מחקר חדש מעיד על מעורבות של נגיפי הרפס מסוימים בתהליך הניווני שמתרחש במוח החולים
למרות ממצאים שקושרים את מחלת אלצהיימר להצטברות של חלבונים מסוימים במוח, עדיין איננו יודעים בדיוק מה גורם לה וכיצד היא מתפתחת. ניתוח לאחר המוות של מוחות חולים מצביע כעת על חשוד חדש במעורבות בהתפתחות המחלה: נגיף ההרפס.
השאיפה להבין מה גורם למחלת אלצהיימר, נתקלת במכשולים רבים, בהם ההתפתחות האיטית שלה והקושי להשיג מוחות של חולים לאחר מותם. חוקרים מבית הספר לרפואה בבית החולים הר סיני בניו יורק, הצליחו לאסוף נתונים ממוחות של כאלף בני אדם, חולים ובריאים, משלושה מאגרי מוח. הגנטיקאי ג'ואל דאדלי (Dudley), ממחברי המאמר שהתפרסם בכתב העת Neuron, אומר כי "בתחילת המחקר רצינו בכלל למצוא שימושים חדשים לתרופות קיימות למחלות אחרות, בתקווה שיוכלו להועיל גם לחולי אלצהיימר, אבל הניתוח שלנו גילה דפוסים שקשורים דווקא לביולוגיה של נגיפים".
החוקרים מדדו את כמויות החומר הגנטי של 515 נגיפים מסוכנים לאדם במוחות של חולי אלצהיימר, חולים במחלות אחרות של ניוון עצבי, כמו פרקינסון, ואנשים בריאים. נמצא כי החומר הגנטי של שני זנים של נגיף ההרפס, שנקראים HHV-6A ו-HHV-7, הופיע יותר אצל חולי אלצהיימר, מה שעשוי להעיד שהנגיף הזה פוגע ספציפית בחולי אלצהיימר. הממצא היה עקבי בכל שלושת מאגרי המוח, דבר שמעיד על חוזקו. זאת ועוד, ככל שכמות החומר הגנטי של הנגיף הייתה גדולה יותר, כך עלה גם היקף הפגיעה בתפקוד השכלי של החולים.
לאחר מכן מיפו החוקרים את יחסי הגומלין בין הגֵנים הנגיפיים לאלו של האדם ומצאו שיש ביניהם בקרה הדדית – כלומר הגֵנים הנגיפיים משפיעים על פעילות הגֵנים האנושיים וגם להפך.
"מחקרים קודמים על נגיפים במחלת אלצהיימר לא הראו קשר סיבתי. אנחנו ביצענו ניתוח מתוחכם יותר של סיבתיות, שאִפשר לנו לזהות אינטראקציות ישירות שקיימות בין הנגיפים לגֵנים שקשורים למחלה. לא הייתי מרחיק לכת וקובע שנגיפי ההרפס הם הסיבה העיקרית לאלצהיימר. מה שברור הוא שהם מפריעים לרשתות מסוימות של גֵנים שמבקרים זה את זה, ומחזקים רשתות אחרות באופן שמאיץ את הידרדרות המוח", אומר דאדלי.
מחזקים רשתות עצבים באופן שמאיץ את הידרדרות המוח. נגיפי הרפס | צילום במיקרוסקופ אלקטרונים: Science Photo Library
דלת לטיפול חדש
חשוב לציין שהחוקרים לא בדקו סיבתיות ישירה, שכן הם לא עקבו אחרי חולי אלצהיימר לאורך התפתחות המחלה משלביה המוקדמים. זה כמובן בלתי אפשרי, שכן אפשר לנתח מוח פעם אחת בלבד, אחרי המוות. עם זאת, היו לחוקרים נתונים על חולי אלצהיימר בשלבים שונים של המחלה, והם השתמשו באלגוריתם שבנה קשר סיבתי משוער על סמך שילוב של נתונים מחולים בשלבים השונים.
החוקרים סבורים כי הממצאים שלהם עולים בקנה אחד עם מחקרים אחרים שבוחנים כעת את תפקידה של מערכת החיסון במחלה. בייחוד מדובר בממצאים שהחלבון בטא-עמילואיד, שנוטה ליצור משקעים במוחם של חולי אלצהיימר, עלול להצטבר בעקבות מלחמה בזיהומים. ואכן בין הגֵנים של האדם שלפי הממצאים תפקודם מושפע מהגֵנים הנגיפיים, נמצא גם הגֵן BACE1, שמעורב ביצירת החלבון.
עם זאת, החוקרים טוענים שאין סיבה לדאגה: "הממצאים הללו אינם משנים דבר לגבי מה שאנו יודעים על הסיכון והרגישות למחלה", אומר סם גנדי (Gandy), אחד החוקרים, ומסביר שכמעט כל האנשים מעל גיל שלוש נחשפים לנגיף. אצל רובנו נגיפי ההרפס הללו נשארים רדומים. "עם זאת, הממצאים פותחים את הדלת לטיפול חדש למחלה שעד כה מאות ניסיונות לטפל בה נכשלו", הוא אומר.
נכון לעכשיו לא ברור עדיין מה גורם לנגיף לחדור למוח במקרים מסוימים. בן רדהד (Readhead), ממחברי המאמר, מציין כי "עצם הידיעה שלאדם יש נגיף בדם לא מספיק כדי לדעת אם הנגיף נמצא במצב פעיל שעלול להגדיל את הסיכון לחלות במחלת אלצהיימר".
למרות השאלות הפתוחות, המחקר מספק תמיכה חזקה להשערה השנויה במחלוקת כבר שנים רבות, שלפיה נגיפים מעורבים במחלת אלצהיימר. "כעת לא זו בלבד שההשערה על מעורבות נגיפים במחלת אלצהיימר זוכה לתחייה מחודשת בעקבות מחקרים מהשנים האחרונות, אלא נמצאו רשתות ומסלולים ביוכימיים ספציפיים, ואינטראקציות שאפשר לחקור וליישב אותן עם הדברים האחרים שידועים על המחלה", אומר דאדלי.
