דיאטת פליאו:
האם יצאנו כבר מעידן האבן?

אבותינו הציידים-לקטים שחיו לפני העידן החקלאי, בתקופה המכונה "פליאוליתית" (עד כעשרת אלפים שנה לפני זמננו), ניזונו מדיאטה המבוססת על ירקות ופירות "לא מבויתים". התפריט שלהם כלל בעיקר מאגוזים וירקות שורש, בתוספת של בשר, איברים פנימיים וחרקים. 

יש הטוענים שהדיאטה הזו מתאימה מבחינה גופנית לאדם המודרני יותר מהתזונה הנפוצה כיום המבוססת על מוצרים שהתפתחו במהלך המעבר לחברה חקלאית בתקופה הניאוליתית (כלומר עד זמננו) כגון דגנים, חלב ומוצריו.מאחורי ההשקפות האלו עומדת התפיסה שקובעת שלא עבר פרק זמן ארוך די הצורך מבחינה אבולוציונית ופיזיולוגית  מאז המהפכה החקלאית, ולכן גופנו אינו מתאים לצרוך את המזון שהפיקה המהפכה הזאת. כלומר לדעתם, מבחינה גנטית, מטבולית ופיזיולוגית האדם המודרני עדיין קרוב יותר לתזונה של הצייד-לקט.

הטענות האלה זוכות לתמיכה מכך שבקבוצות אתניות בנות זמננו שמקיימות אורח חיים של ציידים-לקטים, חבריהן סובלים פחות ממחלות הקשורות לתזונה כגון סוכרת סוג 2, השמנת יתר ומחלות לב וכלי דם. בעקבות זאת התפתחה תפיסה תזונתית שנקראת "דיאטת פליאו", שמאפייניה העיקריים הם צריכה גבוהה של ירקות, פירות ובשר רזה, צריכה מתונה של אגוזים, פירות יער ודבש וצריכה נמוכה של דגנים. בה בעת מי שמאמצים את הדיאטה הזאת נדרשים להימנע ממוצרי חלב, קטניות, מלח, אלכוהול ופחמימות ושומנים מעובדים – כולם מאפיינים של התזונה המודרנית.

הקשר בין "דיאטת פליאו" לדיאטה האמיתית של הציידים-לקטים נבחן יפה בסרטון הבא:

דיאטת פליאו – ביסוס מדעי?

קיימים מאמרים מדעיים ופסאודו-מדעיים שתומכים ביתרונותיה של דיאטת פליאו – רובם מטעם קבוצת כותבים קבועה שמקדמת את הדיאטה הזו בארה"ב. עם זאת, עד כה ידוע מעט מדי על המנגנונים האחראיים לשכיחות הנמוכה של מחלות הקשורות בתזונה כזו ובדיאטת הציידים-לקטים. לשם כך יצאנו לסקור את מחקרי התזונה ההתערבותיים הקיימים בנושא דיאטת פליאו. בחנו רק מאמרים מדעיים שהתייחסו ספציפית לדיאטה הזאת ושבדקו מדדים שניתנים לכימות ולבחינה סטטיסטית.

רוב המחקרים בוצעו על אנשים הסובלים מסוכרת סוג 2 ובעיות לב וכלי דם, וההשפעה של דיאטה פליאו נבדקה בעיקר על מדדים הקשורים למחלות האלו. במחקר שנערך בשנת 2009, למשל, התבקשו 13 חולי סוכרת לצרוך דיאטת פליאו במשך כשלושה חודשים, ולביקורת אותם המשתתפים צרכו במשך כשלושה חודשים נוספים דיאטה המבוססת על ההמלצות התזונתיות העדכניות עבור חולי סוכרת.

נמצא שדיאטת פליאו הביאה לירידה ב-HbA1c (מדד לחומרת הסוכרת), טריגליצרידים, לחץ-דם, משקל והיקף מותניים ולעלייה בכולסטרול ה"טוב" HDL. הנבדקים דיווחו על צריכה קלורית נמוכה יותר כשצרכו דיאטת פליאו. עם זאת, למחקר הזה הין מגבלות מהותיות: הנבדקים היו קבוצת הביקורת של עצמם וידעו איזו דיאטה הם צרכו, כך שיש אפשרות להטיה בתוצאות. גם גודל המדגם הקטן פוגע בעוצמת התוצאות ובאפשרות להסיק מהן מסקנות שיהיו רלוונטיות לכולם.

אחד הממצאים שחזר על עצמו בכל המחקרים שבדקו את השפעת דיאטת פליאו היה הירידה במשקל. הירידה הזאת קשורה כנראה לכך שהאנשים שצרכו דיאטת פליאו דיווחו בכל המחקרים על צריכה קלורית נמוכה יותר ממשתתפי קבוצות הביקורת. הצריכה המופחתת נובעת כנראה מכך שהדיאטה הזו משביעה יותר. כמו כן משערים שצריכה גבוהה של ירקות ופירות עתירי מים תורמת לתחושת השובע. בנוסף, ייתכן שאחוז החלבון הגבוה בדיאטה תורם אף הוא לתחושת השובע.

קיים אם כן גוף קטן של מחקרי התערבות תזונתית שבדקו את היתרונות של דיאטת פליאו וממצאיהם מעידים על תרומה מסוימת של הדיאטה למדדים שנחשבים חיוביים. עם זאת חשוב לזכור שכל המחקרים על בני אדם נעשו על מדגמים קטנים מאוד ונמשכו פרקי זמן קצרים – מה שמקשה להשליך את תוצאות המחקרים על האוכלוסייה הכללית.

ממצא נוסף שחזר בכל במחקרים היה צריכה קלורית מופחתת במהלך דיאטת פליאו. מדיווחים סובייקטיביים של הנבדקים עולה שדיאטת פליאו משביעה יותר מתזונה "רגילה", ומכאן נובעת הצריכה הקלורית המופחתת והירידה במשקל, על יתרונותיה הבריאותיים. אולם הנבדקים דיווחו גם על קושי להיצמד לדיאטת הפליאו ולהתמיד בה.

החוקרים משערים שההסבר האפשרי היחיד לתחושת השובע הוא צריכת הפחמימות המוגבלת ­–  שהוכח שהיא אכן מועילה בטווח הקצר אך לא בטווח הארוך. בנוסף החוקרים משערים שסוג הפחמימות שנצרך, שהיה שונה בין הדיאטות שהושוו, השפיע גם הוא על תחושת השובע. כלומר נכון לעכשיו לא נמצאה במחקרים עדות מספקת למנגנון פיזיולוגי אמיתי שבו דיאטת פליאו משפיעה ואין הוכחה חותכת לעליונותה על פני דיאטות אחרות עתירות חלבון ומוגבלות פחמימות. בנוסף אין אישור מדעי שדיאטת פליאו בטוחה לשימוש בטווח הארוך, בניגוד לטענות הגורמים שמקדמים אותה כאורח חיים בריא המתאים לכל האוכלוסייה.