השאלה המקורית: רציתי לדעת אם רגשות שליליים משפיעים על מערכת הלב וכלי הדם, ובפרט על הלב?האם הרגשות האלה כאורח חיים (במקרה של מניה-דיפרסיה), או כמצב תקופתי חד-פעמי (עצב או דיכאון בעקבות בדידות, מוות של אדם קרוב), עלולים להשפיע על המערכת לרעה ולגרום פגיעה עתידית (לדוגמה, אוטם שריר הלב, שידוע כ"התקף לב") באופן מהיר יותר מאדם שמתאר את חייו בצורה הפוכה ומעודדת יותר?


שובל שלום,

יש עדויות לכך שאנשים עם הפרעה דו-קוטבית (מניה-דיפרסיה) מתים יותר ממחלות לב. הסברה היא שהעלייה הזאת בתמותה קשורה לטיפולים התרופתיים ולאורח החיים של האנשים האלה (למשל מפני שהם מעשנים יותר ועוסקים פחות בפעילות גופנית), ולאו דווקא מ"רגשות שליליים". עם זאת, המצב הרגשי עצמו מעודד אורח חיים כזה, כך שסביר להניח שהוא משפיע על הבריאות לפחות באופן עקיף.

נמצא גם שרגשות שליליים כגון מצב רוח דיכאוני, כעס, אֵבֶל על מותו של אדם קרוב או חרדה מעלים את השכיחות לאוטם שריר הלב. רגשות כאלה גם מעלים פי 5-3 את השכיחות של פרפורי עליות, שהן סוג של הפרעת קצב בלב. אושר, לעומת זאת, מוריד את השכיחות שלהם בערך באותו שיעור. דיכאון מעלה גם את הסיכון ליתר לחץ דם.

אף על פי שהמנגנונים שמתווכים את ההשפעה של רגשות שליליים על תפקוד מערכת כלי הדם והלב אינם ברורים לנו, ידועים דרכים אחרות שבהן המצב הנפשי משפיע על מערכות בגוף, לרבות כלי הדם, והמנגנונים שלהם ברורים יותר. למשל ידוע איך משפיע דחק (לחץ נפשי) כרוני על הסיכון ללקות ביתר לחץ דם ובמחלות לב.

הקשר בין דחק ללב וכלי הדם
שני מנגנונים עיקריים מופעלים בגוף במצבים של דחק: המערכת ההורמונלית, ובמיוחד הציר שמקשר בין ההיפותלמוס לבלוטות יותרת המוח ויותרת הכליה, ומערכת העצבים הסימפתטית.

המערכת ההורמונלית
ההיפותלמוס הוא אזור במוח שאחראי על ביצוע פעולות בסיסיות שחיוניות להישרדות היצור החי – למשל, שליטה על מנגנוני הרעב והשובע ועל טמפרטורת הגוף. במצבי דחק ההיפותלמוס מפריש הורמון שמפעיל את בלוטת יותרת המוח, שמפעילה בתורה את בלוטות יותרת הכליה (נקראות גם "אדרנל" – מכאן השם אדרנלין להורמון שהיא מפרישה), שנמצאות על המשטח העליון של כל כליה.

בתגובה להפעלה, החלק החיצוני של בלוטות יותרת הכליה ("קליפה") מפריש הורמון בשם אלדוסטרון שמעלה לחץ דם, ואת ההורמון קורטיזול שמדכא את מערכת החיסון ומעודד ייצור גלוקוז על ידי פירוק מולקולות גליקוגן שנמצאות בכבד.


ציר היפותלמוס-יותרת המוח-יותרת הכליה | תרשים: Shutterstock (ההעתקה אסורה)

מערכת העצבים האוטונומית
מערכת העצבים האוטונומית מווסתת פעולות שהגוף עושה באופן לא רצוני ולא מודע, למשל פעימות לב ונשימה. היא מחולקת לשתי תת-מערכות: הסימפתטית והפרסימפתטית.

תפקידה של מערכת העצבים הסימפתטית הוא להכין את הגוף להתמודדות עם מצבי סכנה. היא כוללת סיבי עצב שיוצאים ממערכת העצבים המרכזית דרך שרשרת של צברי תאי עצב ליד חוט השדרה, באזורי החזה והמותניים. כשאנחנו חשים בסכנה, סיבי העצב של המערכת הזאת מאיצים את קצב הלב ומעלים את לחץ הדם, הן בהשפעה עצבית ישירה והן בעקיפין על ידי הפעלת בלוטות יותרת הכליה, שמפרישות הורמון בשם אדרנלין שגורם לעלייה בלחץ דם ולהאצה בקצב הלב. המערכת משפיעה בצורה דומה גם על איברים אחרים בגוף.

לאחר שמצב הסכנה חולף יש להחזיר את הגוף למצב רגיעה, כלומר להסדיר את קצב הלב והנשימה ולפנות משאבים לפעולות שיש להן חשיבות לטווח הארוך – למשל עיכול מזון ורבייה. את זה עושה המערכת הפרסימפתטית, שהשפעותיה מנוגדות לאלו של המערכת הסימפתטית.  


המערכת הסימפתטית והפרסימפתטית | תרשימים: Shutterstock (ההעתקה אסורה)

השפעות של דחק כרוני
היות שבמצבי דחק הגוף מפריש הורמונים שמעלים את לחץ הדם ואת קצב לב, ברור שמצב דחק כרוני עלול לגרום ליתר לחץ דם. נמצא למשל שבני קבוצות מיעוט בארה"ב שחיים במצב דחק תמידי נמצאים בסיכון גבוה יותר ללקות ביתר לחץ דם.  גם רגשות שליליים כמו שכול ודיכאון נחשבים לגורמי דחק, ואכן מחקר שנעשה בדנמרק מצא שהורים ששכלו את בנם או בתם נמצאו בסיכון גבוה יותר לסבול מאוטם שריר הלב.

גם לחץ בעבודה – בעיה נפוצה בעולם המודרני – נחשב גורם לדחק כרוני, ואכן נמצא שהוא מעלה ב-50 אחוז את הסיכון ללקות במחלת עורקים כליליים (העורקים שמספקים דם לשריר הלב). נסיבות חיים מלחיצות גורמות לגוף להגיב באותם שינויים פיזיולוגיים שמשמשים אותו ביחס למצבי סכנה רגעיים וחולפים, אבל עלייה קבועה של קצב הלב ולחץ הדם אינה משרתת כל מטרה והנזק שלה עולה על התועלת.

מחלות לב וכלי דם אחראיות ל-30 אחוז ממקרי התמותה בעולם, נכון לשנת 2008. למעלה מ-80 אחוז ממקרי המוות כתוצאה ממחלות לב וכלי דם מתרחשים בארצות שההכנסה לנפש בהן נמוכה או בינונית. עם זאת, גורמים מסוימים שאופייניים דווקא לעולם המערבי, כגון אורח חיים מלחיץ ואינטנסיבי, מעלים גם הם את הסיכון למחלות כאלו.

יתר לחץ דם מכונה גם "הרוצח השקט", כיוון שמי שסובל ממנו אינו מודע לכך בדרך כלל. אין ספק שמודעות גבוהה יותר לתופעה הזאת יכולה לסייע במניעתה או לכל הפחות לצמצם את השפעותיה –באמצעות טיפול תרופתי או טכניקות התנהגותיות שמשפיעות באופן חיובי על המדדים הפיזיולוגיים ("ביופידבק").

בומרנג – בחזרה אליך
אילו עוד השפעות פיזיולוגיות יכולות להיות לדחק, לפי דעתך?

ד"ר עידו מגן
המחלקה לגנטיקה מולקולרית
מכון ויצמן למדע



הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בתגובה לכתבה זו ואנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה יתקבלו תמיד בברכה.

15 תגובות

  • שובל

    תשובה לבומרנג

    לדעתי, השפעות פזיולוגיות נוספות שעלולות להיות למצבי דחק הם:
    * מחלת ל"ד גבוה, כפי שהזכרת מה שיכול בטווח הארוך להגביר את הסיכוי ללקות בשבץ המורגי.
    שאלה: האם יכולים להיות נזקים ברמה של כלי הדם עצמם? הפרדות שכבות של כלי דם? חור שיווצר בכלי הדם שלא במוח? * ירידה בתפקוד הכליות? מאחר ובאופן מתמיד יש 'בלימה' של פעילות תקינה של הכליות. * השמנה? פירוק מאגרי הפחמימות בכבד שלא לצורך מביא לעלייה במשקל. * סוכרת? המערכת ההורמונלית "משתגעת" מהמצב המתמשך מה שמביא לפגיעה בלבלב מאחר ומתקשה בזיהוי מצבים אמיתיים בהם באמת התאים זקוקים לגלוקוז לשם קיום נשימה תאית. * בעיות פוריות? קראתי בעבר שנשים מתקשות להיכנס להריון בתקופות של לחץ אבל אני לא יודע מה ההשפעה הספציפית בגוף שמביאה לתוצאה הזו. אשמח להסבר מורחב מצידך :)

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןעידו מגן

    תשובה לתשובתך

    שובל שלום, נראה לי שעשית שיעורי בית יסודיים :) יתר לחץ דם אכן מעלה את הסיכון לשבץ דימומי וגורם נזקים לכלי דם, אבל איני בקי עד כדי כך כדי לומר לך לאילו נזקים בדיוק הוא גורם. הוא גם גורם לאי ספיקת כליות. באשר להשמנה ולסוכרת - הקורטיזול תורם ל"תסמונת מטבולית" - אוסף של מאפיינים שכאשר פועלים יחד מעלים את הסיכוי לסוכרת. אחד המאפיינים הללו הוא הצטברות "שומן בטני" (visceral fat) שנמצא סביב האיברים הפנימיים ובבטן (בנגוד לשומן תת-עורי). קורטיזול תורם לכך בהפעילו קולטנים שנמצאים בשומן הבטני שהפעלתם גורמת להצטברות של טריגליצרידים שמעלים עוד יותר את כמות השומן הבטני. לגבי פוריות - אכן לחץ (בייחוד לחץ של הנשים להרות) מקשה על התעברות, אבל לא ברור המנגנון לכך. לא נמצא קשר בין רמת הקורטיזול ברוק לסיכויי ההתעברות, כך שייתכן שזה קשור לגורמים אחרים. מקווה שהתשובה מורחבת דיה :) עידו

  • שובל

    אשמח להרחבה ^_^

    היי עידו, האם יש אפשרות להרחבה בעניין CRF כתוצאה מיתר ל"ד, "תסמונת מטבולית", "שומן בטני"?

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןעידו מגן

    בבקשה

    <p>
    קרא את הקישורים הבאים:</p>
    <p>
    <a href="http://www.wikirefua.org.il/index.php/%D7%94%D7%AA%D7%A1%D7%9E%D7%95%D7%...תסמונת מטבולית</a></p>
    <p>
    <a href="http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4471140,00.html">שומן בטני</a></p>
    <p>
    <a href="https://he.wikipedia.org/wiki/CRH">CRF</a></p>

  • שובל

    איפה הקישורים? ^_^'

    :)

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןעידו מגן

    הקדמת אותי

    הייתי תוך כדי הכנסת הקישורים. תסתכל בתגובה הקודמת, עדכנתי אותה

  • שובל

    :)

    אני זריז ^^
    בעצם, באיזה נושאים אתה עוסק?
    ודבר נוסף, האם יש אפשרות ליצור פה ערך שמסביר את התשובה לשאלה שלי על קוטר העישונים בטראומה בעירוב של צריכת סמים?

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןעידו מגן

    תשובה

    המומחיות שלי היא נוירוביולוגיה, וכעת אני עוסק בגנטיקה אבל גם כן בהקשר למחלה עצבית (ALS). אפשר לכתוב כתבה על פגיעת ראש אבל אני לא יודע אם יש מספיק מידע על קוטר אישונים בטראומה בעירוב עם צריכת סמים. אבדוק זאת שוב

  • שובל

    ביררתי :) [בקשר לכתבה על פגיעת ראש]

    אשמח אם תעלה כתבה שלך על חבלת ראש ופגיעת ראש (מה נקרא 'חבלת ראש' ומה נקרא 'פגיעת ראש'?
    מתי קיים קושי בזיהוי אלה? (צריכת סמים, הלם שמלווה את פגיעת הראש), מה ההבדל בין דימום כתוצאה מפגיעת לבין דימום כתוצאה מ Hemoragic Stroke?
    אגב, ביררתי לגבי רוחב עישונים כאשר אדם עם פגיעת ראש וצרך סמים (2 אפשרויות):
    1. סם אשר גורם להתכווצות עישונים, יצור מצב שעין אחת המגיבה לסם ואילו השנייה שעצב הראייה בה נפגע תהיה בעלת עישון רחב כתוצאה מהפגיעה בעצב.
    2. סם אשר גורם להרחבת עישונים, יצור מצב ששתי העיניים בעלות עישונים מורחבים, גם זו המושפעת מהסם וגם הזו אשר עצב הראייה בה נפגע, מה שיקשה על הזיהוי של פגיעת הראש.
    אגב, איזה סוג סם יוצר כל אחד מרוחב העישונים הנ"ל? איזה סוג סם יוצר עיני סיכה/ חתול (מדובר באותה צורת עישון?)

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןעידו מגן

    השאלה שלך תופיע באתר

    <p>
    רק לידיעתך, שוחחתי עם העורכת והיא תפרסם את השאלה שלך כדי שאוכל להתייחס אליה במאמר. אני יכול לומר לך רק להבהרה, שדימום כתוצאה מפגיעת ראש יכול לגרום ל&#39;שבץ דימומי<span style="font-family: arial, helvetica, clean, sans-serif; font-size: 12px; font-style: normal; line-height: 1.5em;">&#39;</span><span style="font-size: 12px; line-height: 1.5em;">&nbsp;(hemorrhagic stroke). שבץ הוא מצב שבו יש בעיה באספקת הדם במוח מסיבות שונות, ואחת מהן היא דליפה של כלי דם. סיבה אחרת היא חסימה של כלי דם כתוצאה מקריש, אבל ארחיב על שני אלה בכתבה</span></p>

  • שובל

    בקשר לשבץ המורגי

    לפי מה שלמדתי, שבץ המורגי ודימום מוחי או בחלל הגולגולת בכלל זה שני דברים שונים. בעצם, שבץ המורגי לא נגרם כתוצאה מטראומה.
    האם אוכל ללמוד מידע חדש בעניין? ^_^
    ותודה על הערך שיעלה

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןעידו מגן

    מכל מלמדיי השכלתי

    מתברר שיש דברים שגם אני לא יודע..תודה על שהחכמת אותי. לגבי כתבה על פגיעת ראש, אבדוק עם העורך אם יש לכך מקום (סביר שכן). רעיון טוב!

  • שובל

    לד"ר מגן

    אשמח לראות כתבות שלך בנושא נוירולוגיה.
    נושא מעניין ומרתק :)
    מה ההבדל בין נוירולוגיה לנוירוביולוגיה מבחינת תוכן?
    אגב, לא חשבתי שאקבל תשובה במהירות כזו :)

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןעידו מגן

    יש לי די הרבה כתבות בדוידסון

    חפש את השם שלי ותמצא די הרבה כתבות. חוץ מזה כתבתי כתבה בכתב העת לנוירולוגיה על מודלים של מחלת פרקינסון בעכברים. אם תיתן לי את האימייל שלך אוכל לשלוח לך עותק שלו ב-PDF. נוירולוגיה הוא תחום ברפואה שעוסק בריפוי מחלות של מערכת העצבים (שבץ, אלצהיימר, פרקינסון, טרשת נפוצה) בעוד שנוירוביולוגיה הוא ענף בביולוגיה שעוסק במחקר של מערכת העצבים, גם הבריאה וגם החולה. עידו

  • שובל

    לפי מה שידוע לי

    אוכל לברר גם.
    אני מכיר משהי שלומדת תואר דו חוגי של סיעוד ורפואת חירום והיא כן נתנה תשובה חד משמעית רק שאשמח לערך בנושא מאחר ומדובר בנושא מורכב ומעניין.
    אוכל לברר ולעדכן אותך.