האם אסור לשחות אחרי האוכל?

“אסור לשחות אחרי האוכל" הוא משפט הנשמע לעתים קרובות בחודשים החמים האלה, כשאנחנו רק רוצים להיות בים ובבריכה. ההסבר המקובל הוא שאכילה יכולה לגרום להתכווצות שרירים ולכאבים בצד, העלולים לגרום לטביעה, ולכן צריך לחכות כשעה לפני הכניסה למים. אך האם העצה הזאת מבוססת מדעית, או שמדובר במיתוס?

אז מה בעצם, קורה בגוף בזמן שאנחנו אוכלים? לאחר הלעיסה, פיסות המזון מגיעות אל הקיבה, שהיא איבר שרירי דמוי-שק שבו המזון עובר עיבוד כימי ומכני המכין אותו לספיגה בהמשך הדרך, במעי הדק. לפירוק הכימי אחראי "מיץ הקיבה" – נוזל חומצי מאוד המכיל אנזימים שמפרקים את החלבונים שבמזון. בד בבד מתרחש העיבוד המכני: השרירים העוטפים את הקיבה מכווצים ומרפים אותה, וכך מערבלים את המזון באופן המסייע בפירוקו הכימי, מצמצם את נפחו ודוחף אותו קדימה לכיוון המעי. החלק הראשון של המעי הוא המעי הדק, שם מתרחשת ספיגת המזון: תאי המעי קולטים ומעבירים לזרם הדם רכיבי תזונה חשובים (נוטריינטים), כגון פחמימות, שומנים, חומצות אמיניות, ויטמינים ומינרלים. 

חלוקת משאבים

גם אם איננו מרגישים בכך, תהליך העיכול דורש מהגוף משאבים, ובפרט – הזרמת כמות גדולה של דם אל הקיבה ואל המעיים. אנו איננו מודעים לתהליך, מאחר שהוא מווסת על ידי מערכת העצבים האוטונומית, האחראית על ביצוע פעולות בסיסיות שוטפות ההכרחיות לקיומו התקין של הגוף, כמו שמירה על טמפרטורה קבועה וויסות הנשימה וקצב הלב. עיכול יעיל של המזון מושג באמצעות הפעלת מערכת העצבים הפרסימפתטית – חלק ממערכת העצבים האוטונומית המווסתת פעילויות לא-דחופות החיוניות להישרדות ארוכת טווח, כמו אכילה, שינה ועשיית צרכים. חלקה האחר של מערכת העצבים האוטונומית הוא מערכת העצבים הסימפתטית, המופעלת במצבי סכנה הדרושים להישרדות המיידית בטווח הקצר, ודואגת לספק לגוף את האנרגיה הדרושה לפעילות מאומצת כמו ריצה או שחייה. המערכת הזו אחראית על תגובת "הילחם או ברח" (fight or flight). 

על פי רוב, שתי מערכות העצבים הללו פועלות בצורה הפוכה. לדוגמה, המערכת הסימפתטית מעלה את לחץ הדם ומאטה את תהליכי העיכול, ואילו המערכת הפרסימפתטית מורידה את לחץ הדם ומזרזת את העיכול. פעילות גופנית הנעשית זמן קצר אחרי האוכל גורמת להפעלה בו-זמנית של שתי המערכות, מכיוון שהגוף מנסה להפעיל ביעילות הן את מערכת העיכול והן את השרירים. ובעוד מערכת העיכול מנסה לעכל את המזון שהכנסנו לתוכה, מערכת העצבים הסימפתטית מצמצמת את כמות הדם המוזרמת אליה, ומגבירה את זרימת הדם לשרירים הפעילים ולבלוטות הזיעה בעור, העוזרות לגוף להתקרר. צמצום זרימת הדם לקיבה ולמעי גורם להאטת תהליך העיכול ולתחושה של אי-נוחות בבטן ובחילה, והנפח הגדול של הקיבה המלאה מגביר את הסיכוי לכאבים בצד.

שחייה מאומצת אחרי ארוחה עלולה לגרום לאי נעימות, אך אינה מסוכנת. תחרות שחייה | צילום: Shutterstock

בלי מאמץ

אחד הנימוקים לאיסור על שחייה אחרי האוכל הוא שתהליך העיכול מצמצם את אספקת הדם לשרירים ועלול לגרום להתכווצותם. הסיבות להתכווצות שרירים עדיין אינן ידועות במלואן, אך כנראה אינן קשורות לאכילה לפני האימון אלא להתייבשות, למחסור במלחים ולעייפות השריר. 

אכילה לפני פעילות גופנית מאומצת אכן עלולה לגרום לאי-נוחות, אך לפי מחקרים שנעשו עד היום, היא אינה גורם מרכזי למקרי טביעה. מחקר שבחן טביעות של ילדים בסין הראה שהגורמים המרכזיים לטביעה היו היעדר השגחת מבוגרים, חוסר מיומנות בשחייה ואי-שימוש במצופים. תוצאות מחקר זה תואמות לנתוני ארגון הבריאות העולמי, שלפיהם גורם הסיכון העיקרי לטביעת ילדים הוא חוסר השגחה, בעוד שאצל מבוגרים מדובר בשתיית אלכוהול. שחייה מאומצת אחרי ארוחה גדולה עלולה להיות בלתי נעימה, אך כלל אינה מסוכנת, ושכשוך רגוע במים יכול להיות בילוי נהדר גם על קיבה מלאה.