בניסוי הזה נפריד את הצבע של הפרחים לצבעים שמהם הוא מורכב – ונכיר כמה מהצבענים שנותנים לפרחים את גווניהם
ציוד וחומרים
-
צמחים (עלים ופרחים) במגוון צבעים, למשל תורמוס סגול, היביסקוס אדום, חרצית צהובה וכן הלאה
-
כוסות או צלוחיות זכוכית כמספר הפרחים או העלים שאספתם
-
כוסות זכוכית או קרטון. אין להשתמש בפלסטיק או בקלקר – האצטון עלול להמיס אותם
-
רצועות בריסטול לבן ברוחב של 2 ס"מ ובאורך קצת יותר גדול מגובה הכוסות, כמספר הכלים שסידרתם
-
עפרונות, כמספר הכלים שסידרתם
-
אטבי כביסה, כמספר הכלים שסידרתם
-
3-2 כפיות אצטון (מסיר לק מציפורניים) או אלכוהול 70% (להשיג בבתי המרקחת)
-
כפיות מתכת, כמספר סוגי הפרחים והעלים
מהלך הניסוי
-
קוטפים מהפרחים 4-3 עלי כותרת מכל צבע.
-
חותכים את העלים לחתיכות קטנות ומכניסים לצלוחית קטנה, כל צבע בכלי אחר.
-
מועכים בכוח את העלים בכפית.
-
מומלץ לעשות בהשגחת מבוגר/ת! מוסיפים לכל צלוחית 3-2 כפיות של אצטון או אלכוהול וממשיכים למעוך את העלים עד שהצבע שלהם יימהל בנוזל שבצלוחית.
-
מעבירים את הנוזל הצבעוני מכל צלוחית לכוס נפרדת.
-
בעזרת אטב הכביסה מצמידים לכל עיפרון רצועת נייר, ליצירת מתקן התלייה.
-
טובלים את קצה רצועת הנייר בנוזל הצבעוני, בלי שתיגע בתחתית הכוס.
-
מחכים כמה דקות עד שהנוזל יטפס עד לראש רצועת הנייר.
את מהלך הניסוי אפשר לראות בסרטון:
הסבר
הנוזל הצבעוני נספג בנייר והצבע מתחיל לנוע איתו במעלה הנייר. כשהנוזל עולה, הוא נפרד לצבעים המרכיבים אותו; כל צבע עולה בקצב אחר ונעצר בגובה אחר. אלה הם הצִבענים (פיגמנטים), שמהם מורכב הצבע של כל פרח. יש צבעים שמורכבים בעצמם מכמה צבענים שונים. התהליך של הפרדת הצבענים, שנקרא כרומטוגרפיה, מסתיים כשהנוזל מגיע לקצה העליון של הנייר.
איך זה קורה?
הצבענים כוללים בין השאר את הכלורופיל הירוק, הממלא תפקיד מרכזי בתהליך הפוטוסינתזה, שבו צמחים קולטים את אור השמש ומשתמשים באנרגיה שבו לבניית סוכרים; קבוצת הצבענים הנקראים קרוטנואידים שמקנה לצמחים כמו גזר ומשמש גוני צהוב וכתום; וקבוצה אחרת בשם אנתוציאנינים נותנים לנו את הצבעים אדום וסגול, שנמצאים למשל בכרוב סגול.
כשמעכנו את העלים ביחד עם אצטון או אלכוהול, מיצינו את הצבענים לתוך הנוזל. לאחר מכן, כשטבלנו את רצועת הבריסטול בנוזל התחלנו תהליך הנקרא כרומטוגרפיה, שמאפשר להפריד בין חומרים שמעורבבים יחד. הנוזל נספג בנייר ועולה מכוח הנימיות, וכל צבען נע במעלה הנייר במהירות שונה בדומה לצורה בה נוזלים עולים במעלה העץ. כך אנו יכולים לזהות את סוגי הצבענים השונים המעניקים לכל פרח את צבעו.
הצמח מייצר פרחים בעלי צבע שונה מצבע העלים, וכך בולט מרחוק למאביקים המעופפים.|צילום: TREVOR CLIFFORD PHOTOGRAPHY / SCIENCE PHOTO LIBRARY
לצבעי הצמחים, ובפרט לאלה של פרחים, יש תפקיד אקולוגי חשוב מאוד. הם מסייעים לצמח למשוך אליו חרקים, ציפורים ובעלי חיים אחרים שיאפשרו לו להתרבות באמצעות האבקה ויפיצו את זרעיו. למעשה, רוב הצמחים הפורחים תלויים בשירותיהם של בעלי החיים המאביקים כדי להעביר את האבקה שלהם מצמח לצמח. התהליך מתחיל כשמאביק, למשל דבורה, מתיישב על פרח במטרה לאכול. הדבורה לוגמת מהצוף ובזמן הסעודה נדבקת אבקה לגופה. לאחר מכן היא עפה לחפש מזון נוסף ומתיישבת על צמח אחר מאותו מין, ובזמן שהיא זוללת מהצוף היא משירה מעליה את האבקה שאספה קודם והאבקה מפרה את הצמח השני.
התהליך הזה הוא הבסיס לרבייה מינית אצל צמחים רבים. כך מסוגלים הצמחים להעמיד צאצאים עם צמח אחר ולשלב זה עם זה את הגֵנים שלהם בלי לזוז ממקומם. רבייה מינית היא דרך שמאפשרת לשמור על גיוון גנטי גבוה באוכלוסייה. יצירת מגוון של תכונות גנטיות היא אחת הדרכים שבהן הצמחים יכולים לשרוד אירועים קיצוניים בסביבתם - למשל התפשטות של מחלה קטלנית. לכן הם משקיעים המון אנרגיה בתהליך כולו, ובכלל זה במשיכת המאביקים.
איך הדבורה תמצא את הצמח ותאביק אותו? כאן נכנס לתמונה הצבע, שמושך את תשומת הלב שלה כמו שלט חוצות. הצמח מייצר פרחים בעלי צבע שונה מצבע העלים, וכך בולט מרחוק למאביקים המעופפים. כל צמח מתאים את צבעי הפרחים שלו למאביקים הספציפיים שאותם הוא מושך. בנוסף, צמחים משתמשים גם בטעם ובריח כדי לפתות את המאביקים לבוא אליהם. לשם כך הם מפיצים לא פעם ריחות עזים ומציעים מזונות טעימים שיגרמו למאביקים להתקרב ולטעום.
וראו גם את הניסוי: כרומטוגרפיה של פרחים