ההבטחה הלא ממומשת של שמן הקוקוס

בשנים האחרונות קנה לעצמו שמן קוקוס שם של שמן בריא מאוד בעל יתרונות בריאותיים רבים, ואפילו נטען שהוא מפחית את הסיכון לחלות במחלות לב וכלי דם. מחקרים שנערכו על אוכלוסיות שצורכות את השמן הזה על בסיס קבוע הראו שאכן הן חולות פחות במחלות אלו. אך האם אתרי הבריאות שמקדמים את שמן הקוקוס כפלא בריאותי ללב אכן מתבססים על רקע מדעי?

התשובה מורכבת. שמן הקוקוס מופק באזורים טרופיים ומשתמשים בו בעיקר באינדונזיה, בפיליפינים ובהודו. כמובן שמחקרי אוכלוסייה שעוסקים בקשר של השמן הזה לבריאות חייבים לקחת בחשבון את הרכב התזונה הכללית ואורח החיים במדינות האלה, בהשוואה למקומות אחרים בעולם. כיום משתמשים בשיטה מיוחדת להפקת השמן ללא חימום וזיקוק כימי, כך שמתקבל שמן קוקוס כתית.

שמן הקוקוס שייך למשפחת השמנים הרוויים, ולכן הוא מוצק בטמפרטורת החדר ועשיר בחומצות שומן בעלות אורך שרשרת בינוני. השמנים הנוזליים בטמפרטורת החדר, כמו שמני סויה, זית וקנולה, מכילים חומצות שומן ארוכות שרשרת שבחלקן אינן רוויות. לשם השוואה, שומן קוקוס מכיל 86 אחוז חומצות שומן רוויות לעומת 7 אחוזים בלבד בשמן קנולה. ככלל, ידוע ששומן רווי מזיק לבריאות הלב ואילו שומן בלתי רווי, ובעיקר חומצות השומן אומגה-3 ואומגה-6, נחשב בריא יותר ואף תורם להורדת כולסטרול, כלומר לירידה ברמת "הכולסטרול הרע" והעלאת רמות "הכולסטרול הטוב".

חומצות שומן בינוניות וארוכות

אז מדוע שמן הקוקוס נחשב בריא למרות התכולה הגבוהה של השומן הרווי? הסיבה היא שהוא מכיל חומצות שומן בעלות שרשרת הבינונית, כלומר בעלות 8, 10 ו-12 אטומי פחמן בשרשרת שלהן, והן אלה שמיוחסת להן ההשפעה החיובית.

ההבדל בין החומצות הבינוניות לארוכות הוא תהליך הספיגה שלהן: הבינוניות נספגות ישירות בכבד ואילו חומצות השומן הארוכות נספגות דרך מערכת הלימפה בגוף. ההבדל הזה מביא לידי כך שהבינוניות נספגות מהר, כמעט כמו גלוקוז, ולכן הן "מסתובבות" פחות בזרם הדם. כך פוחת משמעותית הסיכון להצטברות של שומן בעורקים ולמחלות לב וכלי דם.

אולם כאן בדיוק מתחילה הבעיה. כשבוחנים מקרוב את הרכב חומצות השומן בשמן הקוקוס רואים שחומצת השומן העיקרית בו היא חומצה לאורית. כמעט 50 אחוז מסך חומצות השומן בשמן קוקוס הן שרשראות של חומצה לאורית בעלות 12 אטומי פחמן. החומצה הזו נחשבת גבולית להגדרה כבעלת שרשרת בינונית, ובעצם היא עוברת תהליך פירוק דומה לזה של חומצות השומן הארוכות, כלומר דרך מערכת הלימפה ולא ישירות בכבד. כל ההשפעות המיטיבות המיוחסות לחומצות הבינוניות תקפות לחומצות בעלות עשרה אטומי פחמן או פחות,  ולכן קשה לייחס השפעות מיטיבות על הלב וכלי הדם להרכב חומצות השומן של שמן הקוקוס.

במאמר שפורסם ב-2016 בנושא השפעת שמן הקוקוס על בריאות הלב נסקרו המחקרים  בתחום. החוקרים ציטטו שמונה מחקרים קליניים שהשוו בין שמן קוקוס, שמנים צמחיים בלתי רוויים, כמו שמן זית או שמן קנולה, ושומן מן החי כמו חמאה או שומן בקר. אמנם לא נבחנו כל המדדים של פרופיל השומנים בדם לאחר צריכת שמן קוקוס, אבל אפשר לסכם כי ככלל, בהשוואה לשמן צמחי בלתי רווי שמן הקוקוס דווקא העלה את רמות הכולסטרול בגוף – הטוב והרע גם יחד.

כמו כן נמצא בסקירה מחקר אחד שדיווח כי אצל גברים ממלזיה הסובלים מעודף משקל, צריכת שמן קוקוס הביאה לירידה בהיקף המותניים – אחד המדדים לסיכון ללקות במחלות לב וכלי דם. עם זאת, מדובר במחקר קטן (20 נבדקים בלבד) בלי קבוצת ביקורת, ונמצא בו כי שמן הקוקוס לא השפיע כלל על פרופיל השומנים בדם.

השמן נצרך בעיקר באינדונזיה, בפיליפינים ובהודו . דקלי קוקוס על חוף באינדונזיה. למעלה: שמן קוקוס | צילומים: Shutterstock

החוקרים סיכמו לפיכך שנכון להיום אין עדות מחקרית התומכת בטענה כי שמן קוקוס משפיע לטובה על בריאות הלב. כמו כן אין תמיכה מחקרית בכך ששמן קוקוס נבדל משומן רווי מן החי, ודווקא החלפה שלו בשומן צמחי בלתי רווי היטיבה יותר לבריאות הלב.

החוקרים סייגו כמובן את מסקנותיהם בכך שנכון להיום נעשו מעט מאוד מחקרים שהשוו צריכת שמן קוקוס לשמנים אחרים, וגם המחקרים המעטים האלה סובלים מליקויים בתכנון ונערכו על מספר קטן של משתתפים, כך שדרוש מחקר נוסף בתחום לפני שיהיה אפשר להסיק מסקנות גורפות.

בנוסף, נייר העמדה של עמותת התזונאים האמריקאית שפורסם בשנת 2011 תומך אף הוא במסקנה שאין להחליף את השומן הצמחי הבלתי רווי בשומן קוקוס כדי לשפר את בריאות הלב וכלי הדם. העמותה מצטרפת לקריאה להמשך המחקר בתחום, אך קובעת כי נכון להיום אין סיבה להמליץ על שמן הקוקוס ככלי למלחמה במחלות לב וכלי דם.