כשהאדם הקדמון התמסטל

סמים – חומרים שמשפיעים על פעילות המוח ומערכת העצבים, נמצאים בשימושנו, בני האדם, כבר אלפי שנים. מנגנוני הפעולה שלהם מגוונים, אך כולם משפיעים על התודעה ומשנים את התפיסה החושית שלנו.

המעמד החוקי של הסמים ונורמות השימוש בהם משתנים מתקופה לתקופה וממקום למקום, אולם ברור היטב שהשימוש בהם אינו המצאה של העידן המודרני. ממצאים רבים מאתרים פרהיסטוריים מעידים כי כבר בתקופות קדומות עשו בני האדם שימוש בסמים כדי לשנות את תפיסתם החושית ואת רגשותיהם, ואף ייתכן שהיה להם תפקיד מפתח בהיווצרות החברה האנושית כפי שאנו מכירים אותה.

מכילה פסילוסיבין שנקשר לקולטני סרוטונין באזורים נרחבים של המוח. פטריית הזיה | Cordelia Molloy, Science Photo Library

שימוש חובק עולם

במערות קאריץ' (Càrritx) באי הספרדי מנורקה נמצא אתר קבורה גדול מתקופת הברונזה המאוחרת, לפני כ-3,000 שנה. באתר נמצאו שרידי שלדיהם של מאות בני אדם. חלקם נמצאו במכלים סגורים עם מכסים מעוטרים בציורי עיגולים, שנשמרו בחלל נפרד. המכלים האטומים אפשרו שימור טוב יחסית של שרידים אורגניים כגון שערות.

קבוצת חוקרים מספרד ומצ'ילה ניצלה את מצב השרידים כדי לבחון שערות אדם מהאתר. בדיקה כרומטוגרפית, שמאפשרת להפריד בין חומרים על סמך תכונותיהם הכימיות, חשפה בחלק מהדגימות ריכוז גבוה של חומרים משני תודעה, כלומר סמים שמקורם כנראה בצמחים שנצרכו במהלך טקס פולחני. בשלוש דגימות שיער נמצאו תרכובות של חומרים משני תודעה. שני הראשונים הם אטרופין וסקופולמין – חומרים שמעוררים הזיות, תחושת ניתוק מהמציאות ושינויים בתפיסה החושית ומקורם בצמחים ממשפחת הסולניים כגון דטורה. חומר נוסף שנמצא, אפדרין, מגביר את העוררות הרגשית והפיזיולוגית. הוא מופק מצמח נפוץ בשם שרביטן.

מעבר לאוקיינוס האטלנטי, בהרי האנדים בדרום פרו, נמצאו שרידים חנוטים של ילדים שבני תרבות האינקה, ששלטה באזור עד המאה ה-16 לספירה, הקריבו לאלים במסגרת טקס פולחני בשם קפאקוצ'ה. בשרידי השערות והציפורניים של המומיות נמצאו רמות גבוהות של קוקאין וקוקאתילן, המופקים מצמח הקוקה. כמו כן נמצאו בהם שרידי הסם מסקלין, המצוי בקקטוס הפיוטה ובקקטוס סן פדרו, הגדלים בדרום אמריקה.

מסקלין, שנקשר לקולטני המוליך העצבי סרוטונין במוח, מעורר הזיות, משפיע על תחושת הזמן ומחולל שינויים בקלט החזותי – למשל גורם לצבעים להיראות עזים יותר. קוקאין נקשר לקולטני המוליך העצבי דופמין במוח ומונע את הספיגה החוזרת שלו, וכך משאיר את רמתו גבוהה לאורך זמן. על כן משתמשי קוקאין חשים נמרצים ומלאי אופוריה. לקוקאין גם יש פוטנציאל גבוה ליצור התמכרות, מכיוון שדופמין הוא המוליך העצבי הפועל במערכת התגמול – המנגנון שגורם לנו לרצות עוד ועוד ממה שהעניק לנו הרגשה טובה.

דרומה משם, בכלי פולחן מבוליביה המתוארכים לסביבות שנת 1000 לספירה, נמצאו שרידים של כמה תרכובות, ביניהן הַרְמין ן-DMT. ה-DMT הוא חומר המצוי בצמח האיוואסקה (Banisteriopsis caapi), המכונה גם גפן הרוחות או גפן האלים. הוא נקשר לקולטני הסרוטונין במוח ומפעיל אותם בעוצמה גבוהה. החומר הרמין, המצוי גם הוא בגפן הרוחות, מעכב את פירוק ה-DMT, והשילוב ביניהם מאריך את משך פעילותו של ה-DMT, שנצרך באכילה או בשתייה. מבישול הצמחים הופק משקה האיוואסקה, שגם כיום נעשה בו שימוש בטקסי פולחן וריפוי הנהוגים בקהילות מסוימות באמריקה הדרומית והמרכזית. השותים אותו מדווחים על הזיות חזותיות ועל תחושת אופוריה שנמשכת כמה שעות.

גם אצלנו בישראל נמצאו ראיות ארכיאולוגיות לצריכת חומרים משני תודעה. במקדש מתקופת בית ראשון בממלכת יהודה שנמצא בחפירות תל ערד, התגלו שרידים של חומר אורגני על המזבח. בבחינה מדוקדקת של החומר זוהו בו החומרים הפעילים בצמח הקנאביס (Cannabis), שאחראים להשפעות הפסיכו-פיזיות שלו.

השותים את המשקה מדווחים על הזיות חזותיות ועל תחושת אופוריה שנמשכת כמה שעות. שמאן באקוודור במהלך טקס האיוואסקה | Ammit Jack, Shutterstock

"הקוף המסטול"

אם כן, ממצאים רבים מעידים שבני האדם צרכו חומרים משני תודעה כבר בעבר הרחוק במסגרת טקסי פולחן ואולי גם לשימושים נוספים. אולם מדוע הם עשו את זה? ואיזה תפקיד מילאו החומרים הללו בהתפתחות הציביליזציה האנושית כפי שאנו מכירים אותה כיום?

הביולוג והסופר טרנס מקנה (McKenna), שחקר את היחסים בין תרבויות אנושיות לצמחים, העלה בספרו "Food of the Gods" (מזון האלים) את ההשערה שפטריות הזיה שימשו זרז להתפתחות החברה האנושית. מקנה, שהתפרסם בין השאר בתמיכתו בשימוש אחראי בפטריות הזיה, טען כי כשקדמוני האדם נדדו צפונה מיבשת אפריקה בגלל בצורות, הם הגיעו לאזורים שבהם גדלות באופן טבעי פטריות המכילות את החומר מעורר ההזיות פסילוסיבין ואכלו אותן. פסילוסיבין נקשר לקולטני סרוטונין באזורים נרחבים של המוח. בהתאם לכך, גם השפעתו על התודעה רחבה ומגוונת, והוא מחולל שינויים בתפיסה החושית, ברגשות ובמודעות.

במינון נמוך, פסילוסיבין יכול לחדד את החושים ולכן להועיל לציידים-לקטים בהשגת מזון. במינון גבוה יותר החומר מעורר תאווה מינית, ואנשים שהשתמשו במינונים גבוהים מאוד מדווחים לפעמים על חוויות מיסטיות כמו התמוססות האגו ותחושת אחדות עם היקום. התיאוריה של מקנה, שכונתה "הקוף המסטול", לא זכתה לתמיכה רבה בקהילת החוקרים, ודי נדחקה לשוליים. אך בשנים האחרונות העניין בחומרים הפסיכדליים מתעורר מחדש.

חומרים פסיכדליים הם סמים שמשפיעים על מצב התודעה, התפיסה החושית ועוד, ולפעמים גורמים הזיות ושינויים בתחושת העצמי. במאמר משנת 2021 הציגו האנתרופולוגים מייקל וינקלמן (Winkelman) וחוזה ארקה (Arce) מגוון ממצאים שמעידים לדבריהם כי לצריכת חומרים פסיכדליים היו יתרונות אבולוציוניים – כלומר פרטים וחברות אנושיות שצרכו חומרים בעלי השפעה פסיכדלית נהנו מתכונות שהקלו עליהם להתאים את עצמם לסביבתם ולהסתגל לעולם המשתנה סביבם.

אולם בטענה הזאת יש בעיה: בדרך כלל כשאנחנו מדברים על אבולוציה אנחנו מתכוונים להעברת תכונות מדור לדור באופן ביולוגי – על ידי הגֵנים שלנו. חומרים פסיכדליים אינם משנים את החומר התורשתי בתאים שלנו, כך שלא מדובר כאן בתכונות גנטיות אלא בדפוסים התנהגותיים-חברתיים שאולי העניקו לקבוצה שאימצה אותם יתרון הישרדותי. למשל פסילוסיבין, החומר הפעיל בפטריות הזיה, יכול להועיל בהתמודדות עם לחץ וחרדה ולעודד גמישות מחשבתית ויצירתיות. תופעות כמו התמוססות האגו עשויות לעודד אמפתיה ולחזק את הקשרים החברתיים בין פרטים בקבוצה. ואילו תחושת האחדות יכולה למלא תפקיד בטקסים פולחניים-שבטיים, גיבוש ערכים משותפים וקבלת החלטות כקבוצה.

האדם הוא יצור חברתי. האדם הקדמון היה תלוי להישרדותו בתמיכתם של בני השבט או הקבוצה שלו. גם בחברה המודרנית, מגפת הקורונה הזכירה לכולנו ממש לאחרונה עד כמה הקשרים החברתיים שלנו חיוניים לרווחתנו הפיזית והנפשית. לטענת החוקרים, השימוש בסמים משני תודעה, ובפרט חומרים פסיכדליים כמו פסילוסיבין, קידמה והאיצה את התפתחותם של יחסים חברתיים מורכבים, שיתוף פעולה וצורות תקשורת עשירות בין בני האדם. חברות בני אדם שאימצו יכולות, מנהגים ונורמות שעודדו יחסים חברתיים מפותחים נהנו מיתרון אבולוציוני, וכך נוצר מעגל משוב חיובי, ששכלל עם הזמן את דפוסי התקשורת של בני האדם, עד לתקשורת השפתית העשירה של ימינו.

בשנים האחרונות רואים תחייה מחודשת של תחומי המחקר והטיפול הרפואי והנפשי באמצעות חומרים משני תודעה. ממצאים ממחישים כי בשימוש מושכל, חומרים כאלה עשויים להועיל לאוכלוסיות מסוימות. נכון להיום רוב מדינות העולם קובעות הגבלות מחמירות על השימוש וההפצה של רוב הסמים משני התודעה. אולם המעמד החוקי של חומרים כאלה כבר השתנה בעבר, וייתכן שישתנה גם בימינו, אם יצטברו די מחקרים חדשים שיעידו כי שינוי שכזה אכן נחוץ. לצד החששות מפניהם, ועם עליית המודעות לפוטנציאל הטיפולי-רפואי, כדאי לזכור שהשימוש בחומרים משני תודעה היה קיים כבר משחר ההיסטוריה האנושית.