מומיה היא גופת אדם או חייה משומרת. התהליך יכול להיות טבעי, מלאכותי או ע"י תהליך חניטה.
מוכרות גופות שעברו מומיפיקציה בתהליך טבעי כאשר מתו ונקברו במהירות בתוך קרח עד (קור עז) או תחת מפולת של חול ואדמה (יובש וחום רב) או בביצה (bog) שהייתה לעיתים בעלת מים עם מאפיינים חומציים.
לעומתם ישנם מומיות שנוצרו עקב קבורה מודעת בתוך חול לוהט דבר שיבש את הגופה במהירות ומנע את הריקבון - כאלו הן חלק מהמומיות הראשונות והעתיקות ביותר שהתגלו במצריים ובמקומות נוספים בעולם.
במוזיאון הבריטי מוצגת מומיה הידועה בכינוי "גינג'ר" (בגלל שיערה האדום). המומיה התגלתה במדבר במצרים והיא השתמרה בגלל החום והיובש העזים. היא מתוארכת ל3400 שנים לפני הספירה!
לבסוף יש את המומיות שנוצרו בתהליך חניטה מסודר ומורכב.
מטרת החניטה היא לשמר את הגוף לזמן ארוך. בעבר החניטה בוצעה מתוך אמונה לחיי נצח של המת. סוד החניטה היה מקודש ומי היה מספר אותו דינו היה מוות (מצרים העתיקה).
מקור השם שנוי במחלוקת.
ייתכן שמקור המילה מומיה הוא במילה הערבית לאספלט (ביטומן "bitumen"), זאת מכיוון שבעבר האמינו כי האספלט הוא מרכיב חיוני בתהליך החניטה; כנראה שאמונה זאת מקורה בעור השחור של המומיות. אפשרות אחרת היא שמקור המילה היא במילה המצרית לשעווה הנוצרת ע"י דבורים ("מומ"), חומר שה היה בשימוש נרחב בזמן חניטה בייחוד אצל המצרים הקדמונים.
תהליך החניטה כלל שלבים שונים בתלות בתרבות בה בוצעה החניטה וכן במעמדו הרם של החנוט.
בסין התגלו מומיות חנוטות בצמחים שונים (צמחי מרפא) וארוזות באורז.
תרבות האינקה גם עסקה בחניטת מתים והיא הסתייעה באקלים היבש ובגובה הרב בו הם חיו.
במצרים תהליך החניטה הפך לאומנות ממש. בשלב ראשון הגופה יובשה במהירות לאחר מכן כל האיברים הפנימיים הוצאו ונחנטו בנפרד ואז הושבו לתוך הגוף או הושמו ליד בכלים אטומים נפרדים. המוח הוצא דרך האף בעזרת וו מיוחד.
חומרים מיוחדים כשעווה, שרף ורקיחות שונות שטפו ונמשחו על הגופה כדי לשמרה ולבסוף היא נעטפה באופן הדוק בשכבות רבות של תכריכים.
ככל שמהמעמד של החנוט היה גבוה יותר כך הושקע בחנטתו יותר מאמץ. בין הידועים שבמומיות הן תות-ענח-אמון ואעמסס השני.
המצרים אף חנטו חיות שראו כקדושות ותפקידן היה ללוות את החנוט בהמשך דרכו, בעיקר חתולים וניצים.
התמונות נלקחו מויקיפדיה
