שום אפקט שום? התשובה טמונה במהפכה הגדולה ביותר של התקופה המודרנית: המעבר לשיטת החקירה האמפירית.

לפי השיטה המדעית המודרנית, השערות צריכות להיבחן בצורה אמפירית. כלומר, עלינו לבצע ניסויים או תצפיות שיאששו או יפריכו את השערתנו. יתרה מזאת, גם חוקרים אחרים צריכים להיות מסוגלים לשחזר את הניסויים והתצפיות שלנו ולבחון שהן אכן נכונות ושהממצאים נשארים זהים ועקביים לאורך זמן. הגישה האמפירית החלה ליצוק את היסודות לתהליך המדעי המודרני במאה ה-16, בדיוק באותן שנים שבהן החלו חוקרים לשלול את הרעיון של אפקט השום.

אולם ההסבר הזה אינו מלא. הרי גם לפני תחילת המהפכה המדעית היו מי שביצעו בדיקות וניסויים, גם אם הם לא פעלו לפי השיטה המדעית המדוקדקת המקובלת כיום. וכאמור, כבר בימי הביניים ניסו חוקרי טבע לבדוק את אפקט השום ולא מצאו כל ראיה לקיומו.

ההסבר הנוסף לעמידותה רבת השנים של האמונה באפקט השום טמון, אם כן, בשינוי תפיסתי נוסף, ולא פחות משמעותי, שהתרחש במקביל לצמיחת השיטה המדעית המודרנית. לאורך שנים רבות שררה באירופה של ימי הביניים אווירה של הערצה כלפי חכמי העבר, במיוחד מיוון העתיקה. נקודת המוצא של רוב המלומדים הייתה שכל מה שקבעו הפילוסופים בעת העתיקה, ובראשם אריסטו ואפלטון, היה נכון.

הנורמה הזו הביאה לידי כך שלאורך מאות שנים, לפחות מאז דמדומי הקיסרות הרומית המערבית ועד תקופת הרנסנס, כמעט אף אחד לא העז להטיל ספק בחוקי הטבע כפי שתיארו אותם הכתבים המוסמכים מפעם. זו הסיבה, לדוגמה, לכך שהמודל הגיאוצנטרי של מערכת השמש, שקבע כי השמש וכל כוכבי הלכת חגים סביב כדור הארץ, נותר המודל המקובל והבלתי מעורער מאז ימי אריסטו, ותלמי בעקבותיו. רק במאה ה-16 הציב קופרניקוס את השמש במקומה הראוי במרכז, במה שנקרא כיום המודל ההליוצנטרי.

המפה של ברתולומאו ולהו (1568) שמציבה את כדור הארץ במרכז מערכת השמש.
לאורך שנים רבות שררה באירופה של ימי הביניים אווירה של הערצה כלפי חכמי העבר. | בצילום: המפה של ברתולומאו ולהו (1568) שמציבה את כדור הארץ במרכז מערכת השמש.

במאמר על אפקט השום הסביר בשנת 2020 היסטוריון המדע כריסטוף סאנדר (Sander): "רוב המקורות מימי הביניים (בלטינית ובערבית) ומהתקופה המודרנית המוקדמת פשוט חזרו על אזכורו של אפקט השום כשציינו אותו בין התכונות של מגנט או של שום... החזרות האלה לא מפתיעות, והן מופיעות בספרים כהעתקה פשוטה של מקורות עתיקים או כהעתקה זה מזה. הדבר מעיד שהידע על עולם הטבע, לפחות במידה מסוימת, לא נבע מניסיון עצמי אלא ממקורות סמכותיים בלבד" (עמ' 528).

אם כן, האמונה המתמשכת באפקט השום נבעה כנראה משילוב של שגיאות בהעתקה של כתבי יד, קבלה לא ביקורתית של מקורות סמכות קדומים, והיעדר שיטה אמפירית קפדנית לבחינת רעיונות מדעיים. חשוב כעת לשאול את עצמנו אם יש עוד רעיונות שאנו מקבלים ללא ערעור רק מתוך אמון עיוור במקור סמכות זה או אחר.

למרבה השמחה, השיטה המדעית יכולה לעזור לנו לזהות רעיונות שגויים ולמצוא הסברים מדויקים יותר על ידי תהליך קפדני של ספקנות ביקורתית, המבוסס על ניסויים, תצפיות, ופרסומים מדעיים המאפשרים למדענים אחרים לחזור על ניסויים בעצמם בתנאים אחרים. אל לנו לנוח על זרי הדפנה – ייתכן שגם אנחנו מתעלמים בהיסח הדעת מרעיונות נכונים וחשובים, וחשוב תמיד לשאול שאלות, להטיל ספק, ולבחון בצורה ביקורתית, אמפירית ומבוססת-ראיות כל עובדה המוצגת בפנינו כ"אמת מדעית מוחלטת".

33 תגובות

  • איציק

    שום

    הם מבינים בשום
    אנכנו שום כלום.

  • איציק

    הפקת השום

    ידוע שליהודים יש אגו
    שרוצה לשלול גם את חכמי העולם ...
    בגלל זה אוהבים אותנו כול העולם""
    הגב חכמי יוון יכולים לעשות לנו קורס לקצת שכל..

  • עינת

    כתבה מעולה

    ממחיש מעולה כמה חשוב להיות ביקורתי ולא להאמין לכל מה שאומרים לנו

  • אנונימי

    מהכתבות המרתקות (!) שקראתי

    מהכתבות המרתקות (!) שקראתי לאחרונה

  • aetzbar

    מתי שקר נתפס כאמת

    מתי שקר נתפס כאמת ? כאשר קשה מאוד לאדם להבחין בין השקר לאמת.
    אם נרפה מתפוז, נבחין בקלות כי הוא נופל למטה במהירות מתגברת, ולעולם אינו נופל במהירות קבועה מסוימת.
    לכן, האמת היא ברורה: נפילה חופשית של גופים, היא תמיד במהירות מתגברת. וכאן אפשר לשאול...מדוע תמיד במהירות מתגברת ?
    והתשובה פשוטה :כדי לקיים את חוק שימור הכמות של אנרגיה.
    נפילה חופשית היא תופעה מציאותית המתרחשת מעצמה, וממנה ניתן להסיק את קיומו של חוק שימור הכמות של אנרגיה.
    כמות האנרגיה הנדרשת כדי להרים אבן לגובה 1 מטר, תתקבל על ידי אותה אבן הפוגעת באדמה, בנפילתה מגובה של 1 מטר.

  • יעל סומך

    תכונת השום

    אם בכח משיכה עסקינן אז לשום יש יכולת משיכה של חיידקים מהאוויר כך גם הבצל שלו יש כוחות גדולים יותר של משיכה בגלל ששטח הפניל של הבצל גדול מזה של שטח הפנים של השום. יעיל במשיכת חיידקי שפעת.

  • באז אולדרין

    טוב זה היה ממש משעמם

    ממש

  • גיא

    דווקא לא

  • aetzbar

    חוק שימור האנרגיה קיים, וחוק שימור החומר לא קיים

    יש אמונות תפלות גם במדעים המדויקים גיאומטריה ופיזיקה.
    המתמטיקאים מאמינים במספר יחיד (הקרוב ל 3.14) והוא מביע את היחס בין היקף כל מעגל (גדול וקטן) לקוטרו. והנה עוד אמונה תפלה- הפיזיקאים מאמינים כי כוח מסתורי בלתי נראה בוקע מכדור הארץ, וכל תפקידו הוא להפיל חפצים למטה, וזאת במהירות מתגברת.
    את האמונה של המתמטיקאים אפשר להפריך בניסוי, אבל למתמטיקאים יש רתיעה מעריכת ניסויים, והם לא מוכנים לערוך ניסויים.
    את האמונה הנאיבית של הפיזיקאים קל להפריך, בעזרת חוק שימור הכמות של אנרגיה.
    חפצים נופלים למטה במהירות מתגברת, מכיוון שכך מתקיים חוק שימור הכמות של אנרגיה.
    כדי להרים אבן לגובה של 3 מטרים דרושה כמותA של אנרגיה.
    אם ניתן לאבן זו ליפול מעצמה מגובה של 3 מטרים, מכת הפגיעה של באדמה, תפיק אותה כמות A של אנרגיה.
    יש להדגיש כי תופעת הנפילה החופשית ,כפופה לחוק טבע שקיים במציאות ללא צל של ספק, והוא חוק שימור הכמות של אנרגיה..
    הסבר זה מבטל לחלוטין את הרעיון הניוטוני הנאיבי, בדבר קיומו של כוח משיכה .
    אם כוח המשיכה קיים, חוק השימור הזה לא קיים.
    היות והוק השימור הזה כן קיים, אז כוח המשיכה לא קיים. שני המדעים המדויקים , גיאומטריה ופיזיקה, יעברו בקרוב מהפך דרמתי, להרחבה ,עיינו ברשת בפרסומי א.עצבר או Aetzbar
    הממתינים בסבלנות , יכירו את הספר "מסע הקסם של עצבר, על כנפי הידיעה הטבעית"

  • אנונימי

    וואו! חזק מאוד!

  • ניר

    אמונה עיוורת בנאס"א

    מצחיק לקרוא את המאמר ולהבין שהוא נועד רק כדי לדחוף את המודל ההליוצנטרי מעוד כיוון... ההליוצנטריזם היא דת לכל דבר ועניין והיא אמונה עיוורת במדעניסטים ועריכות ממוחשבות של אנשים בשר ודם שעובדים בשירות תאגידי חלל... אעש מעולם לא היה בחלל, לא עברו את הרקיע הקשיח מעלינו ובטח לא נחתו על הירח, אבל המודל הנדעי לא עובד בכל הנוגע להליוצנטריזם ולאמונה העיוורת בחלל החיצון ובכך שהמאורות הם כוכבים פיזיים שניתן לעמוד עליהם... כך גם לגבי צורתו של העולם, שמעולם לא הוכח שיש בו קימור כלשהו (מה שכדור מחייב) אן שמים נדבקים לכדור מסתובב, וכך גם מעולם לא הוכח כח המשיכה... אבל בדת אין צורך בהוכחות, האמונה לבדה מספיקה, וגופים ממומנים היטב כמו מכון דוידסון הם הדוחפים את האמונה העיוורת הזו ומשקרים להמונים כאילו יש כאן מדע נטו עם הוכחות, ביקורת והיא מבוססת ראיות... 🤣🤦🐑

  • באז אולדרין

    יש לי רעיון

    תבנה טיל, או תקנה כרטיס לתחנת חלל, ותטוס ותצלם מלמעלה ארץ שטוחה, ותחזור לכאן ותחלוק איתנו את התמונות

  • אנונימי

    אמת ויציב

  • ניקולה

    עדיין...

    ואתה, בדקת שמריחת שום אינה משפיעה על מגנט? אם לא אז אתה חוטא באותו חטא שאתה מתאר של לקחת עובדה ממישהו אחר מבלי לבדוק.

  • מרינה

    שום ומגנו

    תודה על הכתבה מאירת עיניים. הכן יש צורך לבדוק הרבה ״אמונות״

  • ניצנצ

    תודה

    תודה על כתבה מאירת עיניים

  • יולי

    יש היום תחומים מדעיים שבוודאי עומדים על קנה רצוץ.

    החוקרים שקובעים את תולדות ארץ ישראל ועם ישראל לפי ממצאים ארכאולוגיים. חתיכת אבן או גוש צואה כבר מלמדת אותם הכל.

  • יקי

    מה אתה מכניס לכאן פוליטיקה

    מה אתה מכניס לכאן פוליטיקה ודעות קדומות

  • עמי2

    גם כיום עדיין מתווכחים על

    גם כיום עדיין מתווכחים על אמיתות פשוטות, שעוד שני דורות לא יאמינו שזה קרה, כגון האמת הבסיסית שדמוקרטיה מתבטאת בשלטון העם ולא בשליטת המשפטנים. ככה זה כשגופים מסואבים משתלטים על מוקדי כוח ועושים הכל לשמור על כוחם.

  • בלשן

    ה'אחר' זה מגנט אחר לא מינרל

    ה'אחר' זה מגנט אחר לא מינרל אחר

  • שי

    הבעיה היא הדת

    הם לא יכלו להתנגד לתפיסה הדתית של כמעט כל האנשים בעולם שמייחסים סגולות כלשהן לשום.

  • עמי2

    כוונתך- הבעיה היא הדת הנוצרית

    כוונתך- הבעיה היא הדת הנוצרית.
    את הדת היהודית הובילו תמיד גדולי חכמי ישראל כר' יהודה הנשיא, רבנו סעדיה, רמב'ם ועוד רבים וטובים, שתמיד היו בחזית הידע- גם המדעי (הרמב'ם למשל היה רופא, אסטרונום ומגדולי הפילוסופים, בלשן ועוד הרבה, והעיד על עצמו שלא השאיר ספר בדורו שלא קרא)

  • ניצן

    גם חכמי הדת היהודית לא קדמו את המדע

    תן לי רשימה של המצאות וחידושים של חז"ל, הגאונים, וישיבות אשכנז למשל.

  • אביגדור

    היהודים קידמו מאוד את המדע

    * רבי אברהם בר חייא הנשיא – ספריו תורגמו ללטינית והוא נחשב בין אומות העולם לאחד מעשרת גדולי האסטרונומים בימים הקדמונים (קו התאריך הישראלי שער ה פרק נא עמוד 133).
    * הרמב"ם – ידיעותיו בפילוסופיה וברפואה עשוהו, ככל הנראה, ליהודי המפורסם ביותר בימי הביניים, בעיני העולם כולו.
    * הרלב"ג – חידש חידושים במתמטיקה. כמו כן, ככל הנראה, הוא שהמציא (ויש אומרים: שכלל) את "מטה יעקב" (הוא עצמו קרא לו: מגלה עמוקות) – מכשיר מדידה עבור אסטרונומים, ימאים ומודדי שטחים (אוצר ישראל ערך לוי בן גרשון סוף פרק "ספר מלחמות ה'").
    * ר' יעקב בן מכיר אבן תיבון – שכלל את מכשיר הניווט קוודרנט (quadrant).
    * רבי אברהם זכות (בעל היוחסין) – חיבר לוחות אסטרונומים (ששימשו אף את קולומבוס), היה אסטרונום של חצר המלך, לימד באוניברסיטאות, ושכלל את האצטרולב.
    * מרוב הערכת חכמי המדע לפעלם של שלושה מגדולי הראשונים, קראו על שמם מכתשים בירח: "מכתש אַבֶּן עזרא", "מכתש רבי לוי" (הרלב"ג), "מכתש זָגוּת" (רבי אברהם זכות).

  • יקי

    לא כדאי להכניס לכאן תחרות בין

    לא כדאי להכניס לכאן תחרות בין דתית כי גם אצלנו תמצא דברי הבל לא מעטים.
    לדוגמא אמונת חכמים שאינה מופיעה במקורות. תנסה לחפש.

  • יוסף ארודי

    מעניין ומלמד לעתיד.

    מעניין ומלמד לעתיד.

  • חנן רוזן

    הפחד מיציאה נגד הסמכות.

    זה לא קרה בימי הביניים, אלא בימינו.
    דן שכטמן זכה לכינוי מעליב כאשר העלה את הרעיון של הקוואזי גבישים. מזל שהוא לא ויתר.
    ואם יש לכם אומץ, נסו להתבטא, בבלוג שלכם, או באקדמיה, נגד הרעיונות הפרוגרסיביים בענייני אקלים, מיגדר או פוליטיקה.
    נראה אתכם.

  • יקי

    אין בעיה לפרסם נגד. אבל צריך

    אין בעיה לפרסם נגד. אבל צריך הנמקה ועובדות
    ולא דברים ללא ביסוס והוכחה. מגדר זה מגדר מב יש לכתוב בעד או נגד.

  • ג'וני 24

    אוהו

    שוב משווים את דן שכטמן ל"אקלים מגדר או פוליטיקה"
    דווקא דן שכטמן דק דוגמה מצויינת לזה שאם חוקר צודק וכולם מבטלים אותו, בסופו של דבר האמת תצא לאור, גם אם יקח כמה שנים. אבל באופן סטטיסטי, על כל דן שכטמן שיוצא נגד הדעה המקובלת יש אלף אנשים שפשוט טועים ובדיקה מדוקדקת של התיזה שלהם מעלה טעויות או פרשנות שגויה. כמובן שנוח לך להתייחס למי שמתאים לדעות של הימין האמריקאי בתור האמיצים שאומרים את הדעה הנכונה והממסד המדעי הצבוע דוחה אותם למרות שסטטיסטית יותר סביר שהם 999 הטועים

  • יואב גת

    ההשוואה לשכטמן נכונה מאוד

    ההשוואה לשכטמן נכונה מאוד,לפחות בענין האקלים. אני די שמאלני, אבל במקביל, מחבב מאוד מדע והנדסה. ותאוריית האקלים, לפחות החלק שמטיף למעבר מיידי לאנרגיות מתחדשות, אינו מעוגן בעובדות. הוא רומנטי, מנותק ואפילו מסוכן

  • חנן רוזן

    אמונות הבל תועלתיות.

    בסיור הראשון שלי במערת הטיפים אסרו עלינו לצלם במערה בטענה שהאור של הפלאש מזיק לנטיפים.
    רק בסיור מאוחר יותר התוודה המדריך שהאיסור הומצא ע"י המדריכים כי ריבוי הפלאשים (כולם רוצים לצלם שם) עיצבן אותם.

  • חנן רוזן

    למה התכוון פליניוס הזקן:

    לא יצא לי לדבר איתו, אז אני רק מנחש.
    הוא התכוון שמגנט יכול לדחות מגנט אחר. זה נכון אם הם נמצאים בקוטביות המתאימה, אבל כנראה שמושג הקוטביות לא היה ידוע אז.

  • תום

    כוונתו של פליניוס היתה כנראה

    כוונתו של פליניוס היתה כנראה לסוג אחר של אבן שהיתה נודעת בכוחה לדחות ברזל ולא למשוך אותו